- מכתבו הראשון של דוד גביש
- מכתב הערכה מהשופט דוד ברטוב
- מכתבו של השופט ברטוב לא מספיק
- מכתבו הראשון של ד"ר א. צברגבאום
- דיון: מדוע ר' יעקב לא השתמש במכתב של גביש
- עוד ארבעה מכתבים:
- מכתבו השני של דוד גביש
- מכתבו של מאיר ברן
- מכתבו של אברהם רווה
- מכתבו של א. כהן
- מכתבו השני של ד"ר א. צברגבאום
מכתבו הראשון של דוד גביש
ירושלים, כ"ז בכסלו תשל"ב
15.12.1971
לכבוד
הועדה לאסירי ציון
תל-אביב
א"נ,
הנדון: יעקב אלישביץ ממוסקבה
בשנים 1965-66 שירתי כמזכיר שני בשגרירות ישראל במוסקבה. בתקופה זו ביקרתי מדי שבת בשבתו ובתקופות החגים בבית הכנסת הגדול במוסקבה. הכרתי את יעקב אלישביץ בתור שוחט, מוהל ובעל קריאה במקום. במסגרת פעולתנו בין היהודים, עזר לנו ועמד לרשותנו בכל תפקיד שהוטל עליו.
חומר רב שהופץ על-ידינו, כגון עתונים, ספרי לימוד, סמלים מישראל ותשמישי קדושה נמסרו לו והועברו ליעודם בדיקנות ובמסירות רבה.
כמובן שתפקידים אלה בוצעו תוך כדי עיקוב מתמיד של שירותי הבטחון הרוסיים והיו כרוכים בסיכון רב.
י. אלישביץ ראוי לכל עזרה שתוגש לו הן בדיור והן בסידור בעבודה.
ד' גביש
דוד גביש, עו"ד
רשם בית הדין הארצי לעבודה
ירושלים
מכתב הערכה מהשופט דוד ברטוב
דוד ברטוב, שופט
ניות 2
ירושלים
ירושלים, כ"ה בכסלו תשל"ב
13 בדצמבר 1971
לכבוד
הועדה לאסירי ציון
תל-אביב.
אדונים נכבדים,
הנדון: מר יעקב אלישביץ
לפי בקשתו של מר אלישביץ הנני להודיעכם כלהלן:
- מר יעקב אלישביץ מוכר לי מתקופת שרותי בשגרירותינו במוסקבה בשנים 1964 – 1967;
- מר אלישביץ שמש כשוחט, מוהל ובעל קורא בבית הכנסת הגדול במוסקבה, ובתוקף תפקידו זה סייע בידינו לקיים המגע השוטף עם מתפללי בית הכנסת ויהודים שביקרו בבית הכנסת;
- נוסף לסיוע בקיום המגעים שתף את עצמו מר אלישביץ בקבלת חומר ישראלי והפצתו וזאת למרות הסיכון התמידי בעבודה זו;
- ידענו להעריך את פעולותיו של מר אלישביץ והנני סבור כי ראוי הוא לסיוע בדרכי קליטתו בארץ.
בכבוד רב
ד' ברטוב
מכתבו של השופט ברטוב לא מספיק
אך על אף התפקיד הרם של דוד ברטוב, קיבל ר' יעקב מכתב מד"ר א. צברגבאום מההסתדרות הציונית, שמכתב אחד לא מספיק… "עדותו של מר ברטוב בודאי מהימנת בעינינו, אולם לפי תקנון הועדה עדות אחת אינה מספקת"
והנה מכתבו הראשון של ד"ר א. צברגבאום:
הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית
המחלקה לארגון ולהסברה
160
א' סיון תשל"ב
14.5.72
לכבוד
מר יעקב אלישביץ,
רחוב שמואל הנביא 102/39,
ירושלים.
א.נ.מ.,
בהסתמך על שיחתנו מהיום, הנני מציע להמציא לנו עוד עדות מעובד משרד החוץ שהכיר אותך מזמן פעולתך במוסקבה, דוגמת מכתבו של מר ד. ברטוב.
הרי בשביל הדיון בועדה חשוב להוכיח אם וכיצד הפצת חומר מטעם השגרירות בין יהודי המקום. עדותו של מר ברטוב בודאי מהימנת בעינינו, אולם לפי תקנון הועדה עדות אחת אינה מספקת.
בכבוד רב
ד"ר א. צברגבאום
הועדה למען הציונים הותיקים
אצ/נל
דיון: מדוע לא השתמש ר' יעקב במכתבו הראשון של דוד גביש בשיחתו עם ד"ר א. צברגבאום?
על מכתבו של דוד גביש רשום התאריך – 15.12.1971 (יומיים אחרי התאריך של מכתבו של השופט דוד ברטוב), ואילו מכתבו של ד"ר א. צברגבאום ש"מסתמך על שיחתנו מהיום", הוא מהתאריך – 14.5.72, ובמכתב זה כותב ד"ר א. צברגבאום שמלבד מכתבו של השופט ברטוב, דרושה עוד עדות של עובד משרד החוץ. מזה משמע שבאותה פגישה לא הציג ר' יעקב את המכתב של דוד גביש, ודרוש הסבר מדוע לא הציג ר' יעקב בפגישה את מכתבו של דוד גביש?
קשה לומר שר' יעקב לא הציג את המכתב הזה באותה פגישה, כי הוא סבר שיספיק מכתבו של השופט דוד ברטוב, ולכן לא הביא את מכתבו של דוד גביש לפגישה. ראשית זה לא הגיוני, שנית ר' יעקב היה יכול לומר שהוא יביא את המכתב בעוד כמה שעות או למחרת.
ייתכן שהסיבה לאי הצגת המכתב באותה פגישה, נבעה מסיבה צדדית כלשהי, (כגון שמשום מה לא מצאו את המכתב), אך ייתכן גם שהסיבה לאי הצגת המכתב היתה, משום שר' יעקב לא רצה מסיבה מסויימת להציג את המכתב הזה, בפגישתו עם ד"ר א. צברגבאום.
ראיה לכאו' לכך שהסיבה לאי הצגת המכתב באותה פגישה, לא נבעה מסיבה צדדית כלשהי, יש מכך שב– 23.5.72, (כשבוע אחרי הפגישה עם ד"ר א. צברגבאום), כתב דוד גביש מכתב חדש, על פי בקשתו של ר' יעקב, ולא הסתפק במכתב הקודם.
בהמשך הספר הזה, במכתבו של פרופ' פרנקל, כתוב "מצ"ב המכתב של גביש והעתק אחד. העתק נוסף נשאר אצלי" אך לא ברור האם זה מכתבו הראשון, או השני, של דוד גביש. ייתכן גם שזה היה מכתב שלישי של מר דוד גביש שהעתקו לא נמצא בידינו. אך ככל הנראה זה היה המכתב הראשון של מר גביש (כי מכתבו השני של מר גביש, זהה בתוכנו למכתביהם של מאיר ברן ואברהם רווה, ואילו המכתב הראשון מרשים יותר), ומתחזקת התמיהה, מדוע לא הוצג המכתב הזה בפגישה עם ד"ר. א. צברגבאום?
קיימת אפשרות נוספת, שמכתבו של דוד גביש אמנם הוצג בפגישה עם ד"ר א. צברגבאום, אך משום מה ד"ר א. צברגבאום לא רצה להשתמש בו. אפשר למצוא חיזוק להשערה זו, שייתכן ונוסח המכתב, לא התאים משום מה לדעתו של ד"ר צברגבאום, מכך שהוא מבקש להמציא לו עוד מכתב "דוגמת מכתבו של מר ד. ברטוב". "בהסתמך על שיחתנו מהיום, הנני מציע להמציא לנו עוד עדות מעובד משרד החוץ שהכיר אותך מזמן פעולתך במוסקבה, דוגמת מכתבו של מר ד. ברטוב".
לסיכום: צריך עיון מה היה החסרון במכתבו הראשון של דוד גביש, בעיניו של ר' יעקב, או בעיניו של דר. א. צברגבאום.
ר' יעקב מקבל מעובדי שגרירות ישראל במוסקבה לשעבר, עוד ארבעה מכתבים, ושלשה מהם דומים למכתבו של השופט דוד ברטוב
כנזכר, ד"ר א. צברגבאום כתב לר' יעקב שעדות אחת לא מספיקה והוסיף ש"בהסתמך על שיחתנו מהיום, הנני מציע להמציא לנו עוד עדות מעובד משרד החוץ שהכיר אותך מזמן פעולתך במוסקבה, דוגמת מכתבו של מר ד. ברטוב".
ואכן המכתבים שר' יעקב קבל מדוד גביש (מכתבו השני), ממאיר ברן, ומאברהם רווה, היו כמעט זהים למכתבו של השופט דוד בר טוב. כנראה שהראו להם את מכתבו של ברטוב, והם שינו רק את הפרטים האישיים של כותבי המכתב.
רק אברהם כהן לא העתיק ממכתבו של ברטוב אלא כתב בעצמו מכתב ארוך כפי שנראה בהמשך. (וכן המען אליו הפנה אברהם כהן את מכתבו משום מה שונה משלהם. הוא הפנה את מכתבו לועדה לאסירי ציון, תל-אביב, וגם מכתבו של דוד בר טוב ומכתבו הראשון של דוד גביש הם לועדה לאסירי ציון. ואילו שלושת האחרים הפנו את מכתבם ל-"דר' א. צברגבאום, ההסתדרות הציונית העולמית").
במכתביהם של מאיר ברן ואברהם רווה אין תאריך, אך ככל הנראה הם נכתבו לא רחוק מה- 23-24 למאי 1972, שאז נכתבו מכתבו של אברהם כהן ומכתבו השני של דוד גביש.
מכתבו השני של דוד גביש
התאחדות עולי ברית המועצות
ירושלים רח' אלקלעי 9
טל: 33718
ירושלים……….. 23.5.72………….
לכבוד
דר' א. צברגבאום
ההסתדרות הציונית העולמית
ירושלים
הנדון: מר יעקב אלישביץ
אני הח"מ דוד גביש מצהיר בזה לאמור:
- בשנים 1965-1967 שרתי בשגרירות ישראל במוסקבה.
- מר יעקב אלישביץ מוכר לי מתקופת שרותי, כשוחט מוהל ובעל קורא בבית הכנסת הגדול במוסקבה. בתוקף תפקידי זה סייע בידינו לקיום המגע עם המתפללים ויהודים רבים שביקרו בבית הכנסת.
- מר אלישביץ היה מקבל חומר מישראל ומפיצו למרות הסיכון הכרוך בעבודה זה.
- הערכנו פעולותיו של מר אלישביץ ואני סבור שראוי הוא לעזרה מירבית בדרכי קליטתו בארץ.
בכבוד רב
ד. גביש
עו"ד דוד גביש
יו"ר ועד הסניף של ההתאחדות
ירושלים
מכתבו של מאיר ברן
לכבוד
דר' א. צברגבאום
ההסתדרות הציונית העולמית
ירושלים
הנדון: מר יעקב אלישביץ
אני הח"מ מאיר ברן מצהיר בזה לאמור:
- בשנים 1965-1966 שרתי בשגרירות ישראל במוסקבה.
- מר יעקב אלישביץ מוכר לי מתקופת שרותי, כשוחט מוהל ובעל קורא בבית הכנסת הגדול במוסקבה. בתוקף תפקידי זה סייע בידינו לקיום המגע עם המתפללים ויהודים רבים שביקרו בבית הכנסת.
- מר אלישביץ היה מקבל חומר מישראל ומפיצו למרות הסיכון הכרוך בעבודה זו.
- הערכנו פעולותיו של מר אלישביץ ואני סבור שראוי הוא לעזרה מירבית בדרכי קליטתו בארץ.
בכבוד רב
מ. ברן
מאיר ברן
רח' טשרניחובסקי 26
חיפה
עוזר למינהל ולאמרכלות
פקיד השומה, חיפה
מכתבו של אברהם רווה
לכבוד
דר' א. צברגבאום
ההסתדרות הציונית העולמית
ירושלים
א.נ.,
הנדון: מר יעקב אלישביץ
אני הח"מ אברהם רווה מצהיר בזה לאמור:
- בשנים 1965-67 שרתי בשגרירות ישראל במוסקבה.
- מר יעקב אלישביץ מוכר לי בתקופת שרותי, כשוחט מוהל ובעל קורא בבית הכנסת הגדול במוסקבה. בתוקף תפקידי זה סייע בידינו לקיום המגע עם המתפללים ויהודים רבים שביקרו בבית הכנסת.
- מר אלישביץ היה מקבל חומר ישראלי ומפיצו למרות הסיכון הכרוך בעבודה זו.
- הערכנו פעולותיו של מר אלישביץ ואני סבור שראוי הוא לעזרה מירבית בדרכי קליטתו בארץ.
בכבוד רב
א. רווה
אברהם רווה
רח' החורב 57
חיפה
משרד החוץ, תל-אביב
מכתבו של א. כהן
…בבואי לרכבת ללוות את העולים נדהמתי למצוא מאות אנשים אשר באו ללוות את יעקב ומשפחתו. בשעתו היה זה בל יאומן ובל ישוער...
…כשהרכבת התחילה לזוז יכולנו לשמוע ברציף הרכבת במוסקבה, מקהלה של מאות אנשים מברכת את יעקב בקול רם, בברכה המשולשת בתורה. דבר זה השאיר עלינו רושם עמוק…
ארגון נכי המלחמה בנאצים
(וחיילים ופרטיזנים לשעבר)
תאריך 24/5/72
72 / 288 / אישי
לכבוד הועדה לאסירי ציון
תל – אביב.
ועדה נכבדה,
הנדון: מר יעקב אלישביץ
קראתי את מכתבו של מר דוד ברטוב אליכם בענין פעילותו של מר אלישביץ במוסקבה וברצוני להוסיף מלים מספר.
את מר אלישביץ, המוכר לי כ- "יענקל השוחט ובעל הקורא", הכרתי במוסקבה בתקופת שירותי בשגרירות ישראל בשנים שלפני מלחמת ששת הימים. הכרתי אותו היטב, כי עמדתי בקשר הדוק עם אנשי בית הכנסת בהיותי שליח המצוה שעלי הוטל להביא לבית הכנסת תשמישי קדושה וחומר ישראלי אחר.
יעקב אלישביץ היה בין האנשים הבודדים שעזרו לי במלאכה ע"י קבלת חומר ישראלי ממני והפצתו בין מתפללים ויהודים אחרים אשר באו רק בכדי לקבל את החומר, ע"י פעולתו זו סיכן יעקב את עצמו פעמים רבות ביודעין, אולם דבר זה לא מנע ממנו להמשיך בעבודת הקודש.
תעיד על פעילותיו של יעקב תופעה לו הייתי עד בחצות ליל 20.2.67 באותו הלילה עזב הנ"ל את מוסקבה בדרכו ארצה ברכבת שיוצאת ממוסקבה לוינה. בבואו (בבואי?) לרכבת ללוות את העולים נדהמתי למצוא מאות אנשים אשר באו ללוות את יעקב ומשפחתו. בשעתו היה זה בל יאומן ובל ישוער. באותה ההזדמנות ובהיות כבר בדרך ארצה ותחת השגחה מעולה לא הפסיק יעקב את פעילותו ובו במקום עזר לנו (לי ולחברי לשגרירות) לחלק חומר ישראלי ליהודים שבאו ללוותו.
כשהרכבת התחילה לזוז יכולנו לשמוע ברציף הרכבת במוסקבה, מקהלה של מאות אנשים מברכת את יעקב בקול רם, בברכה המשולשת בתורה. דבר זה השאיר עלינו רושם עמוק.
אני סבור שהמתואר לעיל מעיד על אישיותו של יעקב אלישביץ ואני בדעה שכל הגורמים העוסקים בקליטה מצווים לעשות הכל שביכולתם ואפילו למעלה מזה בכדי לעזור לקליטתו של מר אלישביץ בארץ ולאפשר לו חיים בכבוד כפי שהוא ראוי לזה בהחלט.
בכבוד רב
א. כהן
מזכיר כללי
מכתבו השני של ד"ר א. צברגבאום
רקע: בתחילת שנת תשכ"ח כאשר ר' יעקב עבר עם משפחתו מכפר חב"ד לירושלים, הוא קיבל שתי דירות קטנות סמוכות זו לזו, כל אחת בשטח של 36 מטר (כך היה אז הנוהג שלמשפחה גדולה נתנו שתי דירות קטנות). ובשנת תשמ"ה כיון שהילדים כבר לא גרו יחד עם ההורים, דרשה חברת עמידר שר' יעקב יפנה דירה אחת משתי דירות אלו. ואז כתב ד"ר א. צברגבאום את המכתב הזה ושלח אותו לחברת עמידר, ור' יעקב קיבל העתק של המכתב:
מכתבו השני של ד"ר א. צברגבאום המופנה לחברת עמידר
ההסתדרות הציונית העולמית
המחלקה לארגון
160
כ"ה בחשון תשמ"ה
20.11.84
לכבוד
"עמידר"- חברה לאומית לשכון עולים,
רחוב יפו 17
ירושלים.
א.נ.מ.,
הנדון: מר יעקב אלישביץ
(שמואל הנביא 102/39, ירושלים)
נודע לנו כי בין עמידר ובין הנ"ל נתגלעו חילוקי דעות בקשר לדירתו ואף הוגשה נגדו תביעה משפטית.
ברצוננו להודיעכם כי מר יעקב אלישביץ הוכר כעסקן ציוני ובזכות פעילותו הציונית בברית המועצות בתנאים קשים מטפלת בו הועדה למען הציונים הותיקים באופן קבוע.
משום כך, מבלי כמובן להכנס לפירטי המקרה, מבקשים אנו שבקשריכם עם מר אלישביץ תתחשבו בויתקו הציוני, תבואו אתו להסכם ותעתרו בגדר אפשרויותיכם לבקשתו.
בכבוד רב,
ד"ר א. צברגבאום
הועדה למען הציונים הותיקים
העתק: מר יעקב אלישביץ