בית הכנסת הגדול במוסקבה, (ברחוב ארחיפובה), היה מרכז היהדות העיקרי בכל איזור מוסקבה, ששם היה הריכוז הגדול ביותר של יהודים בברית המועצות.
נוסף לכך שזה היה מקום תפילה, ובעליית הגג שלו נמצאו מאות ספרי תורה שנאספו לשם מבתי כנסת רבים שנסגרו על ידי השלטונות, היתה בו גם מקוה טהרה ובחצר היה בית שחיטה לעופות. שם גם ישב הרב הראשי של מוסקבה, וכל מי שלא פחד ורצה לערוך חופה וקידושין כדת משה וישראל, או שהיה צריך להתגרש כדין, היה יכול לפנות לבית הכנסת הגדול במוסקבה. וכן מי שלא פחד ורצה לעשות ברית לילדו, הרי בכל השנים עד אחר נפילתו של המשטר הסובייטי, היה תמיד אפשר למצוא שם מוהל.
כל זה מסביר עד כמה היתה חשובה הצלתו של בית כנסת זה כאשר הציתו אותו באמצע שנות הששים, וכמה גדולה זכותו של אותו אדם שזכה להציל את בית הכנסת. חכמינו ז"ל אומרים שמגלגלים זכות על ידי זכאי, ולכן אין זה פלא שגם הזכות הגדולה הזאת נפלה בחלקו של מזכה הרבים הגדול ר' יעקב. וכשם שכל פעולותיו של ר' יעקב בזיכוי הרבים היו כרוכות בקשיים וסבל רב, כך היה גם בפרשה זו של הצלת בית הכנסת הגדול מההצתה.
אך מי הוא זה, ואיזה הוא, שהצית את בית הכנסת הגדול במוסקבה? התשובה על השאלה הזאת אינה פשוטה כל כך, כפי שנראה בהמשך.
כאשר חלילה יש שריפה באיזה מקום בעולם, חוקרים המשטרה והמכבי אש, ובדרך כלל מוצאים את הסיבה לדליקה, והציבור הרחב מאמין למסקנות של החקירה. אבל כאשר מדובר על השלטון הסובייטי, ששם היתה מעורבות של הק.ג.ב בכל תחומי החיים, אין ולא יכול להיות אמון למסקנות החקירה של שום אירוע.
אם בכל מדינות העולם מעשיהם של השירותים החשאיים נשארים לעיתים קרובות כחידה סתומה, הרי בשלטון הסובייטי ובכל משטרי הדיכוי, זה מסובך עוד יותר.
וכך גם בנוגע לשריפה שפרצה בבית הכנסת הגדול במוסקבה, אין אפשרות לומר בוודאות מוחלטת, איך נגרמה הדליקה. האם אומנם זה היה מעשה ידיהם של שכנים חוליגנים מיוזמתם הם, או שזו היתה הצתה מכוונת של שליחי הק.ג.ב.
יש כמה נימוקים מדוע לא כל כך מסתבר שחוליגנים שכנים הם אלה שהציתו מיוזמתם את בית הכנסת.
- ראשית קשה לחשוב שברוסיה הסובייטית של אותם ימים, יעיזו חוליגנים להצית מבנה ציבורי בעיר מוסקבה.
- שנית, אם זה מעשה ידיהם של חוליגנים שכנים, מדוע לא הצליחו המשטרה והק.ג.ב לתפוס את האשמים.
- שלישית העובדה שר' יעקב שהיה במקום סבר שזו היתה הצתה יזומה של הק.ג.ב. זה דבר שאי אפשר שלא להתחשב בו.
- ורביעית, אם אמנם הק.ג.ב. לא היה מעורב בזה, ובאמת ראו באותו יום חוליגנים על גג המבנה, אם כן מדוע היו צריכים להאשים בזה את ר' יעקב?
ואם זו היתה הצתה מכוונת של שליחי הק.ג.ב., האם המטרה היתה כדי לדכא עוד יותר את חיי הדת במוסקבה על פי המדיניות של המשטר הסובייטי, או שזו היתה יוזמה פרטית של מפקדת הק.ג.ב. המקומית, כדי להפיק מזה רווחים חומריים לכיסיהם הפרטיים של מפקדי הק.ג.ב. המקומית. שהרי כדי לבנות מחדש את בית הכנסת יגיעו תרומות, מיהודי המקום, ומכל רחבי העולם, וכמובן שחלק נכבד יכנס לכיסיהם של אנשי הק.ג.ב… וייתכן שזה נעשה על ידי השלטונות, כדי להטיל את האשמה על השגרירות והציונים.
וכן אם אומנם זו היתה הצתה מכוונת של אנשי הק.ג.ב., עדיין לא ברור האם השלוחים לבצע את ההצתה היו החוליגנים המקומיים, או שמא ביצעו את ההצתה סוכני ק.ג.ב. מבין אלה שהסתובבו ועבדו בבית הכנסת.
אמנם אין תשובה לכל השאלות האלה. אך מה שברור הוא, שר' יעקב שהיה במקום בעת שפרצה השריפה והוא זה שהציל את בית הכנסת, היה משוכנע כל ימיו שזה היה מעשה ידיהם של אנשי הק.ג.ב. שהשתמשו לצורך זה בשלוחיהם מבין אלה שהסתובבו תדיר בבית הכנסת. ואילו ר' עמנואל מיכלין בספרו "הגחלת" כותב כפי הידיעה שהתפרסמה בעיתונות הרוסית, שזה היה מעשה ידיהם של החוליגנים שבאיזור בית הכנסת.[1]
מה יכול להיות כתוב בתיקי החקירה של הק.ג.ב.?
ישנו מנהג משונה אצל "חוקרים" שונים, שכדי לדעת את ה"אמת", הם מחפשים תיקי חקירה של הק.ג.ב. או של בית המשפט הסובייטי וכדו', ואז הם מתייחסים למה שכתוב שם כאילו זו היתה אמת צרופה. יתירה מזו יש המתייחסים באימון מלא אפילו למה שרשום בתיקי חקירה של כנסיות נוצריות…
למעשה בינתיים אין בידינו שום מסמכים של הק.ג.ב. וכדו' על פרשה זו, אך גם אם בבא הזמן תתפרסם "עדותו" או חוות דעתו של מפקד הק.ג.ב. המקומי איבן איבנוביץ' ודומיו, לא נוכל כמובן להסתמך על עדותם.
כמובן שיכולים לעיתים ללמוד הרבה ממסמכים שונים, אך אין מקום לאמונה מוחלטת לעדויות של רוצחים ושונאים ומעלילים מקצועיים… ובמיוחד שכאן אנו יודעים ברור, שאיבנוביץ רצה להטיל את האשמה על ר' יעקב. ולכן יחד עם העיון במסמכים בבוא העת, חייבים להיות מודעים לכך שייתכן מאוד שחלק זה או אחר, נכתב ושוכתב לפי הצרכים האפלים של הכותבים.
מה שברור בפרשת הדליקה בבית הכנסת, שר' יעקב הוא זה שהזעיק את המכבי אש, והתחיל בעצמו לכבות את השריפה. וכן ברור שכאשר המכבי אש הגיעו, שידלו השכנים הגויים את המכבי אש שלא יזדרזו לכבות את השריפה, ואם לא צעקותיו של ר' יעקב שגרמו להם למלא את תפקידם (קצת באיחור…), מי יודע לאיזה ממדים היתה מגיעה השריפה, כפי שייכתב בהמשך.
עוד ברור ללא ספק, שאיבן איבנוביץ' מפקד הק.ג.ב. רצה להטיל את האשמה של הצתת בית הכנסת על ר' יעקב! ורק בחסדי ה' ניצל ר' יעקב מידיהם הטמאות. אלא שהדבר עלה לו לר' יעקב בהרבה פחדים, וללא ספק זה השפיע על מצב בריאותו. (ר' יעקב נחקר אחר כך בענין פרשה זו במשך כמה חודשים).
קטעים קצרים בנושא השריפה מתוך כתבות על ר' יעקב
בטאון חב"ד, שנת תשל"א:
… ופעם העלילו עליו שהצית את ביהכנ"ס במוסקבה על-מנת להבאיש את ריח בריה"מ… בנס גדול ניצל מעלילה משונה זו …
הצופה, יום י"ט טבת תשל"ב 6.1.72
… וזכות הרבים עמדה לי שיצאתי משם. כי העלילו עלי עלילה איומה. הציתו בזדון את בית הכנסת הגדול במוסקבה ואמרו אחר כך שאני עשיתי זאת כדי לעשות עלילה על בריה"מ. והקדוש ברוך הוא הצילני מידם…
מתוך קטעים אלה מובן, כמה חמורה היתה ההאשמה שרצה הק.ג.ב. להטיל על ר' יעקב, ושהקב"ה עשה לו נס גדול שהוא ניצל מעלילה זו.
תיאורו של ר' יעקב על פרשה זו מתוך מכתבו החמישי לר' עמנואל מיכלין
על… אין לי שום ספק שהוא עם ה"שומר" עשו את השריפה, כן אני חושד שיד ……… … ומעשה שהיה כך היה.
אני ומנהל החשבונות ר' שמואל ז"ל, וכן השומר, היינו לבד בבית הכנסת, זה היה בערך אחר צהריים. החדר שאני ישנתי שם בשבת היה סגור. (כיון שר' יעקב היה הבעל קורא בבית הכנסת, היה פעמים רבות שוהה בבית הכנסת כל השבת, שהרי עיירתו פושקינו היתה רחוקה כ-40 ק"מ ממוסקבה).
(ר' עמנואל מיכלין כתב לר' יעקב שלדעתו היה השומר חצי משוגע, ועל זה ענה לו ר' יעקב, "…והשומר סיפר לי בעצמו שהוא היה בצעירותו שומר במחנה ריכוזים, וטעות בידיך שהיה חצי משוגע. כן ידוע שאחרי שפיטרו אותו מפני שגנב כסף מהקופות של צדקה בב"כ, מיחילוביץ שילם לו משכורת שנה שלימה", (דהיינו שמכך ראיה שהוא היה סוכן של הק.ג.ב. – העורך)).
שנינו אני ור' שמואל ז"ל שוחחנו בחדרו.
פתאום שומעים צעקות שריפה, שריפה, (פאז'אר) יצאנו מהחדר והנה… רץ מהחדר ההוא שהיה קודם סגור, (המפתחות היו ביד השומר שנעלם בינתיים), וצועק… שהחדר בוער, רצתי מהר אל הטלפון וטלפנתי אל מכבי אש, ואח"כ התחלתי לכבות את השריפה עם בלון כיבוי, וכעבור 5-6 דקות באו המכבי-אש ומעשי ניסים שהאש לא התפשט מהחדר לבית כנ'. אחרי חקירה ודרישה אמרו שלולי (=אם) המכבי-אש היו מאחרים על חמש דקות היה נשרף הבית כנסת ל"ע.
שאלת השאלות מה עשה… בחדר סגור ומי פתח… את הדלת. ואח"כ כדי לטשטש את העקבות אמרו שראו ילדים על הגג, אני לא ראיתי אותם, ו… בעצמו התחיל להוציא משם ספרי תורה, וספרי קודש, כלומר שגם הוא היה ממצילי בית-הכנסת.
וכשבאו המכבי-אש, ראיתי שהם עובדים בעצלנות- ולא נותנים מים – רצתי מהר החוצה, והנה עם רב נקהלו סביבות ב"ה וצוחקים וצוהלים על השריפה ומשדלים את מכבי-אש לא לכבות את השריפה, אז צעקתי – למה אתם לא נותנים מים – מהר תנו מים, אז התחילו לחבר את הצינורות אל הברזים והתחילו לכבות את האש, והאש כבר פרצה מהחדר אל בהכ"נ וליחחה את הספסלים הסמוכים, והבית הכ"נ נתמלא עשן והיה חשך ואי אפשר היה להיכנס ועוד מעט הגיע האש לארון קודש, אז רצתי עוד פעם וצעקתי אל המכבי אש שיכנסו מהחצר אל בהכ"נ מול האש הפורץ מהחדר. וב"ה, ובעז"ה כבו את האש ומעשי ניסים שהמכבי-אש שמעו בקולי כי לולי (=אם) התמהמהו עוד חמש דקות אז אי אפשר היה לכבות את האש.
בינתיים באו מיחילובסקי (ראש קהילת מוסקבה משנת 1962 בערך, בצעירותו היה מאנשי השירותים החשאיים, והתמנה לראש הקהילה בהתערבות ישירה של השלטונות, והיה נציגם ועושה דברם של הק.ג.ב. – העורך) והשומר ואח"כ באו חברים משלוש האותיות (ק,ג,ב – העורך) עם איבן איבנוביץ (מפקד הק.ג.ב. של איזור הבית כנסת הגדול) בראשם, והתחילו להתייעץ, הסתובבו קצת, והלכו להם, למחרת באו עוד פעם, וצוברוצקי ימ"ש עימהם (צוברוצקי היה ראש קהילת מוסקבה מאמצע שנות השלושים, הודח מתפקידו בגלל מעילות וכו' בשנת 1936, אך באמצעות תככים וקשרים במקומות מתאימים חזר ב 1938 להיות ראש הקהילה (לאחר שהרב מדלייה וכל חברי ועד הבית כנסת נאסרו – וככל הנראה צ'וברצקי היה מהגורמים למאסרם), עד שהודח שוב בסוף שנות הארבעים, היה רשע גדול. ( כל המידע הזה מספר "הגחלת", וראה שם יותר בהרחבה) – העורך). התחילו לחקור ולדרוש אותי, אז אמרתי להם סתם שאני חושב שזה עשו הילדים שנוהגים לעלות על הגג. אבל ברור שמן הגג לא יכלו להשליך אש לתוך החדר שהיה סגור ומסוגר, ושזה עשו מבפנים. וכן האש לא היה סתם אש, אלא פצצת תבערה שקשה לכבות.
אז איבן איבנוביץ ואנשיו הסתלקו עם מיחילובסקי וצוברוצקי ימ"ש אל החדר אשר משמאל לארון קודש להתייעצות (במכתב הרביעי של ר' יעקב למיכלין כתוב שמשרדו של מיחילובסקי היה "בחדר שמשמאל לארון קודש"- העורך) – ואח"כ יצאו משם ואיבן איבנוביץ פנה אל מיחילובסקי שהוא רוצה לעצור אותי- ואם הוא לא מתנגד לכך- ומיחילובסקי ענה שלא מתנגד, אז הוא אמר למשרתיו "קחו אותו" והצביע עלי. ומה היה הסוף אתה כבר יודע.
(אולי הכוונה, אתה יודע מה היה הסוף אם ח"ו היו לוקחים אותו… ואולי הכוונה שאתה – מיכלין יודע את הפרטים מה היה, ומי הוא האיש שהתערב והציל, ואולי הכוונה שמיכלין יודע את הסוף, שר' יעקב נחקר על זה אח"כ במשך כמה חודשים).
ברם זכור האיש ההוא לטוב שהצילני מידם בעזהשי"ת וישת' שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.
עד כאן ממכתבו החמישי של ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין, וכעת נעתיק מתוך רשימה שנרשמה על ידי עורך הספר מפי אימו, רעיתו של ר' יעקב, בשבט תשנ"ב.
קטע מרשימה שנרשמה מפי רעיתו של ר' יעקב
כשהתחילו לחקור מי עשה ההצתה, אמר אבא שי' שכנראה עשו זאת חוליגנים שכנים, וגירסא זו התפרסמה בעיתון.
אחר כמה ימים באו מהק.ג.ב. כמה אנשים איבן איבנוביץ' ועוד, ואמרו שכנראה אבא שי' עשה ההצתה. ובמקום היו כל האחראים של הבית כנסת וכולם שתקו. אבא שי' אמר איך אפשר להאשים אותו באשמה זו, הרי הוא זה שהציל את הבי"כ, ובודאי שלא הציתו! ובכל זאת אמר איבן איבנוביץ' לעוזריו, "ווזיאט' ייבו", "לקחת אותו". והיה שם אדם אחד, שאמר "יא עטאווא ניע דאפושו"! – איך וועל דאס ניט דערלאזן – אני לא אתן שזה יהיה. וזה עצר אותם מלקחת את אבא ז"ל.
מאטל חנזין יודע יותר פרטים מי היה אותו אדם.
במשך כארבעה חודשים אחר כך, המשיכו לחקור את אבא על זה, הם רצו להטיל האשמה על הציונים והשגרירות. עד כאן מהרשימה.
(בהזדמנות אחרת סיפרה רעיתו של ר' יעקב, שבאחד הימים כאשר ר' יעקב חזר לביתו ממוסקבה, היא ראתה על ההליכה שלו שמשהו לא טוב קרה, והוא סיפר לה שהיתה שריפה בבית הכנסת).
עוד על הצלתו של ר' יעקב מהנסיון לעצור אותו, מתוך הטיוטות של ה"תצהיר"
למחרת באו איבאן איבאנוביץ' הידוע, עם עוזריו ועם בלשים רמי דרג. קראו אותי, ואיבאן איבאנוביץ' אמר לעוזריו בלשון נקיה, "נאדו יבו וזיאץ" (צריך לקחת אותו). הרב י.ל. לוין, היושב ראש מיחילובסקי, ויושב ראש "הדגול" לשעבר צ'וברוצקי עמדו דום ומלאו את הפה מים ולא אמרו מילה. ולפתע קרה משהו כזאת שאני בעצמי לא הבנתי: יהודי אחד שעמד על ידי אמר: – "אני לא מסכים ולא אתן לעצור אותו", (על זה בפרוטרוט בכתבה).
מיכאל אוליצקי
מי היה אותו אדם שהתערבותו הצילה את ר' יעקב ממאסר? לא נשארה בידינו על כך ידיעה ודאית, אך ייתכן שזה היה ידידו של ר' יעקב ששמו מיכאל אוליצקי.
מיכאל אוליצקי היה מאוד חביב על כל אנשי הקהילה, וכאשר בערך ב – 1962 התקיימה בחירתו של ראש קהילת מוסקבה, הוא קיבל 20 מתוך 27 קולות, אלא שבהתערבות מלמעלה "נבחר" בכל זאת מיחילוביץ' לתפקיד הזה…
הוא היה מנהל מכולת במוסקבה, ובגלל אהבתו לר' יעקב היה תמיד מביא לו כל מיני מוצרים שקשה להשיגם. ככל הנראה היו לו קשרים בחלונות הגבוהים, עד כדי כך שאיבן איבנוביץ נרתע בגלל ההתנגדות שלו.
וכך כתוב על מיכאל אוליצקי ב"הגחלת" עמ' 286 "כי גם העשרימיה וגם כל הקהל נטו לבחור במיכאל אוליצקי- מנהל מכולת, איש כבן ששים, הוא לא הצטיין אמנם ביותר, לא בידיעותיו, לא ברמת תרבותו והשכלתו, אך היה איש כן והגון ואהב את בית הכנסת והיה לקהל אמון בו."
מה שכתב על השריפה ר' עמנואל מיכלין בספרו "הגחלת", בעמוד 288
…בחצר בית הכנסת נמצא בנין קטן בן קומה אחת, הצמוד אל עצם הבנין של בית הכנסת. בו נמצא המשרד הקטנטן של הרב וחדר אחד, ששימש מקום מגוריו של הרב שלייפר בשבתות וחגים עד היום האחרון לחייו. חוץ מזה, משמש הבנין הזה כניסה אחורית לבית הכנסת.
בחדר הזה אין חלונות רגילים, אלא חלונות קבועים בתקרה, שניתנים להיפתח ולהפוך את החדר לסוכה. והנה פעם ירדו נערים–בריונים מן הבית הצמוד על גג הבנין הזה והשתובבו והשתוללו וכנראה שברו את החלון העליון וזרקו, אבוקת אש לתוך החדר, והנה – שריפה בבית-הכנסת. לבנין נגרם נזק גדול, ומאד שמחנו לכך שבית-הכנסת עצמו ניצל מן השרפה. והנה במקום לסייע לגלות את האשמים בדבר – מיכאל סמיונוביץ' (סמיונוביץ היינו בנו של סמיון – ומיכיילוביץ' זה שם המשפחה (השלישי!) של יו"ר הקהילה) בא בעלילה על השוחט ר' יעקב אלישביץ והאשים אותו בהצתת בית-הכנסת
… מיכיילוביץ'… הרגיש שאלישביץ פועל לקיום היהדות במוסקבה, ובתור שכזה – יש להעביר אותו מבית-הכנסת וממוסקבה. ואמנם היה ר' יעקב בסכנה גדולה, ורק זה הציל אותו שהצליח באותו זמן לעלות לארצנו…
עד כאן מספר "הגחלת". (וכבר הערנו שייתכן מאוד שבאמת גם ר' עמנואל מיכלין חשב שההצתה היתה על ידי שליחי הק.ג.ב.)
צריך לשים לב שבקטע האחרון כותב ר' עמנואל מיכלין שתי נקודות בעלות משקל גדול:
- האחת שר' עמנואל תולה את ההתנכלות לר' יעקב בענין השריפה בכך שר' יעקב פעל לקיום היהדות במוסקבה,
- והשניה שהוא סבור שכל הימצאותו של ר' יעקב במוסקבה היוותה עבורו סכנה גדולה, ועלייתו לארץ ישראל, (היתה לא רק תועלת רוחנית לר' יעקב בנוגע לחינוך בניו, אלא) היתה פשוט הצלה מסכנה מוחשית.
יש לזכור שר' עמנואל היה מעורה היטב בחיי קהילת מוסקבה, והוא בהחלט מהוה מקור מסויים.
מתי היתה השריפה בבית הכנסת?
בינתיים לא מצאנו שום מקום שכתוב בו התאריך, אך ר' יוסף לייב בנו של ר' יעקב משער שזה היה בקיץ 1965. עקרונית הדבר הזה ניתן לבירור כי זה דווח בעתונות הרוסית, אך כמובן שזו מלאכה לא קלה למצוא את הדיווח.
[1](אף שבהחלט יתכן שגם ר' עמנואל מיכלין היה סבור שזה מעשה ידי הק.ג.ב. אלא שלא רצה לכתוב זאת בספרו, מסיבות מובנות… (באחד ממכתביו לר' יעקב מתאונן ר' עמנואל על כך שהספר שלו מאוד אנטי סובייטי, וזה לשונו "יחד עם רצוני המובן שהספר יראה אור – גם לא רוצה אני בכך, כי הוא אנטיסובטי עד קצה הגבול. לא רציתי בכך, אך אחרת לא יכולתי לכתוב. תקרא ותחווה את דעתך על זה –") , ובמיוחד שמסוף הקטע של מכתבו לר' יעקב, העוסק בהצתה, רואים ברור שזה לא היה ברור אצלו שה"בריונים", הם אלה שעשו את ההצתה, (שהרי הוא כותב שם, "אולי השומר ההוא שהיה חצי משוגע – עליו יש להטיל חשד").
– ובמיוחד שכנראה כל הידיעה שזה היה מעשי ידי חוליגנים, (ידיעה זו הופיעה גם בעיתונות הרוסית), ניזונה מדבריהם של אלה שר' יעקב חשד בהם שהם אלה שהציתו את האש, (ראה להלן – "ואח"כ כדי לטשטש את העקבות אמרו שראו ילדים על הגג", (אלא שלא ברור מתי היה ה"אח"כ" הזה, אך מסתבר שזה היה מיד לאחר ההצתה, עוד לפני החקירה הראשונה של ר' יעקב למחרת הדליקה)), וכן ניזונה הידיעה הזאת מדברי ר' יעקב עצמו שאמר כך לאנשי הק.ג.ב. שחקרוהו למחרת הדליקה, (כי מובן שר' יעקב לא רצה לומר לחוקרי הק.ג.ב. שהם ואנשיהם הם אלו שהציתו את בית הכנסת! אלא עשה בחוכמה, והעמיד פנים שגם הוא סבור שזה מעשה ידי ילדים חוליגנים "תמימים"). וגם מה שר' עמנואל מיכלין כותב ש – "אני זוכר שבאותו יום ראו "בריונים" שמהבתים השכנים טיילו על הגג, וכולנו היינו בטוחים שזה הם הדליקו", הרי ייתכן מאוד שכל המידע הזה הסתמך בעקיפין על גירסת החשודים ועל תשובתו של ר' יעקב בחקירתו. –
ונעתיק כאן את הקטע ממכתבו הראשון של ר' עמנואל מיכלין לר' יעקב, הדן בנושא זה:
"מתי היתה הדליק(ה) בחדר הרב בביהכ"נ? מיחיילוביץ כמדומני העליל עליך כאילו אתה הוא האשם בכך. אני זוכר שבאותו יום ראו "בריונים" שמהבתים השכנים טיילו על הגג, וכולנו היינו בטוחים שזה הם הדליקו. אני לא יכול להאמין ש………………. לעשות כדבר הזה, אולי השומר ההוא שהיה חצי משוגע – עליו יש להטיל חשד"