המאבק נגד מינויו של פ. לרב בית הכנסת הגדול במוסקבה

א. התנצלות מהעורך

ב. הקדמה

ג. על – פ.

ד. סיכום קצר של אישיותו וחייו של – פ.

ה. כתבות העוסקות במחאה נגד הכוונה למנות את – פ. לרב קהילת מוסקבה.

1. מי יכהן כרב בית הכנסת הגדול במוסקבה?
2. טיוטא שנכתבה כהכנה לכתבה הנ"ל.
3. "רב" למוסקווה – סוכן הק.ג.ב.
4. שלטונות ברית המועצות רוצים למנות סוכן ק.ג.ב. כרב של מוסקבה
5. תוכן מסיבת העיתונאים בנושא מינוי הרב במוסקווה
6. מתוך כתבה גדולה

ו. מעז יצא מתוק…

התנצלות מהעורך

כל הכתיבה על ההפעלה של – פ. על ידי הק.ג.ב. קשה עלי מאוד. והייתי מעדיף כלל לא לכתוב על זה. (הרי כבר עברו שנים רבות מאז שהוא נפטר). אך כיון שהק.ג.ב. ופעיליו וסוכניו, היו חלק בלתי נפרד מחיי היום יום באותו זמן באותה מדינה, לכן אין אפשרות לכתוב על יהדות ברית המועצות, בלי להתייחס לפעילות של הק.ג.ב. וכל מה שקשור לזה.

הסתפקתי הרבה מה לכתוב ואיך לכתוב. ובפועל אף שבכל הספר הזה נעשה מאמץ גדול לדייק בכל דבר, הרי כל מה שקשור בהפעלתו של – פ. על ידי הק.ג.ב. ייכתב בסגנון מאופק (גם במקומות שזה מצריך לעשות השמטות ושינויים קלים במקורות מהם נלקחו הדברים), וכן עם השתדלות לא לציין שמות של אנשים ומקומות, ועד כמה שאפשר לא לציין את המקורות של הדברים.

במקום השם האמיתי של היהודי הזה תיכתב האות פ. (פלוני) שאין לה שום קשר אליו, וכן שם העיר בה הוא מונה ע"י הק.ג.ב. לכהן כרב תצויין גם כן באות פ. (פלונית) שאין לה שום קשר לעיר הזאת.

אין ספק שבמשך שנים רבות האדם הזה היה כלי משחית בידי הק.ג.ב. לעשות על ידו הרבה דברים לא טובים, ולהרבה אנשים נגרם על ידו הרבה סבל. ולכן אף שנכתוב בספרנו גם את הדברים שסיפר עליו ר' אברך קזייב שי', שהכירו רק בשנות חייו האחרונות, ועל פיהם נוצר רושם שבשנותיו האחרונות הוא היה אדם חיובי, בכל זאת קשה לדעת האמנם בשנותיו האחרונות נהיה שינוי אמיתי באישיות שלו ובקשר שלו עם הק.ג.ב.

אבל אין זה תפקידנו לשפוט אותו, והרי שערי תשובה פתוחים לכולם, ואדרבה הלוואי שזה יהיה אמת שלפחות בשנותיו האחרונות חל בו שינוי אמיתי. ומי יודע אולי בשנותיו האחרונות התעורר בו רגש תשובה אמיתי, ובזכות זה הקב"ה ריחם עליו וניתק אותו מכבלי הק.ג.ב. ונתן לו אפשרות לעשות תשובה אמיתית? הלוואי!

ועם הקוראים הסליחה אם בגלל ההשמטות יהיו מקומות ששם הדברים לא יהיו כל כך ברורים. ולדעתי אין כל כך חשיבות בדברים השליליים, ונחוץ לכתוב עליהם רק כדי שיהיה מובן עוד יותר עד כמה גדולה היתה המסירות נפש של ר' יעקב ושל עוד יהודים רבים, שעל אף כל הפעילות של הק.ג.ב. עשו את הדברים הכבירים שהם עשו.

והנה שאלה שאין לי עליה תשובה, מה היה קורה בישיבת "קול יעקב" אם אותם יהודים ספציפיים (שהיו סוכנים ומשתפי פעולה עם הק.ג.ב. בכל הקשור למה שנעשה בתחומי בית הכנסת הגדול, ובישיבת "קול יעקב") היו עומדים בנסיון והיו מסרבים להיות סוכנים של הק.ג.ב. האם זה היה מביא תועלת לישיבת "קול יעקב", או שהק.ג.ב. היה מוצא סוכנים אחרים שיכלו להיות אפי' גרועים יותר?

יש הרבה מה לחשוב ולומר בשאלה זו, אך אין לי מענה ברור על השאלה הזו, ואני אשאיר את השאלה הזו ללא תשובה. ו"בהדי כבשי דרחמנא למא לך"… (=למה לנו לעסוק בענינים שהם בחיקו של בורא עולם, ולמעלה מהבנתינו…)

הקדמה

בחורף תשל"ב (כחמש שנים לאחר שר' יעקב עלה לארץ ישראל), נפטר הרב לוין ז"ל רבה של מוסקבה, ונוצר החשש שלרבה של מוסקבה יוכתר – פ. ששיתף פעולה עם הק.ג.ב. (גם בהיותו תלמיד בישיבת "קול יעקב", וגם בהיותו אחר כך רב בעיר פ., ובשני המקומות זה גרם לנזקים כפי שייכתב בהמשך).

בהשגחה פרטית כחצי שנה לפני כן התחיל ר' יעקב להשתדל לפרסם בעיתונות הארץ ישראלית על מצב היהדות בברית המועצות. הכתבה הראשונה והקצרה התפרסמה בבטאון חב"ד בחודש מנחם אב תשל"א, ואח"כ התפרסמה הכתבה הגדולה בעיתון שערים בי"ב תשרי תשל"ב. דהיינו שר' יעקב כבר הכיר מעט את האפשרות לפרסם דברים בעתונות.

לכן לא פלא שבמצב החדש והמסוכן שנוצר במוסקבה, גייס ר' יעקב אנשים מתאימים למאבק נגד מינויו של פ. והתחיל לנהל מאבק נחוש בכל המאמצים מעל גבי העתונות הארץ ישראלית.

ראוי לציין שכפי הנראה, פעיל מרכזי בכל העסקנות הזאת היה ר' יוסף לייב שי' אלישביץ, בנו של ר' יעקב.

על – פ.

האמת היא שהיינו מעדיפים כלל לא להתעסק באישיותו ובמעשיו של – פ., ושל יתר משתפי הפעולה עם הק.ג.ב. אבל כיון שהפעילות של הק.ג.ב. וסוכניו השפיעו מאוד על כל הנעשה בבית הכנסת הגדול, (ועל כל הנעשה בברית המועצות כולה), לכן קשה לא לכתוב על זה.

בכל משך הכתיבה על – פ. ועל יתר פעילי הק.ג.ב. אנו חייבים לזכור כל הזמן שהאשמה והאחריות העיקרית לכל פעולותיהם של משתפי הפעולה עם הק.ג.ב. מוטלת ורובצת על הק.ג.ב. עצמו אף שאי אפשר בשום אופן להצדיק את משתפי הפעולה. (אלא שצריך לזכור שהם היו נתונים כל הזמן תחת הלחצים והמעקב של שולחיהם).

פ. היה מתלמידיה הראשונים של ישיבת "קול יעקב", וכבר בכניסתו לישיבה היה סוכן של הק.ג.ב. ומעשה שהיה כך היה: הוא הסתבך עם השלטונות בגלל שהצית את החנות בה עבד כדי להעלים ראיות נגדו, הדבר התגלה והוא נשפט על זה ל- 15 שנות מאסר, וכדי להציל את עצמו הפך לסוכן של הק.ג.ב. כמובן שאחרי שהוא נפל לידי הק.ג.ב. בנסיבות האלה, הוא כבר לא היה אדם חופשי, ואין לנו שום מושג על השיטות אותן הק.ג.ב. הפעיל נגדו. (כמו כן לפחות בחלק מאותו זמן הוא היה שותה לשכרה, כמו שייכתב בהמשך).

אפילו ר' יעקב עצמו, שסבל ממנו, וראה במו עיניו את הצרות שנגרמו על ידו, גם הוא מטיל את עיקר האשמה על הק.ג.ב. שהפעילו אותו, אף שללא ספק ר' יעקב גינה אותו מאוד, (ובספר הזה אנו משמיטים חלק מהגינויים).

והנה לפנינו קטע ממכתבו החמישי של ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין: – בקטע הזה ר' יעקב מציין את העובדה הברורה, שבכל מעשיו הוא היה כלי משחק בידי מפעיליו, קרי הק.ג.ב.

והנה מספר פרפראות על – פ. ……………….

עוד מעשה: הוא התרגל לבוא ל"זביגלובקה"(= מסבאה מהירה לשתיית אלקוהול) ולשתות לחיים עם הגויים. פעם אחת כשהוא היה שיכור, גנבו הגויים את השר??ל שלו, והוא הלך בחוצות המרכזיים שיכור ובלי כובע הביתה.

ולרב הלהטוטן כזה, שרצה להפוך את הבהכנה"ג במוסקבה לקירקס גדול, רצו לראות אותו על כס הרבנות של מוסקבה, שומו שמים!

ועכשיו שמע: בזמן שהיה במוסקבה בישיבה, ציוו עליו (הק.ג.ב. – העורך) להתנהג "כצורבא דרבנן" כדי שיוכל לגנוב את דעת הבריות…………………… ובעיר- פ. ציוו עליו (הק.ג.ב. – העורך) לבזות את דת היהודים, את הרבנים, ואת התורה. (זו תגובתו והסברו של ר' יעקב על מה שר' עמנואל מיכלין כתב לו תיאור של מעשה תעתועים שהוא ראה בעיר – פ.).

ומה שראית בעיר פ. הם (הק.ג.ב. – העורך) עזרו לו לעשות זאת. כי הם ג"כ היו סוכנים, וזה ידוע שלק.ג.ב. יש כל מיני מרגלים: והוא שבוי בידם – ונעשה "כגרזן ביד החרש".

סיכום קצר של אישיותו וחייו של – פ., והצבעה על כך שבסוף שנותיו, (כאשר כנראה הק.ג.ב. כבר הניח לו אז לנפשו – לפחות באופן חלקי) הוא התנהג כיהודי כשר, כי אלה שהכירו אותו רק מהתקופה של סוף חייו, ראו בו יהודי כשר וירא שמים.

בנערותו הוא למד בישיבת ……. (כך כותב ר' יעקב), ובמידה מסויימת כל חייו הוא היה יודע ספר ברמה מסויימת. (וגם כאן למה לנו לכתוב את שם הישיבה בה למד פ. על פי המידע שיש לנו).

בגלל שרצה להפטר מעונש מאסר של חמש עשרה שנה, הוא הפך לסוכן (או משתף פעולה וכדו') של הק.ג.ב.

היה תלמיד של ישיבת "קול יעקב" מתחילת יסודה, ובמשך כל השנים האלה נחשב לסוכן ק.ג.ב. פעיל.

משנת תשכ"ג היה במשך כשנתיים הרב של העיר – פ., (כמובן שהמינוי היה בהשראת הק.ג.ב.), ושיתף שם פעולה עם הק.ג.ב. באופן מוגזם.

כנראה שהסיבה לכך שבשנת תשכ"ה הוא כבר חזר למוסקבה, זה בגלל שמעשיו נגד הקהילה בעיר פ. היו כל כך חמורים, עד שגם הק.ג.ב. הבין שאי אפשר להשאיר אותו בעיר פ. וייתכן גם שהק.ג.ב. התחיל כבר אז בהכנות לתוכנית למנות את פ. כרבה של מוסקבה במקום הרב לוין ז"ל.

(ואולי באופן רשמי הוא עדיין נחשב גם אז לרבה של העיר פ.? ואולי גם היה נמצא שם חלק מהזמן? אין לי דרך לברר את הדבר הזה).

אחרי פטירתו של הרב לוין ז"לבשנת תשל"ב, ניסו הק.ג.ב. למנותו לרב הראשי של מוסקבה.

בשנת תשל"ט כתב ר' יעקב במכתבו החמישי לר' עמנואל מיכלין: "והיות ששמעתי ש- פ. נתמנה לראש ישיבה של מוסקבה", וצריך עיון האם הוא נחשב באמת לראש הישיבה, או שהכוונה היא לכך שהוא היה מעין מורה שלמד משהו עם אותם תלמידים ספורים שהיו בשנת תשל"ט (ואחר כך).

(בשנת 1980 מינו הסובייטים את הרב אברהם שייביץ לרב של מוסקבה ולראש הישיבה הרישמי, ובקבלת השחיטה של ר' אברך קזייב, (הנושאת את התאריך כ"ו אלול תשמ"ו), הוא כבר נקרא, "הרב דמתא וראש הישיבה").

במחצית הראשונה של שנות השמונים, כאשר ר' מרדכי ליפשיץ (ר' מאטל חארקובער) לימד קבוצה של שלשה תלמידים שחיטה, (את ר' אברך קזייב ושני חבריו), היה – פ. לומד איתם שו"ע. (הלכות שלא קשורות לשחיטה, כי הלכות שחיטה (שמלה חדשה) למד איתם ר' מרדכי ליפשיץ עצמו – אך על פי עדותו של אחד התלמידים הראשונים בישיבת "קול יעקב", (ר' יעקב חיימוב שי'), בשנים הראשונות של ישיבת "קול יעקב", היה – פ. לומד עם כמה תלמידים גם הלכות שחיטה, (ומסתבר שמינויו למעין מורה בישיבת "קול יעקב", היה בהשראת הק.ג.ב.).

ר' אברך קזייב סיפר שכאשר הוא ושני חבריו באו ללמוד בישיבת "קול יעקב", היה פ. מתפלל כל יום בבוקר, היה הולך תמיד עם כיסוי ראש וכו', והיה מתנהג בכל עניניו ביראת שמים. באותן שנים הוא היה שקט והתעסק רק בלימוד התורה.

כאשר – פ. נפטר בשנת 1986, ר' אברך קזייב התעסק בכל ענייני ההלווייה.שלו. הוא נפטר בגיל 72-73, ונקבר בבית הקברות ווסטריאקובו במוסקבה.

מי יכהן כרב בית הכנסת הגדול במוסקבה?

– מאת כתב מיוחד –

הערת עורך הספר – אין ספק שמקור המידע לכתבה זו הוא מר' יעקב וידידיו

עם פטירתו של הרב יהודא ליב לוין, רבו של בית הכנסת הגדול במוסקבה, שהוכר על ידי שלטונות ברית המועצות כנציגה הדתי של יהדות רוסיה, נוצרה בעיה חדשה, של בחירת או מינוי רב במקומו של הרב לוין.

למעשה פועלים עדיין שני רבנים בברית המועצות, הרב לובאנוב בלנינגרד, ו"הרב" – פ. בעיר – פ.. הרב לובאנוב הישיש הוא חולה וחלש, הוא יתקשה להגיע למוסקבה אפילו לביקור חד פעמי, בגלל מחלתו הרי הוא למעשה מרותק לביתו ולמיטתו, ואינו ממלא כל תפקיד מעשי בבית הכנסת בלנינגרד. ואילו "הרב: – פ. מהעיר – פ. כוחו עימו, ואכן רמז דובר במוסקבה, כי ייתכן מאוד מינויו של הרב – פ. מהעיר – פ. במקומו של הרב לוין, ואם אמנם יקרה הדבר, יחמיר מצבה של קהילת מוסקבה בהרבה.

הרב – פ. הוא חניך ישיבת ………., ונחשב ליודע ספר. אחרי מלחמת העולם השניה הגיע איכשהו למוסקבה וקיבל משרה בחנות ממשלתית קטנה למדי. לפתע פרצה שריפה, שכילתה את החנות וכל אשר בתוכה. – פ. נאסר באשמת הצתת החנות, כדי לטשטש עובדות שונות שלא היה מעונין בהן. הוא הודה בהצתת החנות, נשפט לחמש עשרה שנות מאסר באשמת גניבות מן החנות והצתתה. בכלא ישב רק תקופה קצרה ביותר, שוחרר עד מהרה מבלי לציין את עברו בתעודתו. התהלך חפשי ופרנסתו היתה ממקורות לא ידועים וגם חשודים.

עם פתיחת ישיבת "קול יעקב" במוסקבה נתקבלו שבעה תלמידים ראשונים, מאושרים על ידי השלטונות. ארבעה תלמידים נתקבלו על ידי הרב לוין לפי בחירתו, ואילו שלושה תלמידים הוכנסו לישיבה בפקודת השלטונות. הרב לוין ראה בשלושת התלמידים הללו "תלמידים מטעם".

(הערת העורך – א. הישיבה נפתחה על ידי הרב שלמה שלייפר ז"ל שנפטר כשלושה חודשים אחרי פתיחתה, ואם כן במקום "הרב לוין", צריך להיות כתוב כאן, "הרב שלייפר"     ב. ר' יעקב היה סבור ששלושה מהתלמידים הראשונים היו סוכנים של הק.ג.ב. מההתחלה, ור' עמנואל מיכלין היה סבור שרק שניים היו סוכנים מההתחלה, ואחד התקלקל אח"כ ונהיה סוכן).

הישיבה התפתחה מעבר לתקוות שתלו בה השלטונות, מספר התלמידים הלך וגדל מיום ליום, ואחרי שיצאו ממנה עשרים שוחטים כמה מוהלים וכמה מוסמכים לרבנות, החליטו שלטונות מוסקבה לפרקה ולנעול את שעריה. – פ. סיים רק אז את שהותו או לימודיו בישיבה, אבל לא עזב את מוסקבה והרבה להסתובב בבית הכנסת, הצטרף מבלי שנדרש ונתבקש, לכל שיחה של תלמידי הישיבה. אלה האחרונים נצטוו רובם ככולם לעזוב את מוסקבה ולחפש לעצמם מקום מגורים באחת מערי השדה. – פ. נשאר במוסקבה, וקיבל עד מהרה רשות מגורים בעיר. הוא התחיל לעבוד, אבל יחד עם זה עמל לעקוב אחרי התלמידים שיחם ושיגם, אחרי ראש הישיבה הרב שמעון טרבניק. סבל לא מעט נגרם להרב טרבניק, על ידי – פ. שהפריע לא פעם ללימודים, הלך רכיל ומכר לכל תלמיד לשון הרע שכאילו נאמר עליו, הוא היה שנוא על הכל אבל איש לא העיז לפגוע בו, כי על כן נחשב לאיש הק.ג.ב. רבת העוצמה. פעם קיבל אחד מתלמידי הישיבה סידור מתייר שביקר במקום, – פ. דרש מראש הישיבה לגרש את התלמיד. כשלא נענה איים בפעולה, אותה עת "העיז" אחד מתלמידי הישיבה להחליף כמה מילים עם חבר שגרירות ישראל במוסקבה, לא עבר זמן רב מאז נודע ל- פ. על המקרה, התלמיד גורש מהמקום על פי פקודת השלטונות.

(- פ. למד אותה תקופה שחיטה ומוהלות, וחזר לגרוזיה משם בא למוסקבה. – השורה הזאת מחוקה בעט בכל העותקים של הכתבה הזאת בארכיונו של ר' יעקב, אולי בגלל שאינה נכונה).

בינתיים נפטר הרב …… רבה הישיש של העיר – פ. ו- פ. נתמנה במקומו כרבה של הקהילה, יהודי מוסקבה הרבו להזהיר את ראשי הקהל בעיר פ. למנוע את בחירתו כרב המקום ולעשות הכל כדי לסכל זאת. אבל – פ. נבחר, משום שהוא היה המועמד היחידי לתפקיד זה. ואף אחד לא העיז להתחרות עמו ולגרום לתגובות לא רצויות מצד הק.ג.ב.

פעולתו הראשונה של – פ. בעיר – פ. היתה, סגירת המקוה המקומית הלא רשמית, אחרי שיהודים חזרו לעיר- פ. בתום מלחמת העולם השניה, שיקמו מקוה שהיתה קיימת מזמן, ושילמו לאשה רוסית שגרה במקום 500 רובל לחודש דמי אחזקה ושירותים. ל- פ. נודע על קיומה של המקווה, והוא גרם לסגירתה על ידי השלטונות, מאז אין מקוה בעיר- פ…

שוחט ומוהל יחידי פעל בעיר פ. שנדרש לצאת את המקום על ידי – פ. השוחט סירב ואז גורש על ידי המשטרה החשאית והעיר – פ. נשארה בלי שוחט ובלי מוהל. מנינים מספר היו ב- פ. באורח לא רשמי, איכשהו נודע על כך ל- פ, וזה גרם לכך שהמשטרה החשאית חיסלה את כל המנינים, החרימה את ספרי התורה, ומסרה אותם לידי – פ.. משלחת מיהודי העיר – פ. יצאה במיוחד למוסקבה וביקשה את עזרתו של הרב לוין להיפטר מ- פ., אבל הרב לוין הסביר להם שאין בידו להושיעם. לאט לאט הסיר – פ. את המסווה מעל פניו, והפך בגלוי כמעט לסוכן הבולשת.

– פ. נתמך עתה על ידי המשטרה החשאית המציגה את מועמודתו כרבה של מוסקבה. יהודי בית הכנסת (הגדול במוסקבה), כיהודי העיר – פ. מתנגדים למנוי זה, ואם לא תתעורר דעת הקהל היהודית בעולם נגד מינוי סוכן בולשת זה כרב ראשי, יש יסוד להנחה שאכן יזכה האיש במינוי זה, לחרדתם של יהודי מוסקבה ויהודי רוסיה המכירים את האיש ואת מעלליו.

* * *

מתוך טיוטא

הטיוטא היא בכתב ידו של ר' יוסף לייב שי' בנו של ר' יעקב אלישביץ, שהתעסק הרבה בפעולות למניעת מינויו של – פ. לרב העיר מוסקבה. כמובן שאת כל המידע הוא שאב מאביו, ר' יעקב, מאמו, ואולי מעוד מקורות. הטיוטא הזאת היתה אולי הבסיס לכתבה הנ"ל אך יש בזה מה שאין בזה, וכן יש כמה שינויים, ולכן אנו רואים לנכון להעתיק כאן כמעט את כל הטיוטא הזאת.

עם פטירתו של הרב לוין ז"ל, קיימת סכנה גדולה שהשלטונות יבחרו ב- פ. שלמד בישיבת "קול יעקב", והוא משמש כיום כרב מטעם בעיר – פ.. כאשר נפטר הרב …… רבה של העיר – פ. שלחו אותו השלטונות להיות רב בעיר – פ. הוא נבחר בעזרת אנשים מטעם, שהיו בין חברי ה"דבדצדקה" (העשרימיה), ופעולתו הראשונה, כדי להוכיח את נאמנותו לממשלה, היתה הזמנת וועדה רפואית למקווה של העיר – פ. זה שימש אמתלא לסגירת המקווה. הוא הבטיח אז לבנות מקווה חדש ויפה, אבל כמובן לא קיים את הבטחתו. חוץ מזה הוא עשה עוד טריקים דומים. קיימת גם סכנה שיבחרו באיש אחר הדומה לו.

"רב" למוסקווה – סוכן הק.ג.ב.

אחרי פטירתו של הרב י.ל. לוין ז"ל, נתפנתה משרת רב בבית הכנסת הגדול במוסקווה (קרי: רב דמוסקווה ונציג כל יהודי ברית המועצות, למעשה, בלא סמכויות לפעולה).

למרות הכל, נשארו במוסקווה גופא ובברית המועצות כולה, שרידי תלמידי חכמים הראויים לאיצטלה זו, או רב מארצות הקומוניזם (דר. מ.ד. רוזן ?).

והנה, השלטון רוצה לכפות על היהודים את – פ. "הרב" מהעיר – פ. סוכן הק.ג.ב.

באחרונה הגיעה זעקת ס.או.ס. בנדון משם: מוטב ללא רב במוסקווה מסוכן השלטון על כס הרבנות שם.

הרבנים מרדכי חנזין ויעקב אלישביץ, שעלו ממוסקווה, עומדים בראש פעולת המחאה.

שלטונות ברית המועצות רוצים למנות סוכן ק.ג.ב. כרב של מוסקבה

(ע). האשמה כי שלטונות ברית המועצות מבקשים למנות סוכן ק.ג.ב. כרב ראשי ליהודי מוסקבה – השמיעו ד"ר גדליה פצ'רסקי, ראש קהילת לנינגרד לשעבר, והרבנים ישראל ברונפמן מהעיר – פ. ויעקב אלישביץ ממוסקבה וצבי הרכבי מירושלים, אתמול, במסיבת עתונאים בבית אגרון בבירה.

הדוברים מסרו, כי השלטונות מתכוונים למנות כרב ראשי לקהילת מוסקבה את – פ. המשמש כעת כרב של … מטעם ממשלת ברית המועצות.

הם סיפרו, כי בשעתו הוא נשתל על ידי הק.ג.ב. בישיבת "קול יעקב" במוסקבה, דיווח על המורים והתלמידים וגרם לפירוקה.

לפני היכנסו לישיבת קול יעקב, טענו הדוברים, עבד – פ. בחנות ממשלתית במוסקבה והואשם בגניבה מהחנות ובהצתתה. הוא נידון לתקופת מאסר ארוכה, אולם שוחרר במפתיע, כדי להצטרף ללימודים בישיבת "קול יעקב".

לדבריהם, שירת הרב – פ. בזמן כהונתו כרב בעיר – פ. את שלטונות ברית המועצות. הוא דיווח על מניינים בלתי רשמיים ונטל ספרי תורה שהיו בידי יהודים רבים, כדי למנוע מן הציבור היהודי להתפלל בחשאי.

הדוברים הוסיפו, כי בתקופת כהונתו נשרף בית-הכנסת של – העיר – פ. פעמיים באופן מסתורי, וכספי הקהילה נשלחו לווייטנאם.

הדוברים סיפרו על המצב הרוחני הקשה, שבו שרויה יהדות ברית המועצות, וקראו ליהדות העולם לתבוע מן השלטונות שם להתיר כניסתם של רבנים וכלי קודש מחו"ל.

מסיבת עיתונאים בנושא מינוי הרב במוסקווה

את המידע על מסיבת עתונאים זו אנו שואבים מרשימה של ר' יוסף לייב שי' אלישביץ, בנו של ר' יעקב, שנכח במסיבה זו, וככל הנראה היה (המארגן או) בין מארגניה.

ר' יעקב אלישביץ: הכרתי את – פ. בישיבת "קול יעקב", בה שימשתי כמורה לשחיטה ומילה. אחרי שהישיבה התפתחה יתר על המידה, יצאו ממנה כ- 15 שוחטים ומוהלים, ושני רבנים, והשלטונות החליטו לסגור אותה.

הוא עשה את כל המאמצים להשגת מטרה זו. אירגן סכסוכים ומריבות, דיווח על התלמידים ועל המורים, גרם לחילול ה' בהתנהגותו בחייו הפרטיים, והבאיש את ריחה של הישיבה. אחרי פטירתו של הרב …….. מהעיר – פ. הפך ל"רב" "מטעם" בקהילה זו. יש להדגיש, כי העובדה שאין רב במוסקווה ובקהילות אחרות, פירושה שאין גם שוחטים, מוהלים, חזנים, סופרי סת"ם, וכו'. יש לדרוש שברית המועצות תתיר את כניסתם של "כלי קודש" ממדינות אחרות, לפחות לריכוזים הגדולים של אוכלוסייה יהודית לתקופות מוגבלות.

גם בגרוזיה המצב מחמיר מיום ליום, כי אחוז ה"כלי קודש" העולים משם, גבוה בהרבה מהממוצע. עובדה זו עלולה להחיש את ההתבוללות ואולי להשפיע במשך הזמן על העלייה. קשה לחשוב עתה על פתיחת ישיבה בברית המועצות עצמה, כי אין מי שילמד בה. גם לפני 15 שנה כאשר היו במוסקווה עשרה רבנים זה היה לא פשוט.

הרב ברונפמן (מהעיר – פ.): סיפר על העזובה השוררת בעיר – פ., אחרי מינויו של – פ. המקווה נסגר, לא נשאר שוחט ומוהל בעיר, בית הכנסת נשרף פעמיים, בהתנהגותו הבאיש – פ. את ריח הדת, והיהדות בכלל.

במקרה הצורך יימצאו בחוץ לארץ יהודים, שיסכימו לנסוע לברית המועצות, כדי לשרת את צרכיהם הדתיים של יהודי רוסיה. גם אני אהיה מוכן לנסוע לשם לתקופה מוגבלת בשעת הצורך, אמר.

ד"ר גדליה פצ'ירסקי ראש קהילת לנינגרד לשעבר: הכרתי את – פ. במוסקבה. זהו אדם שאסור שהוא יהיה הרב של מוסקבה. לא רק במוסקווה, כי אם גם בלנינגרד, וברוב מוחלט של קהילות אחרות, אין כעת לא רבנים, לא שוחטים ולא מוהלים. בלנינגרד נשאר רב חולה בן 94, המרותק לביתו, ושוחט ומוהל בן 80. במוסקווה נשאר שוחט ומוהל אחד.

רב מתאים מסוגל לעשות המון למען התעוררות התודעה היהודית בקהילה. כאשר נהייתי גבאי, בשיחה בערב שמחת תורה, ביקשתי מהקהל לספר לבנים שיש מחר חג, ולהביא קצת משקה. כך התחילה מסורת של חגיגת שמחת תורה על יד בית הכנסת, שהתפשטה גם לערים אחרות.

לדעתי יש מקום שהשלטונות יסכימו להכניס "כלי קודש" מחוץ לארץ. אנשים אלה לא יתעסקו בפוליטיקה, אלא בעניינים פנימיים של הקהילה בלבד. לדוגמא כאשר, להבדיל, באחת הכנסיות בליטא לא היה כומר, התירו השלטונות להביא כומר קתולי מצרפת. גם בעבר עשו השלטונות כמה פעולות שנועדו להראות את יחסם הליברלי לדת, כמו פתיחת ישיבה, או הדפסת סידורי השלום.

המנחה, הרב ד"ר צבי הרכבי: אם אמנם יתמנה – פ. לרבה של מוסקבה, זה יגרום להחמרה כללית במצב הדתי בברית המועצות. הוא הראה לנוכחים מכתב השמצה נגד הפאשיזם הציוני, שהגיע לרבנות הראשית, וחתומים עליו – פ. וכמה מעמיתיו.

בין שרידי תלמידי חכמים שנשארו בברית המועצות, אפשר עוד למצא מועמד מתאים אחר. לתיקון הכללי של המצב, יש לדרוש שהשלטונות יתירו לקבוצות יהודים ללמוד בחוץ לארץ (בצ'כיה למשל), שחיטה מילה וכו'.

ל- פ. יש שלושה "חסרונות", (סיבות לכך שיש סיכוי שייבחר חלילה כרב במוסקבה), הוא צעיר יחסית, הוא נראה כיהודי דתי, הוא למד בצעירותו ב…………… ולכן קשה להלחם בו.

הוא גם שותף באגודה האתאיסטית. מעשיו המגונים הם פרובוקציה המשמשת עילה לאגודה לנהל תעמולה אנטי דתית, כי הוא בכל זאת נחשב לראש קהילה יהודית, בת רבע מיליון איש.

מתוך כתבה גדולה

(קטעים השייכים לענינינו מתוך כתבה גדולה)

א. השלטונות מעוניינים במינויו של פ. לאחר פטירתו של הרב לוין ז"ל ב. בפועל מתמנה "הרב" יעקב פישמן ג. מיהו הרב פישמן

הערת העורך – צריך עיון מי הם ה"מקורות בני-סמכא במוסקווה" מהם שאב עיתונאי זה מידע מסויים בכתבה, וכן צריך עיון האם כל מה שכתוב כאן מדוייק, והחידוש העיקרי כאן הוא הראיון עם "הרב" פישמן.

… הרב יעקב פישמן, שבזכות התמנותו לרב בית הכנסת הגדול של מוסקווה נטל עליו גם את תפקיד "מנהיגה הרוחני" של יהדות ברית המועצות … עדיין לא בוטח בעצמו ובמעמדו, מסרב להתראיין, אך נהנה מתמיכה רבה למדי בקרב הקהילה הדתית …

הרב פישמן נתמנה לתפקידו רק באמצע מאי …

ממקורות בני-סמכא במוסקווה נודע לי, כי הרב פישמן נתמנה בסיבוב ההצבעה השני בבית-הכנסת הגדול של מוסקווה, נציגי השלטונות נפגשו עם ראשי "הקהל" ומסרו להם, כי "רצוי" שרבה של – פ., הרב – פ. יוזמן למלא את מקומו של הרב הראשי המנוח, יהודה לייב לוין.

השלטונות הסובייטיים החלו להכשיר את הרב – פ. לתפקיד הרב הראשי עוד בעת שהרב לוין היה בחיים. הם שיגרו אותו בקביעות, כנציג רשמי, לוועידות-שלום שונות, החל ב-1969.

באפריל, בהגיע שעת ההחלטה, סרבו ראשי הקהל במוסקווה להיענות לרצון השלטון. דחייה זו הצריכה אומץ רב והיא משקפת את התגברות המחשבה העצמאית אף בקרב הקהל הזקן והנפחד של בית-הכנסת הגדול שברחוב ארחיפובה. השלטונות הסובייטיים ניסו שוב ושוב לשכנע את הוועדה הבוחרת, אך לשווא.

הוועדה נתבקשה, איפוא, להציע מועמד משלה. בהתחשב במצבם העגום של לימודי הדת היהודיים בברית-המועצות במשך יותר מ-50 שנה, לא היתה הבחירה משימה קלה. אחת ההצעות הראשונות היתה: הרב ד"ר רוזן, רבה הראשי של רומניה. אך השלטונות עמדו על כך שהרב יהיה אזרח סובייטי. שני רבנים אחרים לא נתקבלו בשל גילם הקשיש. וכך, זכה יעקב פישמן, יליד פולין, במינוי.

… הוא קטן קומה עד מאוד אך מרשים, בזקנו המלא, השזור חוטי כסף ובעיניו הבהירות. ההרגשה היא כי לפניך אדם ידידותי, וגלוי לב מטבעו שבשל הנסיבות הוא נוהג בעצבנות ובחשד. נראה שלא שבע נחת מן הזלזול בידענותו שהושמעה במקומות שונים שמחוץ לברית-המועצות.

"אפשר שאינני יכול למלא את הנדרש מרב בניו יורק או בתל אביב, אבל מה שדרוש ממני כאן, הוא להיות הרב של בית-כנסת זה. ואת הסכמתם של יהודי המקום קבלתי", אמר ביידיש רהוטה. כשהחל לדבר עברית היה קשה להבינו בגלל מיבטאו האשכנזי הכבד. התוצאה היתה, שהוא דיבר יידיש ואני עברית.

הוא הראה לי בגאווה "תמונת מחזור" בתום שלוש שנות לימוד, 1957-1959, עם הרב לוין המנוח. הוא נמנע מלהשתמש במונח "סמיכה" אך אמר כי למדו תלמוד, שחיטה, כשרות, מילה ונושאים אחרים הדרושים לחיי הדת. "תקופה קצרה הייתי רב בפרם שבהרי אורל", סיפר הרב פישמן, "אך אישתי לא יכלה לסבול את החיים שם. חזרנו לרוסיה ואני עבדתי במפעל לייצור מכוניות בעיר מולוטוב".

הוא הכחיש בתוקף את הידיעות כי הוחלט להרוס את בית הכנסת ולהקים במקומו שיכון. "להיפך – אמר – לראשונה לאחר 85 שנה יישופץ בית הכנסת". ועוד אמר כי מרבית הכספים הדרושים לשיפוץ הם תרומות, אך נתקבל לשם כך גם "מענק ממשלתי".

הרב פישמן היה גאה גם על הישיבה הקשורה עם בית הכנסת. "יש לנו כיתת-לימוד שבה 16 צעירים – מהנדסים, מורים – הזוכים להשכלה טובה יותר מזו שאנו זכינו לה והם עתידים למלא את תפקידי הרב, השוחט ותפקידים אחרים בקהילה".

ואולם ממקורות אחרים נודע לי כי רוב התלמידים הם גברים שעברו את גיל העמידה, שלימודיהם אינם סדירים ושהם לומדים רק את תפקידיו המעשיים של הרב. אין הם לומדים הלכה ונושאים עיוניים אחרים. במקרה הטוב ביותר הם עתידים להיות מנהיגים רוחניים מסוגו של הרב פישמן.

… כרבה של מוסקווה, הוזמנתי לקבלת-הפנים הרשמית שנערכה בקרמלין לכבודו של הנשיא ניכסון. כן, פגשתי את הנרי קיסינג'ר אך לא היתה לנו הזדמנות לשוחח. …

אם הוא מאמין בכך בכל ליבו, אין לדעת. אך נראה כי השלטונות והקהילה היהודית בחרו בחירה מעשית ונבונה, גם אם לא היתה הלמדנית ביותר.

עד כאן קטעים מהכתבה

דיון והבהרות של עורך הספר על כמה פיסקאות

בכתבה האחרונה

א'

"אך נהנה מתמיכה רבה למדי בקרב הקהילה הדתית … "

ככל הנראה במילים "הקהילה הדתית", הכוונה לוועד בית הכנסת, ולא לשארית היהודים הדתיים במוסקבה.

ב'
"ממקורות בני-סמכא במוסקווה נודע לי, כי הרב פישמן נתמנה בסיבוב ההצבעה השני בבית-הכנסת הגדול של מוסקווה, נציגי השלטונות נפגשו עם ראשי "הקהל" ומסרו להם, כי "רצוי" שרבה של – פ., הרב – פ. יוזמן למלא את מקומו של הרב הראשי המנוח, יהודה לייב לוין.

הוועדה נתבקשה, איפוא, להציע מועמד משלה…"

אמנם מי שכתב את הדברים האלה אומר שהוא מסתמך על "מקורות בני-סמכא במוסקווה", אבל הדברים נראים מוגזמים ומנותקים מהמציאות. ראשית ר' עמנואל מיכלין כותב על המינוי של יעקב פישמן באופן אחר (כדלהלן), ושנית זה פשוט לא מסתבר שחברי "ועד העשרים" של בית הכנסת, שללא ספק היו כולם או לפחות ברובם מזוהים לגמרי עם השלטונות, פעלו באופן מנוגד לרצון השלטונות.

נכון שבאותו זמן כבר היו אנשים שיצאו במוצהר נגד השלטונות, מסורבי עליה וכדו', אבל חברי הועד של הבית כנסת זה אנשים שונים לגמרי. בואו לא נשכח שיו"ר הקהילה, (שנפטר זמן קצר לפני מינויו של פישמן), היה לא אחר מחוקר ומחסל של הק.ג.ב. לשעבר…

ולכן ההגיון הפשוט מחייב שהסיבה שהק.ג.ב. לא הביא למינויו של פ. זה בגלל הרעש שעשו ר' יעקב וידידיו נגד המינוי הזה. כי השלטון הרוסי הבין שהמינוי הזה לא יתקבל כלל בדעת הקהל העולמית, ולכן זה יזיק לאינטרסים הסובייטיים.

אבל יעקב פישמן, אף שגם הוא היה סוכן של הק.ג.ב. בכל זאת האישיות שלו היתה פחות בעייתית מאשר של פ. והשלטון הסובייטי סבר (וכך גם היה בפועל) שהמינוי שלו לא יעורר התנגדות עוצמתית בדעת הקהל העולמית.

ג'

"תקופה קצרה הייתי רב בפרם שבהרי אורל", סיפר הרב פישמן, "אך אישתי לא יכלה לסבול את החיים שם. חזרנו לרוסיה ואני עבדתי במפעל לייצור מכוניות בעיר מולוטוב".

א. העובדה הזאת, שפישמן היה במשך תקופה מסויימת בפרם, מובאת גם בספר ה"גחלת", אך ר' עמנואל מיכלין כותב שם, שהוא נשלח לשמש שם כראש הקהילה, ואולי גם כשוחט ומוהל. עוד כותב שם ר' עמנואל מיכלין, שהסיבה לכך שפישמן עזב את פרם, זה בגלל שהקהילה לא היתה מרוצה ממנו. (אגב, כפי שמובא בספרנו, בשנת תשי"ח או תשי"ט נשלח לשם ר' העשל הורוויץ, ושימש שם כרב שוחט מוהל וחזן, והקהילה היתה מאוד מרוצה ממנו, אך מטעמים משפחתיים אחרי זמן קצר, הוא חזר למוסקבה).

ב. העיר פרם שבהרי אורל, היתה נקראת בזמן משטרו של סטאלין בשם "מולוטוב", וכן מפעל המכוניות "ליחצ'יוב" במוסקבה, היה נקרא בימי סטאלין בשם "מולוטוב". ובמכתבו החמישי של ר' יעקב, כתוב ש"הרב" פישמן עבד תקופה מסויימת כאחראי על חדר המעילים של בית התרבות של בית החרושת "ליחציוב" במוסקבה. וכותב הכתבה הזאת כנראה הסתבך היטב עם כל השמות המתחלפים… ולכן צריך לתקן כאן ובמקום "במפעל לייצור מכוניות בעיר מולוטוב", צריך לכתוב: במפעל לייצור מכוניות בשם מולוטוב"

ד'

"מה שדרוש ממני כאן, הוא להיות הרב של בית-כנסת זה. ואת הסכמתם של יהודי המקום קבלתי",

מלבד דברים אלה של פישמן עצמו לכתב העיתון הזה, אין לנו ידיעות על הסכמתם של יהודי המקום. ונביא כאן את עדותו של ר' עמנואל מיכלין, על השתלשלות הדברים שקדמו למינויו של פישמן כרב בית הכנסת הגדול.

בספר ה"גחלת" (עמ' 296-8) מספר ר' עמנואל כמה פרטים על אופן התמנותו של "הרב" יעקב פישמן, ונביא משם את עיקרי הדברים:

אחרי מותו של הרב לוין ז"ל, שלח יו"ר בית הכנסת (חוקר הק.ג.ב. לשעבר) מיכאיל סמיונוביץ מיכיילוביץ, מברק גינוי ומחאה לועידה ציונית עולמית שעמדה להתקיים בירושלים, והיו חתומים עליה מיכיילוביץ והרב – יעקב פישמן. יהודי הקהילה הבינו מתוך זה שיש מגמה למנות את פישמן לרב בית הכנסת.

שלשה מחשובי ולמדני קהילת מוסקבה, נפגשו עם היו"ר מיכיילוביץ, והבהירו לו שאין לפישמן את הידע המינימלי כדי למלא משרת רב של בית הכנסת הגדול. היו"ר מיכיילוביץ השתכנע מדבריהם, והודיע לממונים עליו, שמועמודתו של פישמן אינה באה בחשבון.

זמן קצר אחר כך נפטר היו"ר מיכיילוביץ, וכאשר נשיא ארצות הברית, מר ריצ'ארד ניכסון היה צריך לבקר בבית הכנסת הגדול במוסקבה, הושיבו בחפזון את פישמן על כסאו של רב בית הכנסת…

אם כן מספר "הגחלת" קצת משמע שלא היו בחירות של ועד בית הכנסת שבהם נבחר פישמן כרב, אך בהחלט ייתכן שכן היו "בחירות" חפוזות בפקודת הק.ג.ב. ואין לי את האפשרות לבדוק את הדברים.

ה'

"… כרבה של מוסקווה, הוזמנתי לקבלת-הפנים הרשמית שנערכה בקרמלין לכבודו של הנשיא ניכסון. כן, פגשתי את הנרי קיסינג'ר אך לא היתה לנו הזדמנות לשוחח. …"

על פי מה שהבאנו קודם מספר ה"גחלת", הסיבה לכך שמינו את פישמן באופן חפוז לרב, היתה בגלל שהנשיא ניכסון היה צריך לבקר בבית הכנסת הגדול במוסקבה, והשלטונות הסובייטיים היו חייבים להראות שיש רב בבית הכנסת. אך כמובן שייתכן שבפועל לא ביקר ניכסון בבית הכנסת, וההזדמנות להראות לו את ה"רב", הייתה בקרמלין.

מעז יצא מתוק…

ייתכן ודווקא מאבקו של ר' יעקב וידידיו נגד פ. גרם בסופו של דבר לחזרה בתשובה של פ.

היו לי הרהורים על הכותרת "מעז יצא מתוק", אבל בהשגחה פרטית עשיתי חיפוש של המילים האלה, ומצאתי שר' יעקב עצמו השתמש במילים אלו בקשר להפגנת אנשי בית הכנסת פעילי הק.ג.ב. נגד אנשי השגרירות הישראלית שהביאה לכך שאנשי השגרירות יקפידו על שמירת שבת וכשרות, ולכן אני משאיר את הכותרת (אף שהמשמעות לא ממש דומה)!

מכל מה שכתבנו עד עכשיו ברור ללא ספק שהק.ג.ב. רצה להושיב את פ. על כסא רבנות מוסקבה, ואין ספק שפ. עצמו גם כן מאוד רצה בכך. אמנם הוא היה סוכן מסור ומכור לק.ג.ב. ולשלטון הסובייטי, אבל ללא ספק כתלמיד ישיבה בצעירותו וכתלמיד ישיבת "קול יעקב" לשעבר, בערה בו התאווה לזכור לתפקיד הנכבד של רב ראשי לקהילת מוסקבה, ובמילא גם הרב הראשי לכל ברית המועצות.

אבל בואו ונחשוב מה היה קורה לו באמת היה פ. מתמנה לרבה הראשי של מוסקבה. מסתבר מאוד שבתפקיד זה הק.ג.ב. לא היה מניח לו עד יומו האחרון, ופ. עם האופי החלש שלו היה ממשיך לעשות מעשי תעתועים ר"ל, כאשר כעת הנזק והחילול ה' היה הרבה יותר גדול, כאשר הוא משמש כרב המייצג את כל יהודי ברית המועצות.

אבל בגלל המאבק של ר' יעקב וידידיו הק.ג.ב. הבין שאין אפשרות למנות את פ. לרב של מוסקבה. יתירה מזו, הק.ג.ב. הבין שאין להם מה להשקיע בפ. כי הוא כבר סוכן "שרוף" שכבר נתפס בקלקלתו והם לא יוכלו יותר לנצל אותו לשום תפקיד רציני.

כיון שכך, הק.ג.ב. פחות או יותר הניחו לפ. והפסיקו לייחס לו חשיבות. הם אמנם לא התנקמו בו, כי הוא תמיד מילא את רצונם, אבל מצד שני הם ראו שאין בו יותר תועלת עבורם. ובמיוחד שהמצב בברית המועצות השתנה והק.ג.ב. כבר הוריד את רמת העיסוק שלו ברדיפת דת ישראל.

ודווקא במצב הזה כאשר פ. מצד אחד היה יותר חופשי לנפשו, ומצד שני התחיל גם להזדקן יותר ויותר, ייתכן מאוד שהתעורר בו החינוך שקיבל בצעירותו בישיבה בה למד וכנראה שהוא גם גדל בבית של יראת שמים, והוא התחיל לדאוג מה יהיה איתו אחרי מותו. וכיון שבין כה וכה הוא היה באותם שנים בסביבה של ישיבת "קול יעקב", הוא התחיל לנהוג כיהודי ירא שמים וכמו שהכיר אותו ר' אברך קזייב שי'.

אם זה נכון שפ. חזר בתשובה לעת זקנתו, כי אז צריך עיון גדול באיזה זכות הוא זכה לחזור בתשובה אחרי כל מה שעשה כסוכן של הק.ג.ב.? אבל זה לא ענין שלנו, ואם יהודי חוזר בתשובה זהו דבר טוב ומועיל לו ולכל עם ישראל!