בכתבה בעיתון הצופה מיום י"ט טבת תשל"ב 6.1.72, מובאים דברים מתוך "תצהיר" שחיבר ר' יעקב. נמצאים תחת ידינו כמה וכמה נוסחאות של התצהיר הזה, שר' יעקב עמל וטרח לכותבו כדי שישמש לו כאמצעי לפנות לעתונים כדי שהם יעזרו לו לפרסם את דבריו ואת זכרונותיו על יהדות רוסיה.
כפי הנראה לא נתמלא כל רצונו של ר' יעקב בפעולת הפרסום הזאת, כי לפועל כנראה התצהיר התפרסם רק בכתבה הזאת, וגם בה מובא רק התצהיר ואין בה המשך של פרסום הדברים הנוספים שר' יעקב אומר שהוא רוצה לכתוב עליהם, "על הישיבה "קול יעקב", על שבעה תלמידיה הראשונים, רבניה ומוריה, על השריפה, על עשרים ספרי תורה שהיצלתי, על ארון הקודש, על "סידור השלום", על החיים הדתיים וכו'… ".
בטיוטות הרבות מפוזרים פרטים נוספים
נמצאות תחת ידינו כמה וכמה נוסחאות שר' יעקב הכין, על מנת לפרסם בעיתונים כתבות דומות לכתבה זו שנתפרסמה בעיתון "שערים" ו"הצופה". כמובן שלא נעתיק כאן את כל הנוסחאות שהן כמעט זהות, אבל בכל החומר הזה מפוזרים פרטים חדשים שלא מופיעים במקומות אחרים, ואת הפרטים האלה נכתוב כאן.
תאריך, ומה לומדים ממנו
בסוף הטיוטות כתוב:
אלשביץ' יעקב, רח' שמואל הנביא 102/39 ירושלים
שו"ב ומוהל לשעבר במוסקבה
יום הגאולה י"ב
תמוז תשל"א
אין ספק שבכתיבת התאריך "יום הגאולה י"ב תמוז", התכוון ר' יעקב לקשר את פנייתו לעזרה למען יהודי ברית המועצות, עם חג הגאולה והנצחון של יהדות רוסיה על משטר דיכוי הדת הסובייטי.
כמו כן, מכך שהתאריך של כתיבת הפנייה הוא י"ב תמוז תשל"א, מובן מזה שהיא שימשה בסיס לכתבות שהתפרסמו בבאון חב"ד באב תשל"א, בעיתון "שערים" בי"ב תשרי תשל"ב. ובעיתון "הצופה" בי"ט טבת תשל"ב.
ויתרתי על החזקה
ויתרתי על החזקה (ועל הירושה) ואמרתי לתלמידי, שהם רשאים למול ולשחוט בכל מקום שהיה לי שם חזקה. כי נסעתי להרבה ערים ועיירות למול ולשחוט, ואף במוסקבה ובית השחיטה שלי, שהיה בחצר בית הכנסת הגדול, שילמדו שם שחיטה ומילה מעשית, כדי שכל יהודי הרוצה למול את בנו ימצא מוהל, וכל הרוצה לאכול בשר כשר ימצא שוחט.
אפילו בערי גרוזיה ואסיה הסובייטית לא מלמדים שוחטים ומוהלים
המצב מסוכן עד כדי כך, שאפילו בערי גרוזיה ואסיה הסובייטית, נראית אזלת יד. לא מלמדים שוחטים ומוהלים, כי כולם רוצים לעזוב את ברית המועצות מפני פחד התבוללות…
הפחד מהתבוללות
רק בשנים האחרונות עלו לארץ ישראל (וחלק לארצות אחרות), עשרות שוחטים ומוהלים מרוסיה, כשהם אחוזי פחד לגורל ילדיהם שלא יתבוללו. ו"אף אני בחלומי", כי הצלתי את חמשת בני שיחי'. פה הם ב"ה יראי שמים, ולומדים בישיבות. ומי יודע מה היה עולה בגורלם שם.
השוחטים והמוהלים שיצאו מבריה"מ בזמן האחרון
בין השוחטים שיצאו מרוסיה יש כאלה ששימשו שנים רבות, יש שלשה שלא שחטו הרבה, ויש שנים שקיבלו ממני רק הודעות.
ואלה שמות השוחטים והמוהלים מתלמידי שבאו ארצה: 1- הרב יהושע העשל גורביץ', שו"ב ומוהל ((מ)ריגה – עכשיו הוא בהרצליה). 2- ר' גרשון קליבנסקי, שוחט (טולה – הרצליה). 3- ר' מרדכי אולידורט, שוחט ומוהל (מוסקבה – ירושלים). 4- ר' נחום פרוז'נסקי, שו"ב (דניפרופטרובסק – תל אביב). 5- ר' מרדכי דינר, שו"ב ומוהל (ריגה – ניו יורק), ר' זאב בוגומולני, שו"ב ומוהל (מוסקבה – קרית-מלאכי). 7- ר' זלמן ליפשיץ, שו"ב ומוהל (וילנה – ראשון לציון). 8- מאיר יוניק, שוחט (מוסקבה – קנדה – טורונטו).
בטיוטא אחרת (אולי מאוחרת יותר), נוספו:
9- ר' ישעיהו רובינשטיין, מוהל (צ'רנובצי – חדרה), בטיוטא אחרת כתוב: ר' ישעיהו רובינשטיין, מוהל (טשקנט – חדרה). 10- ר' דוד אייזיק פרידמן, שוחט (מינסק – ירושלים). 11- ר' שמואל צלקישווילי, שו"ב ומוהל (גרוזיה, וואני – קרית מלאכי). (בטיוטא אחת כתוב ר' שמואל מששווילי גרוזיה וואני , אבל זה שיבוש כי ר' יצחק מושיאשווילי היה שוחט בעיר טביליסי, ור' שמואל צלקישווילי היה שו"ב מוהל ורב בעיר וואני. ובטיוטא אחרת כתוב: שמואל צלאקושבילי – וואני, גרוזיה – לוד, שו"ב ומוהל).
כולם עבדו שנים רבות, ונסעו לעוד ערים
כולם עבדו עד עשר שנים ומעלה. יש לציין שכל השוחטים והמוהלים, שימשו לא רק את הק"ק בהם גרו, אלא גם את הק"ק בערים אחרות. למשל השו"ב ומוהל ר' זאב בוגומולני נסע לערים סטאלינגראד, דנייפרופטרובסק, קויבישב, ועוד. השו"ב ומוהל ר' זלמן ליפשיץ, כל השלוש עשרה שנה שהיה בוילנה, שימש בקביעות גם הק"ק בערים: קובנו, קורסק, ועוד. השו"ב ומוהל ר' מרדכי ליפשיץ, המשמש כיום רשמית כשוחט ומוהל במוסקבה, כשהיה בפרונזה נסע גם לעיר אלמא-אטא. גם אני נסעתי לערים רבות בקביעות, טמבוב, וורוניז', גורקי, קאזאן, חרקוב, ועוד. כן נסעתי לערים רחוקות אלפי ק"מ ממוסקבה, קאראגאנדה, פערם, סברדלובסק, ועוד. וכן כולם.
שלשה הכשרתי כשוחטים אך לא שרתו זמן רב
1- משה גרינברג, (מוסקבה – בני ברק). 2- דוד אייזיק פרידמן, (דנייפרופטרובסק – ירושלים). 3- לייבל חצרנוב, (מוסקבה – ירושלים).
(הערת העורך:
בטיוטות אחרות מוזכר ר' דוד אייזיק פרידמן יחד עם השוחטים הקבועים, כפי שכתוב בקטע קודם, וצריך עיון. ועיין בפרק הדן עליו, בנוגע להזכרת הערים: דנייפרופטרובסק, מינסק, רוסטוב.
ר' משה גרינברג (כפי שנכתב בפרק הדן עליו), היה שוחט רק עבור משפחתו וחוג מצומצם של אנשים, ולא היה שוחט לרבים).
ר' לייבל חצרנוב סיפר לעורך הספר, שאחרי שנהיה שוחט, לא שחט כלל, ועיקר הלימוד היה בגלל ששמע מר' מרדכי אולידורט, שלכלי קודש יותר קל לקבל היתר יציאה מרוסיה.
לסיכום: רק ר' לייבל חצרנוב לא שחט כלל, ר' משה גרינברג היה שוחט למשפחתו וכדו', ובנוגע לר' דוד אייזיק פרידמן הדברים לא ברורים).
שנים שלמדו את אומנות השחיטה לא ממני, ואני נתתי להם הודעות
1- ר' פרץ ברזין, (לנינגראד – לוד). 2- מיכל דורפמן, (מוסקבה – ירושלים).
כי רק עלינו סמכו הקהילות קדושות
כל הקבלות והודעות היו השוחטים מקבלים רק אצל הרב לוין ואצלי. כך היה נהוג בכל ברית המועצות, כי רק עלינו סמכו הק"ק.
היו שלמדו מילה ושחיטה בלי הדרכה ויצאו מזה מכשולים רבים וגדולים ר"ל
ידעתי על מקרים רבים, שיהודים דתיים למדו את המלאכה, מלאכת הקודש, בלי הדרכה ויצאו מזה מכשולים רבים וגדולים ר"ל. מעשה בשוחט אחד במוסקבה, שאחרי מלחמת העולם השניה, כשהיה מחסור גדול במוהלים, נעשה מוהל בלי הדרכה, ולא יכול לעשות הפריעה, ומל ולא פרע ר"ל.
הוא הדין בשחיטה, בגלל שלא למדו אצל מומחה, לא ידעו איך לעשות התפיסה, והסימנים נשמטים הינה והינה, ומתוך כך נכשלים בנקל בה' הלכות שחיטה. גם אינם יודעים איך לעשות ה"תוקף אגודל" ולא יכולים לדעת אם נשחטו רוב הסימנים, וכן בהרגשת הסכין, ואוכלים ספק נבילה ר"ל. (הערת העורך – "תוקף אגודל", היינו שאחרי השחיטה לוחצים עם האגודל ליד מקום השחיטה, ועל ידי זה מוציאים את הסימנים החוצה, ויכולים לראות האם שחטו כראוי)
יש סימנים שעוד שוחטים ומוהלים רבים יצאו מברית המועצות
חרדה גדולה תאחוז כל יהודי החרד על גורל ק"ק בבריה"מ שנשארו בלי כלי-קודש, ה' ירחם, יש סימנים שגם מהשארית הפליטה רבים יבואו בקרוב בע"ה ארצה.
מי מרדים את דעת הקהל
המצב המסוכן מחמיר יותר, כי נמצאים אנשים שאומרים משום מה, שהם עשו כביכול, והם ממשיכים עכשיו לעשות משהו בענין זה. בזה הם מרדימים את דעת הקהל היהודית העולמית בחושבם שהם יצאו ידי חובתם המוטלת עליהם על פי דין תורה הקדושה, (ישראל ערבים זה לזה, ואיש את אחיו יעזורו, עזוב תעזוב עמו וכו'), בגלל זה הם לא עשו ולא עושים דבר בענין זה, (כל זה מעדי ראיה).
השוחטים והמוהלים מתלמידי שמשמשים כיום בברית המועצות
ואלה שמות השוחטים והמוהלים מתלמידי, המשמשים כיום בברית המועצות:
1. ר' חיים בער זעלדין, שו"ב ומוהל (פוטי). 2. שמואל משורר, שו"ב ומוהל (מוסקבה). 3. יעקב מרגוליס, שוחט (וילנה). 4. הלל אסרוב, שוחט (סרטוב, אחיו של החסיד והתמים משה חיים אסרוב). 5. גבריאל טטרואשווילי, שו"ב ומוהל (קולשי). 6. יצחק מינץ, שוחט (דנייפרופטרובסק). 7. יצחק אדזיאשווילי, שו"ב ומוהל (טביליסי). 8. שבתי ……. שוחט (גרוזיה). 9. מרדכי ליפשיץ, שו"ב ומוהל (מוסקבה). 10. יעקב חיימוב, שו"ב ומוהל (בוחרה). 11. אהרן אדזיאשוילי, שו"ב ומוהל (סוחומי). וכן מיכל (לנינגרד) והנך (מוסקבה), שהם תלמידי תלמידי.
ועוד כחמשה תלמידים, ששכחתי שמותיהם ובע"ה אכתוב אותם בסוף הכתבה.
הישיבה שימשה לי כמקור וכמסווה לתלמידים
בדעתי לספר על הנסיון שלי, כי לפי עניות דעתי הוא יכול להביא תועלת להבא. לספר על הישיבה "קול יעקב" שנפתחה בשנת 1956 במוסקבה, על שבעת תלמידיה הראשונים, רבניה ומוריה, בפרט ובכלל, כי הישיבה שרתה לי כמקור שממנו גיסתי תלמידים (כמחצית מכל תלמידי), וכן שימשה לי כמסווה שבגללה יכולתי ללמד אותם את המלאכה, מלאכת הקודש.
מלשינים רבים הסתובבו על כל צעד ושעל
אני תמה על עצמי, מאיפה לקחתי את הכוחות הבלתי אנושיים לשאת את המשא הכבד הזה, ובאווירה האיומה ששררה שם, ללמד לכל דיכפין שחיטה ומילה, כשמלשינים רבים שהכרתי אותם ולא הכרתי הסתובבו על כל צעד ושעל, המלאך-המות המלא עיניים השגיח עלי ביום ובלילה, והתיק שלי במשרד הידוע תפח כמו על שמרים.
עלילת הצתת בית הכנסת הגדול
וזכות הרבים עמדה לי שיצאתי משם בשן ובעין, כי העלילו עלי עלילה איומה. שהציתו את הבית הכנסת הגדול במוסקבה (שני אנשים), ואמרו שאני עשיתי זאת, כדי לעשות עלילה על ברית המועצות.
ומעשי נסים גלויים ראו כולם במו עיניהם. האש התלקחה במהירות רבה, ובהשגחה פרטית הייתי באותו זמן בבית הכנסת. רצתי מהר לטלפן אל מכבי-אש, ואחר כך רצתי ולקחתי מכשיר כיבוי והתחלתי לכבות את האש, אבל זה לא הועיל, כי שמו דלק בחדר שהציתו, (החדר היה סמוך לארון הקודש).
מיד באו מכבי-אש, והעשן מילא את כל האולם של בית הכנסת, ואיש לא יכול היה להיכנס לשם. ולו התמהמו המכבי-אש עוד חמש דקות, היה כבר מאוחר, כי האש היה נכנס לבית הכנסת רחמנא ליצלן.
למחרת באו איבאן איבאנוביץ' הידוע, עם עוזריו ועם בלשים רמי דרג. קראו אותי, ואיבאן איבאנוביץ' אמר לעוזריו בלשון נקיה, "נאדו יבו וזיאץ" (צריך לקחת אותו). הרב י.ל. לוין, היושב ראש מיחילובסקי, ויושב ראש "הדגול" לשעבר צ'וברוצקי עמדו דום ומלאו את הפה מים ולא אמרו מילה. ולפתע קרה משהו כזאת שאני בעצמי לא הבנתי: יהודי אחד שעמד על ידי אמר: – "אני לא מסכים ולא אתן לעצור אותו", (על זה בפרוטרוט בכתבה).
מטרת יסוד הישיבה היתה לראווה לתיירים ולחוץ לארץ, ואת כל העבודה עשיתי לבד בלי שום עזרה ותמיכה
כדאי להדגיש שכל העבודה עשיתי לבד בלי שום עזרה ותמיכה, כי המטרה של ייסוד הישיבה היתה רק לראווה לתיירים ולחו"ל, ולא ללמד כלי קודש, ומעולם לא שמשתי כמורה בישיבה, נכנסתי לשם כתלמיד מתנדב ולא קיבלתי שום שכר-לימוד, המשכורת שלי שהיתה מאה רובלים, היתה עבור תפקידי כשוחט בבית המשחטה, ועבור קריאה בתורה בבית הכנסת, באותו זמן שהמורים היו מקבלים מאה רובלים ויותר.
לזכותם של הרבנים הראשיים
אני רוצה לומר בזכותם של הרבנים הראשיים, הרב שלמה שלייפר ז"ל והרב י.ל. לוין שליט"א, שלא מיחו בידי לעשות זאת ונתנו יד לפה.
שלשה שעזרו לי לאסוף כסף לתמוך בתלמידים
אני אסיר תודה להרב ר' מרדכי חנזין, לר' גרשון קליבנסקי, לר' לייבל חצרנוב שעזרו לי לאסוף כסף בשביל תלמידים עם משפחה גדולה, כדי שיוכלו ללמוד.
ובעוד טיוטה: אני אסיר תודה להרב מרדכי חנזין (אחיו של הרב החסיד ר' דוד חנזין) מלבד היותו מורה ומזכיר של בית הכנסת הגדול והישיבה "קול יעקב" במוסקבה, היה האיש המרכזי והחי דק"ק, שתמיד מצאתי אצלו אוזן קשבת ועידוד. (ובע"ה עוד אחזור ואספר על האדם הדגול הזה).
ובעוד טיוטה: אני אסיר תודה להרב ר' מרדכי חנזין … שעזר לי לאסוף כסף בשביל תלמידים ומשפחותיהם, וכן לר' גרשון קליבנסקי, שהיה אז שוחט בעיר טולה, לר' לייבל חצרנוב, ולכל אנ"ש.
יישר כח לרבנים מארצות הברית, ולשגרירות הישראלית
יישר כח לרבנים (הולנדר, טברסקי, הרב הגאון ר' פנחס טייץ' ועוד) מארצות הברית, שסיפקו את החומר לשחיטה ומילה לכל התלמידים, (חלפים, אזמלים, רפואות בשביל ברית מילה). ואחרון אחרון חביב, לשגרירות הישראלית שסיפקה לנו חומר לרוב לכל הישיבה, (ספרי קודש, ספרי לימוד, טליתות, סידורים, תפילין, חלפים, אבני משחיז, רפואות, מחזורים וכו').
כל העבודה שנעשתה במסירות נפש מתפוררת
ועל דא כואב לבי, כי אני רואה שכל העבודה שאני עשיתי תחת חרב חדה שהיתה תלויה מעל ראשי, מעל משפחתי ומעל תלמידי שליט"א, כל העשרים שנה, מתפוררת ר"ל ואין מי שימשיך אותה. ובפועל ממש עד היום האחרון עמלתי ולא הנחתי (= לא הפסקתי) ללמד שוחטים. ובטרם עזבתי את רוסיה, כשכבר היו התרי יציאה בידי, הספקתי ללמד את היהודי היקר ר' לייבל חצרנוב, שחיטה.
עורו, עורו משנתכם והקיצו מתרדמתכם!
מטעמים האמורים למעלה אני רוצה לכתוב ולספר על הסכנה הגדולה הרובצת על קדושי ישראל, לזעוק ולקרוא לעזרת יהדות בריה"מ, לתמוך את יסודי הדת. לעורר את רגשי לבבות של היהדות העולמית שלא לתת לכבות את הגחלת הבוערת בלבותיהם של יהודי רוסיה, ויפה שעה אחת קודם. עורו, עורו משנתכם והקיצו מתרדמתכם!
מספר השוחטים והמוהלים נתמעט
…עד שאפילו ההורים הרוצים להביא את ילדיהם בבריתו של אברהם אבינו, אינם יודעים איך להשיג ומאין להביא מוהל, וכן בעניין שוחטים.
בזמן האחרון גדל מספר ההורים הרוצים להכניס את בניהם בבריתו של א"א
דווקא בזמן האחרון גדל מספר ההורים, הרוצים להביא את בניהם בבריתו של א"א. (זה שמעתי מהשו"בים והמוהלים, יעקב נוטיק מעיר סמרקנד, שמואל צלקישווילי מעיר ווני – גרוזיה, מיכל דורפמאן – מוסקבה, זלמן ליפשיץ – וילנה, שבאו בזמן האחרון).