א'. עוד שנתיים של שליחות בארץ ישראל
אחרי שר' בנימין כ"ץ יצא מרוסיה, הוא קיבל הוראה לנסוע לארץ ישראל ולהמשיך שם את השליחות. כל המידע החשוב היה נמצא בזכרונו של ר' בנימין, וכעת הוא קיבל הוראה להשתמש במידע הזה, ולדאוג שבפועל ממש ישלחו ויזות לכל אלה שנתנו לו את שמותיהם.
המקום הכי מתאים לבצע את השליחות הזאת היה בארץ ישראל, ור' בנימין אומנם נסע לארץ ישראל, ושהה שם כשנתיים.
(אחרי שר' בנימין סיים את שליחותו ברוסיה, הוא שהה כמה חודשים באיטליה ומשם בא ישר לארץ ישראל, ועד תום שליחותו בארץ ישראל לא ביקר אפי' פעם אחת בארצות הברית.
ובפרט הזה, ובעוד כמה פרטים, ראיתי שיבושים בכמה מקומות שכתוב בהם על שליחותו של ר' בנימין כ"ץ).
ב'. מעט על משפחתו של ר' בנימין כ"ץ ועל בואו של ר' בנימין כ"ץ לבני ברק
אמו של ר' בנימין כ"ץ שי' היתה ליבא רבקה ע"ה בת ר' משה דוד פיגלר מחסידי אלכסנדר. האמא נפטרה בשנת תשי"ג חודש לאחר הבר מצוה של ר' בנימין.
אביו ר' יהודה יוסף כ"ץ לא התחתן יותר, ובשנת תשכ"ג בא לבני ברק לסייע לאביו הזקן ר' שניאור זלמן בן אברהם כ"ץ. (ר' יעקב כ"ץ ז"ל הידוע משיקגו שהיה מקורב גדול לרבי ולרבי הריי"ץ הוא אחיו הגדול של ר' יהודה יוסף, דהיינו שהוא אח אביו של ר' בנימין שי').
הסבא של ר' בנימין (ר' שניאור זלמן בן אברהם כ"ץ) נפטר בשבת הגדול ח' ניסן תשכ"ה, והלוויתו היתה ביום ראשון ט' ניסן.
(ר' בנימין מספר שה"חזון איש" אהב מאוד את הסבא ר' שניאור זלמן, והיה אוהב לטייל עמו).
ור' בנימין שי' הגיע לבני ברק באותו השבוע כמה ימים לפני חג הפסח (שהיה באותה שנה בשבת קודש).
(על פי זה מובן היטב מה שכתוב בכתבה שהתפרסמה בעיתון כפר חב"ד (גיליון 1254 מתאריך י"ז מרחשון ה'תשס"ח), שהרב שמואל וואזנער הלוי זצ"ל, ביקש שר' בנימין יהיה אצלו בליל הסדר, שהרי אביו של ר' בנימין ישב שבעה עד ליל הסדר, ולא היה שייך כל כך שיעשו הכנות לליל הסדר, ולכן הרב שמואל וואזנער זצ"ל שהיה שכן (דלת ליד דלת), ביקש שר' בנימין יהיה אצלו בליל הסדר!)
ג'. מתגורר בבני ברק, ופועל שם בנושא הוויזות
במשך השנתיים שר' בנימין היה בארץ ישראל הוא התגורר יחד עם אביו בעיר בני ברק. כיון שכך, טבעי הדבר שר' בנימין יחפש "קרובי משפחה" שישלחו ויזות עבור יהודי רוסיה, קודם כל מבין תושבי בני ברק. ואמנם הראשון שהסכים "להיות קרוב" ולשלוח ויזה היה יהודי בשם ר' שמואל גורביץ' שהתגורר ברח' רבי עקיבא בבני ברק.
ד'. מה כתוב ב"ויזה"
כדי להבין את הבעייתיות שיש בשליחת ויזה לקרובי משפחה ברוסיה הסובייטית, צריך קודם כל לדעת, מה כתוב בויזה.
ביינתיים עוד לא השגתי עותק של ויזה, (מאוחר יותר מצאה גב' מ.א. את הוויזה שבה יצאו מרוסיה, והיא מופיע בהמשך), אך שוחחתי עם ר' מ.א. ורעיתו מלכה והם אמרו לי שבוויזה היה כתוב, ששולח הוויזה מתחייב למצוא עבודה לקרובים האלה שהוא מזמין אותם לארצו, וכן מתחייב לדאוג להם לדיור ולכלכלה.
עוד סיפרה הגב' מ.א. שכאשר בעלה ר' מ.א. היה אצל הרבי מליובאוויטש בתשרי תשכ"ח, הוא הביא משם מכונת כתיבה שכותבת ברוסית, ובמכונת הכתיבה הזאת היא הכינה וויזות להרבה אנשים שרצו לשלוח וויזה לקרוביהם בברית המועצות.
ה'. טוב כשיש קרובים
כמובן שהכי טוב כאשר באמת יש קרובים בארץ ישראל, ויודעים את הכתובת שלהם. במצב הזה פשוט כותבים מכתב לקרובים ומבקשים מהם לשלוח וויזה. וב"ה היו כמה וכמה משפחות שיצאו את רוסיה לפני שליחותו של ר' בנימין כ"ץ.
(אלא שגם כאשר היו מקבלים וויזה מקרוב משפחה אמיתי עדיין היציאה מברית המועצות לא היתה מובטחת. פעמים רבות היו השלטונות מסרבים לאשר את הבקשה, והיו כאלה שהגישו את הבקשה שלהם כמה וכמה פעמים עד שקיבלו היתר יציאה, וזה יכל להימשך במשך כמה שנים).
בחודש אב ה'תשע"ד שוחחתי עם ר' ירחמיאל רוך, והוא סיפר לי איך הם יצאו מרוסיה בשנת תשכ"ד, והסיפור הזה יהיה דוגמא טובה לוויזה תיקנית לחלוטין.
ו'. הוויזה של משפחת רוך
מוצאה של משפחת רוך הוא מהעיירה ראקשיק שבליטא. בשנת 1940 כאשר רוסיה סיפחה את ליטא, גורשה משפחת רוך לסיביר. הסיבה לגירוש היתה משום שר' פסח רוך סבו של ר' ירחמיאל היה מעשירי העיירה, וה"פשע" הזה היוה כמובן סיבה מספקת לקומוניסטים לשלוח אותו ואת משפחתו לסיביר, בין המגורשים היה גם ר' לייבל, בנו של ר' פסח ואביו של ר' ירחמיאל.
אחד מבניו של ר' פסח כבר היה נשוי באותו זמן, ולכן הוא כבר היה עומד ברשות עצמו, ועל ידי זה הוא הצליח להנצל מהגירוש לסיביר. אבל למרבה הצער הוא נהרג כאשר הנאצים כבשו את ליטא. אך אלמנתו ניצלה, ואחרי המלחמה הצליחה לעלות לישראל.
והנה אלמנה זו, שלחה ויזה לר' לייבל רוך ומשפחתו בתחילת שנת תשכ"ד. כבר בתשכ"ב הצליחו ר' לייבל אשתו ושני בניו לצאת מסיביר, והם התגוררו בריגה. הם הגישו את הבקשה לשלטונות בריגה, וב"ה בקשתם אושרה כבר בפעם הראשונה. אף שהשולחת היתה רק גיסתו לשעבר של ר' לייבל, בכל זאת אישרו להם השילטונות לצאת מברית המועצות.
אבל האישור בריגה לא היה מספיק, והיו צריכים לקבל על זה עוד אישור ממוסקבה. וב"ה לאחר שלושה חודשים הם קיבלו אישור גם ממוסקבה. אבל עדיין היתה להם בעיה גדולה, לא היה להם כסף לקנות כרטיסים כדי לצאת מרוסיה…
אחותו של ר' לייבל, בתיה זובורובסקי התגוררה אז יחד עם בעלה בטשקנט. היא היתה אשה אמיצה, ונסעה עם אחיה ר' לייבל למוסקבה, ואזרה אומץ ונכנסה יחד עם ר' לייבל לשגרירות הישראלית, לבקש מהם עזרה! (היה צריך אומץ כדי להכנס לשגרירות זרה בברית המועצות!). ואומנם השגרירות הישראלית נתנה להם כסף לקניית כרטיסי טיסה ממוסקבה לווינה, וכהכרת תודה נתן להם ר' לייבל רוך שופר שאביו הכין בעצמו בסיביר מקרן של ראש איל שמצא שם. השגרירות שלחה את השופר לארץ ישראל, והוא נמצא באחד המוזיאונים.
ז'. "יצירת קרובים"
הסכנה שבזה, ואיך מתגברים על הסכנה
לא לכולם היו קרובי משפחה בארץ ישראל, או במדינות אחרות מחוץ לרוסיה, אך הצורך של יהודים דתיים לצאת מרוסיה היה כל כך גדול, עד שבלית ברירה היו נאלצים "ליצור" קרובי משפחה.
כמובן שהיתה בזה נטילת סיכון מסויימת. גם כאשר הויזה נשלחת על ידי קרובים אמיתיים, גם אז יש סיכון מסויים בעצם הגשת בקשה לצאת מברית המועצות. אך כאשר הקרוב הוא לא קרוב, יש כאן סיכון נוסף, ומה יהיה אם השלטונות יתחילו לחקור מי הוא הקרוב משפחה הזה? לדוגמא אדם שמעולם לא היה לו אח, איך הוא יכול לקבל וויזה מ"אחיו"? ואם השלטונות ימצאו מסמכים או עדים שמעולם לא היה לו אח? לכן אלו שנאלצו "ליצור" קרובי משפחה, השתדלו לעשות את זה באופן הכי בטוח. וכדי להמחיש זאת נכתוב כאן את סיפורה של משפחה מסויימת.
לגב' א. היתה אחות שמתה בזמן השואה. כעת כאשר משפחת א. חיפשו עצה לקבל ויזה, הם ביקשו מקרובי משפחה שלהם (קירבה לא ממדרגה ראשונה) שעמדו לצאת מרוסיה, שבבואם לארץ ישראל, ימצאו אשה בגיל מתאים שתציג את עצמה כאחותה של גב' א. וכהכנה לשליחת הוויזה שהיא תתכתב כמה פעמים עם "אחותה", ורק אחר כך תשלח להם וויזה. ואמנם נמצאה אשה כזאת, והיא התכתבה איתה, ואחר כך שלחה להם את וויזה. התאריך של הוויזה הוא 25.1.1966 (כפי שמופיע בהמשך הספר) אך הבקשה הראשונה שלהם לא אושרה, ובפועל הם יצאו רק בשנת 1967.
ח'. לא כל אחד רוצה להיות "קרוב"!
לכאו' הכל פשוט מאוד, ויהודים שהם רחמנים וגומלי חסדים, היו צריכים ממש לעמוד בתור כדי לזכות במצוה הגדולה, לסייע למשפחה יהודית לצאת מרוסיה הסובייטית. אבל המציאות לא היתה כזאת, והיה קשה מאוד למצוא מישהו שיסכים "להיות קרוב משפחה", ולשלוח ויזה. הסיבה לחוסר הרצון לשלוח ויזה נבעה מסיבה פשוטה ומובנת.
מי שהיה שולח ויזה לקרובי משפחה, היה חייב לכתוב בויזה שהוא מתחייב למצוא לקרובים האלו עבודה, ולדאוג להם לדיור ולכלכלה. ולכן גם אם מישהו אחר היה לוקח על עצמו את הטירחה של הכנת הויזה, אבל נטילת האחריות הזאת לדאוג למשפחה הרתיעה אנשים מלהתנדב למצוה הגדולה והקשה הזאת.
ייתכן שהיו אומרים לשולחי הוויזות, שאין להם מה לדאוג כי בפועל האחריות לא תפול עליהם וכו' וכו', אבל כיון שבפועל היו צריכים לכתוב את זה בויזה, היה קשה מאוד למצוא מתנדבים.
(אבל האמת היא שאין לי מידע אמיתי, בנוגע לעולים שהגיעו לארץ ישראל, האם היו ביניהם כאלה שאמנם הגיעו לבקשו עזרה מאותן משפחות שאינם קרובים אמיתיים, ששלחו להם את הוויזה).
רק זאת אנו יודעים, שלפחות בחלק מהמיקרים היו נציגים מהסוכנות היו באים לביתם של שולחי הוויזות, ומבררים אצלם האם הם באמת מתחייבים לקלוט את קרוביהם שעתידים לעלות לארץ ישראל, ורק אחרי התחייבות זו היתה הסוכנות מאשרת את שליחת הוויזות.
לפעמים הושמעו נימוקים לא צפויים לחוסר הנכונות לשלוח וויזות, ואפיזודה מעניינת בענין זה שמעתי מגב' מלכה אולידורט תחי'.
היתה פעם אשה אחת שביקשו ממנה שתשלח וויזה משמה ל"קרובי משפחה" בברית המועצות. אך לאשה זו היתה טענה מקורית נגד זה: "אם אני אכתוב שלפני נישואיי היה שם משפחתי לא כפי האמת, הרי זה כאילו אני מתנערת משייכותי לאבי האמיתי ושם משפחתו, ואיך אני יכולה לבייש את אבא שלי…"[ME3]
ט'. קשר עם שלשה רבנים
ר' בנימין מספר שבזמן שהוא היה בבני ברק היה לו קשר עם שלושה רבנים. הראשון הוא הרב שמואל וואזנער ז"ל, (שלמד בצעירותו בישיבת חכמי לובלין). הקשר איתו היה מהסיבה הפשוטה שהוא היה שכן (דלת ליד דלת) של אביו של ר' בנימין כ"ץ. הרב השני הוא הרב יעקב לנדא ז"ל, (כנראה שהקשר איתו היה בגלל שהוא היה חסיד חב"ד), והרב השלישי היה הרב כהנמן מפוניביץ' ז"ל.
הקשר עם הרב כהנמן נוצר על ידי זה שבזמן שר' בנימין היה במוסקבה והתאכסן במלון אוקראינה בקומה ה- 30, התאכסנו שם בקומה אחרת יהודים מפוניביץ' שהיו להם כרטיסים לנסוע לארץ ישראל, והם ביקשו מר' בנימין לומר את זה לרב כהנמן.
י'. האדמו"ר ממחנובקה וקבוצה שנקראת "עמך ישראל"
גם האדמו"ר ממחנובקה שלפני זמן לא רב עלה בעצמו ממוסקבה לארץ ישראל התגורר בבני ברק, והכיר את פעילותו של ר' בנימין. (האדמו"ר ממחנובקה היה גם דוד של אשתו של ר' מאטל חנזין שסייע הרבה לר' בנימין כפי שייכתב בעז"ה בהמשך). והנה כיון שר' בנימין הוא חסיד חב"ד, חשב האדמו"ר ממחנובקה שאולי הוא משתדל רק עבור חסידי חב"ד, ולכן ביקש ממנו שיסייע לעוד יהודים לצאת מרוסיה, ולא רק לחסידי חב"ד.
ר' בנימין ענה לו שהשליחות שלו לרוסיה היתה עבור קבוצה שנקראת "עמך ישראל"! דהיינו שהשליחות שלו היתה לסייע לכל יהודי שאפשר, ולא רק לחסידי חב"ד. ולכן אדרבה שהאדמו"ר ייתן לו שמות נוספים אם יש לו, והוא ישתדל גם עבורם, לשלוח להם וויזות.
(באחד המקומות שכתבו על שליחותו של ר' בנימין לא הבינו נכון את המשמעות של "קבוצה שנקראת עמך ישראל", ומה שכתוב כאן זה הנכון).
י"א. ר' מאטל (מרדכי) חנזין
כזכור בזמן שר' בנימין היה במוסקבה הוא פגש שם את ר' מאטל (מרדכי) חנזין, שאף סייע לו לר' בנימין כ"ץ כאשר היה המתורגמן בעת שנחקר על ידי תשעה גויים בבית הכנסת הגדול במוסקבה. והנה בינתיים עלה ר' מאטל חנזין לארץ ישראל, וכאן שוב פגש את ר' בנימין כ"ץ וסייע לו רבות לבצע את שליחותו.
היה לו לר' מאטל חנזין זכרון מצויין, והוא ידע את הכתובות של כולם, וכן את השמות של כל בני המשפחות , וכן את הגיל שלהם. (גם תפקידו כמזכיר של הרב שלייפר ז"ל ואחר כך של הרב לוין ז"ל איפשר לו להיות בקשר עם הרבה יהודים). והוא עזר רבות לר' בנימין להכין וויזות ליהודי מוסקבה. שהרי כל אלה שביקשו מר' בנימין לשלוח להם וויזות, לא תמיד יכלו לומר לו את כל הפרטים של בני משפחותיהם, ולכן עזרתו של ר' מאטל חנזין היתה נחוצה מאוד.
(כך אמר ר' בנימין שהוא ידע את הכתובות "של כולם", אך כמובן ייתכן שהכוונה היא שהוא ידע הרבה כתובות וכו').
י"ב. כניסה חופשית לכל בתי הדואר
מאת העורך – אודה על האמת שאני בעצמי לא מבין בדיוק מה עשה ר' בנימין כ"ץ בבתי הדואר, אבל ב"ה הוא כן ידע מה עליו לעשות שם, וזה סייע לו לשלוח וויזות ל- 300 משפחות, ועל ידי זה בפועל ממש יצאו מרוסיה הסובייטית כמאה משפחות יהודיות!
המשימה הזאת שהיתה מוטלת על ר' בנימין לסדר וויזות לכל המשפחות שהיו מעוניינות בזה, ושהיו לו את השמות והכתובות שלהם, זו היתה משימה מורכבת מאוד.
הפרטים המועטים שהיהודים במוסקבה ובטשקנט ובעוד מקומות הצליחו להעביר לו, לא תמיד היו מספיקים כדי למלא את כל הפרטים הנדרשים בוויזות, וכן לא תמיד היתה כתובת מדוייקת כדי שהוויזות אמנם יגיעו לייעדן. לכן היה צורך חיוני להשלים את הפרטים ההכרחיים של המבקשים, (שמות גילאים כתובות). כמו כן היה צריך למצא את קרובי משפחה שלהם בארץ, אם היו כאלה, כי קרובי המשפחה יכלו לסייע בהשלמת הפרטים החסרים, וכמובן היה אפשר לצפות לעזרתם בשליחת הוויזות.
המקום שהיה אפשר לצפות למצוא שם מידע נחוץ, היה בתי הדואר בארץ ישראל, (כי היו שם פרטים של אלה שהתכתבו עם יהודים מרוסיה, וכדו'). ואותם עסקנים שסייעו לר' בנימין בעבודתו, באו בדברים עם הרשויות המתאימות והשיגו עבור ר' בנימין תעודה רשמית מיוחדת, שתתן לו את האפשרות להגיע לכל המידע האפשרי.
וזה לשונו של ר' בנימין: "היה לי פתק ובו פניה לכל בתי הדואר בארץ ישראל, ושם היה כתוב שאני יכול לחפש ולראות כל מה שאני רוצה, והם צריכים לענות על כל השאלות שלי, ולהם אסור לשאול אותי שום שאלות". וכך היתה לר' בנימין, גם האפשרות לחפש את כל פרטים הנחוצים בבתי הדואר, וגם לעשות את זה באופן שאף אחד מהעובדים בבתי הדואר לא ידע למה הוא עושה את זה.
י"ג. "ואנחנו נאכל פירורים, ונישן על הרצפה?"
כבר כתבנו, שבוויזה היה צריך להיות כתוב, שהקרוב ששולח את הוויזה לוקח על עצמו את הדאגה למצוא לקרוביו מקום עבודה דיור וכלכלה עד שיוכל להסתדר בכוחות עצמו. ולכן היה מאוד קשה בהתחלה למצוא אנשים שיסכימו לשלוח וויזות ל"קרובי משפחה", (ולסמוך על כך שה"סוכנות" וכדו' ידאגו לכל צורכי העולים). ונכתוב את הדברים כמו שנאמרו בשפתו הציורית והחיה של ר' בנימין כ"ץ:
"הייתי צריך לשכנע אנשים שהם ישלחו ויזות ל"קרובים" ברוסיה. והם אמרו, וכשהם יצאו מרוסיה, ויבואו אלינו ויקחו את הכריות שלנו ואת השמיכות שלנו וישנו על המטות שלנו, ויאכלו את האוכל שלנו, מה יהיה אז איתנו? אנחנו נישן על הריצפה ונאכל את הפירורים שיפלו לרצפה?" וצריך לזכור שהמצב הכלכלי בארץ ישראל באותם שנים, לא היה בהרחבה כמו עכשיו.
י"ד. ה"קרוב" הראשון – ר' שמואל גורביץ'
והשגחה פרטית מופלאה!
היה מאוד חשוב לר' בנימין למצוא את היהודי הראשון שיסכים לעשות זאת, ואז כבר יהיה לו יותר קל, הוא יוכל לומר לכולם, הנה אתם רואים שלא צריך לחשוש וכו', כי כל היהודים בבני ברק שהוא היה מבקש מהם לשלוח וויזה היו אומרים לו, תראה לנו קודם אדם אחד שכבר הסכים לשלוח וויזה.
ובלשונו של ר' בנימין:
"והייתי צריך להראות להם אדם אחד, שהוא עשה את זה ושלח ויזה, שילמדו ממנו. והיה יהודי אחד שמואל גורביץ שהיה גר ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, והוא נהיה הראשון ששלח ויזה ל"גורביץ".
שמואל גורביץ' זה, הוא הרב שמואל גורביץ' שעבר אחר כך להתגורר במלבורן שבאוסטרליה, והיה שם למנהל הסמינר לבנות "בית רבקה" של חב"ד. אביו ר' נחום זלמן היה חתנו של ר' בערל לברטוב (בערל קאביליאקער), ואם כן שמואל גורביץ' הוא גם אחיינו של ר' משה לברטוב מנהל אירגון "עזרת אחים" שהתעסק בעזרה ליהודי רוסיה, (ושר' בנימין כ"ץ אומר שייתכן מאוד שזהו האירגון שמימן את השליחות שלו לרוסיה). וזה אולי גם מסביר לנו מדוע הוא הסכים להיות הראשון לשלוח וויזה ליהודי רוסיה, כי ענין העזרה ליהודי רוסיה היה קרוב ללבו.
והנה השגחה פרטית מופלאה! בליל ח"י סיון תשע"ה שוחחתי טלפונית עם הרב בנימין שי' כ"ץ, ובין הדברים הוא מספר לי שהיהודי שר' שמואל גורביץ' שלח לו ויזה, זה יהודי מבית הכנסת הגדול במוסקבה שהיה נראה בצער גדול, וביקש ממנו שישלחו ויזה לו ולמשפחתו, שמו של האיש גורביץ' – הורוויץ. הוא היה תלמיד בישיבתו של הרב שלייפר ז"ל, (ישיבת "קול יעקב"), ומוצאו מריגא.
ואני חשבתי מיד שכנראה זהו ר' העשל הורוויץ תלמידו של ר' יעקב במילה ושחיטה, שמוזכר בספרנו פעמים רבות. ומיד שאלתי את הרב בנימין כ"ץ האם שמו של האיש היה העשל והאם הוא היה אז מזכירו של הרב לוין ז"ל, וכן אמרתי לו כמה סימני היכר, איך היה נראה זקנו ועוד. (כי העשל זה ביקר פעם בביתנו בירושלים ברח' שמואל הנביא 102/39, (וגם ניצל את הזמן שהיה אצלנו להחליף ריפוד לכמה כסאות, כי הוא היה מומחה גם בתחום הזה), ומאז אני זכרתי אותו), והרב בנימין כ"ץ בהתרגשות מאשר את כל דברי, וכדרכו שמח על כל פרט נוסף שנודע לו על שליחותו למען יהודי רוסיה. וכמובן שמח לשמוע שהעשל זה היה תלמידו של אבי בשחיטה ומילה, וכן עוד פרטים שסיפרתי לו על ר' העשל.
והנה השגחה פרטית מופלאה! חז"ל למדו מפסוקי התורה ש"המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו", ור' העשל הורוויץ הוא תלמידו של ר' יעקב ב(שחיטה ו)מילה, ור' יעקב הוא תלמידו של ר' בערל לברטוב (קאביליאקער) במילה.
והנה ר' שמואל גורביץ' שהוא בן בתו של ר' בערל לברטוב (קאביליאקער), דהיינו נכדו הגשמי, שולח וויזה לר' העשל הורוויץ נכד הרוחני של ר' בערל לברטוב!
ואחרי חמישים שנה, ההשגחה הפרטית המופלאה הזאת מתגלה, ונכתבת לדורות!
ט"ו. שווב – שוב
ר' בנימין סיפר סיפור מעניין על אחד מאלה שהתנדבו להיות "קרובים".
"היה יהודי אחד בבני ברק ששם משפחתו היה שווב – ד' אותיות, אך בטעות כתבו בתעודת הזהות שלו שוב ג' אותיות, והוא כבר היה סמוך לגיל של יציאה לפנסיה, ותכנן שאז יהיה לו זמן והוא יתקן את הרישום בתעודת זהות, כדי שיהיה כמו שזה באמת. ובדיוק אז היה אצל ר' בנימין כ"ץ צורך לשלוח ויזה למשפחה שאצלה יש ג' אותיות! (דהיינו שוב), וכשר' בנימין פנה ליהודי הזה שיסכים לשלוח את הויזה, הוא אמר שכעת הוא מבין למה יצא מאת ה' שיעשו את הטעות הזאת, שזה כדי להוציא משפחה יהודית מרוסיה!"
ט"ז. העסקנים בכפר חב"ד
העסקנים בכפ"ח הם ר' שמחה גורודצקי ור' רפאל נחמן הכהן, (ר' פולי'ה קאהאן)
ונסיעות מבני ברק לכפר חב"ד עם הרב יעקב כ"ץ ז"ל ועם יבדל לחיים טובים הרב משה יהודה לייב לנדא שי'
העוזרים של ר' בנימין בכפר חב"ד היו ר' שמחה גורודצקי ור' רפאל נחמן הכהן, (ר' פולי'ה קאהאן). שניהם התגוררו אז ב"תוחלת" שהיתה צמודה לכפר – חב"ד. (מאחי ר' שלום מיכל שי' שמעתי, ששמע ב- 770 (כמובן ממה ששמעו מר' בנימין), שר' שמחה ור' פולי'ה התעסקו בשליחת וויזות לאנ"ש – העורך).
ר' שמחה ור' פולי'ה פעלו בזהירות גדולה מאוד כדי שהפעילות הזאת לא תתגלה ח"ו. היה להם חשד (ואולי יותר מחשד…) על שני תושבים בכפ"ח שהם מעבירים ידיעות לרוסיה. ולכן הם אמרו לר' בנימין שכשהוא צריך לבא לדבר איתם בכפר חב"ד, שיבא אליהם לתוחלת ורק בשעות מאוחרות בלילה, ושבשום אופן לא יעבור בשני רחובות מסויימים בכפר חב"ד, "כי שם יש (שני) אנשים שעובדים בשביל הקומוניסטים ומספרים להם הכל".
בעוד שר' בנימין כ"ץ היה מתעסק בבני ברק בשליחת וויזות "לעמך ישראל", היו ר' שמחה גורודצקי ור' פולי'ה קאהאן מתעסקים בשליחת הוויזות לאנ"ש חסידי חב"ד. ר' בנימין כ"ץ מספר שהיו לר' שמחה גורודצקי כללים לשלוח ויזה רק למי שהיה לו ממלא מקום".
ר' בנימין מזכיר שאת נסיעותיו לכפר חב"ד (להיפגש עם ר' שמחה גורודצקי ור' פולי'ה קאהאן), היה עושה הרבה פעמים, עם הרב יעקב כ"ץ ז"ל ועם יבדל לחיים טובים הרב משה יהודה לייב לנדא שי', שהתגוררו בבני ברק והיו מראשי הישיבה בכפר חב"ד, והיו נוסעים לשם ומשם.
י"ז. לחיצת יד
כנ"ל ר' נחמן (פולי'ה) כהן היה בטוח שיש בכפר חב"ד שני אנשים שמספרים הכל למוסקבה. ולכן הוא הזהיר את ר' בנימין לא ללכת ברחובות מסויימים בכפר חב"ד, ושיבא אליו רק בלילה.
וכיון שר' נחמן רצה להיות בטוח שר' בנימין מבין את כוונתו כראוי, הוא לחץ בחוזקה את ידו, (געקוועצ'ט), ושאל אותו "אתה מבין"?
י"ח. רעידת אדמה בטשקנט
היו רבים שקיבלו וויזה והגישו בקשת יציאה מברית המועצות, אך ממשלת רוסיה דחתה את בקשתם. והנה באותו זמן היתה בטשקנט רעידת אדמה, ובגלל זה נתנו השלטונות ביתר קלות אישורי יציאה לאלה שהיו להם ויזות, כדי שלא יצטרכו לבנות להם בתים…
י"ט. בערקע וולף
"עוד אחד שהייתי עובד איתו, זה בערקע וולף שהיה לוקח אותי במכונית לאן שהיה צריך. במשרדים הייתי אומר ש"אין גיכן" (=בקרוב) יצאו יהודים מרוסיה".
בערקע וולף נסע איתו להרבה משרדים, ור' בנימין היה לוקח איתו את הדרכון שלו, כדי שיראו את החותמות הרוסיות על כל המקומות שהוא ביקר שם, ועל ידי זה יאמינו יותר שהוא באמת היה ברוסיה, ושיש לו הרבה שמות של יהודים שרוצים לבוא לארץ ישראל, ולכן צריך לעזור לו להתעסק איתם לשלוח להם ויזות, ולעשות כל הדרוש לקליטתם ולהכין להם דירות וכו'. (ובלי הדרכון הם לא היו כל כך מאמינים שיבואו יהודים מרוסיה).
(חשוב לציין שאין שום הוכחה לכך שהשלטונות הישראלים ידעו שיש וויזות שנשלחות על ידי קרובי משפחה פיקטיביים).
"גם כשהייתי עייף וייגע, הייתי נוסע עם בערקע וולף לכל המקומות, כי ידעתי שבערקע הוא מטעם הרבי."
כ'. שלטונות ישראל מסייעים לר' בנימין
צריך לציין, שממשלת ישראל סייע הרבה לר' בנימין. כנ"ל נתנו לו רשות מיוחדת לקבל את כל המידע הדרוש בבתי הדואר, והיו גם ממנים את ההוצאות שלו, שזה כלל הן את ההוצאות האישיות שלו, והן את ההוצאות שהיו קשורות להכנת הוויזות כמו תשלום עבור עורכי דין. ומסתבר שכל אלו שהסכימו לשלוח וויזות ליהודים ברוסיה, זה היה גם על סמך המחשבה שה"סוכנות", היא זו שתדאג למעשה לכל צרכיהם של העולים החדשים.
כ"א. שמירת סודיות גם בניו – יורק, וגם בתוך 770
(770 זה המרכז של ליובאוויטש בניו יורק)
גם כשר' בנימין הגיע לניו יורק, אמר לו הרב חודקוב (מזכירו הראשי של הרבי מליובאוויטש) שאסור לו לספר כלום מהשליחות שלו, ואפי' לא ב- 770 כי יש "מוסרים" (סוכנים של הק.ג.ב וכו') אפי' בתוך 770… וכאשר התפרסמו כמה דברים ששייכים לשליחות של ר' בנימין, קרא לו מיד הרב חודקוב ושאל אותו (על פי סגנונו המיוחד של ר' בנימין), האם "שיברת את השבועה שנשבעת בהר סיני?" אך ר' בנימין הסביר שפרסום הדברים לא היה ממנו.
בשיחה הטלפונית באור לח"י סיון תשע"ה סיפר ר' בנימין לעורך הספר על שלושת הפעמים שהרב חודקוב קרא לו להכנס למשרדו לבירור בגלל ידיעות שהתפרסמו על רוסיה, והרב חודקוב חשש שזה התפרסם בגלל חוסר זהירות של ר' בנימין.
אפי' לא מילה אחת
הפעם הראשונה היתה אחרי ערב חב"ד שאירגן פרפסור וועלוועל גרין, ושר' בנימין הוזמן לשם כדי לסייע בשירה (וקטעי חזנות).
בשלב מסויים של הערב התחילה אחת המשתתפות לטעון כנגד פרופסור גרין על כך שליובאוויטש לא עושים דבר בשביל יהודי רוסיה. הביסוס לטענה היה בגלל שליובאוויטש לא היו משתתפים בהפגנות הרבות שנערכו אז תחת הקריאה "שלח את עמי" כדי ללחוץ על ברית המועצות לתת רשות ליהודים לצאת מרוסיה. ואומנם זה נכון שליובאוויטש לא היו משתתפים בהפגנות האלה, וזאת משום שדעתו של הרבי היתה שלא זו הדרך להשפיע על השלטון הסובייטי, ואדרבה הרבי סבר שההפגנות יכולות להזיק לאינטרסים של יהדות ברית המועצות.
כיון שפרופ' גרין ידע משהו על שליחותו של ר' בנימין כ"ץ, ניצל הזדמנות של הפוגה באותו ערב וביקש מר' בנימין שיספר על המאמצים הגדולים שליובאוויטש עושה למען יהודי רוסיה. ר' בנימין הסביר לפרופ' גרין שהוא התבקש לשמור את הדברים בסוד, ולכן הוא לא יכול לספר על שליחותו. אבל פרופ' גרין לא הרפה ממנו, וביקש שיגיד רק "מילה אחת". ואומנם ר' בנימין הסכים, ואיכשהו, (בלי להכנס לפרטים), העביר לנוכחים את המסר, שליובאוויטש פועלת בשקט עבור יהודי ברית המועצות.
והנה ר' בנימין כ"ץ מוצא את עצמו במשרדו של הרב חודקוב, והוא משמיע לו קלטת מדבריו באותו ערב… ר' בנימין כ"ץ כמובן סיפר לרב חודקוב על בקשתו של פרופ' גרין, אבל הרב חודקוב הבהיר לו שמעכשיו, "אפי' לא מילה אחת"!
תמונות מהציון ברוסטוב
הפעם השניה היתה כאשר הרבי נכנס פעם ל- 770 וראה שילדים מוכרים תמונות מהציון של הרבי נ"ע ברוסטוב. הרבי ביקש מהרב חודקוב לברר מנין התמונות האלה, והרב חודקוב קרא מיד לר' בנימין כ"ץ (שביקר במסעו גם בציון ברוסטוב), ושאל אותו האם פרסום התמונות הגיע ממנו.
בזמנו דרש הרב חודקוב מר' בנימין שיביא לו את כל התמונות שהוא צילם ברוסיה, והנה עלה החשד שר' בנימין השאיר אצלו את התמונה של הציון ברוסטוב, ואיכשהו היא התפרסמה… אך ר' בנימין הבהיר מיד שהתמונה היא לא ממנו, והעלה השערה שמקורה של התמונה הוא מיהודי במונטריאול שהיה לא מזמן ברוסטוב. הרב חודקוב התקשר מיד לאותו יהודי בנוכחותו של ר' בנימין, והתענין אצלו האם הוא צילם תמונה בציון ברוסטוב, היהודי אישר את הדברים אך הצהיר שהוא לא פירסם את התמונה…
אך הרב חודקוב ביקש ממנו לבדוק האם התמונה עדיין נמצאת ברשותו… הרב חודקוב המתין על הקו, והנה היהודי מודיע לו מתוך מבוכה שאכן התמונה מרוסטוב לא נמצאת בין התמונות שהוא צילם ברוסיה… מסתבר שכאשר הוא הראה את התמונות של הביקור לכמה חסידים, אחד מהם הורה היתר לעצמו ליטול את התמונה ללא רשות, ולפרסמה.
פירסומים בעיתונים בארץ ישראל
הפעם השלישית היתה כאשר בעיתונים בארץ ישראל התפרסמו פרטים על שליחותו של ר' בנימין. הוא הוזעק מיד למשרדו של הרב חודקוב, והיה צריך שוב להצהיר בהן צדק שהוא לא סיפר לאף אחד כלום, וכמובן לא התראיין לשום עיתון. ר' בנימין העלה השערה שהתגלתה כנכונה, שאחד מאלה שעלו לארץ ישראל על ידי הוויזות של ר' בנימין, הוא זה שסיפר את הדברים.
מכל זה אנו רואים עד כמה רצה הרבי ששום פרט מהפרשה לא יפורסם. וגם כאשר משהו התפרסם, נעשו כל המאמצים למזער את המשך הפרסום.
סוכנים רוסיים מבקרים ב- 770
מהרב מ.מ. גרונר (בנו של הרב לייבל גרונר, ממזכירי הרבי מליובאוויטש) שמעתי על שני מקרים של ביקור סוכנים רוסיים ב- 770, בתחילת שנות השישים.
המקרה הראשון
יום אחד הגיע אדם שחזותו רוסית למזכירות שב- 770, ושאל את הרב לייבל גרונר האם הוא יכול לומר לו איפה נמצא לייבל מוצ'קין, (שהיה אחד העסקנים המרכזיים שעזרו בשנת תש"ז להרבה חסידים לצאת מרוסיה לפולין (דרך העיר לבוב – למברג), באמצעות מסמכים מזוייפים של "פליטי מלחמה מפולין"). הרב גרונר הבחין שהאיש משתדל שהשעון שעל ידו יהיה גלוי, והבין מתוך זה שכנראה השעון הוא מכשיר הקלטה. הרב גרונר נפנף בידו לאות שאינו יודע כלום, ולא המשיך לדבר עם האיש.
האיש בעל החזות הרוסית המשיך ונכנס למשרדו של הרב חודקוב, ושם חזר הסיפור על עצמו, הוא שאל תוך נסיון להקליט עם השעון, והרב חודקוב גם כן רק נפנף בידו. האיש הוסיף לבקש להפגש עם הרבי עצמו, אך הרב חודקוב שוב רמז לו שזה לא בא בחשבון.
מיד העבירו מסר ללייבל מוצ'קין שיברח מניו יורק, והוא אמנם ברח למונטריאול עד יעבור זעם.
המקרה השני
באמצע התוועדות של הרבי באחת השבתות, הבחינו החסידים שלבית המדרש נכנס אדם בעל חזות רוסית. הם חשדו בו מיד שהוא בא לרגל ולהקליט את דברי הרבי, וכמה חסידים חסונים דחפו אותו החוצה מהדלת האחורית ועשו חיפוש על גופו ומצאו עליו מערכת הקלטה. כמובן שהאיש גורש מ- 770.
שני הסיפורים האלה, (שהתגלו, ומי יודע כמה עוד סיפורים כאלה היו שלא התגלו…), מבהירים לנו שאזהרותיו של הרב חודקוב לר' בנימין כ"ץ להיזהר בדיבורו אפי' ב- 770 לא היו מוגזמות כלל וכלל.
כ"ב. בדיקת הבחורים
אחרי שר' בנימין כץ חזר מרוסיה ומארץ ישראל, והתגורר בארצות הברית אחרי שהתחתן, שלח אליו הרב חודקוב שני בחורים מוצלחים שהיתה סברא לשלוח אותם לרוסי'ה, כדי שהוא יבדוק אותם ויחווה דעתו האם הם מתאימים לנסוע לשליחות ברוסיה. ר' בנימין בחן את ההתנהגות שלהם, וחווה דעתו שהם לא מתאימים. אחת הסיבות הייתה בגלל שאחרי שהם נסעו מביתו הם השאירו אצלו פיג'מות וכדו'. ואם כן הם לא כל כך מסודרים, ולא מתאימים לנסוע לרוסי'ה…
(מאת העורך – מהסיפור הזה אפשר להסיק שככל הנראה הרב חודקוב עשה את אותו הדבר עם הרב בנימין כ"ץ עצמו! דהיינו שלפני ההחלטה לשלוח אותו לשליחות כל כך קשה, וכל כך חשובה, הרב חודקוב דאג באופן חשאי לקבל עליו חוות דעת, האם הוא מתאים לתפקיד).
כ"ג. נסיון לגייס כסף עבור "עזרת אחים"
אחרי שר' בנימין סיים את השליחות חזר לארצות הברית והתחתן, ביקש ממנו ר' משה לברטוב מנהל אירגון "עזרת אחים", (שנוסד כדי לסייע ליהדי רוסיה) שיסע לאסוף כסף עבור האירגון, ר' בנימין הסכים אבל אחרי זמן קצר היתה מלחמת ששת הימים, ואנשים נתנו כסף רק בשביל ארץ ישראל, ולא היה שייך לאסוף כסף עבור יהודי רוסיה.
(כפי שכבר ציינו, בכתבה בשבועון "כפר חב"ד" כתוב שר' בנימין סבור שאת הכסף הרב שנדרש עבור השליחות שלו, נתן ר' משה לברטוב מנהל "עזרת אחים").
כ"ד. הפרשה נשמרת בסוד במשך כ- 40 שנה!
מתי התפרסמו פרטי שליחותו של ר' בנימין?
בעמוד השער של שבועון כפר חב"ד גיליון 1254 מתאריך י"ז מרחשון ה'תשס"ח (10.26.2007), יש כותרת ראשית "ריגול בשליחות הרבי". ובתוך השבועון יש כתבה של ששה עמודים על שליחותו של הרב בנימין כ"ץ. ובין הדברים כתוב שם במפורש:
"… היה צריך לאתר כתובות של משפחות זהות לאלה שפגש ברוסיה … היו משפחות רבות שמצאתי להן קרובי משפחה פיקטיביים… עשיתי צירוף משפחות … לאורך כל אותה התקופה, המשיך בנימין בנסיונות לאתר שמות משפחה דומים לאלה של היהודים מעבר למסף הברזל ולארגן בקשות לוויזות מהארץ … ".
ניתן להעריך שהעובדה שכתב השבועון מנחם גורן ידע שיש כזאת פרשיה מעניינת, מעידה שזמן מסויים לפני כן הפרשה כבר התחילה להתפרסם. ולכן בהערכה זהירה ניתן לומר שהפרשה נשמרה כסוד כמוס במשך 40 שנה, ואולי קצת יותר! (תשכ"ה תשס"ה).
גם במשך 40 השנה שהפרשה היתה בגדר סוד, היו רבים שידעו חלק מהפרטים
האמת היא שאי אפשר לומר שהפרשה היתה סודית לחלוטין, שהרי היו הרבה מאוד אנשים שעזרתם היתה חיונית לביצוע המבצע של שליחת הוויזות. כל אותם קרובי משפחה (שבאמת לא היו קרובי משפחה) ששלחו את הוויזות מארץ ישראל ידעו את האמת. גם כל המשפחות ברוסיה שקיבלו את הוויזות מקרובים לא ידועים, ידעו את האמת. אין גם ספק שנוסף לעסקנים החב"דיים ר' שמחה גורודצקי ור' פולי'ה קאהאן, היו עוד כמה וכמה עסקנים שידעו את כל הענין.
השאלה הגדולה היא, האם באמת הק.ג.ב. כלל לא ידע את העובדה שחלק מהוויזות נשלחו על ידי קרובי משפחה פיקטיביים?
אך בכל זאת השתדלו לשמור את הסוד כמה שאפשר
אך מצד שני ברור, שבמשך כ- 25 השנים שעדיין היה שלטון סובייטי השתדלו מאוד שהפרשה תישאר בסוד עד כמה שאפשר. וכך זה נמשך במשך עוד כ- 15 שנה גם אחרי נפילת מסך הברזל.
איזה חלק של המבצע השתדלו מאוד לשמור בסוד?
אין ספק שהעוסקים במבצע רצו שכל הפרטים ישארו בסוד.
ראשית כל כמובן היה צריך לשמור בסוד את העובדה שיש קרובי משפחה פיקטיביים ששולחים וויזות. ואף על פי שעשרות ומאות אנשים היו חייבים לדעת את זה, (גם השולחים וגם המקבלים), בכל זאת נעשו מאמצים לשמור את הדברים בסוד. (וייתכן שהיו לק.ג.ב. ידיעות מועטות על כך שיש קרובי משפחה פיקטיביים ששולחים וויזות, אבל בוודאי שהם לא ידעו הכל).
עוד דבר שמארגני המבצע השתדלו מאוד לשמור אותו בסוד (עד כמה שאפשר) זאת העובדה שליובאוויטש – חב"ד הם אלה שעומדים בראש הפעילות. אמנם קהל היעד של המבצע היה "עמך בית ישראל", דהיינו שלמשפחות חסידי חב"ד ברוסיה לא היתה עדיפות בהשתדלות של שליחת הוויזות, אבל היוזמים והעוסקים הראשיים במבצא היו אנשי ליובאוויטש, ואת הענין הזה רצו לשמור בסוד.
אפשר לכאו' להעלות שתי סיבות עיקריות לכך שהרבי רצה שהעובדה ש"ליובאוויטש – חב"ד" עוסקים בענין תישאר בסוד. (ר' בנימין כ"ץ אמר בפירוש לעורך הספר שהרבי לא רצה שידעו שמי שעושה את כל הענין של היציאה מרוסיה, זה ליובאוויטש).
א. פשוט בגלל החשש המבוסס שאם השלטונות הסובייטיים והק.ג.ב. ידעו שליובאוויטש מארגנים כזה דבר, (שולחים מרגל! וכו' וכו'), זה פשוט סכנה גדולה לחסידי חב"ד בברית המועצות, ולכל פעילות עתידית שירצו לעשות מעבר למסך הברזל.
ב. כיון שהרבי רצה שלא יהיו כאן שום שיקולים של תחרות ומיפלגתיות, ואדרבה שכל אנשי הממסד בארץ ישראל, וכל היהודים מבני ברק ומכל מקום בארץ יעזרו במפעל הזה, וירגישו שהם שותפים מלאים במצווה הגדולה הזאת של פדיון שבויים, לכן היה עדיף ששם ליובאוויטש לא יודגש, ואפי' לא יורגש!
כמה עובדות על מידת שמירת הסודיות של הפרשה בעבר
א. באופן אישי, אני (עורך הספר) מתפעל מכך שאבי ר' יעקב עד פטירתו לא גילה שום פרט על שליחותו של ר' בנימין ברוסיה, ואפי' לא לבני משפחתו, לאשתו וילדיו. וכל הענין נודע לבני משפחתו רק כעשרים שנה לאחר פטירתו!
כשסיפרתי לר' בנימין את העובדה הזאת עד כמה שמר אבא את הסוד אפי' במשפחה, הוא אמר שלדעתו הסיבה לכך שאבא לא סיפר שום פרט על מבצע שליחת הוויזות, זה בגלל החשש שאולי מישהו מבני הבית יספר למישהו, ואז זה יכול ח"ו להזיק. ואפי' כשהיינו בארץ ישראל, גם כן פחד שהמידע יכול להגיע למוסקבה.
ב. כשר' בנימין היה ברוסיה, אף שהרבה מאוד מהיהודים הדתיים במוסקבה ידעו שיש תייר מיוחד בבית הכנסת הגדול, אבל אפי' ר' נתן קנלסקי שהיה אולי האדם היחידי שבאופן יחסי לא פחד לדבר איתו, גם הוא לא ידע כלל את מטרת השליחות שלו. וכמו שכבר כתבנו, שבקיץ תשע"ג כשעורך הספר סיפר לר' נתן קנלסקי על כך שר' בנימין בא בשביל לקחת שמות כדי לשלוח וויזות, הוא אמר שהוא שומע את זה כעת בפעם הראשונה! ואגב ר' נתן קנלסקי מתגורר בשכונת חב"ד בקרית מלאכי, ויש שם ריכוז גדול של עולים מרוסיה, ושם גם התגורר ר' לוי פרסמן ז"ל שהיה איש הקשר של ר' בנימין בטשקנט, ובכל זאת הסוד נשמר לחלוטין!
על שמירת הסודיות של הפרשה בהוה
השאלה הזאת לא רלוונטית משתי סיבות: א. הפרשה כבר התפרסמה בשבועון כפר חב"ד כנ"ל, (וככל הנראה בעוד כמה עיתונים, וגם ראיתי שכותבים על הפרשה הזאת בכמה ספרים). ב. שאלתי שאלה זו את ר' בנימין כ"ץ, והוא אמר לי שדעתו היא שכעת כבר אפשר לפרסם את הפרשה.
אבל כדי לחדד את הדברים אוסיף ששאלתי את אחד מזקני החסידים יוצאי רוסיה, והוא אמר לי שלדעתו גם עכשיו לא צריך לפרסם את הפרשה.
כ"ה. כמה דקות עד שיבא המשיח
אחד הדברים שהחסידים שמעו מר' בנימין כ"ץ ברוסיה, שהרבי אמר שנשארו כמה דקות עד ביאת המשיח! החסידים התפלפלו בזה, (הרי מאז שר' בנימין שמע זאת מהרבי כבר עברו כמה דקות, ולמה המשיח עוד לא בא?), והעלו סברא שכנראה פירוש הדברים הוא על פי הידוע שאצל הקב"ה אלף שנה זה יום אחד, ולפי זה כמה דקות זה כמה שנים… (שמעתי מר' מרדכי אולידורט)[ME4]
כ"ו. דוגמא של ויזה אמיתית
בחודש חשון ה'תשע"ו קיבלתי מגב' מ.א. צילום של הויזה שנשלחה להם, ובה יצאו מרוסיה.
הויזה כוללת:
- מכתב הזמנה, (вызов), מקרוב משפחה, בארץ ישראל, המזמין את הקרוב ומשפחתו, לבא להתגורר איתו בארץ ישראל, "איחוד משפחות".
- אימות חתימה של קרוב המשפחה המזמין, על ידי חותמת וחתימת נוטוריון (יוסף גולדין).
- אימות החותמת והחתימה של הנוטוריון (יוסף גולדין), על ידי יצחק חביב עוזר ראשי ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים של ישראל.
- אישור של מנהל המחלקה הקונסולרית של משרד החוץ, המאשר את חותמו וחתימתו של מר יצחק חביב הנ"ל.
- ויזה, דהיינו אישור כניסה לארץ ישראל לכל בני המשפחה מטעם משרד החוץ בירושלים, (עם פירוט שמות, פירוט הגיל, והכתובת ברוסיה), וכן מופיע בוויזה השם של קרוב המשפחה בארץ ישראל, וכתובתו (הויזה כתובה בשפה הצרפתית).
תרגום חופשי מרוסית של מכתב ההזמנה, (вызов).
מכתב הזמנה, вызов
אני החתומה מטה, א.ק., שם הנעורים – חריטון, המתגוררת בישראל, בעיר בני ברק, שיכון ו', רח' … מזמינה אלי להתגורר בישראל, את אחותי מקירבה ראשונה. (דהיינו לא בת דודה, אלא אחות ממש).
א.מ. דוידובנה (שם אביה – דוד), שם הנעורים חריטון, ילידת 1932.
ואת בעלה א.מ. ישראלביץ' (שם אביו – ישראל), יליד 1933.
ואת ילדיהם:
א.ד. יליד 1957.
א.ר. ילידת 1959.
א.ש. יליד 1962.
המתגוררים במחוז מוסקבה תחנת רכבת קליאזמה רח' ואקזלניה 13
אני הופרדתי מאחותי לפני 25 שנה, (העורך – דהיינו בשנת 1941, עם פלישת הגרמנים לרוסיה), ומאז יותר לא התראינו. בעלה של אחותי אדם מאוד חולה, גם אחותי חולה, ומשאלתי החזקה לקחת אלי את אחותי בעלה וילדיהם, כדי לאחד את המשפחה שלנו, ולחיות ביחד ושלא נפרד שוב.
אני מתחייבת בזה, לדאוג לכל המצטרך לאחותי בעלה וילדיהם. דהיינו: דיור, מזון, שירותי בריאות וכן הלאה. מצבי הכלכלי ותנאי הדיור שלי נותנים לי אפשרות מלאה למלא את כל ההתחייבויות הנ"ל.
בקשתי מופנית לשלטונות הסובייטים המכובדים, להגיש שיתוף פעולה מלא לאחותי בעלה וילדיהם, בקשר להזמנה זו, ונסיעתם אלי לישראל.
א. ק.
א. ק.
תרגום חופשי של הויזה (מהשפה הצרפתית)
העורך: זוהי הודעה ממשרד החוץ הישראלי לקרוב המשפחה בארץ, שיש אישור לקרובי המשפחה שלו המתגוררים בברית המועצות לבוא לארץ ישראל כמהגרים.וכמובן שקרוב המשפחה בארץ ישלח את כל המסמכים האלו לקרובי המשפחה בבריה"מ, וקרובי המשפחה שם יגישו את רשיון הכניסה הישראלי (ויזה) לשלטונות ברית המועצות, יחד עם כל המסמכים דלעיל, ויבקשו את שלטונות בריה"מ שיאשרו להם לצאת מהמדינה.
משרד החוץ ירושלים
מס' 313/66
רשיון כניסה
אדון, גב',
בהמשך לבקשה שלכם, יש לי את הכבוד להודיע לכם, בשם משרד החוץ, שהאנשים הרשומים מטה יוכלו להכנס לארץ ישראל, כמהגרים.
הויזה תינתן להם, אלא אם כן תתגלה סיבה בריאותית (חריגה) או סיבה אחרת. ניתן לקבל את האישור מחוץ לתחומי הארץ, בכל שגרירות או קונסוליה ישראלית, או בהגיעם לארץ.
האישור יינתן לכל חמש האנשים הרשומים מטה, ועליהם להציג דרכונים ואישורים המאשרים את זהותם.
שם קרוב המשפחה: א.מ. א.ד. א.ש.
גיל 1932 1957 1962
מין נקבה זכר זכר
הקירבה אחות אחיין אחיין
שם קרוב המשפחה א.מ. א.ר.
גיל 1933 1959
מין זכר נקבה
הקירבה גיס אחיינית
הכתובת: מחוז מוסקבה, תחנת רכבת קליאזמה רח' ואקזלניה 13
חתימה
חותמת משרד החוץ
ירושלים: 25.1.66
גב' ק.א.
רח' … …
שיכון ו'
בני ברק
שליחת הויזה, הייתה כרוכה בטירחה רבה ובמתח לא מעט.
אנו רואים, שכדי לשלוח ויזה לקרוב משפחה בברית המועצות, היו קרובי המשפחה בארץ צריכים להכין בעצמם את מכתב ההזמנה, לסדר לו אישור נוטוריוני, הכרוך גם בתשלום, אח"כ להגישו למשרד החוץ, ואחרי קבלת המסמכים ממשרד החוץ, היו צריכים לשלוח הכל לרוסיה, (וללא ספק שלחו את המסמכים בדואר רשום).
ובנוסף היו צריכים קרובי המשפחה להתחייב באופן רשמי, שהם לוקחים על עצמם את הדאגה לכל המצטרך לקרוביהם שיבואו לארץ ישראל.
ולכן כמובן שצריך שתהיה הכרת תודה לשולחי הוויזות.