אוכל לציפורים
בשנים הראשונות שר' יעקב היה גר בשכונת שמואל הנביא בירושלים, היו השכנים מוציאים כל יום ככרות לחם רבות לכניסות של הבנין. הסיבה לתופעה זו היתה, כי הלחם היה אז מסובסד, ומחירו היה נמוך מאוד, ואנשים היו מעדיפים לאכול לחם טרי, ולא את הלחם של אתמול או של שלשום, (אז לא היה הלחם בשקיות ניילון ששומרות על הטריות).
ר' יעקב שהבחין בזה, עשה לעצמו מנהג. הוא היה לוקח מביתו דלי או קערה גדולה, ממלא אותה במים, ומפורר בתוך המים את הלחם. ואת ה"תערובת" הזאת היה ר' יעקב מפזר בכמה מקומות בגינה הגדולה שבחזית הבנין, כדי שיהיה לציפורים אוכל בשפע…
ובימים הקרים כאשר הגינה היתה מושלגת, היה ר' יעקב מערב את הלחם במים חמים, כדי שלא יקפאו במהרה…
אוכל לחתולים
ליד ביתו של ר' יעקב בירושלים היו הרבה חתולים, (כמו שזה רגיל בארץ ישראל…), ור' יעקב היה נוהג לאסוף מהמטבח את כל השיריים שהיו חביבים על החתולים והולך לגינה שמאחרי הבנין, שם היה משמיע קול מיוחד, ומיד היו מתקבצים חתולים רבים ור' יעקב היה משליך להם את השיריים…
(הקוראים הצעירים לא כל מבינים איזה שיריים יש במטבח עבור חתולים… אבל באותם שנים לא היה נהוג לקנות עופות מוכשרים ומנוקים מכל "שיריים", וכן לא היו קונים פרוסות או פילה של דגים. אלא היו קונים עופות שחוטים והיו מכשירים אותם בבית. וכן היו קונים דגים שלמים ומנקים אותם לבד, ובמילא היה גם שיריים לחתולים…
ועבור אלה התוהים וחושבים "וכי יש מצוה להאכיל ציפורים וחתולים"? נצטט הלכה מהלכות ערב יום הכיפורים:
סימן תר"ה הלכה ו' (שו"ע הרב): וזורקין הבני מעיים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת משם לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים:
ור' יעקב עם לבו הרגיש והרחום היה מקיים הלכה זו בכל ימות השנה…
"נותן לבהמה לחמה" (תהילים קמ"ז)
כתוב בגמ' שבת דף קנ"ה: "דרש רבי יונה… מאי דכתיב 'יודע צדיק דין דלים' יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים". ובתוס' במסכת בבא בתרא דף ח' ע"א מוסיף על זה, "והיינו דכתיב 'נותן לבהמה לחמה…' בהמה בגימטריא כלב".
וזכור, שפעם כאשר ר' יעקב חזר ממוסקבה לפושקינו, והלך מתחנת הרכבת לביתו, והיה זה יום מושלג וקר מאוד, ראה ר' יעקב כלב שניכר היה עליו שהוא רעב ורועד מקור. הוליך ר' יעקב את הכלב לביתו, האכיל אותו והשקה אותו ושלח אותו לנפשו…