(ברשותנו נמצא קטע עיתון זה אך לא ידוע לנו באיזה עיתון התפרסם הקטע הזה, ובאיזה תאריך – וככל הנראה זהו הקטע מעיתון המודיע, אותו מזכיר ר' יעקב בסוף מכתבו הראשון לר' עמנואל מיכלין)
(יעקב אלשביץ) – רשמית מאפשרת הממשלה לאפות מצות רק בערים גדולות כמו מוסקבה, לנינגרד, אודיסא. רשיונות ניתנים רק למועצות הדתיות שקיימות בקהילות ספורות.
נציגי הקהילות נוסעים למוסקבה לבקש רשיון כמה חודשים לפני פסח. ומשם שולחים אותם בחזרה לרשויות מקומיות, המשיבות את פניהם ריקם, לעיתים קרובות.
פעם אחת השלטונות לא רצו לתת רשיון לאפיית מצות במוסקבה. הרב לוין ז"ל הלך למחלקה לענייני דת ואמר: "אתם בטח מסרבים לתת את הרשיון, כדי למנוע תעמולה דתית, אבל תגיעו למטרה הפוכה. מה יעשו הזקנים שאינם יכולים לאפות מצות בעצמם? יבקשו מבניהם ונכדיהם "הקומסומולצים" (נוער קומוניסטי) לעזור להם, ואלה יביאו את חבריהם. תהיה זאת תעמולה דתית איומה". השלטונות שוכנעו, הרשיון ניתן.
לפעמים הרשיון ניתן אך יושב ראש המועצה הדתית, שמתמנה גם הוא בדרך כלל על ידי השלטונות באופן שרירותי, טוען שאין צורך במצות בקהילתו. כך קרה, למשל לפני כמה שנים בקייב, בירת אוקראינה. רב אין בקייב כבר כעשר שנים, גם מוהל אין בקהילה.
באופן רשמי נאפות כמויות קטנות, שאינן מספיקות אפילו לתושבי המקום. והם גם שולחים מצות לקרוביהם ומכריהם בערים אחרות. ממרחק של עשרות ומאות ק"מ באים יהודים לערים מרכזיות, ומחכים יומם ולילה עד שמגיע תורם. בקהילות שם אופים מצות, מפרישים גם "קמחא דפסחא", כמאה קילו מצות בשביל עניים, שאינם אוכלים חמץ בפסח. פעם באה לבית הכנסת במוסקבה זקינה ענייה שלא הכירוה, והיא קיבלה מצות רק אחרי שהבטיחה בתקיעת כף שלא תאכל חמץ.
יהודים דתיים בדרך כלל אינם קונים מצות הנאפות באופן רשמי, כי הן נאפות לעתים קרובות בלי השגחה מספקת. הם נוסעים לכפרים, קונים שם חיטה מהאיכרים וטוחנים בעצמם. אחר כך מתאספות כמה משפחות ביחד, ושוכרות דירות מחוץ לעיר, שם נשארו עוד בתים עם תנורים מתאימים.
יש מהדרים האוכלים שמורה משעת קצירה, קונים חטים מיוחדות אצל יהודים בגרוזיה ועוד.. שזורעים וקוצרים לשם מצות.
בשנים מסויימות היה מחסור חמור בקמח. רק לקראת החגים הרשמיים של ברית המועצות, כמו 1 במאי, או שבעה בנובמבר – יום המהפיכה, קיבלה כל משפחה כמה ק"ג קמח על פי תלושים, את הקמח הזה שמרו היהודים לפסח.
לפעמים אף זוג נשים או אשה בודדת אופות מצות בשבילם בבית, בכיריים של גז או חשמל. במשך כמה ימים היא מצליחה לאפות באופן זה, שלוש – ארבע ק"ג מצות. היא בעצמה לשה, עורכת, מגלגלת ואופה את המצות לאיטה. נוהגים לומר שהקדוש ברוך הוא שומר על העיסה, שלא תחמיץ.
בשנים האחרונות התחזקה התעוררות היהודים, והביקוש למצות גדל משנה לשנה. יש צורך להגביר את משלוחי המצות לקראת הפסח.
עד כאן הקטע מתוך עיתון העוסק באפיית מצות