על שיטת לימוד המוהלים, וקטעים משיחות עם ר' מרדכי אולידורט

נושאים:

• שיטת לימוד המוהלים
• התמסרות לתלמידים בלימוד עצמו, ואפי' תמיכה כספית
• מתוך שיחות ושיחות טלפון עם התלמיד ר' מרדכי אולידורט

שיטת לימוד המוהלים

א – 1.

הקטע הזה נמצא על פתק קטן (טיוטא)) בכתב יד ר' יעקב:

השיטה היתה די פשוטה, (למעשה היו שתי כיתות, הסירובניקים ותלמידי הישיבה), יחד עם זה גם די ממושכת ומיגעת.

וכשבאנו לברית מילה בלי אנשים, אז אחד מהתלמידים היה עושה את כל ההכנות, השני סנדק, השלישי החיתוך, הרביעי הפריעה, והחמישי התחבושת.

בפעם אחרת המשמרות התחלפו, עד שבתום שנות הלימודים בישיבה, התלמיד יצא משם מומחה ובטוח בעצמו, ושירת את הק"ק שלו הלכה למעשה.

א – 2.

עוד קטע מאת ר' יעקב על שיטת הלימוד של המוהלים

ומה היתה למעשה שיטת הלימוד וההדרכה? לקחתי את התלמידים במשך כל שנות שהותם בישיבה 3-5 שנים על ברית-מילה. היו מקרים שלקחתי חמישה תלמידים בבת אחת, ולימדתי אותם בהתמסרות כל ההכנות הנחוצים לברית-מילה, אחרי מספר פעמים כשהם רק מסתכלים ומתבוננים, הם מתחילים לאט-לאט לעזור בהכנות, עושים הפריעה, ובבא היום, כאשר אני בטוח בהם, הם עושים גם את החיתוך ואת התחבושת, ואני עומד על גבם. כל זה עשו כמובן על ברית-מילה בלי אנשים ובלי ההורים. (כאלה היו לרוב במוסקבה.) שיטה פשוטה, יחד עם זה די ארוכה ומיגעת.

א – 3.

מתוך מכתבו של ר' יעקב, הבא כמענה למכתבו השנים עשר של ר' עמנואל מיכלין:

כדי להקל על התלמידים הבעיה הכספית, עשיתי כל מיניתחבולות והמצאות. על כל בריתות-מילה לקחתי את התלמידים כאסיסטנטים, העוזרים לי, ואחר המילה הצעתי לפני ההורים של הילד את אחד מתלמידי (לפי התור) שהוא ילין בביתם וישגיח על הילד הרך-הנימול – במקום אחות, ויעשה כל מה שנחוץ לילד, להחליף החיתולים לעשות תרחיצים, להחזיק את הילד כשהוא בוכה, בקיצור לעשות הכל, מה שנחוץ לילד עד שיסירו התחבושת. על פי רוב הורי הילד היו מאד שמחים להצעתנו, כי לא ידעו איך לטפל בילד אחרי המילה. שלא כנשים העבריות בארץ שהם מומחים גדולים בענין זה, שאפילו בעצמם מסירים את התחבושת למחר אחרי מילה, כי יש להם לאמותיהם ולסבתיהם ניסיון גדול בזה מאחר שהם ברוכי ילדים כן ירבו. לעומת-זאת היהודיות ברוסיה שיש להם על פי רוב ילד אחד, לא יודעים בכלל איך לטפל ומה לעשות עם הילד. ובתמורה בעבור השרות הזה, היו משלמים לתלמיד 50 רובלים ובתודה, למחרתיים בא האסיסטנט לרחוץ את הילד בפעם הראשונה אחרי המילה, וגם בשביל זה היה מקבל משהו כי פטור מכלום אי-אפשר, והמנהג הזה התפרסם עד כדי כך, עד שהורים שרצו להכניס את בנם בבריתו של א"א היתנו מלכתחילה, שמישהו ילין בביתם ויטפל בילד.

והעיקר: התלמידים רכשו נסיון רב, עד שבזמן קצר יכלו בעצמם להסיר את התחבושת אחרי-מילה (התחבושת צריכה להיות מעת-לעת)וכאשר התלמידים למדו את מלאכת-המילה המעשית על בוריה, והייתי בטוח בהם, שלחתי אותם לפרקים, לערים אחרות, איפה לא מכירים אותם, לעשות ברית-מילה, וב"ה הכל היה בהצלחה.

למותר להדגיש שזה נמשך זמן רב, בערך שנה ויותר, עד שנעשו מומחים, ואפשר היה לסמוך עליהם.

ובכלל: אומנות מילה המוהל היה רוכש מאביו-המוהל בדין חזקה, והאב היה לומד את בנו, או החותן את חתנו שנים רבות. את המילה הראשונה רצוני-לומר: החיתוך היה המוהל עושה לבנו, ומהיום ההוא והלאה הוא נחשב למוהל לכל דבר. יש מוהלים שעוסקים בלימוד אחרים, את מלאכת-הקודש מילה, כמו למשל באר"ה שמלמדים את התלמידים הכל, חוץ מחיתוך, ולוקחים בעד זה חמש-מאות דולר – ויותר. התלמיד הזה, צריך לחכות עד שאשתו תלד בן, או שצריך לחפש עני שאשתו ילדה בן, והם בשביל כסף נותנים לתלמיד הזה למול את בנם בפעם הראשונה. (או שהיו מחפשים תינוק שמת ר"ל קודם המילה). נמצא: שלמוהל כזה חסר העיקר החיתוך. כי מי יתן את בנו לתלמיד, שלא מל אף פעם, ואני נהגתי לתת לעשות חיתוך לתלמידי בברית-מילה, שהיה בלי אנשים, אז הסנדק היה אחד מן התלמידים, השני עשה את החיתוך, השלישי עשה את הפריעה, הרביעי עשה את התחבושת, ואני עומד על-ידם, וב"ה הכל בסדר כדת-וכדין, "וזה הקטן יהיה לגדול".

א – 4.

מתוך פרק ד' בכתבה הגדולה בעיתון "שערים"

… כיצד לימדתי את תלמידי, זהו סיפור אחר. לימדתי אותם בבית. כעבור תקופה קצרה של לימודים בבית, הייתי מצרף אלי לכל מקום שהייתי הולך למול 2 מתלמידי. בתחילה הם הביטו, אח"כ עזרו בהכנות למילה ובשלב מאוחר יותר אף מלו ופרעו לבד כשאני ניצב לידם …

יש גם הרבה על זה בפרק על ר' יעקב בספר הגחלת, ומועתק בספרנו.

א – 5.

עדויות של תלמידים

מהעורך – כאשר רציתי לשמוע עדויות מפי תלמידיו של ר' יעקב על אופן הלימוד של המילה המעשית, ובמיוחד על כך שר' יעקב נתן להם לעשות בריתות בעת שלימד אותם, התאפשר לי לדבר רק עם שניים מהתלמידים, ר' יעקב חיימוב שי', ור' מרדכי אולידורט שי' והרי העדויות שלהם:

ר' יעקב חיימוב:

… אבא שלך (ר' יעקב אלישביץ) נתן לי הרבה פעמים לעשות פריעה, ושתי פעמים נתן לי לעשות את התפיסה והחיתוך…

עדותו של ר' מרדכי אולידורט:

את החיתוך עצמו זה לא היתה בעיה לתת לתלמידים, כי זה דבר פשוט, אבל ההכנה לחיתוך, לשים את המגן, זה ר' יעקב לא היה נותן לכל התלמידים, רק לכאלה שהיה כבר בטוח בהם. לי (לר' מ.א.) הוא היה נותן לעשות את זה בעת שלימד אותי.

התמסרות לתלמידים בלימוד עצמו, ואפי' תמיכה כספית

ב – 1.  את כל המומחיות, עם כל הלב

הצלחתו של ר' יעקב בלימוד התלמידים את המקצועות שחיטה  ומילה, נבעה לא רק בגלל שהיה מוכן לעשות את זה על אף הסכנות הגדולות שהיו כרוכות בזה ברוסיה הסובייטית, אלא גם בגלל מדותיו התרומיות, שהתבטאו גם בלימודו עם התלמידים.

ראשית כל חשוב להדגיש שוב, שר' יעקב היה פשוט מומחה גדול בכל מה שקשור לתחומים המעשיים של שחיטה ומילה. וכמו שר' מרדכי ליפשיץ (ר' מאטל חרקובער) כותב בספרו, ("זכרונות פון גולאג"), שר' יעקב נחשב ל"פרפוסור" בתחום המילה. וכך היה גם בתחום השחיטה והעמדת הסכין.

(עורך הספר שמע מאמו, רעיתו של ר' יעקב, שכאשר רופאים (כמובן יהודים) היו נוכחים בברית שר' יעקב היה עושה, היו כל כך מתפעלים מאופן עשיית הברית, עד שהיו "מנשקים את ידיו". (זה ביטוי שמבטא את ההתפעלות מאומנות הידיים)).

אך בנוסף למומחיותו בשני תחומים אלו של שחיטה ומילה, היה ר' יעקב גם "פרופסור" במדות טובות, ובטוב לבו. כבר כתבנו אודות זה בספרנו, אך נחוץ להזכיר את זה שוב בפרק הזה בו אנו דנים על שיטת לימודו עם התלמידים והצלחתו בזה.

אחד מתלמידיו, ר' מ.א. מעיד על ר' יעקב שהוא היה נותן את עצמו לגמרי לתלמידיו. אפשר להביא על זה את מה שחז"ל אומרים על משה רבינו ע"ה שהקב"ה אמר לו לסמוך את ידו אחת על יהושע בן נון, אבל משה רבינו בטוב לבו ובעינו היפה סמך את יהושע בשתי ידיו! ונביא כאן את לשונו של רש"י בפרשת פנחס פרק כ"ז פסוק כ"ג:

ויסמך את ידיו: בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו "וסמכת את ידך", והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה…

שמעתי מאמי ז"ל, (רעיתו של ר' יעקב), שבשנותיו האחרונות באו אליו פעם שני תלמידים צעירים שלמדו את אומנות המילה אצל איזה מוהל, ור' יעקב עשה להם שיעור בעניני מילה. והם אמרו אחרי השיעור, שר'  יעקב לימד אותם כעת יותר מכל מה שלמדו עד עכשיו אצל המורה שלהם… (אף שכמובן הוא לא יכל להדגים להם ממש, שהרי זה היה בביתו ללא שום תינוק).

ב – 2 כמו מגנט

ור' יעקב גם לא חיכה שהתלמידים יבואו אליו, אלא הוא היה מושך אותם! וגם על זה נביא את דבריו של התלמיד ר' מרדכי אולידורט שמעיד עליו שהוא היה כמו "מגנט", שהתלמידים היו נמשכים אליו…

ב – 3.  תומך כלכלית בתלמידיו

וכל כך היה רצונו חזק שהתלמידים יצליחו, שלא רק שלא היה לוקח מהם שום תשלום, אלא יתירה מזו, כשהיה רואה שיש תלמידים שמצבם הכלכלי דחוק, ובמיוחד אלה מהם שכבר היו בעלי משפחות, היה ר' יעקב גם תומך בהם מהבחינה הכלכלית, וגם על זה כבר כתבנו בספרנו. ולא רק שהיה תומך בהם מהכסף שלו, אלא שהיה גם משיג עבורם תמיכות מידידיו! וכמאמר חז"ל "גדול המעשה יותר מהעושה"… וגם על זה כבר כתבנו בספרנו.

ב – 4.  פטנט שעוזר גם להורי הנימול וגם לתלמידיו

וכן כתבנו כבר שר' יעקב המציא שיטה מיוחדת, שתסייע גם להורי הנימול, וגם לתמיכה בתלמידיו. והשיטה היתה שהציע להורי הנימול שאחד מ"עוזריו" ילון בביתם, ויחליף את החיתולים, ואח"כ יוריד את התחבושות ויעשה את האמבטיה הראשונה… וכמובן שהתלמיד שנשאר היה מקבל על זה מתנת כסף הגונה…

ב – 5.  מוותר על החזקה

עוד נזכיר כאן מה שכבר כתוב בספרנו, שר' יעקב היה מוותר על החזקה שלו, והיה מאפשר לתלמידיו לשחוט ולמול גם במקומות שהיו בחזקתו כדי שיוכלו לרכוש נסיון כראוי.

ב – 6.  התלמידים הולכים בדרכיו

אין ספק שתלמידיו של ר' יעקב למדו ממנו לא רק את המקצוע והמומחיות, אלא שהם הפנימו גם את טוב לבו ואת נדיבותו של ר' יעקב. ועל זה נביא קטע מספרנו, (שהעתקנו אותו מהספר "חכם שמואל", שהוא ספר תולדות חייו של התלמיד חכם שמואל צלקישווילי ז"ל).

מספר יצחק שקולניק שלמד שחיטה אצל חכם שמואל: "(חכם שמואל) לא התייאש מאף שוחט ובסבלנות רבה היה מסביר ומעודד את כולם שזה לא קשה כפי שזה נראה, ותראו עוד תהיו שוחטים גדולים".

מתוך שיחות ושיחות טלפון עם התלמיד ר' מרדכי אולידורט

משיחות של העורך עם ר' מרדכי אולידורט התחילו בשיחת טלפון ביום א' י"ב כסלו ה'תש"ע

ג – 1.

ההכרות על ידי ר' אהרן חזן, למדתי בביתו של ר' יעקב בפושקינו

הכרתי את אביך ר' יעקב ז"ל דרך ר' אהרן חזן ז"ל. את ר' אהרן חזן אני הכרתי עוד מאודסה, ששם התגוררנו לפני המלחמה.

עוד לפני שר'  אהרן חזן הכיר את ר' יעקב, הוא הכיר את חותנו (של ר' יעקב) ר' שלום מיכל פסקין. ר' שלום מיכל התגורר אז בפושקינו שהיא במרחק של כשעה הליכה מקליאזמה, והיה רגיל לבוא מפושקינו לקליאזמה כדי להתפלל, וכך נהייתה ההכירות של ר' שלום מיכל עם ר' אהרון חזן. ואחרי פטירתו של החותן ר' שלום מיכל, כאשר ר' יעקב בא להתגורר בפושקינו, אז נוצרה ההיכרות של ר' יעקב עם  ר' אהרן חזן.

כשאני באתי למוסקבה ב- 53-54, לא הספקתי לראות ולהכיר את ר' שלום מיכל כי הוא נפטר לפני כן. (בכ"ב חשון תשי"ד), מטרת בואי למוסקבה אז היתה כדי ללמוד שחיטה, כי גרנו אז באומסק בסיביר, ושם לא היה שוחט.

כנ"ל על ידי ר' אהרן חזן הכרתי את ר' יעקב, והוא ברצון רב הסכים ללמד אותי שחיטה. אני לא רציתי ללמוד בבית השחיטה שליד בית הכנסת הגדול, ובכלל באזור בית הכנסת. ברוסיה היו חושדים אחד בשני, וזה לא פלא שהיו כאלה שחשדו בכל מה שקשור לבית הכנסת הגדול ולישיבת "קול יעקב". אני לא התקרבתי לישיבת "קול יעקב". ולכן הלימוד היה בביתו של ר' יעקב בפושקינו.

היינו לומדים בערבים, כאשר ר' יעקב היה חוזר לביתו. בתחילה למדנו את ההלכות, אחר כך להעמיד את החלף, ואח"כ שחיטת עופות. (עם שחיטת בהמות לא התעסקתי, ולא למדתי).

אחרי שסיימתי ללמוד, נתן לי ר' יעקב מכתב, והלכתי איתו לר' יוסף מריאש מפערלאווקע, והוא בחן אותי ונתן לי קבלה.

באותו זמן היו באיזור מוסקבה כמה וכמה שוחטים, אחד מהם ברונשטיין.

ג – 2.  ר' יעקב היה נותן את עצמו עד הסוף – היה כמו מגנט

ר' יעקב היה אדם טוב לב באופן מיוחד, בעת הלימוד הוא היה נותן את עצמו עד הסוף.

התחתנתי בשנת 56 ובשנת 58 התחלתי ללמוד מילה.

ר' יעקב ז"ל היה כמו "מגנט", הוא היה מושך אליו אנשים כדי ללמדם מילה ושחיטה.

ג – 3.  היה נותן הרבה צדקה

כאשר היה מל, היה מקבל מהאבא של הנימול סכום זה או אחר. אך לעיתים כשהיה רואה שמצב המשפחה דחוק, לא רק שלא היה לוקח תשלום, אלא עוד היה משאיר סכום מסויים, באומרו שזה בשביל הטיפול בילד. בכלל היה נותן צדקה – הרבה…

ג – 4.  בדרך כלל שחטתי בצנעה

כל השנים מאז נהייתי שוחט, הייתי שוחט עבור משפחתינו ועבור כמה משפחות נוספות, ורק איזה זמן לפני נסיעתינו מרוסיה, שחטתי בפומבי בבית הכנסת צ'ירקיזובו שבמוסקבה 10-20 עופות, כי היתה רווחת דעה שמי שהוא שוחט וכדו' נותנים לו יותר בקלות היתר יציאה מרוסיה. (אף שהיו שאמרו שזה לא ככה.)

ג – 5.  בבריתות, הקפדה על רמה גבוהה

דרכו של ר' יעקב ז"ל, שבכל הנוגע לבריתות לא היה ממהר כלל, אלא הכל היה במתינות גדולה, חיטוי הכלים לפני הברית, הכנת התחבושות, וכן כל הפרטים של הברית עצמו, היו נעשים במתינות גדולה, והקפדה שהכל יעשה באופן הטוב ביותר.

טעם הדבר, מלבד עצם הענין שהכל יעשה באופן הטוב ביותר, שזה נכון בכל הזמנים ובכל המקומות. הרי שבאותו זמן ברוסיה, אף שביצוע ברית המילה לא היה אסור על פי חוק, אבל השלטונות לא היו מסתכלים על זה בעין טובה, ובמילא היה נחוץ מאוד שהברית יעבור באופן הכי טוב, בלי שום סיבוכים ח"ו.

בשנים האחרונות היו 25 בריתות בשנה בכל מוסקבה, אף שהיו גרים שם כחצי מיליון יהודים.

ג – 6. ברית לצעיר יהודי

מקום עבודתי היה לא רחוק מבית הכנסת הגדול של מוסקבה. פעם התקשר אלי ר' יעקב ז"ל וביקש שאבוא לכתובת מסויימת במרכז מוסקבה.

נסעתי לשם, והגעתי ל"קומונלניה קוורטירה", דירה משותפת. (היינו שיש שם מטבח משותף, שירותים משותף, תנור משותף וכו', ויש בדירה כ- 4-5 חדרים, ובכל חדר גרה משפחה אחת).

בדירה זו גרה משפחה יהודית במעמד טוב, האבא היה מהנדס בכיר ליד מוסקבה, האמא היתה מנהלת בית ספר מובחר במרכז מוסקבה, והבן בן ה- 20 (21) למד פיזיקה באוניברסיטה. והנה הבן החליט שהוא רוצה לעשות ברית.

כשנכנסתי לחדר בו גרה משפחה זו – האבא לא היה בבית רק האמא והבן – שמעתי שהאמא מדברת בהתרגשות שהבן השתגע ורוצה לעשות ברית, והיא מתנגדת וכו'.

והנה ר' יעקב פונה אלי ושואל אותי "מה אתה אומר, מה אפשר לעשות הרי האמא מתנגדת?" וכך אנו מדברים, ו"מחליטים" שכיון שהאמא מתנגדת, אם כן אין ברירה ואנחנו הולכים…

כאשר האמא ראתה שאנחנו "עומדים לצאת", נרגעה ואמרה, "נו, אם כבר באתם, אז תעשו לו ברית…", וכמובן שעשינו ב"ה את הברית!

ג – 7.  ברית לגר בן 62

פעם עזרתי לר' יעקב ז"ל לעשות ברית מילה לגר בן 62, לא עשו לו שום הרדמה, ואחרי הברית שאלנו אותו איך הרגשת בשעת הברית? ענה לנו הגר, שהוא "ראה את הסולם שמלאכים עולים ויורדים בו…"

ג – 8.  ברית לילד בן 12

פעם עזרתי לר' יעקב ז"ל לעשות ברית לילד בן 12 בקליאזמה, ור' יעקב עשה לו הרדמה חלקית מסויימת, אבל זו לא היתה הרדמה ממש.

ג – 9.  ברית ליהודי בן 32, כשר' יעקב כבר עלה לארץ ישראל

אחרי שר' יעקב ז"ל יצא מרוסיה, בתחילת אדר ראשון תשכ"ז, ואני עדיין הייתי ברוסיה, פנה אלי יהודי בן – 32, וביקש שאעשה לו ברית מילה.

(בכלל, עד אותו זמן היה יהודי זה רחוק מעניני יהדות, אלא שבאותו זמן נזדמן למפגש של צעירים יהודים ליד בית הכנסת הגדול במוסקבה, (זה היה לא רחוק מככר דירז'נסקי ששם שכן מרכז הק.ג.ב.), והק.ג.ב. עצר אותו ללילה אחד לחקירה. כיון שראה שהק.ג.ב. נטפל אליו בגלל שהוא יהודי, החליט שאם כך הוא צריך לעשות ברית מילה…)

ביקשתי את ר' לייבל חצרנוב שיעזור לי, ועשיתי לו ברית מילה.

הרבה בריתות לא עשיתי, אבל עשיתי ב"ה…

ג – 10.  על בית הכנסת בצ'ירקיזובו

המחנובקער היה גר בצ'ירקיזובו, ומתפלל שם בבית הכנסת.

ר' איציק מינץ ז"ל, ממתפללי בית הכנסת בצ'ירקיזובו, הי' יהודי סוחר ועסקן, היה הולך עם זקן. אחותו היא האמא של ר' אליהו ביסק שי'. יש לו בת קשישה בבני ברק.

הדוד של האחים צ'אצ'קעס היה קונה את ה"סנדק".

ג – 11.  מלכה בריאו רשמה אותי במוסקבה

כאשר גרנו באומסק שבסיביר, ורציתי להירשם שאני גר במוסקבה, עזרה לי בכך מלכה בריאו ז"ל, (אחות חותנתו של ר' יעקב), היו לה קשרים במקומות הנחוצים, והיא רשמה אותי.

ביקור בביתו של ר' מרדכי אולידורט ביום חמישי י"ח אדר שני ה'תשע"ד

ג – 12.  וביום השמיני ימול…

עצם האפשרות למול ביום השמיני, היתה כרוכה בקושי גדול, כי הנוהג בבתי היולדות ברוסיה היה שהיו משחררים את היולדת והתינוק רק אחרי היום השמיני. ולכן ר' מ.א. היה מתאמץ מאוד להשיג אישורים מיוחדים, שכאילו הוא צריך לנסוע עם היולדת לנופש וכדומה, ועל ידי זה היו משחררים את היולדת והילד יותר מוקדם.

כך היה גם כשנולד בנו הגדול, הוא שוחרר מוקדם כדי שאפשר יהיה לעשות את הברית בזמן, אלא שבגלל סיבה רפואית לא התקיים הברית ביום השמיני.

(מאת העורך – כאן המקום לספר על אחד מבריתות המילה שכן הצליח להתקיים ביום השמיני.

היה זה הברית מילה של בנו של ר' משה שיינר שי'. התינוק נולד בשבת וב"ה הם הצליחו לשחרר את היולדת לפני היום השמיני. אלא שזה עדיין לא היה מספיק, כי המוהל ר' יעקב שימש בימי השבת כבעל הקורא של הבית הכנסת הגדול במוסקבה. ולכן כדי שהוא יוכל לבא אליהם לשבת למול את בנם, הם היו צריכים להשתדל ולמצא בעל קורא אחר שיחליף את ר' יעקב. וב"ה שגם זה סודר, והברית היה ביום השמיני!)

ג – 13.  נותן לתמידיו לעשות בריתות, והקושי בזה

את החיתוך עצמו זה לא היתה בעיה לר' יעקב לתת לתלמידים, כי זה דבר פשוט, אבל ההכנה לחיתוך, לשים את המגן, זה ר' יעקב לא היה נותן לכל התלמידים, רק לכאלה שהיה כבר בטוח בהם. לי (לר' מ.א.) הוא היה נותן לעשות את זה בעת שלימד אותי.

היו הרבה בריתות בלי האבא של התינוק, ולכן היתה אפשרות לתת לתלמידים לעשות את כל שלבי המילה. אבל ברוסיה הבריתות היו צריכים להעשות ברמה הגבוהה ביותר מבחינת המקצועיות, ור' יעקב גם היה עושה את הבריתות ברמה כירורגית, דהיינו שהיה עוסק הרבה בברית עד שהיו נעשים כל הפרטים בשלימות. והסיבה לזה, כי אם היתה איזה בעיה זה היה סכנה גדולה.

ג – 14.  על הסכנה ברוסיה

אודות מה שר' הלל זלצמן כתב באפילוג בספר "סמרקנד" שהיו צריכים לעשות יותר ולא היו צריכים לפחד, ר' מ.א. שולל את זה בתכלית, כי בוודאי שהיתה סכנה גדולה ואמיתית, ולא רק במוסקבה אלא גם בטשקנט וסמרקנד וכדו'.

ג – 15.  על מות הרבנים

לדעת ר' מ.א. מה שר' יעקב חשב שהק.ג.ב. המיתו את הרבנים, זה וודאי ייתכן, וגם אם הם לא הרעילו אותם ברעל ממש, הם יכלו לגרום למותם גם באופנים אחרים, הם היו מומחים לעשות זאת. (הכוונה אפי' על ידי לחץ נפשי).

ג' – 16.  על הספרים ברכבת, ובאופן כללי

גם ר' מ.א. לקח כמה ספרים מהרכבת בליל היציאה של ר' יעקב מרוסיה, באופן שלא יהיה ניכר.

ר' מ.א. אומר שהשגרירות היו מניחים את הספרים לא רק בבית השחיטה אלא גם בפינות וכדו' בבית הכנסת, כי כיון שראו שר' יעקב לוקח, המשיכו בשיטה הזאת.

(העורך סיפר לר' מ.א. שהיה פעם שבחבילות שהשגירות העבירו לר' יעקב היה איזשהו ז'ורנל, (שבועון ישראלי), ואמו של העורך סיפרה שר' יעקב נתן לה אותו שתשרוף אותו בתנור הביתי), על זה אמר ר' מ.א. שלדעתו הספרים לא היו פחות מסוכנים מהז'ורנל, אלא שספרים אסור לשרוף ואדרבה הם נחוצים, אבל ז'ורנל אפשר לשרוף…

ג' – 17. בריתות ברוב עם

ברוסיה באותו זמן היו רק מעט בריתות שהיו בהם הרבה אנשים.

ג' – 18.

מתוך ביקור של העורך אצל ר' מרדכי אולידורט ביום השני של מבצע צוק איתן,

י"א תמוז ה'תשע"ד

ר' יצחק מרגלנר, שרה אברמובנה, ר' נפתלי דובינסקי, ר' מאטל חנזין

ר' יצחק מרגלנר (מהעיר מרגלן שבאוזביקיסטן, שאין שם תחנת רכבת ובאים לשם מהעיר פרגנה), היה גר בשכונת שמואל הנביא, בלוק 104, והיתה לו אחות בשם שרה אברמובנה, היתה לו מידה (הנהגה), שלא רצה להנות מאנשים אחרים. ואילו ר' נפתלי דובינסקי (חותנו של קשדן) היה בעל חסד והיה משתדל לעזור לו מאוד.

אשתו של ר' מאטל חנזין היתה בת אחותו של המחנובקער.

ר' מאטל חנזין ישב בבית סוהר במוסקבה (בוטרקא) במשך עשר שנים, בגלל יידישקייט וגם בגלל שהיה ציוני. (בית סוהר זה אפי' יותר גרוע ממחנה עבודה, לאגער.)

ג' – 18.  אוצר ספרי התורה בבית הכנסת הגדול

הספרי תורה שהיו בבית הכנסת, לא היו בעליית גג (צ'ערדאק), אלא בקומה השלישית, שהיה שם מחסן. את הספרי תורה היה ר' יעקב מוציא בלי ה"עצי חיים". אין ספק שהיה רישום של כל הספרי תורה בבית כנסת, ולכן זה לא היה פשוט להוציאם… אבא אמר לר' מ.א. שיבא והוא ייתן לו שני ספרי תורה, אחד מהם היה גדול. ואמר לו שאחד יהיה שלו. (ר' מ.א. אומר שהיה נוהג בקבלת עול, ומה שר' יעקב היה אומר לו לא היה שואל שאלות). אחר כך שלח אליו ר' יעקב יהודי גרוזיני שלקח ממנו ספר תורה אחד. ספר תורה אחד שהביא ר' מ.א. הוא הכניס לבית הכנסת צמח צדק. (זה לא הספר תורה שהרב זליג סלונים הכניס לצמח צדק, אלא עוד ספר תורה).

ג' – 19.  על שליחת הוויזות

מי שהיה שולח ויזה לקרוב משפחה, היה כותב בויזה שהוא מתחייב למצוא לו עבודה, ולדאוג לו לדיור ולכלכלה. וזו הסיבה שלא היה קל למצוא אנשים שישלחו ויזה. ועל זה יש לנו סיפור אופייני:

הייתה משפחה שהאשה הסכימה שישלחו ויזה מהשם שלה, לאיזו שהיא משפחה ברוסיה. אך כשבאו לביתם מהסוכנות לשאול אותם האם הם באמת מסכימים לשלוח את הויזה, ולהתחייב על כל מה שכתוב שם, רק אז זה נודע לבעל, והוא עשה סקנדל מה פתאום האשה שולחת ויזה, ואיפה הם יהיו (המשפחה מרוסיה) כשיבואו לארץ ואיך יתנו להם כל מה שהם צריכים… אך ב"ה בסוף הבעל גם כן הסכים ושלחו את הויזה…

כמו כן היו משתדלים שיהיה כמה שיותר בסיס לקרבת המשפחה. ולכן מ. שהייתה לה אחות שנפטרה בשואה, סידרה שק. ששלחה להם את הויזה, תכין קודם את הרקע שייראה שהיא באמת אחות שלה, (לפני ששלחו את הוויזה, שלחה ק. כמה מכתבים בסגנון שהיא כביכול האחות… ).

כשר' מרדכי אולידורט חזר מהרבי, הוא הביא איתו מכונת כתיבה שכותבת ברוסית, ובמכונה הזאת היתה רעיתו מלכה מקלידה ויזות לאנשים שביקשו ממנה עזרה בהכנת הוויזה, ותמיד כתבו שהם מתחייבים לדאוג לקרובים שיבואו, לדיור כלכלה ועבודה. וכשהיו באים לסוכנות לסדר את שליחת הוויזות, היה תור והיו אומרים להם לחכות…

ג – 20.

ר' בנימין כ"ץ, האם צריך לפרסם, כמה דקות עד ביאת המשיח, האחים חנזין, פושקינו, שמרים

כמה דקות עד שיבא המשיח

ר' מרדכי אולידורט ידע מהמציאות של בנימין כץ כשהיה ברוסיה, אבל לא היה לו איתו שם שום קשר.

מסתפק האם באמת צריך לפרסם את פרטי השליחות הסודית של ר' בנימין.

אחד הדברים ששמעו מר' בנימין כץ, שהרבי אמר שנשארו כמה דקות עד שיבא המשיח, והתפלפלו בזה, ואמרו שכנראה הפי' שאלף שנה זה יום אחד, וזו הכוונה שיש עוד כמה דקות…

האחים חנזין (ר' דוד ור' מאטל) היו בתפארת בחורים.

ר' שלום מיכל פסקין ע"ה קבור בפושקינו, אבל הבית קברות לא נקרא פושקינו אלא משהו אחר. (מאלאכובקה זה בצד אחר של מוסקבה).

הישיבה שיש שם כעת זה לא פושקינו ממש, אלא ליד פושקינו.

כיון ששמרים זה בעצם חיידקים, לכן היו כאלה שהיתה להם סברא שיש בזה בעיה של תולעים… ר' אהרן חזן לא היה אוכל בגלל זה לחם… רק מצות…

ג – 21.

מביקור של העורך אצל ר' מרדכי אולידורט ביום ג' כ"ח מרחשון ה'תשע"ו

"כיבוד אב…", מכונת כתיבה מארצות הברית, זכות מגורים במוסקבה, השוחטים ר' משה גרינברג ור' מאיר יוניק

(הביקור הזה התאפשר בגלל שהעורך הזדמן באותו יום לירושלים כדי ללוות יהודי בן ששים ושתיים לעשות ברית מילה. לאחיו היותר גדול של יהודי זה עשו מילה אחרי שנולד, אבל האח הזה חלה לאחר לידתו בדלקת ריאות, וזה גרם לכך שהאמא פחדה שיעשו לו ברית מילה גם לאחר שהחלים. למרבה הצער מיד בילדותו התחיל הילד לסבול מזיהומים קשים בגלל שלא עשו לו את הברית, וסבל מזה שנים רבות עד ליום עריכת הברית ביום הנ"ל, (בברית הזה היה גם מוהל וגם רופא כירורג אורולוג מומחה, בגלל הבעייתיות המיוחדת)).

"כיבוד אב…"

מלכה א. מספרת שהיתה אשה שביקשו ממנה לכתוב ששם משפחתה היה כך וכך כדי לשלוח ויזה למשפחה ברוסיה, אך היא סירבה ואמרה, "איך אני יכולה לכתוב שם משפחה אחר, הרי על ידי זה אני מביישת את אבא שלי", (שהיא כותבת על עצמה שם משפחה אחר…)

מכונת כתיבה מארצות הברית

מאז שר' מרדכי א. הביא את המכונת כתיבה מארצות הברית שכותבת ברוסית, עזרה רעיתו מלכה לאנשים שונים להכין מאות ויזות, והיתה גם הולכת איתם לעשות את כל הפרוצדורה הארוכה שקשורה לשליחת הוויזות, והפסיקה להתעסק עם זה רק כאשר התחילה לעבוד, ואז גם אופן היציאה מרוסיה כבר השתנה, ולא היו זקוקים לוויזות. (אין לי מידע מה היו האופנים החדשים אז, כדי לבקש היתר יציאה מרוסיה – העורך)

כאשר ר' מאטל ומלכה עצמם היו במשרדים שונים במוסקבה כדי לבקש את אישור היציאה שלהם מרוסיה, אמרו להם באחד המשרדים, שהם צריכים לדעת שאם יצאו מרוסיה לא יוכלו יותר לחזור שוב לרוסיה… ומלכה השיבה להם שהרי במשך שנתיים אפשר כן לחזור… ואמרו לה על זה, שזה נכון אבל הם יכולים להפסיד כל מיני זכויות, כמו את זכות המגורים במוסקבה וסביבותיה.

זכות מגורים במוסקבה

העורך – מכאן רואים שוב ושוב, עד כמה היתה תועלת גדולה לאלה שהיתה להם זכות מגורים במוסקבה, ושהיה פחד לאבד את הזכות הזאת, וזה היה אחד השיקולים בהתנהגות במצבים שונים, האם כדאי לעשות כך וכך, או שעי"ז מסתכנים לאבד את זכות המגורים במוסקבה וכו'. וזה מדגיש את אחד האמצעים של השלטונות הסובייטיים להעניש את ה"סוררים", גם אם לא ישימו אותם במאסר וכדו'. (במיוחד אמורים הדברים על אלה, שאינם תושבים מקוריים של מוסקבה, אלא השיגו את הזכות הזאת במאמצים מרובים, ופחדו לאבד את הזכות הזאת).

השוחטים ר' משה גרינברג ור' מאיר יוניק

ר' מרדכי אולידורט – ידידיי ר' משה גרינברג ור' מאיר יוניק למדו גם הם שחיטת עופות אצל ר' יעקב.