- הסיבה לפרסום הכתבות
- קטעים מתוך הכתבות, שמהם אפשר להבין את מטרתו של ר' יעקב בפרסום הכתבות.
- רשימת כתבות
א. הסיבה לפרסום הכתבות
כאן נשאלת שאלה גדולה, מה הסיבה שהניעה את ר' יעקב לפרסם כתבות על המצב בברית המועצות, ועל פעולותיו שם בשטח המילה והשחיטה? לשם מה השתדלו הוא ועוזריו שהעיתונים יועילו לפרסם את הכתבות האלה. אנו חייבים להבין היטב מה הוא חשב להשיג על ידי הכתבות האלה.
במכתבו הרביעי כותב ר' עמנואל מיכלין לר' יעקב, על הפרסום והכבוד שמגיע לר' יעקב על פעולותיו בברית המועצות, ועל זה עונה לו ר' יעקב (במכתבו הרביעי), "ומה שאתה כותב על "הכבוד המדומה" הפירסום וכדומה, כל זה הם ממני והלאה, ובפרט פה בארץ", דהיינו שלא רק שר' יעקב מעולם לא חיפש כבוד ופרסום, אלא שהכבוד והפרסום "נוסח הארץ", היה ממש בזוי בעיניו. ואם כן מתחזקת השאלה, מה היתה הסיבה שר' יעקב ועוזריו התאמצו לפרסם את הכתבות בעיתונים.
ובכן כמובן שהתשובה כתובה במפורש בכתבות עצמן, ר' יעקב רצה לעורר את דעת הקהל, ולעניין אותו במצב היהדות בברית המועצות, וקיוה שעל ידי זה יוכל לפעול שהשוחטים והמוהלים שעדיין נשארו בברית המועצות, ילמדו תלמידים נוספים, כמו שהוא עשה בעצמו.
אך ההסבר הזה עדיין לא מספיק, שהרי המוהלים והשוחטים שהיו בברית המועצות, ידעו בעצמם את המצב השורר שם, ומה הם צריכים שיתפרסמו על זה כתבות בעיתוני ארץ ישראל? (כמובן שאפשר לומר פשוט, שהרעש שיעשו על זה בארץ ישראל, ישפיע איך שהוא על הנמצאים בברית המועצות, אך אנו נחפש הסבר נוסף).
אך אם נעיין היטב בכתבות (בכתבה הגדולה בעיתון "שערים", ובכתבה בעיתון "הצופה", (ובטיוטות אותן הכין ר' יעקב בשביל הכתבות)), נמצא שם את התשובה, ובמיוחד עם נעיין בין השורות של הכתבות. (וזאת צריך לזכור שברוסיה כולם ידעו, שלעיתים תכופות המסר העיקרי של הכתבות בעיתונים נמצא "בין השורות"… דהיינו שכל אחד הבין שלפעמים יש מסרים מסויימים שאי אפשר לכתוב אותם באופן מפורש, ולכן רומזים עליהם "בין השורות", והכוונה העיקרית של כתיבת "השורות" היא בשביל מה שכתוב "בין השורות"… )
כפי שנראה בקטעים שיובאו להלן, ר' יעקב פונה לא רק לשוחטים ולמוהלים הנמצאים בברית המועצות, אלא גם "לעורר את רגשי לבותיהם של היהודים בעולם שלא יתנו לכבות את הגחלת הבוערת בתוך לבבותיהם של יהודי רוסיה". ולא מובן כלל, מה יכולים יהודי העולם לפעול ברוסי'ה?
ולכאו' המפתח להבין את כוונתו של ר' יעקב נמצא בקטע הבא: "לו היתה לי תמיכה כספית כל שהיא, הוא מנסה להצטדק, הייתי מכפיל את מספר השומ"ם (= שוחטים ומוהלים) ודי לחכימא ברמיזא". ר' יעקב מבהיר שכדי להצליח ללמד שוחטים ומוהלים ברוסיה הסובייטית, צריך פשוט כסף! אפילו שר' יעקב התנדב ללמד את התלמידים בחינם, אבל זה עדיין לא היה מספיק, הוא עוד היה צריך לתמוך ברבים מהתלמידים, עד שיגיעו למצב שיוכלו להתפרנס מהשחיטה והמילה, ובינתיים גם לוותר על החזקה שלו, כדי שהתלמידים יוכלו להתרגל ולרכוש את המומחיות.
אך לאו דוקא שכל שוחט ומוהל בברית המועצות יעמיד את עצמו בסכנה כדי ללמד תלמידים בחינם, ומה עוד שיצטרך בינתיים גם לתמוך בהם, תוך ידיעה שייתכן שזה גם יפגע בפרנסה שלו בעתיד, שהרי יהיו עוד שוחטים ומוהלים. ועל זה אומר ר' יעקב: "ודי לחכימא ברמיזא", שכאשר יהודי העולם יגייסו את האמצעים הדרושים, וימצאו את העצות איך להעביר את המסר הנכון לאותם שוחטים ומוהלים הנמצאים ברוסיה, שלא רק שלא יפסידו, אלא עוד ירויחו מזה רווחים הגונים, גם הם וגם תלמידיהם, כי אז זה בהחלט דבר מעשי שיימצאו גם מורים שילמדו, ווגם תלמידים שילמדו, את מקצועות השחיטה והמילה.
(אף שלא היה שייך להעביר כספים לרוסיה באופן ישיר וגלוי, אך אפשר היה לשלוח חבילות שוות כסף, וכן אם המלמד היה בטוח שכאשר יצא מרוסיה ישלמו לו על פעולותיו, זה גם היה מועיל, וכדו').
ראוי להדגיש עוד שורה חשובה מתוך הכתבה בעיתון הצופה: "בדעתי לספר על הנסיון שלי, כי לפי עניות דעתי הוא יכול להביא תועלת להבא…", ובהמשך מסביר ר' יעקב את ההגיון בכך שאם רק יעזרו לתלמידים הפוטנציאליים, הם ישמחו על ההצעה ללמוד שחיטה ומילה.
לסיכום: ברור שר' יעקב לא התאמץ לספר סיפורים מעניינים על ברית המועצות כדי לרוות את סקרנותם של הקוראים. אלא שבכתבות האלה היתה תוכנית מפורטת ומנומקת, איך אפשר להביא לידי כך שיהיו עוד שוחטים ומוהלים בברית המועצות, ור' יעקב ועוזריו התגברו על המכשולים והצליחו לפרסם את הדברים בעיתונים בעלי תפוצה רבה בציבור הדתי בארץ ישראל. – כיון שלר' יעקב עצמו לא היו אמצעים ואפשרויות להוביל את המהלך הזה, הוא מסר את כל המידע לציבור הרחב…
רק זאת אנו לא יודעים, מה היתה מידת ההשפעה של הכתבות בפועל ממש. האם זה גרם שהיה עוד תלמיד אחד שלמד בגלל זה שחיטה או מילה? גם בשביל זה לבד היה כדאי המאמץ שעשו בשביל זה ר' יעקב ועוזריו! ואולי היו על ידי זה כמה תלמידים?
בפרק העוסק בשלוש התקופות של ישיבת "קול יעקב", נכתוב באריכות את סיפורו של ר' אברך קזייב שי', על כך שבתחלת שנות השמונים, הוא היה אחד מאלה שלמדו במוסקבה שחיטה (ומילה?), אצל ר' מרדכי ליפשיץ שי'. כמו כן ידוע לנו ממכתבו של ר' יצחק אדזאשווילי, שלפני עלותו לארץ ישראל בתמוז תשל"ג הוא לימד שוחט ומוהל שימלא את מקומו, וכך עשה גם ר' שמואל צלקשווילי (שניהם מתלמידי גרוזיה). וייתכן שהיו עוד כמה שעשו כך. מכל זה רואים שהצעתו של ר' יעקב היתה נכונה ומעשית, אלא שכנ"ל אין לנו מידע, מה היתה מידת ההשפעה של הכתבות שפרסם ר' יעקב.
וכמובן יש עכשיו תועלת גדולה מהכתבות האלו, לפרסם עושי מצוה במסירות נפש ברוסיה הסובייטית, וללמוד מזה את הלקח המתאים, מכל שכן וקל וחומר, מה אפשר לעשות בארצות הרווחה!
ב. קטעים מתוך הכתבות, שמהם אפשר להבין את מטרתו של ר' יעקב בפרסום הכתבות
מתוך הכתבה ב"שערים":
פרק א'
בשנה האחרונה מזרזים הרוסים עליתם של כל אלה שהחזיקו משרות יהודיות דתיות, שוחטים מוהלים ורבנים עומדים בראש הרשימה ● נמצאים אנשים שאומרים משום מה, שהם עשו, כביכול, וממשיכים לעשות לתיקון המצב שם, אין זה נכון, ובזה הם מרדימים את דעת הקהל היהודית העולמית
מתוך פרק ד' – לו היתה לי תמיכה כספית כל שהיא, הוא מנסה להצטדק, הייתי מכפיל את מספר השומ"ם (= שוחטים ומוהלים) ודי לחכימא ברמיזא.
מתוך פרק ח'
- אני מציע שנפנה בכל האמצעים אל המוהלים הבודדים שעוד נותרו שם ואפילו הזקנים שכבר אינם עובדים שיחזרו וילמדו אחרים, שיעמידו תלמידים. עלינו לעורר את רגשי לבותיהם של היהודים בעולם שלא יתנו לכבות את הגחלת הבוערת בתוך לבבותיהם של יהודי רוסיה. אני פונה לכל השומי"ם בברית המועצות, שיעשו מאמץ גדול וילמדו כל אחד מהם לפחות מוהל אחד ושוחט אחד, שלא ישכחו המצוות הגדולות האלה שהן מעיקרי היהדות וזכות הרבים תעמוד להם ולנו לדורי דורות.
מתוך הכתבה בעיתון הצופה י"ט טבת תשל"ב 6.1.72
על המצב העגום הזה שנוצר ביהדות רוסיה, יהדות בת שלושה מיליון, מרוקנת מכלי קודש, חיבר ר' יעקב תצהיר שבו הוא מזעיק את היהדות העולמית על המצב. וכך נאמר בו, בין היתר:
זעקת יהדות ברית המועצות
…
אך בשמחה זו נכנסה טיפה מרה (וזה כבר ראה ברוח קדשו אדמו"ר שליט"א) שיהודי רוסיה נשארו בלי מילה ושחיטה.
בעשרים השנים האחרונות, כשעבדתי בתור שו"ב ומוהל (שבע שנים בדניפרופטרובסק, 1953 – 1946, ושלוש עשרה שנה במוסקבה, 1967 – 1953) הקדשתי להכשרת שוחטים ומוהלים, (יותר משלושים שוחטים ומוהלים), וכולם שימשו כעשר שנים ויותר, וממש בימים אחרונים, כשהיו כבר היתרי יציאה בידי, הספקתי ללמד את היהודי היקר לייבל חצרנוב שחיטה.
לקחתי על עצמי את המשא הכבד הזה כי ראיתי שיש מחסור גדול בכלי-קודש ואין מי שילמד אותם.
יש להדגיש, שכל העבודה עשיתי לבד בלי עזרה ותמיכה…
לצערי הרב אני רואה עמלי מתפורר ד' ירחם, כי בארבע השנים האחרונות, רק מתלמידי יצאו את רוסיה כחמש עשרה שוחטים ומוהלים והרבה מהם באו ארצה בחודשים האחרונים. המצב הולך ומחמיר, כי נמצאים אנשים שאומרים משום מה, שהם עשו כביכול וממשיכים לעשות משהו בעניין זה, ובזה הם מרדימים את דעת היהדות העולמית בחשבם, שהם יצאו ידי חובתם המוטלת עליהם על פי התורה הקדושה: ישראל ערבים זה לזה. ואיש את אחיו יעזורו, עזוב תעזוב עמו וכו'. בגלל זה הם לא עשו ולא עושים דבר וחצי דבר. והם עושים נזק בל ישוער ליהדות רוסיה.
המצב מסוכן עד כדי כך, שאפילו בערי גרוזיה ואסיה הסובייטית יש אזלת-יד, לא מלמדים שוחטים ומוהלים, כולם רוצים לעזוב את ברית המועצות מפחד התבוללות.
למרות זאת דווקא בזמן האחרון גדל מספר ההורים הרוצים להביא את בניהם בבריתו של אברהם אבינו, (זה שמעתי משו"בים ומוהלים שעלו בזמן האחרון).
בדעתי לספר על הנסיון שלי, כי לפי עניות דעתי הוא יכול להביא תועלת להבא…
כל תלמידי היו שומרי שבת ומצוות, ובגלל זה רובם ככולם מצבם הכלכלי לא היה טוב והיתה לי אפשרות לשכנע אותם בנקל, למרות שהיו הרבה פסימיסטים וספקנים (סקפטיקים) שאמרו: "בשביל מה צריך כל זה בעוד עשר שנים לא יהיו בכלל יהודים דתיים". (בטיוטות של ר' יעקב כתוב: ועכשיו אנו רואים שהם היו נביאים לא טובים).
כך גייסתי כמחצית מתלמידי מהישיבה "קול יעקב", כי בזה הם ראו את תכליתם. מעולם לא נחשבתי בישיבה כמורה אלא כמלמד מתנדב ולא קיבלתי שום שכר לימוד. עשיתי הכל על דעת עצמי. לו היתה לי תמיכה כספית כלשהי, היה אפשר להכפיל את מספר השוחטים והמוהלים (בטיוטות של ר' יעקב כתוב: "ודי לחכימא ברמיזא")…
…ברצוני לעורר את רגשי לבבות של היהדות העולמית שלא לתת לכבות את הגחלת הבוערת בליבותיהם של יהודי רוסיה. ויפה שעה אחת קודם…
יש לקוות, כי השוחטים והמוהלים בברית המועצות, הן העומדים על משמר ומשמשים את אחיהם, והן אלה שפרשו מעבודת הקודש, יעשו מאמץ גדול וכל אחד מהם ילמד לפחות שוחט אחד ומוהל אחד…
רשימת הכתובת
עד כאן הדיון בסיבות לפרסום הכתבות, ולהלן קישורים לכתבות עצמן: