- לאיזה צורך נכתבו מכתבי האישור
- מדוע אין מכתבי אישור משנת תשכ"ז עד אמצע שנת תשל"ב
- מדוע נפסק איסוף המכתבים בסוף שנת תשל"ג
- פרסום מכתבי האישור
לאיזה צורך ולאיזו מטרה נכתב מכתב האישור הראשון וכל מכתבי האישור שאחר כך
עד כמה שידוע לנו מכתב האישור הראשון על מפעלו של ר' יעקב הוא מכתב האישור של ר' מרדכי חנזין, מיום כ"ט אדר, תשל"ב, 15.3.1972, ונשאלת השאלה, לשם מה נכתב מכתב האישור הזה.
גם במכתב של ר' מרדכי חנזין וגם במכתבים הנוספים מוזכרים בדרך כלל שני ענינים, אישור על פעלו של ר' יעקב, ובקשה לסייע לו בפרנסה ודיור וכדו'. קיימות לכאו' שתי אפשרויות: האחת שעיקר המטרה של המכתבים היתה לשמש כמכתב המלצה לסייע לר' יעקב בקבלת עזרה גשמית, כיון שמצבו הגשמי בארץ ישראל אף פעם לא היה ברמה נאותה. והאפשרות השניה היא שעיקר מטרת המכתבים היתה כדי לשמש אישור על מפעלו של ר' יעקב בלימוד השוחטים והמוהלים ברוסיה הסובייטית.
אך כבנו של ר' יעקב ברור לי בוודאות שהסיבה העיקרית (וכנראה היחידה) להשתדלותו של ר' יעקב לקבל מכתבי אישור היתה כדי שהם יישמשו כעדות על המפעל הגדול שלו ושל תלמידיו, ושיהיה ברור לגמרי שהוא היחידי שעסק בהעמדת השוחטים והמוהלים במוסקבה.
השתלשלות הדברים הייתה כך: בחצי השנה שקדמה לכתיבת מכתב האישור הראשון, התפרסמו שלוש כתבות על פעלו של ר' יעקב. הראשונה בבטאון חב"ד בחודש מנחם אב תשל"א, השניה בעיתון שערים בי"ב תשרי תשל"ב, והשלישית בעיתון הצופה מיום י"ט טבת תשל"ב. וחודשיים אחר כך כבר נכתב מכתב האישור הראשון על ידי הרב מרדכי חנזין ז"ל.
ומתוך מכתבו של של יעקב לר' עמנואל מיכלין (בחורף תשמ"א (מש"ק, לפ' ויצקת להם אדני נחשת ירושלים ת"ו תשמ"א לפ"ק)) אפשר להבין בברור שאחרי שהתפרסמו הכתבות האלה, הרגיש ר' יעקב מתוך תגובות של אנשים שלמעשה הקוראים מתייחסים לכתבות האלה בספקנות גדולה מאוד. דהיינו שהייחס לכתבות הוא כמו להרבה כתבות אחרות שכותבות דברים דמיוניים שלא היו במציאות, ושאפילו לא יכולים להיות במציאות!
ולכן לא נותרה לר' יעקב ברירה, והוא ועוזריו נאלצו לגייס מכתבי עדות רבים לכל מה שנכתב בכתבות הנ"ל, כדי שגבורתם זו של יהודי רוסיה לא תאבד אלא תיכנס להיסטוריה של עם ישראל, ותשמש כדוגמא לדורות הבאים.
במכתב מחורף תשמ"א יש אריכות גדולה על הענין הזה של הנחיצות בעדויות חזקות, וכדאי מאוד לעיין שם, וכאן נעתיק רק קטע אחד, שממנו רואים שר' יעקב הרגיש שאין במערב אימון למפעל העצום שלו שהוא כותב אודותיו.
" לעתים קרובות אפשר לשמוע מפי יהודים בארץ, ובפרט בארה"ב דברים כאלה, מה אתה אומר! אתה היית שוחט ומוהל ברוסיה? הלא-כל העתונים וכ"ע כותבים שאין שם כלום, והרבנים שלנו מתוך "רחמנות" על יהודי רוסיה, שולחים לשם שלוחים, שמלמדים בחשאי שוחטים ומוהלים… "
למעשה לא ידוע לנו על שום תועלת גשמית ראויה לשמה לר' יעקב ולמשפחתו מכל מכתבי האישור, ולכן אנו רואים עוד יותר חובה לעצמינו להשתמש בכל מכתבי האישור כדי לפרסם את פועלו של ר' יעקב ושל תלמידיו ושל כל אלה שסייעו בזה, כדי שתצא מהמכתבים התועלת הגדולה ביותר, ושעמלו של ר' יעקב ושל רעיתו (ושל הבן ר' יוסף לייב שיבדל לחיים טובים) באיסוף המכתבים לא יהיה לריק חס ושלום . וכמובן שפרסום המכתבים יעמוד גם לזכותם של כותבי המכתבים, וישמש להם למזכרת נצח!
מדוע לא נכתבו מכתבי אישור על פועלו של ר' יעקב מאז עלותו לארץ ישראל בשנת תשכ"ז, עד אמצע שנת תשל"ב
כמובן שזאת לא קושיא גדולה, שהרי ייתכן שאין לזה שום סיבה מיוחדת, ועד אז זה פשוט לא נעשה. אך למעשה שמעתי על זה הסבר מאמי ז"ל רעיתו של ר' יעקב בחודש שבט תשנ"ב. ונצטט כאן את הדברים כפי שהם נרשמו אז:
… ארבע שנים הראשונות שאבא שי' (= ר' יעקב) היה בארץ ישראל, הוא לא עשה כלום בנושא זה כי פחד לדבר על זה כיון שכל תלמידיו כמעט היו ברוסיה. ורק כאשר רבים מהם כבר עלו משם, אז התחיל לעשות בענין זה …
ואכן גם הראיונות שר' יעקב נתן לעיתון שערים, ולעוד עיתונים, התחילו כארבע שנים לאחר עלותו מבריה"מ.
כיום קשה לנו להעריך את רמת הסיכון שהיתה אז בפרסום הדברים, אך ר' יעקב שגם אחרי שעלה לארץ ישראל, עקב כל הזמן אחרי הנעשה במוסקבה ובברית המועצות כולה, הוא הרגיש מתי הגיע הזמן שאפשר וצריך להתחיל לעסוק בפרהסיה בכל מה שנוגע לחיי הדת בברית המועצות, וכמובן בזהירות מירבית שלא יצא מהפרסומים שום נזק לשום יהודי בברית המועצות. ולכן בראיונות שנתן אז לעיתונים הוא דיבר רק על מה שאפשר לפרסם בלי לסכן שום אדם, וכפי שרואים שבכתבה בעיתון שערים לא מוזכרים התלמידים שלמדו במוסקבה בהחבא, מחוץ למסגרת ישיבת "קול יעקב".
מדוע הפסיק ר' יעקב בסוף שנת תשל"ג לאסוף מכתבי אישור
אנו רואים שמכתב האישור האחרון הוא של ר' שמואל צלקישווילי, שנכתב בי"ב אלול תשל"ג. ויש להסתפק האם זה שר' יעקב (ואלה שעזרו לו בכך) לא המשיך באיסוף המכתבים, זה רק בגלל שהיה לו די במכתבים שכבר נאספו, או שההפסקה היתה גם בגלל סיבה נוספת.
אמנם אין לנו ידיעות ברורות בענין זה, אך ייתכן מאוד שהסיבה שלא השתדלו לאסוף עוד מכתבים נעוצה בכך שביום הכיפורים תשל"ד, פרצה מלחמת יום הכיפורים, וגם בנו של ר' יעקב, ר' יוסף לייב שי' גוייס ונלחם בחזית המצרית, והיה מאלה שחצו את התעלה, וב"ה בסיום המלחמה חזר לביתו בריא ושלם.
ייתכן מאוד שההפסקה המאולצת של איסוף המכתבים, והטראומה של המלחמה, הביאו את ר' יעקב ואת אלה שעזרו לו באיסוף המכתבים, להסתפק במכתבים הרבים שכבר נאספו. ובפרט שכנראה לא היתה אז תוכנית מעשית ברורה איך להשתמש במכתבים אלה.
פרסום מכתבי האישור
במשך כמה שנים לא נמצאה הזדמנות מתאימה לפרסם את מכתבי האישור. עד שבתחילת שנת תשל"ט התחילה חליפת המכתבים של ר' יעקב ור' עמנואל מיכלין כהכנה לכתיבת ספר "הגחלת" העוסק ברב שלמה שלייפר ז"ל (חותנו של ר' עמנואל מיכלין), וביהדות מוסקבה וברית המועצות. אז שלח ר' יעקב לר' עמנואל את מכתבי האישור כדי שיודפסו בספר העומד לצאת לאור, ואומנם בשנת תשמ"ו הדפיס ר' עמנואל את ספר "הגחלת" ובו חלק ממכתבי האישור.
וכעת בספרנו זה מהווים המכתבים האלה את הבסיס העיקרי של הספר. וכמובן שספר זה הוא האכסניה המתאימה להדפיס בה את כל מכתבי האישור, ואפילו את מכתבי השלומים שר' יעקב קיבל מתלמידיו.