בעליית הגג של בית הכנסת הגדול במוסקבה היו מונחים מאות ספרי תורה, שהובאו לשם מבתי כנסת רבים שנסגרו בפקודת השלטונות. בין ספרי התורה האלה היו גם ספרי תורה רבים שהיו מהודרים.
נוסף לכך שבגלל מדיניות השלטונות לא השתמשו בספרי התורה, הרי גם המקום לא היה מכובד דיו, וכן המקום לא היה מתאים לכך שספרי התורה יישמרו בו כראוי. וכל יום נוסף היווה סכנה שספרי התורה ייפגעו חלילה בגלל המקום הלא מתאים. הבעיה החריפה במיוחד לאחר השריפה שהיתה בבית הכנסת. ור' יעקב שההשגחה הפרטית זימנה לידו להציל את בית הכנסת משרפה, ראה חובה וזכות לעצמו לעשות עוד צעד נוסף בהצלת ספרי התורה, ולשלוח אותם למקומות מבטחים, ששם גם יישתמשו בהם.
שנים אחדות לפני שר' יעקב עלה לארץ ישראל, התחילו השלטונות לאשר קימעא קימעא את יציאתם של יהודים שומרי תורה ומצוות מברית המועצות, ור' יעקב ראה בזה הזדמנות להבריח אל מחוץ למדינה כמה מספרי התורה.
על אף מחלת האסטמה, היה ר' יעקב עולה בהחבא לעליית הגג המאובקת, והיה בורר את ספרי התורה היותר יפים ומהודרים.
ובהחבא ובמסירות נפש הוא היה עוטף את ספרי התורה, טומן אותם בשקי נוצות, ומבריחם מבית הכנסת. חלק מספרי התורה שהוברחו נתן ר' יעקב לאותם יהודים שעלו לארץ ישראל. וכך הבריח ר' יעקב כשלושים ספרי תורה מהודרים מתוך עליית הגג של בית הכנסת הגדול.
והנה קטע מסוף הכתבה בעיתון שערים, המדבר על ספרי התורה שהיו בעליית הגג של בית הכנסת הגדול במוסקבה:
מה שיש לנו הרבה בבתי הכנסת שעוד נותרו פתוחים זה ספרי תורה. בבית הכנסת הראשי במוסקבה יש ריכוז של 300 עד 400 ספרי תורה המונחים כמעט כולם בעלית הגג. אלו ספרי תורה שנאספו מכל בתי הכנסת שנסגרו. אני זוכר כשבאו לראשונה חמשת הרבנים האמריקנים למוסקבה, השגתי מפתח של עלית הגג והראיתי להם את האוצר הגדול, זה עשה עליהם רושם מדכא ביותר. מצבם של הספרים גרוע, אין מי שיטפל בהם ולהוציאם אסרו השלטונות.
ולבודדים לא ניתן מפעם לפעם להוציא ספר או יותר?
במהלך השנים האחרונות עשיתי זאת. הוצאתי כ-30 ספרי תורה, אותם "העברתי" החוצה בתוך שקי נוצות מאלה שהיו עמי בבית השחיטה הממוקם בחצר בית הכנסת. השתדלתי לבחור מהטובים. היתר מחכים לגאולתם. כמה מהספרים הללו הובאו ארצה על ידי עולים חדשים.
ספר תורה מהודר לבית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים
כיון שאנו עוסקים בענין ספרי התורה, נכתוב כאן את סיפורו של ספר תורה אחד שהיה בעליית הגג של בית הכנסת במוסקבה והגיע לבית הכנסת "צמח צדק" שבעיר העתיקה בירושלים
היה יהודי אחד שעלה לארץ ישראל סמוך לעלייתו של ר' יעקב עצמו, ור' יעקב נתן לו שיעביר שני ספרי תורה. בדעתו של ר' יעקב היה שספר תורה אחד יישאר אצל אותו יהודי, ואת הספר תורה השני ימסור לו אותו יהודי בעלותם לארץ ישראל.
אך משום מה אותו יהודי לא הבין כך, וסבר שכיון שהוא זה שהוציא את שני ספרי התורה אל מחוץ למדינה, אם כן צריך גם ספר התורה השני להיות ברשותו.
כיון שהם לא יכלו להגיע אל עמק השווה, הוחלט שילכו לדין תורה אל הרב זליג סלונים ז"ל. ר' אהרן חזן תמך בדעתו של ר' יעקב ובא אף הוא לדין התורה אצל הרב זליג סלונים, לסייע לר' יעקב לומר את טענותיו.
לאחר שהרב זליג סלונים ז"ל שמע את טענות הצדדים הציע ששניהם יסכימו שספר התורה יוכנס לבית הכנסת "צמח צדק" שבעיר העתיקה בירושלים, שנפתח אז לתפילות אחרי מלחמת ששת הימים.
אין אנו יודעים מה רצה ר' יעקב לעשות עם ספר התורה הזה, ייתכן והוא רצה להכניסו לאחד מבתי הכנסת בארץ ישראל, או אולי בגלל מצבו הדחוק מאוד הוא רצה למכור אותו תמורת סכום כסף מסויים, אך כששמע את ההצעה של הרב זליג סלונים ז"ל, הסכים לכך וספר התורה המהודר הוכנס לבית הכנסת "צמח צדק", והיה מספרי התורה הראשונים שם, ואולי אפי' הראשון.
רצתה ההשגחה העליונה שגם המבצע של גאולת ספר תורה זה מבית מאסרו בעליית הגג של בית הכנסת הגדול במוסקבה יהיה כולו לשם שמים!
עוד ספרי תורה לבתי כנסת
חשוב לציין שבאופן כללי כל ספרי התורה הרבים שר' יעקב הוציא במסירות נפש מבית הכנסת הגדול במוסקבה ומסר ליהודים שנסעו לארץ ישראל, מצאו את מקומם בארונות הקודש בבתי כנסת בארץ ישראל. וכנראה בעוד מקומות בעולם.[1]
ר' יעקב שולח את ר' משה שיינר לר' גרשון קליבנסקי לעיר טולא והוא עוזר לו לקבל שני ספרי תורה
כאשר ר' משה שיינר קיבל אשרת יציאה והכין את עצמו ליציאה מרוסיה, רצה גם הוא לקחת איתו ספרי תורה כדי להביאם לארץ ישראל.
מאחר ור' משה שיינר הוא חתנו של ר' אהרן חזן, וכל משפחתו של ר' אהרן חזן היו מיודדים מאוד עם ר' יעקב, וכיון שר' יעקב כבר סייע לרבים לקבל ספרי תורה, טבעי הדבר שגם ר' משה בא אל ר' יעקב וביקש ממנו שיעזור לו בזה.
כנראה שבאותו זמן לא היתה לר' יעקב אפשרות להבריח ספרי תורה מאוצר ספרי התורה שהיו מונחים בקומה העליונה של בית הכנסת הגדול במוסקבה. ולכן ר' יעקב אמר לו שיסע לעיר טולא ששם התגורר ידידו ותלמידו ר' גרשון קליבנסקי.[2]
אך כאן התעוררה בעיה גדולה, איך לעשות שר' גרשון יאמין לר' משה שיינר שאמנם ר' יעקב שלח אותו? הרי מדובר ברוסיה הסובייטית ששם פחדו לדבר עם אדם לא מוכר גם על "דברים כשרים", וכאן מדובר על קבלת ספרי תורה שבלי ספק זה לא יכול להיות ב"כשרות", ובלי ספק יש בזה סכנה גדולה.
(כדי להמחיש את הדברים סיפר ר' משה שיינר שהיתה אימרה ברוסיה, שכאשר מישהו היה מסתכל במראה, היה אומר לדמות שלו במראה, אחד משנינו ודאי מרגל…)
ולכן כדי שר' גרשון יתן בו אימון, נתן לו ר' יעקב סימן מסויים שיגיד אותו לר' גרשון, ואז ר' גרשון יעזור לו. כשר' משה בא לטולא ופגש את ר' גרשון, הוא נתן לו שלום עליכם, ואמר לו אתה ר' גרשון וכו', ור' גרשון פחד ממנו וממש לא רצה להסתכל עליו… ואז ר' משה אמר לו שר' יעקב שלח אותו ואמר לו את הסימן, ומיד כשר' גרשון שמע את הסימן הוא נתן בו אמון. והוא אומנם עזר לו לקנות שני ספרי תורה. [3]
ר' משה הביא איתו את שני ספרי התורה לארץ ישראל, והם נמצאים כעת בכפר חב"ד. ספר תורה אחד ממש מצויין ועד היום קוראים בו בבית הכנסת, ובשני צריך לעשות תיקונים.[4]
[1] מכאן אנו גם למדים שכאשר יש צורך לסייע לבתי כנסת בכל העולם בקבלת ספר תורה, הרי יש בזה גם "פריעת חוב"! שהרי יש הרבה בתי כנסת שכיום הם מבוססים, אך בעבר כאשר הם עצמם היו זקוקים לספרי תורה, הם קיבלו ספרי תורה שהובאו באופנים שונים מברית המועצות ומכל מזרח אירופה, ומכל רחבי העולם.
[2] (כמו שכתוב באריכות בספרנו, ר' יעקב הוא זה שלימד את ר' גרשון קליבנסקי שחיטת עופות, ובלימוד עם ר' גרשון היתה סכנה מיוחדת, כי זה היה אחרי שהוא היה 17 שנה בסיביר, והוא פחד להיות רשום בישיבת "קול יעקב" ולכן לא היה לו אישור לגור במוסקבה והיה צריך להסתתר.
העיר טולא לא רחוקה ממוסקבה ולכן גם אחרי שר' גרשון סיים ללמוד אצל ר' יעקב שחיטת עופות (ועי"ז נהיה שוחט בטולא וקיבל אישור להתגורר שם) הם המשיכו להיות בידידות גדולה, ור' יעקב מזכיר אותו כאחד מאלה שהיו נותנים לו סכומי כסף כדי לתמוך באותם תלמידים שהיו זקוקים לתמיכה כדי שיוכלו ללמוד את אומנות השחיטה או המילה.)
[3] (שאלתי (אני עורך הספר) את ר' משה מה היה הסימן? ור' משה ענה שהוא כרגע לא זוכר, אך גם אם היה זוכר לא היה מספר, כי זה היה ענין אישי).
[4] ר' משה שיינר ציין שכאשר הוא היה אז בקשר עם ר' גרשון קליבנסקי, היה ר' גרשון מרבה לצטט קטעי גמרא!
עוד סיפר ר' משה שבהזדמנויות שונות הוא שמע מר' יעקב שירים ביידיש אותם שר בקולו היפה והמלא רגש. ור' משה מעיד שזה היה ממש מחיה נפשות ברוסיה הסובייטית.