מכתבו השלשה עשר של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: מכתביך כתובים בשפה יפה ועסיסית ובשכל וטוב טעם ● אני כבר רואה מרחוק את התחנה האחרונה של השלב הראשון של כתיבת הספר ● וועידות הרבנים שהיו עד תרפ"ז, ו"מרכז היהדות" אותו התאמץ לארגן הרב שליפר ● מה אכתוב על הפרנסות שהמצאת להם על המילה ועל השחיטה ● בעלי תשובה במוסקבה ● איך הגבאים של מראינה-רושצ'ה מרשים ● גם אני חושש שבבואם הנה שלא יתקלקלו ח"ו ● פגישה אחת היתה לי עם הרב טייץ' ● הסופר אהרן אליהו גרשוני ● מנביץ' ● אשריך ידידי שהתעסוקה שלך היא כולה מצוות ● החזן שטיינברג
(ר' עמנואל צירף למכתבו כתבה מעיתון הצופה העוסקת בספרו, והיא תופיע כאן אחרי המכתב).
על המעטפה י"ב שבט תש"מ 30.1.80
ב"ה כ"ז טבת תש"ם
לכב' ידידי כנפשי – ר' יעקב אלישביץ שליט"א
קורא אני את מכתבך (גם לא פעם אחת קראתיו) – ותמה אני עליך: כל זה מנין לך? הלא כל חייך עסקת בסייפא – אז ספרא מנין לך. הלא ידוע מדברי חכמינו ז"ל: "אי ספרא – לא סייפא, ואי סייפא לא ספרא", ואצלך כל זה בא בהרכבה ומכתביך כתובים בשפה יפה ועסיסית, וחוץ לזה גם בשכל ובטוב טעם. אני רואה בהם הבנת הדבר והבנת החיים ולא רק שהם לי לתועלת, אלא אני גם נהנה מהם. אני שמח לאמתלא זו של הספר שבגללו אנחנו נמצאים בקשר וחידשנו פה את ידידותינו.
בשלבו הראשון של הספר אני מתנהלה לאטי והולך קדימה וכבר רואה מרחוק את התחנה האחרונה. כשאגמור, ברצות ה', את השלב הזה – יש עוד לעשות סידורים בספר – פרקים, שמות וכהנה וכהנה, הקדמות – ואחר כך לעבור עליו שוב בעין בקורת – תיקונים ושינויים, זוהי השיטה וזוהי הדרך.
אתה מוסיף לי פרטים על הוועידה בקיוב. כשכתבתי על הנושא "מרכז היהדות" והשתמשתי בכל קטעי החומר – התקשתי מאד לבנות מהם מבנה אחד מסודר, כי המקורות לפעמים סותרים אחד את השני ואין בהם רציפות וסדר, אך עשיתי מאמץ על עצמי ואיך שהוא כתבתי, כשאני לא בטוח שהכל הוא נכון ומדוייק. בהשלב השני, כשאתחיל לעבור על כל החומר הכתוב, לבקרו ולתקנו – אני מקוה לחזור שוב אל הענין ולחפור בו. גם לא מאד קל הוא לאחד את כל הוועידות האלו של גדולי הרבנים שהיו עד תרפ"ז, עם "מרכז היהדות" אותו התאמץ לארגן הרב שליפר אחר המלחמה השניה. קצת יותר קרוב באופיו הוא "המרכז הרוחני", שנוצר במוסקבה בהשתדלותו של הריי"ץ נ"ע, ושהפך יותר מאוחר לה"מרכז הלנינגרדי", תחת הנהלתו הישירה של הרבי נ"ע. כל זה מתואר באופן יסודי בהכרך השלישי של הספר "האדמו"ר מהריי"ץ" מהרב אברהם חנוך גליצנשטיין. היה זה מרכז רוחני שדאג ופעל לשם היהדות במעשים ממשיים וסיוע לעשרות קהלות בכל כיווני חיי הדת, וגם מבחינת ההשפעה והתעוררות. ובממדי כמעט כל המדינה. אם תקרא זה – תראה שזה כבר יותר קרוב לענינינו. איך שהוא – אני אשתמש אי"ה גם בזה וגם בזה. בנוגע להישיבה – בחלקו ידעתי כבר ובחלקו לא.
אני לא חושב שיש לכתוב על הפרנסות שהמצאת להם, אך אוסיף אולי על שאחרים באו עם נשותיהם ורשמו גם אותן זמני במוסקבה. על שהיו נשים שלא רצו שבעליהן יהפכו ל"כלי קודש" כתבתי כבר.
בענין המילה אולי אוסיף על זלמן ליפשיץ שהשתלט על הלאטין וכתב מרשמים, ובענין שחיטה – ששלמתם לבעלות-הבית את הנזק במקרים והתנבל העוף על ידי השוחט-התלמיד.
בענין בעלי-התשובה במוסקבה – קשה אפילו לשער ולהאמין, אך זאת עובדה והמציאות. אחד מהם הצעיר ……… , שגר בירושלים …… בא אלי והוא עובד למחצה אצל ברנובר ב"שמיר". זה אברך יקר מן היקרים ולעילא מכל ברכתא.
אני רק תמהה איך הגבאים של מראינה-רושצ'ה מרשים להפוך את בית-הכנסת למועדון כזה עבור שלשים איש – הלא זה כבר הופך לדבר ציבורי, ואיך לא רודפים אותם, וביחוד את המשפיעים. אך ב"ה שזה קיים. וגם אני חושש שבבואם הנה שלא יתקלקלו ח"ו.
בכלל אין אצלי עוד שום חדשות טובות ושום תזוזה, אם כי לא נסעתי לשום מקומות ולא נפגשתי עם אנשים. רק פגישה אחת היתה לי עם הרב טייץ', שהגיע אל הכינוס. הייתי אצלו בהמלון וסיפרתי לו על הענין והוא קרא המאמר "תשמישי קדושה וקיום מצוות" שהובלת לאמריקה. הוא מצא חן בעיניו ובקשני לכתוב לו בכתב על הענין בפרוטרות והוא ישתדל במקום אחד לפעול. בקרוב אכתוב לו אי"ה.
ועוד "דורש טוב" אחד, אולי אתה מכיר מבני-ברק את אהרן אליהו גרשוני – הוא כתב כמה ספרים על יהדות בריה"מ, הוא איש חבדי. ולפני כשבועיים פגש את אחי ואמר לו שאבוא אליו – אולי יעזור לי, בהוצאת הספר. הוא כבר קנה לו שם, ואמנם הוא מומחה גדול – ומדפיסים את ספריו בחנם במוסד הרב קוק ומולים פרטיים. גם הרב שאול ישראלי עזר לו. והנה מטייץ' נסעתי אליו ושוחחנו. אין הוא מבטיח לי שום דבר, אלא אומר שצריך לפרסם קצת פה ושם כדי להסב תשומת לב אלי ולקבל הערכה טובה כלפי החומר הזה.
גם הוא קרא את המאמר הזה ומצא חן בעיניו, ואמר שצריך לתקן אותו ולחלק בין שני הנושאים. הוא מוציא בקרוב עוד ספר והציע לי עיסקה: הוא יתקן את המאמר ורוצה להכניסו לתוך ספרו, אולם משמי, וחוץ לזה הוא ימסור אותו להדפיס ב"דגלנו". לא הרהבתי עז לקחת ממנו את המאמר ושתיקה כהודאה דמיא. הוא נשאר אצלו. עד עכשיו לא ברור לי במה הוא האינטרס שלו להכניס מאמר זר תחת שם זר לספרו, וחוץ לזה – לא ראיתי דוגמאות כאלו: יש סבורניק (= מקבץ) של כמה מחברים, אבל פה הוא בעל הספר ומה עושה שכן זר אצלו? אני רוצה לדעת את חוות דעתך על כך, אולי תכתוב לי גלויה?
אני רוצה מאוד לדעת מה נשמע אצל מנביץ', אולי סיפר הבע"ת שבא ממוסקבה. אני מכיר אותו טוב ועמוק והוא ממש יקר המציאות. אולי שמעת משהו עליו על דבר מצבו. אנחנו התכתבנו, ולפני כשלש-ארבע שנים פתאום הפסיק. זה שהיה לי ידוע, שלקח אשה אחר מות אשתו הראשונה – ולא הצליח. אפילו להתגרש היה קשה לו.
אשריך, ידידי, שגם העבודה הפשוטה שלך והתעסוקה – היא כולה מצוות. כמו שר' לו"י מברדיצ'ב הגיב על הבעל עגלה שעמד בטלית ותפילין ומשח את האופנים בעטרן. אמר שאפילו ווען ער שמירט די רעדער דאוונט ער אויך. כך אתה במבצע התפילין שלך והשמע ישראל עם קבוצות ילדים. אשריך!
אני מאחל לך כל הטוב והשלום, לך ולמשפחתך היקרה.
ידידך דו"ש וטובתך עמנואל מיכלין
יעקב יקירי! אולי הבאת ממוסקבה סרט חזנותו של החזן שטיינברג, או אולי אתה יודע מי הביא. אני שולח לך קטע הכתוב ב"הצופה" על הספר.
כתבה על ספרו של ר' עמנואל הנמצא בשלבי כתיבה מתקדמים, אותה שלח ר' עמנואל לר' יעקב.
הכתבה נדפסה בעיתון "הצופה", במדור הנקרא "תצפית".
תוכן הכתבה: ספר בנושא זה נמצא בשלבי כתיבה מתקדמים ● הארכיון של הרב שלייפר ז"ל ● הבסיס לכתיבת הספר ● שמו הזמני של הספר ● שלושה רבעים מהספר כבר נכתבו ● יש לקוות, שיימצאו הגורמים שיסייעו בידם להוציא לאור את הספר
יהדות מוסקבה ורבה הראשי
(יו"ש) השבוע מציינים במסגרות שונות מלאת עשר שנים לעלייה הגלויה מבריה"מ, שנתאפשרה לאחר מאבק נאפד-גבורה של פעילי עלייה במשך שנים רבות. אולם, לא פחות מופלא הוא מאבקם של יהודי בריה"מ לשמור על הגחלת היהודית במשך עשרות שנים, תחת שלטון הרשע הקומוניסטי.
ספר בנושא זה נמצא בשלבי כתיבה מתקדמים על ידי המהנדס עמנואל מיכלין ורעייתו גולדה. הגב' מיכלין היא בתו של הרב שלמה שלייפר ז"ל, שרעייתו היתה נכדתו של הגאון רבי י.י. ריינס ז"ל, מייסד המזרחי. כיהן ברבנות מוסקווה כ-14 שנה, אך גם לפני כן עסק בפעילות ציבורית עניפה בקרב יהודי בריה"מ.
כשעלו בני הזוג מיכלין לישראל בשנת 1972, היה בידיהם אוצר היקר להם מכל – שפע של חומר דוקומנטרי שעיקרו הארכיון של הרב שלייפר ז"ל, ובו מסמכים, תמונות התכתבויות, וכן דברי תורה של הרב המנוח. בחומר זה אוצר של מידע על חיי הדת במוסקווה ובבריה"מ בכלל. בני הזוג מיכלין הקימו בדירתם בנהריה חדר הנצחה לרב שלייפר ז"ל, ומאז עלייתם שאפו שהחומר הדוקומנטארי ימויין ויסווג ויועלה על הכתב בסיוע גורם ציבורי. אלא שהדבר לא נסתייע בידם, ולפני כשנה וחצי החלו להתמודד בכוחות עצמם עם המשימה הקשה.
הבסיס לכתיבת הספר אינו רק החומר שבכתובים מארכיונו של הרב שלייפר ז"ל, אלא הכירותו האישית של עמנואל מיכלין עם חיי הקהילה במוסקבה. במשך 22 שנה גרו בני הזוג מיכלין בביתו של הרב שלייפר ז"ל, והחתן היה קשור בפעילות הגלויה והכמוסה בכל הנוגע לחיי הקהילה, ובעיקר בית הכנסת המרכזי. תוך כדי כתיבה הגיע מר מיכלין למסקנה כי הספר צריך להקיף תקופה ארוכה יותר, מתקופת כהונתו של הרב שלייפר ז"ל, ואכן הספר יקיף תקופה של יובל שנים, מ-1922 עד 1972, שנת עלייתם של בני הזוג מיכלין לישראל. שמו הזמני של הספר: "יובל שנים ביהדות מוסקווה וקברניטה הרב שלמה שליפר ז"ל".
עמנואל וגולדה מיכלין משקיעים מאמצים ועושים לילות כימים. הספר, ששלושה רבעים ממנו כבר נכתבו, עתה הם מתחילים לראות את סיומו. יש לקוות, שיימצאו הגורמים שיעודדום ויסייעו בידם להשלים את העבודה ולהוציא לאור את הספר העשוי לשפוך אור על חיי היהודים בבריה"מ בתקופת השלטון הקומוניסטי בבריה"מ.
עיונים בכתבה
האם הארכיון של הרב שלייפר ז"ל עדיין קיים? עורך הספר (הזה) קיבל ידיעה מתושב נהריה (הרב ברוך ווילהלם) שכנראה הארכיון לא השתמר לאחר פטירתו של ר' עמנואל, אך אולי חלקים מהארכיון, נמצאים באיזשהו מקום?
מכתבו הארבע עשר של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: נסיעה לירושלים ● כמעט וגמרתי את עצם הכתיבה ● אתה הוא היועץ היסודי שלי ● מכתביך שיכים לי ויקרים לי
על החותמת של הגלויה מופיע התאריך – כח סיון, 12.6.80
ב"ה כ"ז סיון תש"ם
לכב' ידידי כנפשי מר יעקב אלישביץ שליט"א
מה' מצעדי גבר כוננו. כמה וכמה פעמים תכננתי לנסוע לירושלים ואחת מכוונותי היתה להתראות איתך. אולם מאחר ואני לא מעונין בנסיעה ליום אחד הלוך וחזור, אלא ימים אחדים רצופים – זהו כבר יותר קשה, לכן נדחה הדבר עד עכשיו, עכשיו יש לי סיכוי אחד: קרובתי עומדת ללדת בעוד כשלשה שבועות. אם יהיה זה ילד – ניסע אי"ה לברית-המילה ואז אגשים בע"ה את רצוני זה. יש לי לשבת איתך לשוחח ולקרא רבות מן הכתוב. בעצם כמעט וגמרתי את עצם הכתיבה ואני חוזר על זה מתחילתו ועד סופו כדי לתקן, לשכלל לסכם וכו' אני מאד מעונין לשמוע את חוות דעתך על הכתוב, ביחוד על הכתוב עליך, כי אתה הוא היועץ היסודי שלי, כמו שאומרים ברוסית: מוזגובוי טריג. אז אם זה יהיה ילד – נתראה אי"ה בחודש תמוז, ואם ילדה – לא ברור לי עדיין מתי אוכל לעשות זאת. רצוני לדעת מה שלומך ושלום רעיתך וכל ב"ב שיח'. אם אבוא – אביא אי"ה כל מה שקבלתי ממך, חוץ ממכתביך. הם שיכים לי ויקרים לי. באהבה וידידות ובכבוד
ד"ש מרעיתי שתח' עמנואל מיכלין
מכתבו החמשה עשר של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: אני ממשיך לעבוד על הספר ● עכשיו אני גומר את הפרק האחרון ● אך יש לי עוד תפקידים ● עוד יש לטפל בחמישים צילומים ● והיו שאמרו לי – תגמור ותבוא ● הספר הוא אנטיסובייטי ● וייטיב ה' לנו הכתיבה והחתימה
התאריך על החותמת שעל המעטפה ט"ו אלול תש"מ – 28.8.80
ב"ה י"ד אלול תש"ם
לכב' ידידי כנפשי, מכובדי וחביבי!
אנחנו עומדים בימים אלה על סף השנה החדשה והגענו לעונת הברכות ההדדיות והאיחולים הטובים, ואפילו אם תפוסים אנחנו מאד גם בזמן וגם במחשבה – הכל נסוג אחורה מפני זה ואנחנו פוקדים את ידידינו וקרובינו ושולחים להם את ברכותינו מנה אחת אפיים. זאת לא אומרת שתוך השנה הם נשכחים לגמרי, אך עכשיו מכתבים וברכות אלו עומדות על הפרק ואנחנו מוצאים זמן עבורם.
אני בטוח שכבר נואשת לקבל ממני איזו ידיעות טובות וממשיות, וכבר אתה לא מחכה להן יותר, ואולי גם זרקת את הכל מראשך. אך המעשה לא כן הוא. אני ממשיך לעבוד על הספר. הוא יצא הרבה יותר גדול מאשר חשבתי קודם ומכיל עכשיו 45 "פרקים", חוץ להנספחים, שהם חלק קטן, של הרב שליפר ז"ל. עכשיו כבר הספר מסודר לשבעה פרקים או חלקים ועכשיו גומר אני את ה-46 האחרון ונשאר לי רק לכתוב הקדמה, וגם "הנספחים", אך הם דבר צדדי ולא מעכב אותי.
אל תתמה על שנמשך הדבר כל כך זמן. בדרך כלל – הקנה מידה של כתיבת ספר זה שנים, ולא חודשים. ואמנם גם אצלי לקח זה כשנתיים וחצי. אך יש לי עוד תפקידים: עבודה חלקית, הלימודים עם שתי קבוצות ילדים, התחיבות לגבי הבית ולגבי רעיתי שתח', האם היא תסכים לכך, שתבוא הביתה מעבודתה – ואני יושב כלוא בחדרי ואין לי שום שיח וסיג עמה? חוץ לכך, עכשיו בעונת הקיץ אנחנו הולכים פעמים ולפעמים שלש פעמים בשבוע אל הים. כי זה חיוני מאד ומועיל לגוף. כדאי ללכת לשם כדי שלא ללכת או ללכת פחות לקופת חולים. וחוץ כל אלה – הלא יום השבת וכמעט גם ערב שבת אבודים אצלי מבחינת תקציב הזמן. בתנאים אלה – חושב אני, עשיתי את העבודה דוקא מהיר מאד, כאילה שלוחה, כפי שאמרתי, כמעט וגמרתי את הכתיבה. עוד יש לי לטפל בהצילומים, בערך כחמישים, אולי עוד יהיו תיקונים ועם תום שנת תש"ם – כמעט ואגמור אותו (חוץ להנספחים).
אין אני יכול לתאר לך איך שרוצה אני להתראות עימך, לשוחח, להראות לך כמה פרקים, ודוקא הרבה מהם, אך גם אם אגיע לירושלים – איפה נקח הרבה זמן לזה. אולם נראה. אני מקוה שבחודש תשרי אהיה בירושלים. בנוגע להסיכויים – עדיין עוד אין לי, לצערי. כתבתי לאמריקה ועד היום עוד לא זרחה לי השמש. בשתי האוניברסיטות, בבאר שבע ות-א לא נתקבל הדבר, כי אין להם תקציב לזה. אני עוד מחכה לתשובות משלשה מקומות.
עם זה אני עוד לא פעלתי בכיוון זה באופן אקטיבי, כי עוד הייתי צמוד לשולחני עד כה, והיה שאמרו לי – תגמור ותבוא, ונשלח לשלשה אכספרטים להערכה. עוד לא היה מוכן אצל(י) לגמרי, וגם מאד לא רוצה אני לשלוח את כל הכתב יד לאחרים, ודוקא לאנשים ממקצוע זה, ולהפקיר אותו. אך כשאגמור ברצות ה' כליל – אסע לירושלים ולת-א ואשתדל לפעול שם, ואולי אכנס גם אל הנשיא יצחק נבון.
יחד עם רצוני המובן שהספר יראה אור – גם לא רוצה אני בכך, כי הוא אנטיסובטי עד קצה הגבול. לא רציתי בכך, אך אחרת לא יכולתי לכתוב. תקרא ותחווה את דעתך על זה –
אז מה נשמע אצלך, בביתך, אצל רעיתך וצאצאיך שיח'. ספר נא לי והודיעני דברים משמחים את הלב.
אולי בכל זאת תאזור כח, אתה וריעתך, ותבואו פעם אלינו, אתה לא משער מה תגדל שמחתנו.
קבלו נא את ברכותינו – שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב, בגשם וברוח, שנת שלום ושלוה לארצנו ולעמינו, וייטיב ה' לנו הכתיבה והחתימה.
מקווה לקבל ממך תשובה על מכתב זה
בחיבה יתירה ובשלום רב עמנואל וגולדה מיכלין
עיונים במכתב
"והיו שאמרו לי – תגמור ותבוא"
"והיו שאמרו לי – תגמור ותבוא", הנה רואים את התממשות הדרכתו של הרבי במכתבו לר' עמנואל מיכלין: "ומטבע הענין שאין מגלים הפרטים אלא להנוגע בדבר וכשנוגע לפועל".
לא רציתי שהספר יהיה אנטי סובייטי, אך אחרת לא יכולתי לכתוב
"יחד עם רצוני המובן שהספר יראה אור – גם לא רוצה אני בכך, כי הוא אנטיסובטי עד קצה הגבול. לא רציתי בכך, אך אחרת לא יכולתי לכתוב". יש הרבה עומק באמירה הזאת. ר' עמנואל אומר שהוא בעצם לא רוצה לכתוב ספר אנטי סובייטי, אלא שפשוט אין לו ברירה, כי אם כותבים ספר אמיתי על יהדות ברית המועצות, הוא יהיה בהכרח אנטי סובייטי! ועוד רואים, שגם כאשר ר' עמנואל מיכלין, כאזרח סובייטי לשעבר, כותב ספר על יהדות רוסיה כשהוא כבר בארץ ישראל, גם כעת הוא צריך להאבק עם עצמו כדי לעשות את זה. ומדוע באמת הוא לא כל כך רוצה לכתוב ספר אנטי סובייטי? ראשית, ישנו הפחד הטבוע בתוכו של כל אזרח סובייטי לשעבר גם בלי סיבה נראית לעין, שנית, ידם של הסובייטים הייתה ארוכה, ושלישית, עדיין היו לו לר' עמנואל קרובי משפחה רבים בברית המועצות.
אך כפי שכבר ציינו בספרנו, זה וודאי ייתכן, שר' עמנואל נמנע מלכתוב דברים מסויימים, אם הם היו מדי אנטי סובייטים.
מכתבו של ר' יעקב שכמענה עליו כתב ר' עמנואל מיכלין את מכתבו הששה עשר
תוכן המכתב: תמונה שלו יכולה להזיק ח"ו ●למעשה היו שתי קבוצות של תלמידים ● הם למדו בממוצע: שלוש-חמש שנים ● כולם כתבו על ישיבת "קול יעקב" שזה רק בשביל תיירים ושזה רק אחיזת עיניים ● תקדים רפואה לפני המכה ● הישיבה זה המפעל הכי גדול של הרב שליפר ז"ל ● הרבה ממה שאתה כותב יש בהם משום חידוש ומהפכה אמיתית● צריך תמונות מסמכים ותעודות ● מעשה נורא שקרה עם הרמב"ם יוכיח●הרמב"ם ז"ל היה צריך להביא ראיות מן התורה, תלמוד, קבלה וכו', אנחנו צריכים להביא ראיות במסמכים ותעודות ● לעתים קרובות אפשר לשמוע מפי יהודים בארץ ובפרט בארה"ב ● עד שנפתחה ישיבת "קול יעקב" פחדו לתת תעודות ● שלא כתבתי כל הזמן, כי היו הרבה מניעות ● 7 מכתבים ותעודות ● שנכתבו על טופסים אישיים ● ששם "קולט" חל עליהם ● בר אוריין ובר אבהן ● המשפחות במוסקבה ששמרו על הגחלת בכל דיקדוקיה ופרטיה ● התעודה המעידה שישיבת "קול יעקב" לא פיקציה ● כשנודע הדבר שהישיבה נותנת לכל בוגריה "תעודת גמר" החלו ק"ק
בס"ד מש"ק, לפ' ויצקת להם אדני נחשת ירושלים ת"ו תשמ"א לפ"ק
לכ' ידידי ומוקירי ר' עמנואל, רעיתו הכבודה וכל משפ' שליט"א, שלום וברכה!
ליבי נוקפי על התמונה אשר דברנו עליה, לפע"ד אתה צריך לוותר עליה.
מאד הזהר לא רק מתמונה לא הוגנת ומיותרת, אלא גם ממלה אחת שלא לצורך. שלא לתת חומר לליצני הדור להתלוצץ. אותו האיש רב-הטבחים שנוא על כל העולם בכלל ועל היהודים בפרט, ותמונה שלו יכולה להזיק ח"ו.
בנוגע לתיקונים: דאגתי לא לצאת מהגבולין שקבעת לי בספר, אני רק וויתרתי על אותם מילים שלדעתי יכולים להבינם שלא כדבעי, ובמקומם הכנסתי מילים ועובדות המציינים את תמצית עבודתי בישיבה ומחוצה לה, כי למעשה היו שתי קבוצות של תלמידים. 1) תלמידי ישיבה 2) תלמידים שלא קיבלו אותם וסירבו להכניסם בישיבה, ושפחדו בעצמם להיכנס לישיבה, מטעמים שלהם. עם האחרונים היה בהכרח, ללמד אותם יותר מהר ככל האפשר ובחשאי. (ראה מכתב ר' אהרן חזן.) עם הראשונים היה יותר פשוט, יחד עם זה יותר ממושך, ולמעשה הם למדו כל הזמן ששהו בישיבה, בממוצע: שלוש-חמש שנים.
על הפרק ג' בכלל: ….
דע כי כל הסופרים, … , עתונים וכ"ע, ספרים וכל מיני מחקרים, הן בארץ והן בחוץ לארץ, זה שנים רבות כתבו: זה בכה וזה בכה. אחד כתב: שאומנם יש ישיבת – "קול יעקב" אבל רק בשביל תיירים, שני כתב: שאין כל ישיבה ושזה רק אחיזת עיניים, שלישי כתב: שמן הישיבה במשך חמש שנים יצאו רק שני רבנים, – פ. והרב העשל גורביץ שלמד מלפנים בישיבת "נוברדוק". על שוחטים, מוהלים ואחרים אף מילה.
כלומר: ישיבת "קול יעקב" שנתייסדה אך ורק כדי להכשיר: רבנים, שובי"ם מוהלים, חזנים סופרים-סת"ם וכו', (ולא כמו ישיבות בעבר ובהוה שלומדים שם רק תורה, ואח"כ כל מי שרוצה יכול ללמוד מלאכת קודש), לא הצליחה להכשיר אף רב אחד, אף שו"ב אחד ואף מוהל אחד וכו' מיום הוסדה ועד עתה.
ובדעת הקהל, נשרשו הדברים האלה עמוק עמוק, שכן זה "אמת" כל מה שכותבים העתונים וכ"ע ספרים ומחקרים וכל מי-ומי שדשו ביהדות רוסיה. ע"כ אפשר לנבא ולחזות, שכל אלו ירימו צעקות, ויסתערו עליך מכל הצדדים, מפנים ומאחור, כדי לדחוק את רגליך ואת הספר, בהסתמך על כל המחקרים האלה. קשה להאמין שהם ירפו מעליך בנקל, ושאופפם אלם ודומיה, בלי לשלוח איליך חיצים ובליסטראות. (אני חושב שאתה לא צריך להזכיר את שמם בכלל בהקדמה.)
ובכן טוב תעשה אם תקדים רפואה לפני המכה. משל קדמוני אומר: "גץ תכבה טרם התלבה, ופרצה סתום בראשיתה"… כל דבריך צריכים להיות מבוססים על אדני נחשת… ומקרא מפורש בתורה אומר: "ויבחנו דבריכם האמת אתכם"… הישיבה זה המפעל הכי גדול, הכי מרשים וחשוב שזכה הרב שליפר ז"ל להגשים, וכל מה שתרבה לאמת את דבריך "הרי זה משובח".
הרבה ממה שאתה כותב יש בהם משום חידוש, ומהפכה אמיתית, ולא כל כך קל להאמין בהם. אתה בוודאי כתבת בהקדמה שכל דבריך מיוסדים על תמונות, מסמכים, תעודות וכדומה, שיש לך חומר רב שמהימנותם בלי כל ספק, וספק ספיקא, אם כן יכולים לשאול איפה הם? אנחנו רוצים לראות אותם, כי לא דומה שמיעה וקריאה לראיה. ובכלל: זה מאד מענין ליהודים בארץ ובחו"ל, לראות במו עיניהם ולהיוודע, שהיו ברוסיה ובפרט במוסקבה יהודים דתיים היודעים קרא וכתוב בעברית.
מעשה נורא שקרה עם הרמב"ם יוכיח. (ראיתי להביא ראיה מהרמב"ם כי מאד זה דומה למה שכתבתי, אנסה לקצר).
(הערת העורך – נראה ברור שמה שר' יעקב כתב בענין זה, העתיק את הדברים – עם דילוגים ושינויי לשון קלים – מהפתח דבר של "רמב"ם לעם" לאגרת תחיית המתים, ולכן נכתב הקטע הזה בכתב נטוי).
מצות אמונה בתחיית-המתים בתור יסוד ועיקר אמונה בדת ישראל, הזכיר הרמב"ם ז"ל ראשונה בפירושו למשנה בהקדמה לפרק "חלק" אשר במס' סנהדרין, וזה לשונו שם: "ותחיית המתים היא יסוד מיסודות תורת משה רבינו ע"ה: ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה". אבל מפני שקיצר בו כאמור ולא האריך בהגדרתו ובביאורו כמו שעשה בעיקרים אחרים ובענין "עולם הבא", אמרו: אין זה כי אם עיקר האמונה בתחה"מ רפוי בידו, ולכן הזכירו בשפה רפה וכלאחר-יד. והתחילו מריצים אליו אגרות ושאלות מכל הארצות והמקומות שישובים יהודים היו מצויים שם, ובקשו ממנו לגלות את דעתו בענין זה ביתר בהירות וביתר ביאור – למען ידעו על נכון פשר דבר בענין חשוב זה.
והנה צחוק הגורל: שדווקא את הרמב"ם ז"ל, יוצר תורת האמונה השיטתית, אשר קבע עיקרי האמונה, וייסד אותם על יסודות נאמנים של קבלה אלקית מאומתת. בחקירה מושכלת שאין לסור-מהם ואין להזיזם ממקומם, אותו חשדו בנוגע לעיקר מן העיקרים. ולא רק הרב הגדול הראב"ד ז"ל, כאשר ראה את דברי הרמב"ם ז"ל אלה – תמה בהשגותיו וקרא: דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר: אין תחית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וכן רבים ושלמים השיגו עליו בענין תחיית המתים. גם תלמידו החביב אבן עקנין, שאל אותו למה הוא קצר ולא פירש בענין כה חשוב, ולא הביא ראיות ברורות לדבריו?
היטב חרה לו להרמב"ם ז"ל, על היותו מוכרח לעת זקנותו לכתוב מאמר התנצלות והסברה, כדי להשקיט את הרוחות של אוהבים, ידידים ומשיגים, שלא הבינו את רוחו ולא ירדו לסוף דעתו. (ראה אגרות הרמב"ם).
"אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם", עאכו"כ וקו"ח (על אחת כמה וכמה וקל וחומר) אנו צריכים להזהר. הרמב"ם ז"ל שהיה מלאך אלקים, היה צריך להביא ראיות מן התורה, תלמוד, קבלה וכו', אנחנו בני תמותה, צריכים להביא ראיות במסמכים ותעודות וכו' לאשר את דברינו.
לעתים קרובות אפשר לשמוע מפי יהודים בארץ, ובפרט בארה"ב דברים כאלה, מה אתה אומר! אתה היית שוחט ומוהל ברוסיה? הלא-כל העתונים וכ"ע כותבים שאין שם כלום, והרבנים שלנו מתוך "רחמנות" על יהודי רוסיה, שולחים לשם שלוחים, שמלמדים בחשאי שוחטים ומוהלים…
נזכרתי כשגמרתי ללמוד אומנות המילה במוסקבה בשנת 1945-6 בקשתי מהרבי שלי ר' שלום ליבקינד ז"ל, לתת לי מכתב שאכן אני למדתי אצלו, והוא פחד לכתוב לי אפילו מספר מילים, ונסעתי לדניעפרופטרובסק בלי תעודה.
גם בשנת 1953 כשבאתי בחזרה למוסקבה, והרב שליפר ז"ל לקח אותי כשוחט, בחנו אותי הרב זלמן נתן קיסלגוף ז"ל והשו"ב "מפרלובקה" ר' יוסף מואיסיעב ז"ל, גם כן בקשתי מאיתם לתת-לי מכתב לעדות, וכל כך היה הפחד גדול, שלא רצו לתת-לי אפילו פיתקא-קטנה.
(הערת העורך - ברשימה שרשמתי מפי אבי ר' יעקב ז"ל בשבט תשנ"ב (כבר העתקנו את הקטע הזה בספרנו) כתוב על זה כך: "והם אמנם בחנו אותו ונתנו לו "העדאות", (כפי שזה מקובל שהשוחטים נותנים לנבחן "העדאות"), כדי שיראה אותן לרב שלייפר, אלא שבגלל הפחד הם כתבו את ה"העדאות" על פתקים קטנים." ואולי כוונת הדברים, שאת ההעדאות שהיו מיועדות לרב שלייפר ז"ל הם כתבו על פתקים קטנים, אבל לתת לר' יעקב תעודה שתישאר אצלו, זה הם לא הסכימו לכתוב אפי' על פתקים קטנים. וגם אם יש כאן שתי גרסאות, הן קרובות זו לזו)
וב"ה כשנפתחה הישיבה "קול יעקב" התחילו לתת תעודות. (ראה תעודה של דינר, רפפורט וכו'. והתעודות האלו הם יקר-המציאות, והם מאשרים שהישיבה "קול יעקב" לא פיקציה…
יסלח לי כבודו, שלא כתבתי כל הזמן, כי היו הרבה מניעות, וצער גידול בנים בתוכם, ולא יכולתי להתרכז.
מצורף בזה מכתבים: ומפציר אני בך עוד פעם להדפיסם למען-השם, כי "לאו מילתא זוטרתא היא".
- מכתב מאדמו"ר ר' אברהם יהושוע העשל ב"ר יוסף מאיר ז"ל טווערסקי שליט"א.
- מהרב ר' מרדכי חנזין שליט"א. שנכתבו על טופסים אישיים, עם כל הפרטים, שאי אפשר להכחישם בנקל.
- מתלמיד ישיבה: שו"ב ומוהל ר' שמואל בן דוד צלקושווילי שליט"א, שיש שם כל הפרטים (מקום עבודה, והכתובת), וממשיך בעבודת-הקודש, בתורת שו"ב ומוהל.
- את המסמך המצוי איתך ממחלקת – המס, שמעיד לא רק עלי, אלא על כל כלי קודש, רבנים שוחטים, מוהלים, חזנים, סופרי סת"ם גבאים, שמשים, וכל מי-ומי שעבדו בבתי-כנסת ששם "קולט" (= פלחן) חל עליהם… עם כל התוצאות החמורות הכרוכות עם שם זה…
- מכתב של הרב גרשון קליבנסקי שליט"א. שמתוך מכתבו ניכר שהוא יהודי בעל צורה, "בר אוריין ובר אבהן", שסבל רבות בעד עמו ותורתו, ירא שמים מרבים וכו'. (ומכיל כל הפרטים).
- את המכתב של ר' אהרן חזן שליט"א ור' ישראל פרידמן שליט"א שיחד עם משפחת ר' משה גרינברג שליט"א, היו המשפחות הכי המפורסמות במוסקבה, שזכו לשמור על הגחלת – היהודית – הדתית בכל דיקדוקיה ופרטיה, חוץ מזה הם מפורסמים לא רק בבני-ברק, אלא בכל הארץ וחוץ-לארץ. יש גם במכתב זה, סיפור-מענין על חיי יהודים – דתיים ברוסיה.
- ו"אחרון אחרון חביב". את התעודה של מרדכי-דינר שליט"א שקיבל מהישיבה "קול יעקב", המעידה שישיבת "קול יעקב" לא פיקציה, שתלמידיה למדו בישיבה שנים רבות שלוש – חמש שנים, עד שקיבלו תעודותיהם, שירתו אח"כ בקהילות-קדושות בעיר-מגוריהם עד שרובם ככולם עלו ארצה.
ידידך ומוקירך יעקב המצפה לתשובתך בכליון עיניים:
המשך יבוא:
כשנודע הדבר, שהישיבה נותנת לכל בוגריה "תעודת גמר", החלו ק"ק של הרבה ערים לשלוח את השוחטים למוסקבה להיבחן, ולקבל הודעות וקבלות (ראה תעודת השוחט מלנינגרד פ. בערעזין)…
הרבה מהם לא קיבלו הודעות… (היו כאלה ש) קיבלו את תעודותיהם "בדוחק גדול", כי לא היה שם שוחט אחר במקומם… ועוד מכל קצות רוסיה… (שאינני מכיר אותם).
תלמיד ישיבה מ… קיבל תעודה עם ויש לישב בדוחק..
עיונים במכתב
לפ' "ויצקת להם אדני נחשת"
ר' יעקב מחפש מילים בפרשת השבוע המתאימות לתוכן מכתבו. ובמכתב זה בו ר' יעקב מאריך בנחיצות לבסס כל דבר במסמכים, הוא מוצא על זה רמז בפרשת השבוע במילים, "ויצקת להם אדני נחשת".
תמונה לא הוגנת
"תמונה לא הוגנת": קרוב לוודאי שמדובר על תמונה של הרב שלייפר ז"ל באחד הכנסים של אנשי דת בברית המועצות, בה הוא נראה יחד עם סטלין או עם אחד מעוזריו ימח שמם, וכמרים למיניהם. וכפי שכותב על זה ר' עמנואל במכתב התשובה שלו: "התמונה, בו הרב שליפר נמצא במחיצה אחת עם אותו רשע י"ש… וכמו כן יחד עם כל הכומרים למיניהם".
ר' יעקב בודק את מה שר' עמנואל כתב עליו
"בנוגע לתיקונים". בשלב זה, כאשר הספר כבר היה בשלבים האחרונים, ור' עמנואל עסק בבדיקתו ותיקונו, הוא שלח לר' יעקב את הפרק שעוסק בו ובמפעלו, כדי שר' יעקב יכתוב את הערותיו.
"הרבה ממה שאתה כותב יש בהם משום חידוש ומהפכה אמיתית"
"הרבה ממה שאתה כותב יש בהם משום חידוש ומהפכה אמיתית". ר' יעקב שחי ונשם את היהדות בברית המועצות, הגיע למסקנה זו, לאחר שקרא בעיון הרבה ספרים ומאמרים על יהדות ברית המועצות, והיו לו לר' יעקב הכלים להגיע למסקנה זו. היה טוב למצא את הזמן וללכת בעקבותיו של ר' יעקב בתחום זה של השוואת ספרו של ר' עמנואל עם הספרים על יהדות רוסיה שלפניו. אך זה דבר שדורש עיון רב, ועוד חזון למועד. להזכיר, כפי שכבר ציינו, שדבריו אלו של ר' יעקב מתאימים לכאו' לדברי הרבי לר' עמנואל מיכלין ביחידות בתמוז תשל"ה.
"מעשה נורא שקרה עם הרמב"ם יוכיח": בינתיים נמצאנו למדים, שעל אף שר' יעקב היה שקוע כולו בזיכוי הרבים, עם כל זה הוא מצא זמן ללמוד תורה. ומאידך יש לומר, שאת הכח להתמסר לזיכוי הרבים, הוא שאב מלימוד התורה!
"אנחנו צריכים להביא ראיות במסמכים ותעודות"
"אנחנו צריכים להביא ראיות במסמכים ותעודות": דבריו אלה של ר' יעקב נבעו מתוך מציאות בשטח. כבר כתבנו באריכות בספרנו, שכיון שהרבנים האמריקאיים שביקרו במוסקבה נהגו להביא איתם תשמישי קדושה וכן סכינים של שחיטה ומילה, אבני משחיז עבור הסכינים ורפואות למילה, מזה נשתלשל שהופיעו ידיעות בעתונים, כאילו התיירים מארצות הברית הם בעצמם לימדו את כל המוהלים בישיבת "קול יעקב"! ור' יעקב חש בוודאות שבלי הרבה מסמכים ותעודות ומכתבים מפורטים מאנשים מוכרים ומפורסמים, אי אפשר להזים את השקרים שכבר הופיעו בעיתונים והתפרסמו.
הסכנה לתוצאות כלכליות חמורות לכל מי שעסק בפעולות דתיות בברית המועצות
"ששם "קולט" (= פלחן) חל עליהם עם כל התוצאות החמורות הכרוכות עם שם זה": יש בספר "הגחלת" (עמ' 285) דוגמא נוספת ל"תוצאות החמורות" האלה. מר שמואל טורגוביצקי היה מזכיר של הקהילה במשך כמה וכמה שנים, ובערך בשנת 1960, הוא מונה לראש הקהילה. לאחר כשנה וחצי מישהו הלשין עליו שהוא עוסק גם בפעולות של "כלי קודש", ותיכף ומיד קיצצו את הפנסיה שלו עד שנשאר לו רק שליש ממנה, ומאז היה נתון לעוני ומחסור לכל חייו. (הדוגמא (והמסמכים) של ר' יעקב על זה, היא מהמשפט שעשו לו ולרב לוין ז"ל בדנייפרופטרובסק בשנת 1953).
מכתבו הששה עשר של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: ג' חודשים נאבדו מעבודתי ● סדר פסח עבור כארבעים איש ● רוגזו של הניתוח ● תרגום חדש של ספר ● עיפתי כבר מהספר שלי ● על התמונה ● הישיבה בשנים הראשונות ועכשיו ● "רב" לא מהול ● מה שכתוב בספר מבוסס חזק ● לזכרונות לאו דוקא צריך לבסס כל דבר ● בזמן המסוכן הזה
(העורך – מה היה בשלושת החודשים שלפני פסח תשמ"א, האם היתה מתיחות בצפון שבגלל זה ר' עמנואל לא היה בביתו? וזה הכוונה בזמן המסוכן הזה? או שהיתה סיבה אחרת להעדרותו מהבית?)
ב"ה ע"ש פ' שלח לך תשמ"א
לכב' ידידי רחימאי מאז ומקדם, ר' יעקב אלישביץ' שליט"א!
………….
והנה תמונת מצבי בזמן האחרון: חודשים וחצי לא הייתי בביתי, ס"ה ג' חודשים נאבדו מעבודתי על הספר (אם כי קצת עסקתי בו שם מזמן לזמן). תיכף אחר זה – תקופת הפסח, כמו אצל כל יהודי שומר עליו, וביחוד אני, כשאני מסדר סדר פסח עבור כארבעים איש (עולים מרוסיה) מטעם אגודת ישראל מדי שנה בשנה.
תיכף אחרי זה קפץ עלי רוגזו של הניתוח. חיכיתי כל יום להזמנה לביה"ח וכבר ראשי ולבי בל עימי, ועדיין לא קיבלתי אותה. תחלה שאפתי שידחה הדבר עד אחר חג השבועות ולא נקטתי שום צעדים כדי להחיש זאת, וגם אחריו – לא נשאתי את חציו השני של המתנת-יד להמומחה, ויתכן שהעגלה לא הולכת עד שימשחו את הגלגלים.
עוד לא הספקתי להפטר מצרה זו וקפצה עלי צרה אחרת: לפני יותר משנתים בקשוני לבדוק תרגום חדש של ספר חשוב מאד. לא יכולתי להשיב פניהם ריקם, ועסקתי בזה כחודשיים ועשיתי מה שעשיתי. ונתתי להם. נתברר לי עכשיו שהספר עוד לא ראה אור ועוד עסוקים בו. פתאום אחרי הפסח – צלצול אלי: מפצירים בי בכל מיני בקשות לקחת לידי את הבדיקה האחרונה, להוציא את הדבר מן הבוץ וממש "להציל" את האנשים. ענין של כחמשה ימים.
פה רוצה אני להעיר, שעיפתי כבר מהספר שלי. ארבע שנים וחצי שאני עוסק בו, ולא כל כך עוסק ממש, אלא משועבד אליו ראשי ורובי, תמיד אני תפוס, אין לי יום אחד פנוי לעצמי, לביתי ולמשפחתי, העמסתי על רעיתי שתח' כל דאגות ועבודות הבית, אין לי זמן לצאת ביחד לטייל קצת לרוח היום וכו'. כבר קצתי בחיי, ר"ל. אני כבר מתקרב אל הסוף, פתאום מופיעות עוד הוספות קצרות, צריך לכתוב אותן, להרכיב אותן בפנים, לעבוד עם הדבק והמספרים וכד'. ואני שואף כבר לגמור לפחות מהר את כתב – היד. והנה הצרה הזו של התרגום – כבר הוצאתי עליו חודש וחצי ומי יודע כמה צריך עוד. אין אני יכול לשלוט בעצמי ולומר להאנשים שאני יוצא מזה ועוזב אותם לנפשם. – זהו עדיין מצבי.
……………..
על התמונה – לא הייתי לגמרי מתכון ליתן את התמונה, בו הרב שליפר נמצא במחיצה אחת עם אותו רשע י"ש, לקיים דברי חכמים " אסור לו לאדם להסתכל בדמות אדם רשע" (מגילה כ"ח.) וכמו כן יחד עם כל הכומרים למיניהם, "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (חולין מ"ד:).
………….
אלה שכותבים שזוהי ישיבה רק לתיירים, או אחיזת עיניים – כנראה מתיחס להזמן שלאחרינו, להשנים האלו. ידוע, למשל, שהישיבה הסמיכה "רב" ושלחה אותו לרבנות בקהילות לנינגרד. נתברר אחר כך שאידיש אינו יודע, אפשר לשער לעצמינו – איזה הוא רב בלא האידיש. אחר כך נתברר… שהוא לא מהול, ולבסוף נתברר שאשתו ("הרבנית") – גויה. אם הסופרים מתכוונים להם, להשנים האלו – צודקים הם. אך עם עצם הישיבה שנוסדה על ידי הרב שליפר שהיתה בזמנו ובזמן הרב לוין – אין להכחישה: על הכל מעיד בפה מלא המאמר שלי עם כל הפרטים של יסוד הישיבה, כל שמותיהם ומקום מוצאם, ואיך הם גמרו כולם. כתבתי על הגרוזינים. שכולם למדו כך וכך זמן, קבלו מסמכים רשמיים, וחזרו לגרוזיה ושמשו שם שוחו"מ וחכמים. מתוך האשכנזים… ועל כל אחד בצורה קונקרטית, וחוץ מזה המכתבים אליך מאשרים את כל זאת. והעולה על כולנה – הצילומים – הלא הם עדים חיים. ואם מישהו רוצה להוציא לעז – הוא רק יזיק לעצמו. אין בכחו להכחיש משהו, כי אצלי זה הכל מבוסס חזק, ויהיה אימון מלא לכל. אך עקרוני הספר ברובו מהוה ספר של זכרונות, לא ספר מדעי, ולזכרונות לאו דוקא צריך לבסס כל דבר ודבר.
…………….
ובזה אאחל לך שלום וכל טוב והחלמה מהירה ומלאה וה' ירחם עלינו וישכין שלום לארצנו ולעמנו בזמן המסוכן הזה.
בידידות ובכבוד רב עמנואל מיכלין
עיונים במכתב
"ע"ש פ' שלח לך"
בדרך כלל לא ציין ר' עמנואל את פרשת השבוע, אלא את התאריך. ורק במכתב הזה, ובמכתב השני שלו, הוא כן ציין את פרשת השבוע. כאן את פרשת שלח, ובמכתב השני, פרשת וישלח! (דהיינו, שהוא קישר את שליחת המכתבים שלו עם פרשת שלח – וישלח).
"לעבוד עם הדבק והמספרים"
… עיפתי כבר מהספר שלי. ארבע שנים וחצי שאני עוסק בו, ולא כל כך עוסק ממש, אלא משועבד אליו ראשי ורובי, תמיד אני תפוס, אין לי יום אחד פנוי לעצמי, לביתי ולמשפחתי, העמסתי על רעיתי שתח' כל דאגות ועבודות הבית, אין לי זמן לצאת ביחד לטייל קצת לרוח היום וכו'. כבר קצתי בחיי, ר"ל. אני כבר מתקרב אל הסוף, פתאום מופיעות עוד הוספות קצרות, צריך לכתוב אותן, להרכיב אותן בפנים, לעבוד עם הדבק והמספרים וכד'. ואני שואף כבר לגמור לפחות מהר את כתב – היד…
כיום בעידן המחשבים האישיים, כאשר אפשר בקלות לתקן כל טעות, לשנות את מיקום הקטעים, להכניס באמצע מה שרוצים וכו' וכו', הרבה יותר קל לכתוב ספר, אך גם עם כל השיכללולים, זה עדיין לא דבר קל כלל וכלל. ועכשיו נבין כמה היה קשה לו לר' עמנואל, כאשר היה צריך לכתוב הכל בכתב ידו, "לעבוד עם הדבק והמספרים"! ואחרי כל זה צריך למסור את הכתוב למישהו שיתקתק את זה…
הבדל גישות באופן ביסוס הדברים
… כי אצלי זה הכל מבוסס חזק, ויהיה אימון מלא לכל. אך עקרוני הספר ברובו מהוה ספר של זכרונות, לא ספר מדעי, ולזכרונות לאו דוקא צריך לבסס כל דבר ודבר…
בענין הביסוס של הכתוב בספר, יש הבדל בין הגישה של ר' יעקב, לגישה של ר' עמנואל. בעוד ר' יעקב היה סבור שצריך הרבה תעודות וכו', וזה כנראה בגלל שר' יעקב כבר "נכוה" על ידי אותן ידיעות בעתונים ש"רשמו" את מפעלו לטובת אחרים, והיה לר' יעקב נסיון מר, כמה קל לכתוב דברים שלא היו ולא נבראו, לכן ר' יעקב היה איתן בדעתו שאם כותבים על הפעולות שלו, חובה לבססן היטב היטב. אבל ר' עמנואל, שלא התנסה במה שהתנסה ר' יעקב, היה סבור שאין כל כך צורך לבסס כל דבר.
וחשוב לציין. שאף שבכל ספר "הגחלת" מיעט ר' עמנואל להביא צילומי תעודות והוכחות למה שכתב, הרי ביחס לעבודתו של ר' יעקב, הוא עשה יוצא מן הכלל, והדפיס צילום של שני מכתבים, (של האדמו"ר ממחנובקה ושל מרדכי חנזין, שנכתבו על טופסים אישיים), והעתיק עוד ששה מכתבים של תלמידיו של ר' יעקב, דברים בשם אומרם.
מכתבו השבעה עשר של ר' עמנואל מיכלין
(האחרון הנמצא תחת ידינו)
ב"ה יום ג' דחוה"מ סוכות תשמ"ז
לכב' ידידי ר' יעקב אלישביץ נ"י!
לפי בקשתך אני צילמתי ושולח לך את כל מה שנשמר אצלי ממכתביך. ובהזדמנות זו אני שולח יחד עם זה ברכת גמר חתימה טוב ושנה טובה.
בידידות ע. מיכלין
עיונים במכתב
ספר הגחלת כבר יצא לאור
המכתב הזה נכתב אחרי ההוצאה לאור של ספר "הגחלת". (בעמוד הראשון של ספר "הגחלת" כתוב (1986) 5746 ● ירושלים, דהיינו שהספר יצא לאור בשנת תשמ"ו).
"כל מה שנשמר אצלי ממכתביך"
"אני צילמתי ושולח לך את כל מה שנשמר אצלי ממכתביך" כפי שכבר ציינו, בפועל אין בידינו את כל המכתבים שכתב ר' יעקב לר' עמנואל. (ואמנם, אם נדייק במילים של ר' עמנואל "את כל מה שנשמר אצלי ממכתביך", הרי משמע מזה שהוא לא הצליח למצוא את כל המכתבים של ר' יעקב).
[1] (הערת העורך – ברשימה שרשמתי מפי אבי ר' יעקב ז"ל בשבט תשנ"ב (כבר העתקנו את הקטע הזה בספרנו) כתוב על זה כך: "והם אמנם בחנו אותו ונתנו לו "העדאות", (כפי שזה מקובל שהשוחטים נותנים לנבחן "העדאות"), כדי שיראה אותן לרב שלייפר, אלא שבגלל הפחד הם כתבו את ה"העדאות" על פתקים קטנים." ואולי כוונת הדברים, שאת ההעדאות שהיו מיועדות לרב שלייפר ז"ל הם כתבו על פתקים קטנים, אבל לתת לר' יעקב תעודה שתישאר אצלו, זה הם לא הסכימו לכתוב אפי' על פתקים קטנים. וגם אם יש כאן שתי גרסאות, הן קרובות זו לזו)