קשיים וסכנות במצוות מילה ברוסיה הסובייטית

• א. מתוך פרק ה' של הכתבה הגדולה בעיתון "שערים"
• ב. מתוך מכתבו הראשון של ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין
• ג. מספר "הגחלת" מתוך הפרק העוסק במילה
• ד. מתוך הספר "סיביר ניצוצות באפילה"
• ה. עדות חיה על התיחסות נקודתית של המשטרה
• ו. מתוך מכתבו של ר' מרדכי אולידורט

א. מתוך פרק ה' של הכתבה הגדולה בעיתון "שערים"

מתוך ראיון של ר' יעקב לעתונאי ישראל קצובר – י"ב תשרי תשל"ב

"… חלק מהיהודים ואני מתייחס בתשובתי לכלל היהודים ברוסיה, לא יודעים כלל מה זה מילה. אני נשאתי עמי תמיד ירחון סוביטי, בהוצאת האקדמיה הרוסית למדעים שהתפרסמה בו רשימה על מחלות הפורצת בקרב ילדים שלא נימולים – אולי זה ישכנע כמה מההורים למול את ילדיהם. סיבה אחרת היא התנגדות בקרב הדור הצעיר, לעיתים בקשו האבות להכניס את נכדיהם בבריתו של אאע"ה, אך הבנים אבותיהם של הנולדים סרבו. סיבה נוספת ונפוצה היתה, שלא מעט מהיהודים היו חברי המפלגה הקומוניסטית וחששו שיזרקו אותם מהמפלגה אם יוודע שילדיהם נימולו. בכך לא תמו הנימוקים למניעת מילה. לא אחת נתקלתי בסיבה נוספת, שהזמן גרמא. אמהות חששו לא אחת שהילד יהיה מהול ויגיע לגן הילדים שם יצביעו עליו חבריו כז'יד. היו עוד שאמרו כי היטלר הרג יהודים כשלפני כן בדקו את מילתם. רבים חוששים שהיטלר דומה יחזור ח"ו. ומחשש זה מונעים מילה. לכל הסיבות האלה מצטרף הגורם החשוב והפשוט לכאורה של העדר מוהל. לא בכל המקומות יש מוהל."

"… אני עצמי נאלצתי ללכת בלי זקן. כי אם הייתי הולך עם זקן היו מפחדים להכניס אותי לבתים, וכך היה לי קל יותר לעבור ממקום למקום."

"… כשהופעתי למחרת היום לא מצאתי איש בבית מלבד זקנה אחת והילד. שאלתי אותה היכן האבא, האמא, הסבא, הרי מישהו צריך להיות. ענתה היא לי כך: כולם חברי מפלגה ופעילים נכבדים בה, וכדי שח"ו לא יורגש שמשהו קרה בהעדרם מהעבודה לא הופיעו. ועוד נימוק, שאם אח"כ יוודע כי הילד נימול יוכלו לטעון שהדבר נעשה בניגוד להסכמתם והראיה הם אפילו לא היו נוכחים במקום בעת שזה נעשה. אני זוכר מקרים רבים שהורים יהודיים חברי מפלגה, דחו את המילה ליום נסיעתם בשליחות המפלגה אל מחוץ לעיר, ובקשו שאמול הילד דווקא ביום זה מאותן סיבות."

"… את רוב הבריתות עשיתי בלי אנשים, בצהרי היום, לאחר שהגפנו את התריסים והדלקנו את החשמל. ועל מנת שלא ישמעו את קול התינוק, הפעלנו את הרדיו בצליליו הגבוהים. היו מקרים בודדים שאנשים בפרט חב"דניקים עשו זאת בקהל רב של עשרות ואפילו מאות אנשים ששרו ורקדו, אך אלה היו ממש בודדים והשמחה במעונם היתה גדולה."

מדוע נימול א.ו. רק כשהיה בגיל חודש וחצי

את הסיפור הזה שמע עורך הספר מפיו של א.ו. עצמו.

א.ו. נולד בפלך הומיל בבילורוסיה בשנת 1955, משפחתו של אביו של א.ו. היתה דתית מאוד וכמובן שרצו לעשות את הברית בזמנו. אבל האמא של א.ו. התנגדה לזה בכל תוקף, וזאת בגלל שהיא היתה במחנה ריכוז בפרוסיה בזמן המלחמה וידעה בבירור שהגרמנים היו בודקים למי יש ברית מילה, והיו הורגים אותו, ולכן פחדה לעשות לבנה ברית מילה…

הסבתא (האמא של האבא), היתה כל כך דתיה, שבגלל שלא עשו לילד ברית מילה, לא היתה מתקרבת אליו… וכאשר הילד א.ו. היה בגיל חודש וחצי והאמא יצאה לעבודה, הזמינה הסבתא מוהל ועשו לילד ברית בשעה טובה ומוצלחת, ללא ידיעתה של האמא…

ב. מתוך מכתבו הראשון של ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין

על שאלותיך איך הסתכלו השלטונות על המוהלים, ידוע שהם הסתכלו עלינו כעל ברברים מימות הביניים, ומה הפלא בעווה"ר לעיתים קרובות שמעתי מהורים של הילד (שהסכימו לעשות ברית-מילה תחת לחץ הסבא או הסבתא או מאיזה סיבה אחרת) את השאלה, בשביל מה בעצם צריך לחתוך (רעיזאץ) את הילד… קל להבין איזה הרגשה ואיזה אחריות נשא המוהל, ואיזה השלכות יכולות היו להיות לולי (=אילו) משהו קרה ח"ו עם הילד ו"די לחכימא ברמיזא".

ג. מספר "הגחלת" מתוך הפרק העוסק במילה

נעתיק כאן חלק מפרקו של ר' עמנואל מיכלין בספר ה"גחלת" העוסק במילה, שבו יש תוספת הסבר של הקשיים שעמדו בפני המוהלים, ובפני ההורים שרצו למול את בנם ברוסיה הסובייטית.

עמוד 141

מילה

בשנות העשרים וגם בתחלת שנות השלושים לא היו בעיות קשות בביצוע מצות ברית-המילה. בהרבה ערי המדינה היו מוהלים, ששרתו במקומם וגם בכל ערי הסביבה. במוסקבה היו כמה מוהלים מפורסמים ומומחים גדולים בעבודתם. אין בידינו נתונים סטטיסטיים על אחוז תינוקות ישראל שנימולו בשנים ההן, אך יש יסוד להניח שברוב המשפחות מלו את הבנים…

במרוצת השנים, עד מלחמת העולם השניה, הלך המצב לגבי קיום מצוה זו ונעשה גרוע משנה לשנה, אולי יותר מאשר בכל ענייני היהדות.

הגורם הכללי לכך היו האוירה ותנאי החיים בהם היתה נתונה האוכלוסיה היהודית בבריה"מ, שבהשפעתם נסוגו יהודים מהרבה מצוות מעשיות, וכמובן גם מהמצווה החשובה הזו.

אולם היו גם סיבות מיוחדות, שגרמו לירידה הולכת וגוברת בקיום מצוה זו, מהן – חיצוניות, ומהן – פנימיות, אישיות ומשפחתיות.

הסיבה העיקרית החיצונית היתה סגל המוהלים שהלך והתמעט במשך הזמן. מוהל אחד נפטר, השני נזדקן – חלשו ידיו ועיניו ולא העז להמשיך במילה. מישהו נאסר ונשלח למרחקים לבלי שוב, אבד ואיננו. מישהו זכה לצאת מן הארץ ולעלות לארץ ישראל, אחר, חדר פחד בלבו וחשש לבצע את המילה בצנעה – בגלל האחריות לגבי החוקים הממלכתיים, אם חלילה משהו יארע לתינוק מסיבה כלשהי והוא נימול לפני כן – הרי עלולים לתלות את כל האשם במילה, וצפוי לו, למוהל, עונש חמור, כאילו היה אשם בחטא פלילי. והעוון והעונש עוד יוחמרו אם הדבר קשור בדת, ובעיקר – בדת יהודית.

וכמה מהם, מהמוהלים, אספו ידם ממילה משום שעלולים היו לתלות בהם את התואר "קולט", כלומר – "כלי קודש", עם כל התוצאות הקשות, המסתעפות מזה: גירוש מה"פרופסויוז" – איגוד העובדים, וחשש להיות נידונים לאבטלה מלאה, תשלום מסים מופרזים ושכר דירה גבוה פי כמה מהשכר הרגיל, וחשש להישאר בלי פנסיה לעת זקנתם וכו' וכו'.

זו היתה הסיבה החיצונית להתמעטות המוהלים.

אולם סיבות פנימיות השפיעו על התופעה לא פחות מהקודמות. לא פחות מהמוהלים גם ההורים, הזוגות הצעירים, חשבו רבות ושקלו ונלחמו מלחמה פנימית בטרם מסרו את ילדם למילה, וזאת בגלל העובדה, שכל תינוק נמצא מיום צאתו מבית היולדות תחת פיקוח תמידי של "קונסולטציה לתינוקות", ומן הנמנע היה, אפוא, שימולו אותו מבלי שהדבר יוודע. ה"קונסולטציה" היתה חייבת במקרים אלה להודיע מיד על "עובדה ברברית" זו למקום עבודתם או לימודיהם של ההורים, לאירגוני המפלגה, ואוי ואבוי לזוג זה. בני הזוג היו מוצגים לחרפה ולשמצה באספה פומבית, כשהיחס והגישה כלפיהם היתה: אם לא "לנו" – "לצרינו" אתה. ולא רק על דיבורים מדובר פה, אלא גם על צעדים מעשיים כלפיהם. החלו לדון בשאלה אם כדאי להשאיר אותם בתפקידם, בעבודתם ולימודיהם, ובכלל בשייכותם לשורות "החברה הסובייטית הסוציאליסטית". כל מעמדם היה עלול להתערער וכל תכניותיהם לעתיד היו עלולות להידרדר. ולא רק עליהם הוטל צל, אלא על כל קהל העובדים אתם ועל ראש המנגנון: איך זה ש"אנשים כאלה" עבדו ביניכם יום יום במשך שנים ולא הבחנתם שאינם "משלנו". איפה הערנות? לפעמים היו מפטרים עובדים שונים ממקום עבודתם, ולפעמים – גם המנהלים. וכל ההד הגדול הזה היה תוצאה של הפעולה הקטנה – ברית-מילה של תינוק יהודי אחד. היה צורך ברצון עז ובכוח פנימי רב כדי להתגבר על סיכונים מעין אלה. אם היו גיבורים כאלה – הרי לא רבים היו.

היהודים שרצו למלא את חובתם ולימול את ילדם בכל אופן – נשארו אובדי עצות. איך למצוא את שביל הזהב – לימול את הילד וביחד עם זאת – להינצל מצרות הכרוכות בכך? בזמן האחרון היו יהודים שמצאו את השביל הזה, והשתמשו בהמצאה ותחבולה שבכמה מקרים קלעה את המטרה: ההורים נסעו, למשל, לבית-הבראה (אם היתה המילה שלא בזמנה), ובינתיים הסבא והסבתא ביצעו את ברית-המילה כאילו על דעת עצמם, מבלי לשאול את פי ההורים. ההורים חזרו הביתה, והנה – שוד ושבר! התינוק שלהם נימול! קודם כל צעקו ההורים עד לב השמים על הזקנים הללו, שהעזו לעשות את הדבר "נגד רצונם". אחר כך היו ההורים רצים אל מזכיר המפלגה ואל ערכאות אחרות ומספרים להם מתוך התרגשות ועגמת-נפש מה שעוללו להם הזקנים "שיצאו מדעתם". וכאילו הם ממש אובדי עצות שואלים: מה לעשות עכשיו? מובן שהתשובה היא: אין מה לעשות עכשיו, את הנעשה אין להשיב…

ד. מתוך הספר "סיביר ניצוצות באפילה" מאת הרב גרשון קליבנסקי

עמ' רפט – רצ

בקטע הזה יש עדות ממקור ראשון על הסכנה שחשו ההורים בהכנסת ילד בבריתו של אברהם אבינו בשנת 1962. המיוחד בסיפור זה, שהסיפור הוא על יהודי ירא שמים ומדקדק במצוות, וכמובן כלל וכלל לא חבר מפלגה, ואף על פי כן, הוא חש שיש סכנה גדולה בעשיית ברית המילה, כפי שייכתב בהמשך. ומזה אפשר יהיה להבין יותר טוב, את העובדה שהיו יהודים רבים, שפחדו לעשות ברית מילה לילדם.

ובכן, בשנת תשכ"ב נולד למשפחה ילד בריא. אך כיון שאחות מהמרפאה היתה באה לביתם לבקר את הילד בחודש הראשון להולדתו, המתין האבא כל החודש. ורק כאשר האחות הפסיקה לבקר בביתם, אז נסע מטולא, מרחק של 200 ק"מ למוסקבה, והזמין את המוהל שיבא אליהם באישון לילה. לברית מילה עצמו הזמין עשרה יהודים בדיוק, כאלה שהיה בטוח בהם שישמרו את הדבר בסוד. המוהל היה כל היום בתוך הבית, ולא הלך אפי' להתפלל במנין, כדי שיראו אותו כמה שפחות אנשים.

אפילו את האחות בת החמש של הרך הנימול, הרחיקו מהבית בזמן הברית, כדי שלא תדע מכל הענין, ולא תספר משהו לחברות שלה…

עוד כותב שם הרב גרשון קליבנסקי, שבברית המועצות היתה נחשבת ברית מילה, לעבירה פלילית של כפיה דתית, ביחס לרך הנימול. וכן הוא כותב שם, שהיו מקרים שהעבירו את הילדים למוסד, ואת ההורים לבית הסוהר, או לבית משוגעים, בגלל שההורים עשו לילד ברית מילה.

עד כאן תוכן סיפור המילה, מתוך הספר "סיביר ניצוצות באפילה".

---

דיון

לכאו' הקביעה בספר הנ"ל שעשיית ברית מילה בברית המועצות היתה נחשבת לעבירה פלילית, אינה מובנת. אם אכן עשיית ברית מילה לילד היתה נחשבת לעבירה פלילית, כי אז לא מובן איך אלפי הורים עשו לילדם ברית מילה אצל מוהל בטכס דתי. הרי זה ברור שמדי פעם הילד נבדק על ידי אחות או רופא, ואין שום אפשרות להסתיר את העובדה שהילד נימול. יתירה מזו כבר כתבנו בספרנו, שהיו בריתות יוצאים מן הכלל שנעשו בפרהסיה, בהשתתפות של עשרות, ואף מאות משתתפים.

יתירה מזו יש בספרנו אריכות שלימה, עם מסמכים אוטנטיים, על עלילת המיסים שהעלילו על ר' יעקב בדנייפרופטרובסק על כך שהרוויח כביכול סכומי עתק מעשיית בריתות מילה, וב"ה שסוף סוף העלילה בוטלה על ידי מחלקת המס המחוזית. ורואים ברור מסיפור עלילת המס, שעצם עשיית הברית לא היתה נחשבת לעבירה פלילית, לא למוהל ולא להורים, וזה אפילו בזמנו של הרודן סטאלין.

עוד יותר, כאשר עלילת המיסים עדיין היתה בתוקפה, כיון שר' יעקב לא יכל לשלם את המס הגדול, נערכו אז נגדו שני משפטים פומביים, ובכל זאת (עד כמה שידוע לנו), לא הועלתה נגדו האשמה פלילית על כך שהיה מוהל, אלא רק עלילת המס הגדול שהוטל עליו.

ונצטט כאן קטע מתוך מכתבו הראשון של ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין ממנו רואים ברור שהשלטונות ידעו היטב שיש יהודים שעושים ברית מילה לילדיהם: "חוץ מזה את הברית מילה בכל רחבי ברה"מ היו עושים בחשאי, ואע"פ שהשלטונות ידעו מזה. שמעתי שפעם אחת שאלו ממחלקת לענייני-דת את הרב שלייפר ז"ל כמה כסף מקבלים המוהלים בעד כל מילה. הוא השיב שבעד מצוה אסור לקבל כסף ע"פ חוק התורה, ואם מישהו מקבל הוא לא יודע, ובדו"ח שהרב היה חייב לשלוח, היה מקטין בהרבה את מספר הברית מילה במוסקבה."

תשובה

אבל כיון שר' גרשון קליבנסקי בכל זאת כתב את הדברים, הרי ודאי שבדבריו נכונים, (וחבל שאין מתחת ידינו פרטים על משפטים נוספים שנערכו נגד מוהלים ברחבי רוסיה הסובייטית). והסבר הדברים הוא כזה: מצד אחד לפי החוקה הסובייטית היה חופש דת לכולם. אך מצד שני יכלו להטפל ולמצא עלילות נגד כל פרט ופרט. ובפועל, יחס השלטונות לפעולות דתיות לא היה אחיד בכל רחבי ברית המועצות, והיה משתנה מזמן לזמן וממקום למקום. ובנוגע לענין המילה היה מעין הסכם שבשתיקה, ובדרך כלל השלטונות לא פעלו באופן ישיר נגד המוהלים והורי הילדים שעשו ברית לילדיהם. אך תמיד היתה קיימת האפשרות שהשלטונות המקומיים הספציפיים יכולים להתנכל למוהל ולהורי הילד הנימול, באופנים שונים ומשונים, ולא מן הנמנע שהשלטונות אכן יכלו להאשים את המעורבים בכפיה דתית, כדבריו של ר' גרשון קליבנסקי.

ואמנם ידוע לנו שהיו משפטים למוהלים, וכפי שר' יעקב כותב במכתבו החמישי: "וידוע המשפט המפורסם על המוהל מאודסה ביברגל, רבי אהרן חזן היה שם." אלא שצריך למצא את הפרוטוקול של המשפט הזה ושל משפטים נוספים (אם היו), כדי לדעת במה בדיוק האשימו את המוהל.

וצריך לזכור שלר' גרשון קליבנסקי היתה סיבה מיוחדת לפחד מהסובייטים. עד מלחמת העולם השניה הוא היה גר בליטא שלא היתה שייכת אז לברית המועצות, ומעט זמן אחרי כיבוש ליטא על ידי הסובייטים הוא נשלח למחנות העבודה בסיביר, והיה שם במשך 17 שנה. אם כן אין זה פלא שליהודי במצב שלו היה פחד גדול במיוחד, ממה שהסובייטים יכולים לעולל לו.

ויש לציין לטובה, שכאשר הוריו של הילד חששו שבעקבות עשיית ברית מילה לילדם יכולים להאשים אותם בביצוע עבירה פלילית חמורה, הרי אז המסירות נפש שלהם לעשות את הברית למרות זה, היתה עוד יותר גדולה! וייתכן שגם המוהל הרגיש שכאשר הוא עושה ברית מילה לבנו של יהודי ששהה 17 שנה בסיביר, יש בזה סכנה נוספת למוהל עצמו.

חבל שבסיפור זה לא כתבו את שמו של המוהל ממוסקבה, שהרי זה היה בשנת תשכ"ב, וקרוב לוודאי שהמוהל שהגיע ממוסקבה, היה או ר' יעקב או אחד מתלמידיו. ומסתבר שזה היה ר' יעקב עצמו, שהיה ידיד קרוב של ר' גרשון קליבנסקי, והוא זה שלימדו שחיטת עופות, כפי שכבר נכתב בספרנו בארוכה.

ה. עדות חיה על התיחסות נקודתית של המשטרה

שוטרים באים לבדוק בזמן ברית מילה

בשנת 1957 נולד אחד מבניו של ר' יעקב, וברית המילה שלו התקיים בדירה של אחד מיהודי העיירה פושקינו בה התגוררו. (דירתו של ר' יעקב עצמו, היתה קטנה מאוד ולא התאימה לעריכת ברית שהשתתפו בו יהודים רבים. (וגם בית כנסת לא היה בפושקינו, והיו מתפללים ב"מנין" באחת מדירות היהודים)).

אחד השכנים שהבחין שיש כאן התאספות של יהודים רבים הודיע על כך מיד למשטרה. השוטרים באו, ור' יעקב יצא אליהם בחלוקו וכובעו הלבנים שהיה לובשם בעת עריכת ברית, ואמר להם שיש כאן ברית מילה, והם הלכו…

הסיפור הזה ממחיש את המצב באותו זמן, ומסביר מדוע יהודים רבים נמנעו מלעשות ברית מילה לילדם, ואלה שעל אף הכל עשו לילדם ברית, היו עושים זאת בדרך כלל בהחבא בלי שום מוזמנים.

ו. מתוך מכתבו של ר' מרדכי אולידורט על ר' יעקב

ר' מרדכי אולידורט היה מתלמידיו של ר' יעקב, והיה נוכח בעצמו בהרבה בריתות

הוא (ר' יעקב) הכניס תינוקות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה הרבה פעמים במחתרת במסירות נפש ממש, החלונות והדלתות סגורות שלא יראה שום אדם. וכמה פעמים בלי רשות האב שהיה קומוניסט.