חילופי המכתבים בין ר' יעקב לר' עמנואל מיכלין – חלק ג'

מכתבו השביעי של ר' עמנואל מיכלין

המכתב הזה הוא תשובה על מכתב של ר' יעקב שלא נשאר בידינו העתק ממנו

תוכן המכתב: הייתי נותן מליון ● האם חוברו ביחד המכתב אל הרבי עם שני הפרקים ● מה שיהיה עם כל ישראל יהיה גם עם ר' ישראל ● דואג שלא ישתמשו בשני הפרקים ● הנזהרים בפרוטה לא נזהרים בספר ● הערתך משמחת אותי ● ביקורת המומחים על סגנון הספר ● הפרק על הישיבה ● חושבני שעשיתי את חצי הדרך ● אני לא רוצה להטריח אותך, אך מאידך ● בואו אלינו לכמה ימים ● שפתך יפה ומשוכללה ● תודה עבור הד"ש לידידי זלמן גנזבורג

ב"ה י"ב אייר תשל"ט

לכב' ידידי כנפשי: מר יעקב אלישביץ שליט"א

מתוך קוצר רוח וכליון עיניים חיכיתי למכתבך, ולבסוף קבלתיו, חבל היה לי שלא כתבת, לו גם מילים אחדות, אודות החתונה – איפה היתה, ההשתתף בה הרבי שליט"א ובמה היתה השתתפותו וכו'. אני הייתי נותן מליון, לו היה בידי, עבור להיות שמה בחתונה זו, ומה בנך – הנשאר שם ללמוד גם אחר החתונה, או יש לו תעסוקה אחרת?

עכשיו הנני קודם כל להודות לך על טרחותיך ודאגתך לכל הדבר הזה. אך נעבור אל הסדר, לפי מכתבך יוצא שהכל נמצא בידי המזכירים והכל תלוי בהם. כך הוא הסדר ואין לערער עליו, מענין אותי אם חוברו ביחד מכתבי אל הרבי עם שני הפרקים, ובלעדי זה הפרקים האלה הם מהווים "אבר מדולדל", אני מקווה שבנך שיח' יעקוב אחר מהלך הענין ונדע ממנו, ומה שצריך להיות – זה יהיה. כמו שאומרים: מה שיהיה עם כל ישראל יהיה גם עם ר' ישראל. לא טוב אני מאחרים, ואולי גם לא גרוע מהם.

זה שאמרתי, שאם זה היה אפשר – אחר קריאת הרבי את החומר – לקחת אותו בחזרה. אם זה אפשר ויפה. כי בכלל – לא רציתי שישאר שם החומר ללא צורך. כי אם כי שאין לי שום חשד על האנשים האלה, שמשרתים את הרבי. ….. ….. ……  אך לא דוקא הם. יתכן שיש לשם דריסת הרגל לעוד מישהו. ואנחנו יודעים מן החיים שישרתם וכינותם שם (של?) האנשים, שבכלל הם זהירים באגורת כסף אם היא לא שלהם, – מגיעה רק עד הספר. לוקחים בהלואה ספר ושוכחים להחזירו, וגם עושים תחבולות בכדי שישאר אצלם. זהו לגבם – איפה ואיפה. ואם בספר עצמו כך, אז גם בחומר לספר כך. או הוא בעצמו, אם הוא מסוגל לזה, להשתמש איכשהו בו – הוא בעצמו, ואולי יראה לאחרים, שהם יותר מומחים ממנו. זאת היתה נקודת השקפתי… ולמעשה: הכל כמנהג המקום, אלא שאני לא ידעתי מרחוק את המנהגים השגורים שם.

בענין הערכת טיבם של שני הפרקים, שכה הרבית בשבחם – יתכן שהם הם היותר משובחים מכל היתר, והיתר לא יגרמו לתגובה כזו, יתכן. אולם בכל זאת הערתך משמחת אותי מאד וגם מעודדת אותי. והשפה עצמה, שמצאה חן בעיניך – זה רק לפי ה"טעם" שלנו, אני ואתה, ואילו כשיפול הדבר לידי הישראלים – הם אולי ילעגו לו, ויאמרו: "וישן מפני חדש תוציאו". ואם יפול לידי המומחים, סופרים והסטוריונים – הם יאמרו, שהחומר "מיימי" – וואסרדיק, שצריך להוסיף הרבה בשר לתוך המרק הזה. משהו מעין זה שמעתי ממי שהוא.

ישיבה עם הישיבה בשלב זה גמרתי, יצא בצורת פרק גדול, כתבתי על הסטורית הדבר, על כל שלבי ההכנה להפתיחה בפרוטרוט, על כל המורים ותאורם, וגם על כל התלמידים. והראתי את זה לעומת זה. דגש מיוחד מבחינת השלילות עשיתי על ישראל ופישמן, ומבחינת החיוב ובתאורים עשירים – עליך. אלא אם בכלל גמרתי עם הישיבה זו ועל כל התלמידים – אני אשוב אליה בע"ה כשאעבור להשנים כסדרן ואגיע לזמן פתיחת הישיבה והעברה משליפר ללוין, עוד הפעם ואדבר עליהם (התלמידים מטעם – העורך) בפרוטרוט, ולהבדיל (הערת העורך – ידוע שאין לומר "המבדיל" בין יהודים, אפילו כשאחד צדיק ואחד רשע) – עליך, כשאשתמש בכל החומר העשיר אודותיך שיש ברשותי. אני מקוה שאצליח בזה. חושבני שעשיתי את חצי הדרך, ועכשיו התחלתי בהחלק השני – מתחילת המלחמה ואילך, וזה כבר יותר קל לי, כי אני יודע הרבה יותר, והמקור נמצא בעיקר בי בעצמי. מהחלק הראשון לא כתבתי עוד על הרבי נ"ע, כי זה פרק קשה בשבילי, אולם יש לי עכשיו כל החומר הנחוץ. – קבלתי את הצילומים מהספר על תולדות הרייץ נ"ע, ורציתי לייעץ לך לא לטרוח כל כך על כל דבר פרטי, היה לי יקר מאד לו הודעת לי ששם ושם ישנו חומר זה מועיל בשבילך, ואז הייתי מוצא שליחים לדבר שיטרחו ויעשו זאת עבורי. אין אני רוצה להטריח אותך כל כך, כי "מה לך ולצרה זאת". אלה הם דברים האמורים בכנות. עכשיו מבקשך לכתוב לי כמה הוצאת על כל הענינים האלה ואשלח לך מיד מתוך תודה. – גם מירוץ המכתבים האלה מטרידים אותך, מיגעים אותך וגוזלים את זמנך, אך מאידך סיטרא – חושבני, ששיחה זו מרחוק, בין ידידים כמונו, שיש לנו דעות ורגשים ונטיות משותפים וזהים – יש בה גם משום הנאה בשבילנו. והלואי ואנחנו יכולנו להפגש ולשוחח בלשוננו ושפתינו ולא רק באמצעות העט. ואולי יש תקוה שתבקרו פעם אותנו ואת עירנו לכמה ימים ותהיו אצלנו אורחים יקרים? תשקלו בראשכם את הדבר הזה. אנחנו באמת שמחנו מאד לפגוש אתכם, אותך ורעיתך הכבודה שתחי'.

אין אני יכול לעבור בשתיקה גם על שפתך אתה. אתה שולט בה באופן חופשי והיא יוצאת מתחת ידך יפה ומשוכללה, ומבלי אשר תעמול על זה ותשתדל להתיפות לפני מישהו. חן חן לך.

ובכן, אפרד ממך מתוך ברכות חמות ומאליפות, ומתוך כבוד ויקר

עמנואל מיכלין

בהפרוטוקול אמנם אני מעונין, אף שיהיה לי צורך בו קצת יותר מאוחר.

תודה רבה עבור הד"ש לידידי האהוב – זלמן גנזבורג. חבל שלא כתב לי את כתובתו, שלא נשארה אצלי. תוך הזמן אכתוב לו, אי"ה, ואולי אשלח את המכתב אליך, כדי שבנך ימסור לו.

הנ"ל

מכתב מהרבי מליובאוויטש לר' עמנואל מיכלין וזוג' מיום י"א ניסן ה'תשל"ט ותוכן היחידות שלהם אצל הרבי בכ"ד תמוז תשל"ה

בינתיים קבל ר' עמנואל מיכלין את תשובת הרבי על מכתבו, והוא שלח לר' יעקב העתק של המכתב (וכן העתק של המעטפה – כפי שכתוב במכתבו השמיני), והוא מועתק כאן. וכדי להשלים את המידע על הנחיות הרבי לר' עמנואל בקשר להוצאת ספרו, נעתיק כאן גם את תוכן היחידות שהיתה לר' עמנואל ורעיתו אצל הרבי בכ"ד תמוז תשל"ה. (ההעתקה היא מהמבוא לספר "הגחלת").

מכתב התשובה של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש לר' עמנואל מיכלין

על החותמת שעל המעטפה מופיע התאריך – 19 יוני 1979.

מנחם מענדל שניאורסאהן
ליובאוויטש

770 איסטערן פארקוויי
ברוקלין, נ.י.

ב"ה י"א ניסן ה'תשל"ט
ברוקלין נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ כו'
מו"ה עמנואל שי'
וזוג' תי'

שלום וברכה!
המכתב מז' אדר נתקבל.

ולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח – מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב. ולהמשיך מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה.

ובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו.

בכבוד ובברכת החג מ שניאורסאהן

נ.ב. בנוגע להספר – הרי כו"כ ספרים כיו"ב הו"ל באה"ק בסיוע ארגונים מתאימים (וכמדומה-אחדים גם ע"י מכ"ע וכיו"ב), וכמובן אשר החקו"ד וההשתדלות בזה צ"ל על אתר באה"ק, כי כאן אין ידיעות עדכ"ז. ומטבע הענין שאין מגלים הפרטים אלא להנוגע בדבר וכשנוגע לפועל.

להו"ל הספר בארצה"ב ובחו"ל בכלל-אינו מעשי ואקטואלי, ומכו"כ טעמים מובנים.

ת"ח על הבשו"ט מעסקנותו בהפצת התומ"צ, ויה"ר שתתרבה הצלחתו בזה עוד יותר, וזכות הרבים מסייעתו.

אחרית דבר בענין ההוצאה לאור של ספרו של ר' עמנואל מיכלין

– בסופו של דבר התברר שמכל דברי הרבי במכתבו, לא נפל אפי' דבר אחד! –

ר' עמנואל סבר בהתחלה, שכדי להוציא את הספר לאור, לא יהיה מנוס מלבקש עזרה כספית מהרבי, אלא שהמתין לכך שהרבי יגלה דעתו שהוא מרוצה מכתיבתו. וכדבריו במכתבו מיום ג' לפ' משפטים תשל"ט: "ואני לא חושב שאפשר באופן גס לבקש כסף על זה, ואף כי זה דבר ריאלי ואין להתחמק ממנו, אם לא היום אז מחר, אך קודם כל רצוני שיתן את חסותו להדבר". (אך צריך להדגיש שאנו לא יודעים מה נכתב בפועל במכתבו של ר' עמנואל לרבי). והנה הרבי הקדים ופתר את כל הספיקות, ונתן לו הוראות ברורות איך לפעול להדפסת הספר!

ואף שר' עמנואל לא הבין בהתחלה את תשובת הרבי, והיה מלא שאלות כרמון, כפי שרואים במכתבו מיום ג' תמוז תשל"ט. אך בסופו של דבר התברר שמכל דברי הרבי במכתבו, לא נפל אפי' דבר אחד! שהרי הספר אומנם יצא לאור: "בארץ הקודש בסיוע ארגונים מתאימים", המפורטים בעמ' 4 של ספר "הגחלת", על ידי ההוצאה לאור "שמיר" – "(וכמדומה-אחדים גם ע"י מכ"ע וכיו"ב).

תוכן היחידות של ר' עמנואל מיכלין ורעיתו ביום כ"ד תמוז תשל"ה

ר' עמנואל מספר על יחידות זו במכתבו החמישי לר' יעקב, וראה שם מה שנכתב ב"עיונים במכתב". וכיון שבמכתבו של הרבי אין התייחסות לתוכן הספר, לכן חיוני הדבר, להעתיק כאן את דברי הרבי ביחס לספר, שנאמרו באותה יחידות לר' עמנואל ורעיתו.

… ביום כ"ד תמוז תשל"ה קרוב לחצות עמדנו שנינו, אני ורעיתי, בתור ארוך כדי להיכנס אל הרבי שליט"א במרכז חב"ד בניו-יורק. יחד עמנו עמדו בתור אורחים מחוץ לארץ, שהגיעו אליו מצרפת ומדרום אפריקה, מבלגיה ומאוסטרליה, ממדינות בדרום אמריקה וכמובן – מישראל.

בטרם נכנסנו הוזהרנו בצורה נמרצת: חמש דקות אף לא דקה אחת יותר, בשום פנים ואופן!

שהינו שם… ארבעים דקות. עיכב אותנו, שאל רבות על הרב שליפר ז"ל וחקר אותנו על החומר שהבאנו. הוא הדגיש את חשיבותו של החומר, שמהווה עד נאמן לקיום היהדות בארץ ההיא למרות כל המניעות וכל הרדיפות, וגם עד לגבורתם ומסירות נפשם של היהודים, השואפים לחיות לפי התורה והיהדות. הרבי דירבן אותנו לעשות את כל המאמצים כדי לפרסם מה שאפשר מהחומר שבידנו, ובכלל, לנצל אותו בכל אופן שהוא, כדי לחשוף את חיי הרוח בבריה"מ ולהראות שהם לא פסקו ולא חדלו אף ליום אחד כל עשרות השנים האלו.

הרבי שליט"א הצית בנו התלהבות ונכונות למאמצים רבים כדי להגשים את הכוונה הזו. בחזרנו הביתה התחלנו לחפש את הדרך הטובה ביותר והחלטנו לכתוב ספר מיוחד, מוקדש לנושא זה. הנה זו היא הסיבה הנוספת להולדת הספר הנוכחי…

מכתבו השמיני של ר' עמנואל מיכלין

תוכן המכתב: קיבלתי מכתב מהרבי ● המכתב לא מובן ● מקנא באנשי ירושלים  ● הפרוטוקול משנת 1917 עוצר את הנשימה מהתרגשות והתפעלות ● אנכי מתנהל לאטי בכתיבה ● בדבר הוצאות הכתיבה ● יעקב! תבקר אותנו בנהריה 

על המעטפה  3.7.79

ב"ה ג' תמוז תשל"ט

לכב' ידידי כנפשי מר יעקב אלישביץ' שליט"א!

הנה יש בשורה בפי – קבלתי מכתב – תשובה מהרבי שליט"א! ובקשר עם זה יש לי כמה הערות ושאלות:

• שיא של בירוקרטיה בהמשרד. אני מצרף פה את העתק המעטפה, ואתה רואה שהמכתב נכתב בי"א ניסן, ונשלח משם ביום 19/6, הרי כמדומני כחודשיים וחצי, היאומן כי יסופר!
• אני לא מבין את כל הראשי תבות של ה"טיטול" לגבי שמי. (טיטול – תואר).
• מי חתם את המכתב והכניס תיקונים?
• אני לא מבין על איזה חקירה ודרישה הוא מדבר, ועוד "כי כאן אין ידיעות עדכ"ז" – על איזה ידיעות מדובר. ועל איזה פרטים מדובר "שאין מגלים אותם אלא להנוגע בדבר וכשנוגע לפועל", ומי הוא "הנוגע בדבר"?
• "ומכמה וכמה טעמים מובנים" – לי הם לא מובנים.
• "ת"ח"?

כפי שאתה רואה – צריך ללמוד את המכתב כסוגיא עמוקה, ובלי פירושים מן הצד אין להגיע עד סוף דעתו.

מה בריאותך ובריאות רעיתך שתחי'? איזה חדשות ארעו בזמן הזה. הלא אתה גר בלב ירושלים עיר קדשינו, תוך סביבה של הסולת והשמן מעמנו בארץ. אם ישנן אצלי איזו מידות מגונות כמו הקנאה – אז אני לא מקנא לאיש בעל הון ועסקים גדולים, דירה וכלים נאים – אני מקנא לאלה שיושבים בירושלים ומשתתפים בכל החיים הרוחניים והציבוריים וגם הפוליטיים, לאלה שמבקרים לפי רצונם את הכותל ושאר מקומות קדושים ועוד ועוד, כנראה – חטאי גרמו שלא זכיתי לכל זה.

מר יעקב! אני קבלתי מכתבך יחד עם הפרוטוקול. בנוגע לזה האחרון – הוא מהווה רק חלק – הפתיחה על הפרוטוקול, בעיקר – רשימת האנשים המשתתפים, או המשפיעים ביותר בהאספה הזו. אך זה מספיק בשבילי, כי סוף כל סוף אירוע משנת 1917 ואין אני אעשה דגש על זה, כי זה יוצא ממסגרת הזמן (1922), אלא יהיה אצלי סעיף או נושא "מרכז רוחני", ושם אני אקח את כל השלבים, לו אפילו בצמצום, של כל הזמנים, עד אגיע להזמן המדובר ב/, וזה כבר באריכות ובפרטיות, כי הלא זהו עיקר. אולם עצם הרשימה – אוסף כזה של שמות ואישים כהם, וביניהם כמה גאוני הרוח וגאוני התורה – הלא הם כל כך מרשמים עד שעוצר את הנשימה מהתרגשות והתפעלות. כמובן – לא כלם יודעים להעריך את זה, כי לא כל אחד יש לו ידיעות ומידע עשיר בכך ולא כל אחד רגשותיו שוות.

יעקב בקשתיך לכתוב לי כמה הוצאת כסף עלי ועברת על זה בשתיקה.

אנכי מתנהל לאטי, לצערי לאט מאד. זה שאני עוד לא כתבתי בהחלק הראשון – זה אודות הרבי הרייץ נ"ע וחב"ד, אך חומר יש לי מספיק על זה. עכשיו אני נמצא בתחילת החלק השני, בסוף המלחמה כשהרב שליפר נתמנה לרב ופעולותיו הראשונות. בכל הפרק הזה אני כבר מעורה יותר ויש לי מידע יותר, אך בכל זאת – זה לא יותר קל מאשר החלק הראשון.

אך עדיין לא ידוע לי גורל הדבר מבחינת הכסף הדרוש לכל השלבים עד להוצאה לאור. אני פועל משהו מרחוק, עדין עוד אני לא רואה סיכויים גדולים, אף שלא אבדתי את התקווה. יעקב! אולי אתה תבקר אותנו בנהריה יחד עם רעיתך. תעשה מאמץ פעם בחיים ותבוא אלינו תראה את עירנו היפה, גם את הים, ונשב שבת אחים גם יחד ומובטחני שיהיה לנו מאד נעים, תכתוב לי על כך במכתבך.

אני מסיים הפעם ותהיו שלמים ובריאים ומצליחים כחפץ ידידכם.

עמנואל מיכלין

כתבתי בעבודתי על פה. אך כשבאתי הביתה ולקחתי את מכתבך האחרון לקראו שוב – נוכחתי שהכל משובש אצלי אודות החומר ששלחתי (אולי ששלחת – העורך) ואי"ה ביום א' אוסיף על מכתבי זה. הנ"ל

וגם את החומר אקרא עוד הפעם.

עיונים במכתב

"בירוקרטיה בהמשרד"

בענין ה"בירוקרטיה בהמשרד" (במזכירות של הרבי מליובאוויטש), בררתי (עורך הספר) את הדבר אצל מקורב למזכירות של הרבי, והוא אמר שרבים אמרו את התלונה הזאת. אך המציאות היתה שאחרי שהרבי הכתיב למזכירים את תשובתו, הם הזדרזו ותקתקו את דברי תשובתו של הרבי, והיו מניחים את המכתבים המוכנים על שולחנו של הרבי. אלא שהרבי לא היה תמיד חותם מיד על המכתבים, והיו נערמים על שולחנו של הרבי מכתבים רבים. ומיד באותו יום שהרבי היה חותם על כל המכתבים, היו המזכירים עמלים שהמכתבים יישלחו באותו יום.

חתימה ותיקונים במכתבי הרבי

וכן בררתי בנוגע לחתימה והתיקונים: החתימה היא כמובן של הרבי בלבד, ואילו התיקונים, הרי שלעיתים היו המזכירים עצמם מתקנים טעויות  לפני שהיו מניחים את המכתבים על שולחנו של הרבי, וכאשר הרבי היה קורא את המכתב המוכן לפני שהיה חותם עליו, הוא היה מקפיד מאוד להוסיף פסיקים איפה שצריך וכדו' ולתקן את הדרוש תיקון. ולעיתים קרובות היה הרבי מוסיף כמה מילים בכתב ידו הקדושה.

תהיותיו של ר' עמנואל על תשובתו של הרבי

בנוגע לכל התהיות של ר' עמנואל, ראה מה שכתבנו לעיל בפיסקא "אחרית דבר בענין ההוצאה לאור של ספרו של ר' עמנואל מיכלין".

פיענוח של הראשי תיבות

פיענוח של הראשי תיבות, "הוו"ח אי"א נו"נ כו'": הותיק וחסיד איש ירא אלוקים נכבד ונעלה (ואולי נחמד ונעים). "ת"ח": תשואות חן (כמו תודה).

מכתבו התשיעי של ר' עמנואל מיכלין

תוכן המכתב: היחס של החפץ-חיים זצ"ל אל אדמו"ר הרש"ב נ"ע ● מה אמר הרש"ב על החפץ חיים ● במכתבך האחרון מצאתי עצות שכמעט כולן נכונות ● אני משתדל להכניס קצת הומור

ב"ה יום ב' פ' בלק

יעקב חביבי! אמנם לקחתי את כל החומר וקראתיו עוד הפעם, יש שם איזו ריזולוציה, אף שהיא סתומה, אך זה לא חשוב, אני כמובן אכתוב על זה, אי"ה, ועל האסיפה בקורוסלו.

עוד הפעם נתרשמתי מהרשימה, ומה שיש לציין – זהו היחס של החפץ-חיים זצ"ל אל הרש"ב נ"ע, הכל, כל המתנגדים, יודעים להעריך את הח"ח, אז למה שלא יקחו ממנו את יחסו ודבריו כלפי הרש"ב נ"ע?

זוכרני שר' יעקב לנדא שליט"א עוד לפני חמשים שנה ויותר אמר לנו, שהרש"ב אמר, שלו היה עכשיו הבית-המקדש – היה הח"ח הכהן הגדול.

הפכתי והפכתי שוב במכתבך האחרון, ומצאתי בו עצות, כמעט כולן נכונות.

בנוגע ל"נאפ" – כבר נתתי פעם הסבר בתחילת הספר, ואילו אתה קראת את החומר מן האמצע.

אני מתקשה לפעמים באיזה מאמר חז"ל – אם כדאי להשתמש בהם, ואם כן – הלהביא את המקור, ואיפה – פה במקום, או למטה.

אני משתדל להכניס קצת הומור, כדי להקל את הקריאה, אם זה כדאי מכל הבחינות.

בענין חשבון הנפש על הסכומים הגדולים הדרושים – אני ידעתי זאת מתחילה. נראה מה יראה הזמן.

בזה אני מסיים מתוך תודה

                                         וכבוד רב      ידידך עמנואל

עיונים במכתב

מאיזה תאריך המכתב?

במכתב זה לא מצויין באיזה שנה הוא נכתב, אך ככל הנראה הוא מיום ז' תמוז תשל"ט, והוא בא כהמשך לסוף מכתבו השמיני.

הקשר שהיה לר' עמנואל מיכלין עם הרב יעקב לנדא ז"ל

הקשר שהיה לר' עמנואל מיכלין עם הרב יעקב לנדא, היה במסגרת "תפארת בחורים" במוסקבה בה השתתף ר' עמנואל, והרב יעקב לנדא עמד בראשה. כאן המקום לציין שידוע לנו, שר' עמנואל התכתב עם הרב יעקב לנדא מאז עלותו לארץ ישראל.

מכתבו העשירי של ר' עמנואל מיכלין

תוכן המכתב: האם הרבי קרא את שני הפרקים ● צר לי על טרחותיך ● בקרית ים יש בית חב"ד, ואני נכנס לשם לפעמים●הבעלי-תשובה במוסקבה זה ממש נס מן השמים ● זה שגבאי בית-הכנסת במראינה רוסצה מאפשרים, זה אחד מן העשרה נסים ● אני מתפעל מידיעתך בהוויות העולם וגישתך לכמה ענינים● אני מקבל ברצון את עצותיך בענין ההקדמה ●עם רבנו שליט"א בראש

על המעטפה חותמת מתאריך 13,9,79 כא אלול

ב"ה כ' אלול תשל"ט

לכב' ידידי מאז ומקדם ר' יעקב אלישביץ שליט"א

מתוך שמחה קבלתי את מכתבך. אתה רואה אופטימיות רבה מצד יחסו של הרבי שליט"א אל הענין ואתה בטוח שהוא קרא את שני הפרקים. אני מצידי חושב שמכתבו היה יכול להיות כתוב אפילו ללא קריאתם, פשוט לפי מכתבי אני אליו.

תודה רבה לך עבור החומר הנוסף ששלחת לי. אך צר לי על טרחותיך וגם על ההוצאות. למשל – זה שמהספר תולדות לוי יצחק – דוקא הספר הזה יש לי. במקרה זה וגם במקרים אחרים, אם עוד יבואו לידך, כדאי שתודיע לי שבספר זה וזה יש משהו בעמודים  אלה ואלה, ואני אשיג אי"ה. יקר הוא שאתה מצביע לי על כך ואת הטרחה אין לי להטיל עליך, זה שאני יכול לעשות בעצמי. בקרית ים יש בית חב"ד, ואני נכנס לשם לפעמים, ויכול להשיג שם מה שצריך.

זה שמשמח את לבנו – הם הבעלי-תשובה במוסקבה, שפועלים במרץ כזה. זה ממש נס מן השמים. מאין לקחו את הזיק היהודי והחסידי, מי המשפיע שלהם! וגם תמהני שגבאי בית-הכנסת במראינה רוסצה נותנים להם להפוך את בית-הכנסת למקלט לקבוצה כזאת. זה בכלל אחד מן העשרה נסים. הם, האברכים ההם שנמצאים בתנאי השמד והרדיפות וניתוק מלא מן העולם היהודי – הם לא רק שיצרו לעצמם חיי רוח למרות הכל, אלא גם מפיחים רוח חיים והתעודדות בנו – אנחנו, שחיים פה על אדמתנו. אוי ואבוי לנו לארצנו ולעמנו ולמצבנו הרוחני שאנחנו זקוקים לעידודים מן הצד, מבית-הכלא ההוא. אתה בישיבתך בירושלים וב"תוך עמך" – לא מרגיש כך את הדבר כמו אני, היושב בעיר ……. .

רצוני להוסיף, ידידי מר יעקב, שאני נתפעל מידיעתך בהוויות העולם וגישתך לכמה ענינים מתוך הבנה עמוקה ושכל חי. כבר אמרו חכמינו ז"ל: "יהיב חכמה לחכימא", הרבה עצות שהבאת במכתביך, וביחוד – במכתבך זה בענין ההקדמה – יש בהן חכמה והבנה נכונה ואני מקבל אותם ברצון. מאד רצוני ליתן לך לקרוא משהו, ביחוד היה מענין לקרוא את הסעיף "ישיבת קול יעקב" – נראה איך יפול הדבר.

ובכן, ידידי, מתקרבת השנה החדשה ואני תפילה ותקוה שיחדש ה' לנו שנה טובה ומבורכת, שנת בריאות הגוף והרחבת הדעת ושיהיה שלום מוחלט לארצנו ולעמנו ורוב שלום לאנשי שלומינו בראש עם רבנו שליט"א. קבל נא את הברכה אתה וביתך ממני ומרעיתי שתח' ייטיב ה' לנו הכתיבה והחתימה.

ידידך דורש שלומך באמת                עמנואל

עיונים במכתב

מענה למכתב שלא הגיע לידינו

המכתב הזה הוא מענה למכתב של ר' יעקב שלא הגיע לידינו, ויחד עם המכתב צירף ר' יעקב חומר לתועלת ספרו של ר' עמנואל.

אחד מהעשרה ניסים

הפליאה של ר' עמנואל ור' יעקב מתופעת בעלי התשובה במוסקבה בשנת תשל"ט, והחשבת הרשיון של גבאי בית הכנסת במארינה רוסשצ'ה לבעלי התשובה לפעול בתוך בית הכנסת, כאחד מה"עשרה ניסים", ממחישה לנו את חומרת רדיפת הדת שהיתה בשנים שלפני זה, שאז כל זה היה מופרך לחלוטין.

מכתבו האחד עשר(?) של ר' עמנואל מיכלין

תוכן המכתב: שולח חבילה ● כשאהיה בירושלים אתקשר, ואולי נפגש

ב"ה

לכב' ר' יעקב אלישביץ'!

החלטתי  לשלוח לכם בדואר, כי לא יודע בדיוק מתי אסע לירושלים. בטוח שהכל יביא (יבוא?) בשלום. (עוד הוספתי תיק ניילון. וגם לא יודע אם יהיה לו זמן, כי בכל ביקורי – קצר מאוד הזמן וכל רגע יקר לי. אך בבואי אני אתקשר אליכם, אם יהיה רצוי – אולי נוכל להפגש. אני מבקש לאשר את קבלת החבילה.

בברכת כוחת"ט עמנואל מיכלין

מכתבו השנים עשר של ר' עמנואל מיכלין

עיונים במכתב

בשלב זה נמצא ר' עמנואל בשלב מתקדם של כתיבת ספרו.

תוכן המכתב

נפסק מירוץ המכתבים בינינו ●כתבתי עליך שמונה דפים גדושים ●"נפלת בידיים טובות" ●גמרתי את הפרק "מרכז היהדות" ●כתבתי את הפרק ישיבת "קול יעקב" ושאבתי הרבה ממכתביך ●הייתי רוצה שנפגש ●כתבתי מכתב להרב גורן

ב"ה כ"ח מר חשון תש"ם

לכבוד ידידי כנפשי, מר יעקב שליט"א, אתה וביתך!

נפסק מירוץ המכתבים בינינו ואין אני יודע כלום משלומך ומבריאותך ומשלום ביתך וצאצאיך שיח'.  אני מאד מתענין קודם כל בזה, ומקווה שאשמע ממך בשורות טוב משמחות את הלב.

א – אני שתקתי כל העת, כי דחיתי זאת להזמן שאתחיל לכתוב את הפרק עליך. והנה שיניתי קצת את הסדר והחלטתי  להקדים את זה, וסידרתי זאת בתוך סעריא (סידרה – העורך) קטנה, של אישיות מסביבתו של הרב שליפר – שתי – שליליות, ואחת, – חיובית, זהו אתה, בכבודך ובעצמך. כמובן על שניהם לא כתבתי הרבה, הם אינם שווים את הנייר, שאני כותב עליהם (אלה הם אבא ליב וליב), אך כשהגעתי אליך – כתבתי שמנה דפים גדושים.

כמובן הרביתי בשבחיך, אך לא לקחתי לי למשימה לעשות לך ריקלמה (פרסומת – העורך), פשוט כתבתי את אשר עם רוחי ולבבי, וקושט דברי אמת. כמובן, השתמשתי בכל החומר ששלחת לי בתור אינפורמציה, ובהמכתבים – כמה מהם הכנסתי במלואם או בחלקם, בקיצור – יש בו בהמאמר ים של אינפורמציה, ותנאי הזמן והמקום, התנהגותך, מעשיך, אישיותך פעילותך ופעולותיך, ההתמסרות ומסירת הנפש. – עכשיו יש לך דאגה אחת – שלא תפול לתוך גאוה, ח"ו. האמת נתנה להאמר – איהר זייט אריין גיפאלן אין גוטע הענד (אתה נפלת בידיים טובות – העורך). מסופקני אם מישהו אחר יצליח לצייר תמונה כזו. כמוני.

ב – גמרתי את הפרק "מרכז היהדות". יצא זה פרק גדול, ויש בו הרבה בשר כמו שאתה מביע זאת. החומר העיקרי שעליו בניתי הכל שימש לי הספר – דו"ח סטנוגרפי על הועידה של נציגי כל הכנסיות והדתות בזאגורסק בשנת 1952. הוא נתן לי גם את החמר וגם את הלבנים, ומאחר והכל כתוב שם שחור על גבי לבן – אין להכחיש את כל המסקנות שמאליהן יוצאות משם, והכל אמת ויציב, אני רק גיליתי זאת ונתתי פירוש לזה.

בתור הקדמה ומבוא והתחלה השתמשתי בכל החומר שלך על כל האסופות של הרבנים, אולם היו לי ממנו הרבה צרות והרבה שברתי את הראש. כי החומר הוא בא כקטעים קטעים ממקומות שונים ויש ביניהם אי-התאמה ולא יכולתי להקים מהם תמונה שלמה ואחידה. כמה פעמים התחלתי ונסוגותי, אחר כך עשיתי מאמץ על עצמי ובניתי זאת, כשאני לא בטוח שהכל נכון, הפרק הזה הוא גדול בכמותו ואחד מן הכי-רצינים.

ג – עוד קודם לזה כתבתי את הפרק ישיבת "קול יעקב", גם בזה שאבתי הרבה ממכתביך. הפרק הזה יצא מעט "יבש" ואני לא מרוצה ממנו.

אני הייתי רוצה שנפגש ונשב ביחד כשלש שעות ונקרא את הפרקים הנזכרים פה. היה זה חשוב מבחינת להתקרב אל האמת שלא יהיו שם מקומות "חלשים", שמישהו יוכל להזימם.

נאר וויא קומט די קאץ איבערן וואסער! (איך עובר החתול מעל המים! – העורך). אני כרגע לא מתכנן נסיעה לירושלים, אין לי האפשרות וגם לא יצאו עוד ענינים, שבגלליהם אהיה צריך לנסוע לשם. יכול היו יופיעו ענינים אלה, והלואי שיופיעו, אז אני דוחה את הנסיעה לזמן ההוא. אתה יושב במקום ולא זז משם. אני מזמן הזמנתי אותך לבקר אותנו, ולא רק בגלל זה, אלא כהמשך לידידותינו מכל השנים הקודמות. אולי אתה בא לחיפה?

לפני שלושה חודשים כתבתי להרב גורן מכתב על עניני הספר ומכתב כזה שלא יכול שלא לנגוע בלבו. עד היום לא קבלתי תשובה.

עד היום עוד לא פעלתי שום דבר, אך אני אומר לעצמי: "דיה לצרה בשעתה". צריך לכתוב ולהתקרב אל הקץ.

מה כותבים לך מבית הרבי? אולי יש משהו מענין?

בזה אסיים ואשלח לך כל הברכות החמות של ידיד ולידיד.

ד"ש לרעיתך שתח' ולשניכם מרעיתי אני שתח'

ידידך ודורש שלומך          עמנואל

כל מה שקבלתי ממך שמור אצלי והכל אחזיר לך בע"ה.

עיונים במכתב

ברשותנו מעטפה ריקה שנשלחה על ידי ר' עמנואל, ועל החותמת שלה תאריך ל' תשרי תש"מ   20.11.79, ייתכן שהמכתב הזה נשלח במעטפה זו, וייתכן שהיה עוד מכתב שלא הגיע לידינו.

מכתבו של ר' יעקב, הבא כמענה למכתבו השנים עשר של ר' עמנואל מיכלין

תוכן המכתב: על אסיפת הרבנים בקיוב ● על התלמידים בישיבת "קול יעקב", איך למדו וממה התפרנסו ● רוב התלמידים למדו 3-5 שנים ● שלום בית של התלמידים ● התלמידים לנים בבית הנימול ומתפרנסים מזה ● נתתי נסיון מעשי במילה לתלמידים ● זלמן ליפשיץ למד קצת לאטין ● נסיון מעשי ללומדי שחיטה ● ר' יעקב משכנע יהודים לתת לתלמיד לשחוט את התרנגול ● חיפשתי כל מיני נדבנים שרצו לעזור לבחורי ישיבה ● ליהודי שומר-מצוות יותר קל לחיות כשהוא שוחט או מוהל ● הפרנסות הנוספות של השוחטים והמוהלים ● התלמידים שלמדו שחיטה ומילה, סך הכל כשלושים איש ● עוד על פרנסות התלמידים ● קיבלתי 100רובלים משכורת ● כדי לא להפנות אלי את הזרקורים ● מתוך הספר "יעקאטערינוסלאב" ● קטעים מעיתון מעריב ● על הבעל תשובה ממוסקבה ● על בעלי תשובה ובעלות תשובה במוסקבה ● ר' מרדכי ליפשיץ לא רוצה לימול גדולים ● המשפיעים של הבעלי תשובה ● היושב ראש החדש בבית הכנסת הגדול ● השלטונות בקשו מהבעל תשובה להיות רב במוסקבה בנימוק שכך רצונו של הרבי! ● מלאכת שחיטה-ומילה אף אחד (מהבעלי תשובה) לא רוצה ללמוד כי כולם רוצים לעלות ארצה ● חושש שרבים יתקלקלו בארץ ● הבעלי תשובה הם תוצאה והמשך מ"תפארת בחורים" ומישיבת "קול יעקב" ● לא רק במוסקבה אלא גם בערים אחרות יש בעלי תשובה ● מה שכתבתי זה מעט מן המעט ממה שאפשר לכתוב על "הישיבה" ● עשר שנים המטורפים האלה ● אין לשער את כל היסורים שעברו עלינו ● אל תתפלא מה שאני כותב הכל בצבעים ורודים, כי מעולם לא הסתכלתי אחורה רק קדימה ● כל היום אני רץ ברחבת "הכותל המערבי" ● מבצע "תפילין" ומבצע "חינוך" ● אתמול קיבלתי רשות מהמחנך מקיבוץ "השומר-הצעיר" להגיד "שמע ישראל" עם מאות ילדים ● בערב כאשר אני בא הביתה הרגלים שלי מסרבים ללכת

בס"ד יום ד' לסדר ויפגע במקום שנת תש"מ ירושלים ת"ו

לכ' ידידי ומוקירי ר' עמנואל וזוגתו הכבודה וכל משפ' ברכה והצלחה רבה!

את מכתבו קיבלתי, תודה רבה בעד האיחולים וד"ש. אנחנו ב"ה כולם בריאים וכן למר ולכל משפ'. אני שש לענות לך על המכתב בהקדם, וגם להוסיף קצת שלפע"ד נחוץ לפרק "הישיבה".

על אסיפת הרבנים בקיוב הנני מביא לך את כל הקטע שחסר לך על הוועידה בקיוב, מתוך ספר "יקאטרינוסלאב" מהרב ה"ר צבי הרכבי ז"ל דף 57 "בועידת אחדות" שנתקימה בקיוב, שאיחדה את כל האירגונים הדתיים באוקראינה בקיץ 1917, נבחר כחבר הנשיאות הרב גלימן ז"ל, יחד עם רבו הגאון ר' חיים עוזר גרודז'נסקי. (את הועידה פתח הרב שלמה אהרונסון ז"ל. הרב גלימן, יחד עם חבריו הציונים הדתיים, העביר באותה ועידה סעיף ארץ-ישר' "ישוב ארצנו הקד' על פי התורה והמצווה היא אחת החובות הקדושות, המוטלת עלינו. הסתדרות "אחדות" עוסקת בחינוך, בישוב הישן והחדש". בעבודה הארץ ישראלית , נכללה תמיכה בת"תים ובישיבות וגם החזקת פועלים ובעלי מלאכה בארץ ישראל. (הסוף יש לך בעמוד 118) זה העיקר. (אחרי כל האסיפות שהתקיימו במוסקבה, קיוב, מינסק, לנינגרד צריכה היתה להיות אסיפה כללית בעיר לנינגרד, שלא נתקיימה בעקבות המהפיכה).

ישיבת "קול יעקב" המשך. (איזה פרטים על התלמידים, איך למדו, וממה התפרנסו). מיד עם פתיחת הישיבה והתחלת הלימודים, התברר שאם לא נמצא לתלמידים מסוימים כסף למחיה להם ולמשפחותיהם, שעל פי רוב גרו בערים אחר'. אעפ"י שהם בעצמם גמרו אומר להכנס לישיבה וללמוד תורה ואומנות מלאכת הקודש על בוריה, הם לא יחזיקו מעמד, כי המאה רובלים שהם קיבלו מהישיבה, לא די היה להם ולמשפחותיהם, ושיש חשש שאחדים מטובי התלמידים יפרשו מן הישיבה, ויפסיקו את הלימודים, אם נביא בחשבון שהם צריכים ללמוד מספר שנים- וגם היו (ביניהם – הערת העורך) תלמידים די חלשים בלימודי קודש, והיה צורך להתחיל ממקרא, שידעו לכל הפחות, את המינימום שהשוחט צריך לדעת, ולא נדבר על הפוסקים האומרים: שהשוחט צריך להיות בקי בכ"ד ספרי קודש, ירא-שמים מרבים (ואין בור ירא חטא) ועוד. וב"ה רוב התלמידים למדו 3-5 שנים. ובקיצור היה עלי להמציא להם עזרה נוספת מן הצד. כדי שילמדו תורה בלי דאגות, והעיקר היה נחוץ לעודד אותם, ולהכניס בתודעה שלהם שכדאי להם להמשיך ולרכוש את אומנות מלאכת-הקודש שחיטה ומילה, עלי להדגיש כי היו סכסוכים רבים בין התלמידים ונשותיהם בענין זה…… ……… ……. …….. ……… ……. …….. …… ……… ……. ….. …… ……… ……. ……… …….. …… …….. ……….. ……. …….. …….. …… כן היו סיכסוכים על רקע אישית, שנשותיהם לא רצו לחיות בנפרד שנים רבות. אחדים מתלמידי גרוזיה באו עם נשותיהם לגור במוסקבה וקיבלו אישור מהשלטונות, מאחר שבעליהן המציאו תעודות שהם לומדים בישיבה. (כמובן הרישיון לגור במוסקבה היה זמנית) כל זה השיג הרב לוין ז"ל בקשיים נכרים,

כדי להקל על התלמידים הבעיה הכספית, עשיתי כל מיניתחבולות והמצאות. על כל בריתות-מילה לקחתי את התלמידים כאסיסטנטים, העוזרים לי, ואחר המילה הצעתי לפני ההורים של הילד את אחד מתלמידי (לפי התור) שהוא ילין בביתם וישגיח על הילד הרך-הנימול – במקום אחות, ויעשה כל מה שנחוץ לילד, להחליף החיתולים לעשות תרחיצים, להחזיק את הילד כשהוא בוכה, בקיצור לעשות הכל, מה שנחוץ לילד עד שיסירו התחבושת. על פי רוב הורי הילד היו מאד שמחים להצעתנו, כי לא ידעו איך לטפל בילד אחרי המילה. שלא כנשים העבריות בארץ שהם מומחים גדולים בענין זה, שאפילו בעצמם מסירים את התחבושת למחר אחרי מילה, כי יש להם לאמותיהם ולסבתיהם ניסיון גדול בזה מאחר שהם ברוכי ילדים כן ירבו. לעומת-זאת היהודיות ברוסיה שיש להם על פי רוב ילד אחד, לא יודעים בכלל איך לטפל ומה לעשות עם הילד. ובתמורה בעבור השרות הזה, היו משלמים לתלמיד 50 רובלים ובתודה, למחרתיים בא האסיסטנט לרחוץ את הילד בפעם הראשונה אחרי המילה, וגם בשביל זה היה מקבל משהו כי פטור מכלום אי-אפשר, והמנהג הזה התפרסם עד כדי כך, עד שהורים שרצו להכניס את בנם בבריתו של א"א היתנו מלכתחילה, שמישהו ילין בביתם ויטפל בילד.

והעיקר: התלמידים רכשו נסיון רב, עד שבזמן קצר יכלו בעצמם להסיר את התחבושת אחרי-מילה (התחבושת צריכה להיות מעת-לעת) וכאשר התלמידים למדו את מלאכת-המילה המעשית על בוריה, והייתי בטוח בהם, שלחתי אותם לפרקים, לערים אחרות, איפה לא מכירים אותם, לעשות ברית-מילה, וב"ה הכל היה בהצלחה.

למותר להדגיש שזה נמשך זמן רב, בערך שנה ויותר, עד שנעשו מומחים, ואפשר היה לסמוך עליהם.

ובכלל: אומנות מילה המוהל היה רוכש מאביו-המוהל בדין חזקה, והאב היה לומד את בנו, או החותן את חתנו שנים רבות. את המילה הראשונה רצוני-לומר: החיתוך היה המוהל עושה לבנו, ומהיום ההוא והלאה הוא נחשב למוהל לכל דבר. יש מוהלים שעוסקים בלימוד אחרים, את מלאכת-הקודש מילה, כמו למשל באר"ה שמלמדים את התלמידים הכל, חוץ מחיתוך, ולוקחים בעד זה חמש-מאות דולר – ויותר. התלמיד הזה, צריך לחכות עד שאשתו תלד בן, או שצריך לחפש עני שאשתו ילדה בן, והם בשביל כסף נותנים לתלמיד הזה למול את בנם בפעם הראשונה. (או שהיו מחפשים תינוק שמת ר"ל קודם המילה). נמצא: שלמוהל כזה חסר העיקר החיתוך. כי מי יתן את בנו לתלמיד, שלא מל אף פעם, ואני נהגתי לתת לעשות חיתוך לתלמידי בברית-מילה, שהיה בלי אנשים, אז הסנדק היה אחד מן התלמידים, השני עשה את החיתוך, השלישי עשה את הפריעה, הרביעי עשה את התחבושת, ואני עומד על-ידם, וב"ה הכל בסדר כדת-וכדין, "וזה הקטן יהיה לגדול".

זלמן ליפשיץ, אף הצליח ללמוד קצת לאטין, ולרשום בעצמו מתכון לבית מרקחת, בשביל תרופות הנחוצים לברית-מילה, ולעשות לו שם שהוא מוהל-מומחה.

ללמוד אומנות שחיטה היה יותר פשוט: למדתי אותם במשחטה שלי בחצר בהכנה"ג, וכאשר ידעו קצת לשחוט, הם עמדו יחד איתי ושחטו – כשאני עומד על גבם. רבים לא רצו לתת להם לשחוט, מחשש שיתנבלו את העוף, שהשיגו בקושי גדול, בשוק שהיה רחוק ממוסקבה, ושאי אפשר יהיה להשיג עוף אחרת שקנו בשביל שבת-קודש. (ולא בשביל הפסד-גדול, כי היינו מחזירים להם את הכסף שהפסידו) אז נהגתי לומר להם, ומי יהיה שוחט לבניכם אחריכם, הלו אתם לא רוצים ללמוד את בניכם לשוחטים, רק לרופאים, מהנדסים – וכו' וכו'…

התלמידים שכבר למדו את אומנות השחיטה, הייתי שולח אותם, ערב שבת ובפרט ערב החגים, למקומות שונות בפרברי מוסקבה, וגם לערים אחרות הסמוכות לה, בגלל מחסור הגדול בשוחטים. (וככה נעשו מומחים.) גם חיפשתי כל מיני נדבנים – וגאלנים, חסדנים ומתנדבים שרצו לעזור לבחורי ישיבה – ובכך הבעיה הכספית, במידה מסויימת באה על פתרונה. והתלמידים הבינו שיש להם סיכויים טובים לרכוש את אומנות מלאכת הקודש-שחיטה-ומילה.

ובכלל אני אגיד לך. שליהודי שומר-מצוות, ומתלבט איזה פרנסה לבחור בלי לחלל את השבת, ולהתפרנס בכבוד, יותר קל לחיות כשהוא שוחט או מוהל. כי מה לי, כשאני חי בפחד, ועובד כשומר-חינם, או מלאכה אחרת , פשוטה וזולה, כדי לשמור על שבת-קודש, ומקבל משכורת על "לחם צר ומים לחץ" ויש לך יותר מילד אחד, או שאני שוחט או מוהל, זה חשבון פשוט. ואם אתה רוצה, הוא יכול להיות גם שומר-לילה או לעבוד במלאכה אחרת רשמית וגם שוחט-ומוהל.

הרב ר' גרשון קליבנסקי היה בעיר טולה שוחט, וגם עבד רשמית כמפיץ כרטיסים לבתי קולנוע-ותאטרואות. הרה"ג ר' העניך-רפופורט, היה שוחט בבה"כ דצ'ירקיזובו והיה מנהל-חשבונות, ר' שמואל משורר היה שוחט ועבד בחברא-קדישא, אני הייתי שו"מ בדניפרופטרוווסק ועבדתי בכל מיני מקצועות, מפיץ כתבי-עת, בכריכיה, שומר-לילה ועוד. הרב ר' העשל-הורוויץ היה פשוט-כפשוטו סנדלר, כמדומני שהוא לקח דוגמא מהתנא ר' יוחנן הסנדלר ז"ל, ורכש את המקצוע שלו, וכן כולם. האם חסר עבודה ברוסיה.

מהצרור מכתבי-אישור ששלחתי לך, רואים בבירור שתלמידי ישיבה סך הכל כשלושים איש, כחמש עשרה למדו בישיבה, והחצי השני מחוץ לכותלי הישיבה, שמשו כשומי"ם (= כשוחטים ומוהלים) בק"ק בכל רחבי ברה"מ ופרנסו את משפחותיהם בכבוד, וגם כשעלו ארצה, לא זנחו את מלאכתם-מלאכת הקודש, זה סימן ברור שהם מרוצים מהמקצוע שלהם שרכשו בישיבה, וש"מתן שכרם בצידם".

חוץ מזה: בישיבת "קול יעקב" היו תלמידים שניסו את מזלם במקח-וממכר עם כל מיני סחורות שהשיגו בתור-בחנויות, בתשמישי קדושה שנתמזל להם לקחת מהשגרירות, אחדים מהם התפרנסו מחזנות על ימים-נוראים, מרדכי ליפשיץ, העשל-גורביץ, מרדכי-דינר ואחרים, בביתו של שמואל-משורר היה מנין בשבתות, מיכאל-ארונוב היה שומר-לילה בבהכנה"ג וכו' ובכך השיגו את מחייתם בקושי, כדי שיוכלו לגמור את לימודיהם בישיבה.

אף אני בחלומי קיבלתי 100-רובלים משכורת, בעד שחיטה, קריאת-תורה ככוללניק, כי באופן רשמי נחשבתי תלמיד-ישיבה, וזה שלימדתי את התלמידים מילה ושחיטה, היתה נחשבת כעיסוק חובבני, וכל כך למה? כדי לא לפנות אלי את הזרקורים יותר מדי.

1) מצורף בזה פרק "ישיבה" מתוך הספר "יעקאטערינוסלאב" מאת הרב ד"ר צבי הרכבי ז"ל שלפיענ"ד דוגמא טובה, כתוב בסגנון פשוט עם הרבה תמונות ומסמכים שעל טיבו אתה יכול לתהות ע"פ השני הפרקים, ביוגרפיה של הר' לוין ז"ל, ו"הישיבה ביעקטרינוסלאב". הסופר המנוסה הזה היה זקוק 20 שנים, כדי לכתוב אותו, הספר מכיל סך הכל 80 דפים.

2) קטע קטן מתוך עתון "מעריב" על כל מיני דתות בברה"מ, עם סטטיסטיקה.

3) כתבה במעריב "המשומד" לדעתי: כולם מעשי ידי שטן ועוזריו ק.ג.ב.

תפארת צעירים במוסקבה

הנה כשבועיים בא מברה"מ עוד צעיר בעל-תשובה, כבן שלושים, נשוי, במקצועו מתימטיקאי, מזוקן ועם פיאות שזורים (= כנראה הכוונה מסולסלים) ארוכים, והיה לפלא גדול בעיני כל רואיו. גם הפתיע את כולם בידיעותיו, בנגלה-ובנסתר, וכן בפוסקים, וכעבור ארבעה ימים אחרי בואו, כבר נכנס אל הכולל חב"ד ולומד בעיר העתיקה בבית כנסת "צמח-צדק" בהתמדה גדולה.

ומספר: שהוא ממשפחה לא דתית, והנה כארבע שנים שהוא בע"ת, עבד כשומר-לילה וכל הזמן לומד תורה יחד עם כשלושים צעירים אחרים, בבהכ"נ מ-רוצ'ה. יש שם שתי כיתות, כיתה אחת מטעם חב"ד, וכיתה השניה תחת השפעה של הרב הג' דוב סולוביצ'יק מבוסטון. הרב פנחס טייץ' מביא להם כל החומר הדרוש, גם תשמישי קדושה, כמו תפילין מהודרים, מזוזות מהודרות כל מזוזה עולה 20 דולר וכו'.

חוץ משתי כיתות אלה, יש עוד כיתה של צעירות, והם כבר שלחו שאלה לרבי מליובאוויץ' האם מותר ללמוד יחד איתם תחת גג אחד. עוד שאלה יוצאת דופן היות שישנם יהודים שהמירו את דתם ר"ל, וכמה מהם חשים לאחרונה משיכה ליהדות ורוצים להצטרף לשיעורי-תורה, מה צריך להיות היחס כלפיהם. (ראה קובץ "יגדיל תורה" גליון ג (יא) תמוז ה'תשל"ט את התשובות של אדמו"ר שליט"א, דרך אגב במילים ספורות מזכיר "תפארת בחורים"), (הכותרת "ג' תשובות בענייני קירוב רחוקים").

ועוד הרבה שאלות שלא באו בדפוס, כמו שאלת, כהן שנשא גרושה, בענין האם מותר לפנות לרופא שימול-גדול, מאחר שר' מרדכי לא רוצה לימול גדולים, ועוד.

המשפיעים שלהם: יהודי אחד בשם שחנובסקי, וחתנו של הרה"ח המפורסם יעקב ז'ורביצ'ר – גץ (ככל הנראה הכוונה לגצ'ה וילנסקי, שהוא ובנו של הרה"ח יעקב ז'ורביצר נשאו שתי אחיות, ואם כן הוא לא היה חתנו של הרה"ח יעקב ז'ורביצר, אלא מחותנו – הערת העורך לאחר בירור אצל ר' ראובן גלפרין שי' נכדו של הרה"ח יעקב ז'ורביצר – , (וכיון שהוא גיס בנו של הרה"ח יעקב ז'ורביצר, לכן אפשר לטעות ולחשוב שהוא חתנו!)), גם מרדכי (ככל הנראה ליפשיץ) יוצא ונכנס לשם. בזמן האחרון הוא הצטרף להמשפיעים.

על היושב ראש החדש בבהכנה"ג מספר: שהוא רשע-מרושע מאין כמוהו.

רב אין שם, והשלטונות בקשו ממנו שהוא יסכים להיות-רב- וכשסירב אמרו לו הלו גם הרבי רוצה שליהודים יהיה מנהיג.

ישיבה בבכנה"ג אין.

מלאכת שחיטה-ומילה אף אחד לא רוצה ללמוד, מאחר שגם הוא וגם אחרים, כולם רוצים לעלות ארצה.

עם אוכל-כשר שם קשה, כי הם שומרי מצוות עם כל הפיסצ'קעס, חלב למשל – לא אוכלים מחשש חלב עכו"ם וכו' וב"ה שיש בשר ועוף כשר.

על השאלה: איך הרושם מן הארץ? אמר שהוא חושש שרבים יתקלקלו פה.

והנה הרב גורן חושב, שחוץ מארץ-ישראל אין יהודים, ואין יהדות, ובפרט בברה"מ.

אני חושב ש"תפארת צעירים" כמו שאני קורא אותם, הם תוצאה והמשך מ"תפארת בחורים" ומישיבת "קול יעקב", (טוב יהיה אם תציין את הקשר הזה). ומכל הסיפורים של הצעיר: תאר-לך איזה אור הם מפיצים מסביב ואיזה כח משיכה יש להם על הצעירים. כן שמעתי שלא רק במוסקבה אלא גם בערים אחרות יש בע"ת, ולומדים תורה.

ידידי כל מה שכתבתי על רגל אחת, זה בהחלט המעט מן המעט מה שאפשר לכתוב על "הישיבה" אבל אין לי הכשרונות הדרושים, הזמן הרב, את הזכרון הבלתי רגיל, כדי לזכור כל מה שעבר על "הישיבה" בכלל, על המורים ועל התלמידים, על ראשי הישיבה ועל כל אשר שרתו בקודש במשך יותר מעשר שנים המטורפים האלה, ובלי רשימות.

אין לשער את כל היסורים שעברו עלינו, "על כן יאמרו המושלים" – 'אז א מענטש איז שטארקער פון אייזן', (האדם חזק יותר מברזל) ע"כ אני לא רוצה אפילו לכתוב עליהם, כי הכל קבלנו באהבה, "ויהי נא עמלינו לרצון לפני אדון כל". לכן אל תתפלא מה שאני כותב הכל בצבעים ורודים, כי מעולם לא הסתכלתי אחורה רק קדימה, כי לו הסתכלתי על הסכנות האורבים לי, לא יצא מהישיבה אף שוחט או מוהל אחד וכמו שאומר הפייטן: "גויל אלו רקיעי, קני כל חורשתא, דיו אלו ימי, דיירי ארעא ספרי"… אי אפשר לכתוב כל הצרות.

ידידי אתה מזמין אותי שאבוא לנהריה על איזה ימים, והלוואי שיכולתי לעשות זאת. כל היום אני רץ ברחבת "הכותל המערבי" משעה 9 בבוקר עד השעה 3-5 אחר הצהרים, ומניח תפילין ליהודים. רבים מהם לא יודעים מה זה תפילין, והם מפחדים להניח, וצריך לשכנע אותם שזה לא זריקה ולא כואב. רבים לא הניחו תפילין 20-50 שנה, רבים לא יודעים לעשות ברכה, לקרא, שכחו איך להניח והם מתביישים, ובפיהם כל מיני תירוצים, אני כבר הנחתי, יש לי תפילין בבית, אני אבוא מחר, אין לי זמן, אני לא רוצה וכו', ומעולים מרוסיה אפשר לשמוע עוד תירוץ, עשו לי כבר ברית-מילה ועוד. וככה אני ואנ"ש מניחים למאות אנשים במשך כל היום משעה 7 בבוקר עד שקיעת החמה. זה נקרא מבצע "תפילין". נוסף לזה יש מבצע "חינוך" היות ובאים לכותל הרבה ילדים עם הוריהם, מוריהם ומחנכיהם, כיתות שלמות ואף בית-ספר שלם – חילונים, אז אני משתדל להגיד איתם "שמע ישראל" במקהלה כולם ביחד. אני אומר קודם מילה במילה והם אחרי, ובקול רם, אם יש רמקול, אני אומר ברמקול והם אחרי, רק אתמול באו לכותל מאות ילדים מכל הגילים מקיבוץ "השומר-הצעיר" ובקושי גדול קיבלתי רשות מ"המחנך" שלהם להגיד איתם "שמע ישראל" וככה במשך כל היום, ואני שמח-מאוד כאשר יש לי הזדמנות להתפלל מנחה בציבור.

בערב כאשר אני בא הביתה, בשתי אוטובוסים, אני כבר עיף-ויגע והרגלים שלי מסרבים ללכת. עכשיו תגיד לי איך ומתי אני יכול לבוא אליך. ד"ש מאשתי היא מאד-מאד רוצה לקרא כבר את הספר.

להתראות יעקב.

עיונים במכתב

פרנסות של התלמידים

במכתב זה ובעוד מקומות מאריך ר' יעקב בפרטי פרנסתם של התלמידים. אך במכתב התשובה כותב ר' עמנואל, שאין בדעתו להכניס לספרו את הפרנסות של התלמידים. שיקול דעתו מובן, שהרי כל עבודתו של ר' יעקב זה רק פרק אחד בספרו. אך כאן בספרנו העוסק כולו במפעלו של ר' יעקב, מהוות הפרנסות של התלמידים פרק חיוני, כי הן משלימות את התמונה על עבודתו של ר' יעקב, עד כמה היה המפעל מורכב. ברור שאם בעיה זו של פרנסת התלמידים לא היתה מסתדרת, כי אז חלק גדול מהתלמידים לא היו מצליחים להשלים את לימודיהם. ואם כן מאמציו של ר' יעקב בתחום זה, הם חלק בלתי נפרד מעבודתו, בבחינת "אם אין קמח אין תורה"!

"שלי ושלכם שלה הוא"

סוגיית השלום בית של התלמידים מדגישה את חלקן של הנשים בכל המפעל הזה של שחיטה ומילה, וכפתגמו של רבי עקיבא "שלי ושלכם שלה הוא".

סיכון עצמי

שוב ושוב עומד הקורא נפעם מול עוצמת רוחו של ר' יעקב, שבתנאים הקשים והמסוכנים של רוסיה הסובייטית, סיכן את עצמו כדי לתת לתלמידיו נסיון מעשי במילה.

ראיה מעמיקה של תהליך החזרה בתשובה ברוסיה בשנות השבעים והשמונים

האמירה של ר' יעקב שהבעלי תשובה הם תוצאה והמשך מ"תפארת בחורים" ומישיבת "קול יעקב", היא ראיה מעמיקה של תהליך החזרה בתשובה שחל ברוסיה בשנות השבעים והשמונים. בעוד שאחרים רואים בזה תופעה ספונטנית שהתחילה בגלל ההתעוררות הלאומית אחרי הנצחון של מלחמת ששת הימים, ואחרים תולים את ההתעוררות בשליחים מחוץ לארץ שהתחילו לבקר יותר ברוסיה עם התרופפות הפחד מהשלטון הסובייטי בשנים אלה, ר' יעקב לא מסתפק בסיבות האלה, ולא רואה את תופעת בעלי התשובה כדבר בפני עצמו, אלא כהמשך להשקעות של החוליות הקודמות בשרשרת המסירות נפש על הדת. (ובראיה כוללת יותר, יש להוסיף עוד יותר, ולהרחיב ולומר, שזה המשך מכל ההשקעות של כל הנאבקים על דת ישראל מתחילת השלטון של רוסיה הסובייטית, ועוד קודם לכן).

"עשר שנים המטורפים האלה"

מאמירה זו נראה, שעשר השנים מתחילת הלימודים בישיבת "קול יעקב", והכשרת השוחטים והמוהלים וכל הקשור בזה, ועד יציאתו של ר' יעקב מרוסיה, היו מבחינה מסויימת, השנים הקשות ביותר בכל פעילותו של ר' יעקב.

"מעולם לא הסתכלתי אחורה רק קדימה",

"מעולם לא הסתכלתי אחורה רק קדימה", אפי' כשר' יעקב התחיל ללמד את תלמידו הראשון בדניפרופטרובסק, הוא כבר היה "שבע" מיסורים רבים ומסכנות רבות שעברו עליו, ומשנה לשנה נוספו על זה עוד יסורים ועוד סכנות, ועל זה אומר ר' יעקב את פתגמו זה…

"כל היום אני רץ"

"כל היום אני רץ ברחבת הכותל המערבי", יש כאן תשובה לשאלה גדולה, איך הצליח ר' יעקב לפעול כל כך הרבה? התשובה היא, את כל פעולותיו הוא לא עשה בעצלתיים, אלא בכל המרץ, הוא לא הלך במתינות, הוא רץ!