מכתב שלישי של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: מודה לר' יעקב ● בלי ספק גם אתה מעונין בזה ● משבח את סגנון הכתיבה של ר' יעקב ● כותב שתוכניתו לכתוב בספרו את המקורות מהם שאב את המידע ● מספר על עיסוקיו הגשמיים והרוחניים, ועל טרדותיו, ושאעפ"כ הוא מתקדם בכתיבת הספר, אבל לאט ● איך לפרסם את הספר שלו שנמצא בשלב הכתיבה, מה יהיה ה"אבנגרד" ● ביקורת על כך שר' יעקב לא כותב על חלקו של הרב שלייפר ז"ל בישיבה בבית השחיטה ובהדפסת הסידור והלוח ● לא התרגלנו להוציא מלים ● מבקש מידע על: מסגרות הדת של הגויים, החרמת הכסף שנשלח לישיבה מחו"ל, באיזה קריטוריונים מנעו השלטונות מתלמידים להתקבל לישיבה ● שואל שוב על כוונותיהם של התלמידים בישיבת "קול יעקב" ● שואל באיזה אמצעים אספו השלטונות מידע על חיי הדת ● שואל על המעורבות של הק.ג.ב. בישיבה ● אין צורך לשלוח עוד מכתבי אישור, כי כבר יש די ● שואל על הגרים ● מתרשם מאוד ממפעלו של ר' יעקב
ב"ה י' בטבת תשל"ט
לכבוד ידידי החביב ורם הערך מר יעקב אלשביץ שליט"א
אמנם את מכתבך ואת החומר המצורף קבלתי זה מזמן, אולם קודם כל הייתי תפוס מאד שכמעט שמנותק זמן מה מעבודתי זו, וגם העיכול המלא של כל מה שמצאתי בו – זה גם כן לקח אצלי זמן, והיוצא מזה – שבמקום שאני אתקשר עמך – צלצלת אתה אלי. אמנם אתה קבלת על עצמך הרבה טורח וגם הוצאות, ההוצאות הן בטח על חשבוני, אבל טורח מחשבות – זה לא ישולם בכסף. אני יכול רק להביע את תודתי לך. ובלי שום ספק גם אתה מעונין בכל זה, ונראה מה יצא מכך.
כמה הערות כלליות:
א – אני רוצה לציין שאתה שולט באופן חופשי בהשפה ובנקל אתה מביע כל מה שיש לך בראשך. יש לך אוצר זה שלא כל אחד זוכה לכך.
ב – כל מה שאני מקבל ממך ואשתמש בו – לא יצא בעילום השם, ורחוק אני מהסגת גבול ח"ו, אלא המקור ממנו שאבתי – יקרא בשם. כמובן מדובר על משהו חשוב, ולא על כל מלתא זוטרתא
ג – לצערי אני מתנהל לאטי בעבודתי זו. אני מפוזר ומפורד על שבעה ומחלק פתיתי זמן לכל דבר לחוד. יש לי עבודה קטנה – קטנה ופשוטה נוסף ל"קצבת זקנה", ג' פעמים בשבוע 6-5 שעות, וזיכו אותי בעבודה בקליטתם הרוחנית של העולים ובניהם מטעם "אגודת ישראל", "חסד לאברהם" (וגם הרבי שליט"א נתן לי הוראה זו), ואני אומר שעורי תורה פעם בשבוע בבהכ"נ לעולים בקרית-ים, גם יש לי ארבע קבוצות של ילדי העולים מרוסיה שאני לומד עמהם פעם בשבוע עם כל אחת, פה בנהריה בביתי, בעכו ובקרית אתא. צריך גם להתכונן לזה. ע"ש ויום השבת כמעט שיוצאים מן החשבון, (כמדומני שאני גומר כבר עם קרית אתא). ובביתי – רעיתי שתח' לאורך ימים – היא לפעמים לי ל"עזר", ולפעמים – ל"כנגדו", וחסה על בריאותי, וכשחוזרת מהעבודה היא רוצה – ובצדק – שיהיה לה בר-שיח, ולא רק ארבע הקירות בבית – ומנתקת אותי משלחן הכתיבה. גם יש לי, כמו לכל אחד התחייבות כלפי הבית, ובפרט – כשבעלת הבית עובדת, והרבה וקשה, וגם כלפי המשפחה, כי אני רוצה להיות סבא לשתי הנכדות שלי שתח' הנחמדות.
לכאורה יוצא מכל החשבון הזה שאפס תקוה בשבילי לפעול משהו ולהתקדם, אך בכל זאת אני פוסע לאיטי ומתקדם קצת קצת. לכן אל תתמה על תגובתי שהיא מאחרת לפעמים – גם קשה הוא לדרוש מעצמנו שזה שאנחנו מעוניינים בו יותר – תהיה לו עדיפות וזכות קדימה, כי הכל נכלל לתוך מסגרת כללית וכל דבר צריך לבוא במקומו ובזמנו המתאים.
ד – אני נוקט צעדים "לשלוח שלוחים קדימה" – כלומר להוציא לדפוס איזה שהם קטעים, שהם יפרסמו את הענין ואת עובדת הספר שנמצא עכשיו בשלב הכתיבה, תעודתם – לסלול לי את הדרך קדימה (וגם אתה יעצת לי זה באופן נמרץ). יש לי איזה סיכויים אודות העיתון "המעריב" אולי בירחון "בית יעקב" – על חיי הדת והתורה, הרבנים והאדמורי"ם. לאן אתה מיעץ לי לפנות? ואיך למצוא את הדרך לשם. עוד לא קבעתי עדיין מה אני בוחר להיות ה"אבנגרד" הזה, אם זה יהיה אפשר – אולי זה שיש בו שייכות אליך. (אבנגרד = החלוץ העובר לפני המחנה)
ה – ולבסוף – כמה מלים של בקורת, ומובטחני שלא אעליב אותך על ידם. אריסטו, הפילוסוף היוני, שהרמב"ם למד וקיבל ממנו, אומר: "אהוב את המוכיחך, ושנא את המשבחך". והנה הם דברי: משני העתונים, שבהם פורסמו דבריך וסיפורך ומכל יתר החומר שלך – היכן הוא הרב שליפר? אולי לא היה לגמרי, אולי לא פעל? ואולי לא השפיע על שום דבר? אולי הישיבה נתקימה מאליה והסידור מאליו ובית-השחיטה מאליו ועוד ועוד? יש למשל, בטוי אצלך: "מכרנו את הסידור".. מי יצרו ומי מכר אותו? הפעם היחידה שאתה מזכיר אותו, ומזכיר לטובה, זהו שלא מיחה בידך לפעול כל מה שפעלת ועשה עצמו כאילו לא רואה אותם. האם זהו היחס שלו וזוהי הזכות שלו? הלא מוכרח אני לומר עליך זה שאמרו החכמים על ר' יוחנן בן זכאי, שבקש על "יבנה וחכמיה" במקום לבקש שיסוגו מירושלים וילכו להם – "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". אני לא חושב שעשית זאת במתכוון, אנחנו, שישבנו כל חיינו בבית-הסהר והפה היה חסום וחתום בחותמו של הק.ג.ב. וכל המלשינים העוזרים לו – לא התרגלנו להוציא מלים, והם פרצו מתוך גרונך בלי הכנה ובלי ביקור למפרע. וזו היא הסיבה האמיתית לכך. אני חוזר על דברי – אני לא חושב שפגעתי בך, חס וחלילה, והם דברים האמורים לפי תומי.
עכשיו – עוד כמה שאלות, שנבעו אצלי מתוך מכתבך.
1 הישנן שם סמינריות רוחניות חוץ להפרבוסלבית והקטולית כמו שכתבת שיש עוד ליתר הדתות? אם יש – אולי אתה יודע איזו ואיפה?
2 ההיה זה באמת שהחרימו כסף מחו"ל עבור הישיבה, מאין, ממי, כמה? ומתי?
3 מאיזה קריטריאונים יצאו כשאמרו להמועמדים לתלמידי הישיבה "לא"?
4 האם כל אלה שהתקבלו ורצו להתקבל הם "יראים ושלמים" וכל אלה שהגישו בקשותיהם לקבלם – הם כלם יראי שמים עד כדי לקרב (=להקריב – העורך) עצמם, לקלקל את מעמד חייהם וכל סיכוייהם להעתיד שלהם? כל זה לא הבנתי וגם עכשיו לא ברור לי ולא יודע מה אפשר עליהם לכתוב דברים כהוויתם, אלה שלמדו אצלך בסתר – כן, הם כוונו לשם שמים, אך כל היתר והם תוך כל הזמן היו הרבה?
5 אתה כותב שהם רצו לדעת כמה אוכלים כשר, מצות, שומרי שבת, צעירים שרוצים ללמוד, כמה הולכות למקוה, מי הולך למוהל וכד'. איך באיזה אמצעים?
6 הקבלו את…….., למשל ואולי גם את……., והאם הם התקבלו בכדי לשמש מרגלים בתוך הישיבה בכונה קודמת? או מאחר והיו כבר שמה כפו עליהם ואילצו אותם להפוך לזה ויש לרחם עליהם? ותלמידים, שהם בלי ספק יהודים נאמנים, האם אתם הייתם לגמרי חוץ להצרות האלה והיו לכם חיים שקטים?
עכשיו אני רוצה להוסיף שאין צורך לטרוח ולהוציא כסף על עוד מכתבי תודה של אלה שלמדת אותם שו"מ, בכלל מספיק ה 3-2 לשם דוגמא ויש לי כבר עשרה.
ועוד שאלה – אם כתב מישהו על הגרים ואם סיפרת או מסרת למישהו אודותם? ובזה אסיים את המגילה הזו ומאחל לך, לרעיתך ולכל משפחתך – דור ישרים – כל הטוב בגוף ובנפש.
ידידך דושו"ט ומכבדך עמנואל מיכלין
אני עוד לא כתבתי על הרושם החזק שקיבלתי מסיפורך אתה וכל עדותיך (=העדויות – העורך) על פעליך הנשגבים שהם היו בסכנה ובמסירות נפש ובניגוד מוחלט להאינטרסים האישיים שלך, כשאתה בעצמך נסגת את גבולך.
האמת אגיד שלא ראיתי לא פה וכמעט לא שמה הקרבות כזו. וגם ראית פירות הרבה מנטיעותיך.
ישולם לך כפעליך.
הנ"ל.
עיונים במכתב
ר' עמנואל מתפעל מפועלו של ר' יעקב
אם בהתחלה היתה כנראה כל כוונתו של ר' עמנואל לקבל מידע מר' יעקב לצורך ספרו, הרי מ"עיכול" הידיעות והמסמכים הוא מתחיל להתפעל יותר ויותר מפועלו של ר' יעקב. וכן הוא נוכח לדעת יותר ויותר שר' יעקב מהוה בשבילו מקור חשוב של מידע.
החרמת הכסף
מדבריו של ר' עמנואל במכתב זה מובן שהוא לא ידע כלום על החרמת כסף שנשלח מחו"ל עבור ישיבת "קול יעקב", וזה התחדש לו על ידי ר' יעקב
וויכוח על נחיצות המסמכים
בחילופי המכתבים חוזר על עצמו הויכוח על הנחיצות בביסוס עבודתו של ר' יעקב על ידי מסמכים רבים. בעוד שר' יעקב רצה שיוכנסו יותר ויותר מכתבי אישור, הרי שר' עמנואל סבר שזה חורג ממסגרת הספר שלו, ומספיק מעט מסמכים, ואת כל הענין הוא יכתוב כחלק מזכרנותיו. ניתן לומר שלפועל נעשתה פשרה, ר' עמנואל הדפיס בספר יותר מסמכים מכפי שהוא חשב , אך פחות ממה שר' יעקב רצה.
"המקור ממנו שאבתי יקרא בשם"
"כל מה שאני מקבל ממך ואשתמש בו – לא יצא בעילום השם, ורחוק אני מהסגת גבול ח"ו, אלא המקור ממנו שאבתי – יקרא בשם. כמובן מדובר על משהו חשוב, ולא על כל מלתא זוטרתא". כך כותב ר' עמנואל במכתבו זה.
אך בפועל, כאשר ר' עמנואל פרט במבוא של ספרו את המקורות של ספר "הגחלת", הוא כתב שהוא השתמש ב- א. הידיעות שלו בעצמו ושל אשתו בתו של הרב שלמה שלייפר ז"ל ב. ארכיונו של הרב שלייפר ג. ספרים שיצאו לאור בזמן האחרון.
ובנוסף למקורות האלו הוא מוסיף, מקור נוסף לספרו:
"שיחות שקיימנו בפגישות בארץ עם יהודים ממוסקבה – הן עם אלה שעלו ארצה מזמן, והן אלה שהגיעו לאחרונה. סיפוריהם של יהודים אלה שימשו גם הם תוספת למה שנתנסינו בו אנו.
דהיינו שלמעשה משום מה הוא לא הזכיר בספרו את השמות של היהודים ממוסקבה ששאב מהם ידיעות, ולא פרט בספרו איזה דברים הוא לקח ממכתביו של ר' יעקב ומשיחותיו עם ר' יעקב. אך המעיין בספר "הגחלת" ובהתכתבות של ר' עמנואל עם ר' יעקב, יוכל להתרשם, שללא ספק הידיעות שר' עמנואל קיבל מר' יעקב מהווים מקור לכמה נושאים מרכזיים בספר "הגחלת". וצריך לזכור שמתוך מכתביו של ר' מיכלין מוכח שהיו עוד שני מכתבים (ואולי שלשה) שר' יעקב כתב לו, והמכתבים האלה לא הגיעו לידינו.
מכתב שלישי של ר' יעקב
תוכן המכתב
אתה לא חייב לי כלום, גם אני מעוניין בספר ● מכתבי האישור חשובים ואני שולח עוד ● לא ידעתי כל כך על פעולותיו של הרב שלייפר ז"ל ● מעולם לא כתבתי זכרונות על רבנים … רק פעם אחת כשנפטר הרב לוין ז"ל ● ישיבת "קול יעקב" התחילה עם שבעה תלמידים ● תלמידים "מטעם" ● איך נתקבל ר' מרדכי ליפשיץ לישיבה ● הקריטריונים של השלטונות לקבלת התלמידים ● על העשל ומרדכי ליפשיץ ● מכירת הסידור ולוחות השנה ● אפיית מצות ● הדודה מלכה ● מצות מאנגליה
ב"ה מש"ק לסדר וארא תשל"ט ירושלים מכתב שלישי
ידידי חביבי ר' עמנואל וכל משפח' שליט"א שתזכו לראות דור ישרים יבורך!
מכתבו השלישי קיבלתי. ידידי אתה משבש את התכנית שלי עם שאלותיך, כי רציתי קודם כל לגמור עם הישיבה, ואח"כ גם על הרבנים שהכרתי אותם, כל מה שאני יודע וזוכר, ובתוכם גם על הרב שליפר ז"ל ועל אחרים, וכעת אני מוכרח לענות קודם על שאלותיך, ידידי אתה לא חייב לי כלום, כי אני ג"כ מעוניין בזה כמו שאתה כותב, ואל תזלזל במסמכים ובמכתבים, כי הם יחזקו את הספר ואמיתת דבריך, ואני מוכרח לשלוח לך עוד איזה מכתבי-אישור כדי שלא יהיה לך שום ספקות, כי אני רואה שכל מה אני מרבה להשיב אתה מרבה לשאול, איך אומרים ברוסית, "פריאמו פרופוריסוק". ובכן על הרב שליפר ז"ל, אתה צריך להביא בחשבון שעד פתיחת הישיבה אני הייתי גֵר במוסקבה ואדם חדש בביה"כ, ונמנע ממני כל המידע על ההכנות לפתיחת הישיבה, להדפסת הסידור, להכין תלמידים וכו' ומעולם לא כתבתי על רבנים זכרונות. היו תכניות אבל לא יצאו לפועל, רק פעם אחת עם פטירת הרב לוין ז"ל במלאות שלושים, כששמעתי ש…… רוצה למלא את מקומו, עזרתי כח וכתבתי מה שכתבתי עליהם. את העיתון המודיע אני שולח לך. ומזה נתחיל: בכתבה זו אני כותב שבראשונה היו רק שבעה תלמידים בישיבה. יש לי תמונה שנתפרסמה בכל העולם, שצלמו אותם בעת פתיחת הישיבה, ואני זוכר בדיוק, שהרב שליפר ז"ל בנאום שלו שנשא בפתיחת הישיבה אמר: שזה רק התחלה ושבע"ה במשך הזמן מספר התלמידים יגדל, והביא בנאומו ראיות סטטיסטיות על הישיבות המפורסמות שהתחילו הלימודים במספר התלמידים עוד יותר קטן. אגב הישיבה המפורסמת תומכי תמימים שנפתחה לפני שמונים שנה היו בה בהתחלה רק ארבעה תלמידים.
שלשה מהם הכניסו השלטונות, ….. …… ….., …….. התקלקל אח"כ, עליהם במכתב הבא, וארבעה תלמידים לפי ראות הרב שליפר ז"ל. צדוק, דינור, העשל ומרדכי לפשיץ, את מרדכי ליפשיץ לא רצו לקבל מפני שהוא היה מן המסוכנים, שישב עשר שנים במחנות הריכוזים. אבל הרב שליפר ז"ל לא הירפה ואמר שלא יתכן שהישיבה תהפוך לחדר, ושילמדו שם רק פסוק חומש עם רש"י ז"ל, כמו שצריך ללמוד עם …… …… ושמוכרחים להיות שנים-שלושה תלמידים שיודעים ללמוד דף גמרא, והם נסוגו ולקחו בחזרה את הלאוו.
וזה היה הקריטריאום של השלטונות, שכל מי שישב בבית האסורים, או מרוסיה המרכזית, או אפילו מהפריפריה אם זה היה מן העיר הבירה או שלא היה שם ק"ק לא קיבלו אישור מהשלטונות.
זכורני במלאת שנה לפתיחת הישיבה, בקשו ק"ק של העיר פרונזה ופרם שוחטים ומוהלים ושלחו את מרדכי ליפשיץ לפרונזה ולא אישר מחלקת לעניני דת אותו והוא הוכרח לנסוע לאלמא-אטא, וקנו לו שם הק"ק חצר עם בית בעד 40 אלף רובל. (אך עיין בפרק על ר' מרדכי ליפשיץ, ושם מובא מספרו של ר' מרדכי ליפשיץ שהוא שהה בפרונזה כשנה, ומפרונזה היה נוסע לעשות בריתות באלמא-אטא, ואחר כך בא לסווערדלאווסק ושם, בסווערדלאווסק, קנו לו את החצר, עיין שם כל הפרטים – העורך).
את העשל שלחו לפרם, כרב שוחט ומוהל ויהודי פרם היו מאד מרוצים מהעשל, אך בגלל סיבות משפחתיות הוא לא נשאר שם.
כמובן היו מקרים יוצאים מן הכלל וזה היה תלוי בשיקול דעתם של מחלקת לעניני דת המקומית.
העשל חזר לישיבה, ומרדכי חזר לחרקוב ונתמנה שם כשוחט מטעם הממשלה שהיתה מעוניינת בנוצות לשם ייצוא. ורשמו אותו כבוייץ עופות, ועיקר העבודה היה מריטת נוצות ולתת אותם לממשלה. ולפי רוב הנוצות הם קיבלו שכר טרחה. (עיין בפרק על ר' מרדכי ליפשיץ – העורך)
על הסידור. כשהדפיס הרב שליפר ז"ל את הסידורים ואת הלוחות, היו מוכרים אותם בפרהסיה. הסידורים והלוחות היו מונחים על השולחן ע"י הקופות של צדקה. והקופאי דאז הרב ר' אלתר שולמן ז"ל היה מוכר אותם לכל דיכפין ובלי הגבלות, במאה רובל כל סידור ועשר רובל בעד לוח.
ואני לעיתים קרובות ישבתי על ידו, כי הייתי תמיד בבהכנ"ס ועזרתי לו למכור אותם, וכשהיה מתפנה לזמן מה מהשולחן הייתי מוכר אותם לבד. כן שלחו מכתבים בכל קצווי ברה"מ שיש סידורים ולוחות למכירה, ופעמים רבות נתבקשתי לשלוח בדואר לגרוזיה ושאר ק"ק חבילות עם סידורים ולוחות. ולזה נתכוונתי כשאמרתי שמכרנו את הסידור. והמכירה נמשכה יותר משנה.
ג. מצה אני שולח לך מאמר קצר מ"המודיע" ומה שחסר לך בוודאי וועלוול (זאב) בוגומולני ימלא את החיסרון, הוא עסק זמן רב באפיית מצות, ידוע שחוץ וולוול בוגומולני ודודה של אשתי מלכה, אסרו – עוד יהודים שעסקו באפיית מצות, ותמיד כשמיליציה (משטרה) התלבשה על מאפיית מצות, אמרו היהודים שהם לא יכולים לבד בכוחות עצמם בלי עזרה לאפות מצות ע"כ מתקבצים מספר משפחות יחד המעונינים במצות וכל אחד עוזר את חבירו.
פעם אחת בכפר קלושינו איפה שהיתה גרה מלכה ואפתה מצות בשביל יהודים, פשטה מיליציה על ה"פדרד", כל העובדים הספיקו לברוח דרך החלון, אבל מלכה בעצמה לא ברחה, וכששאלו אותה מה היא עושה פה, ענתה שהיא אשה דתית ואוכלת בפסח רק מצות, ובשביל כל המשפחה היא צריכה כשש עשרה קילו מצות. ובני משפחתה כולם עסוקים בעבודה, נאלצת היא בכוחות עצמה לעשות את כל המלאכה. היא בעצמה צריכה להסיק את התנור, לנפות את הקמח, ללוש, וכן הלאה עד שהיא שמה את המצות בתנור. ומאחר שגם לה יש עבודה בבית היא צריכה לאפות את המצות שבועיים, הם התחילו לצחוק והנצ'לניק (המפקד) הפטיר, איזה אידיאוט האיש הזה שהלשין עליה, והסתלקו כלעומת שבאו, ועזבו אותה לנפשה.
אך לא תמיד היה אפשרות לברוח, אז היו עוצרים את כולם, והתחילו לחקור את כולם, מי האחראי על האפייה המחתרתית, אגב גם את בוגומולני ומלכה במשפט הידוע האשימו אותם שהם עשו מאפיה מחתרתית ואפו פיתות, אך לא מצות, כי למעשה אין איסור לאפות מצות בשביל פסח מטעם פשוט שיש חופש דת (באופן רשמי – העורך).
את הקמח, המצות והכלים שמצאו שם הכל החרימו, וסגרו את הפדרד.
שמעתי מאנשים יודעי דבר, שפעם אחת שלחו מאנגליה הרבה טונות מצות כדי לחלק ליהודי ברה"מ, והשלטונות החרימו את המצות ושלחו את המצות לטחנות קמח, טחנו אותם שלא יכירו שזה מצות, וחלקו אותם לקולחוזים בשביל בהמות וחזירים.
בזה אסיים בינתיים, כל טוב ולהתראות, בעזר השם עוד השבוע אכתוב מכתב שני.
נא לאשר קבלת המכתב, ידידכם ומוקירכם יעקב.
מצורף בזה עיתון "שערים" קטע "המודיע" מסמך ממחל' המס, וסיפור אהרן חזן וישראל פרידמן.
עיונים במכתב
מספר התלמידים בעת פתיחת ישיבת "קול יעקב"
ר' יעקב כותב שישיבת "קול יעקב" נוסדה עם שבעה תלמידים, אך בספר "הגחלת" כתוב שהיו שנים עשר או שלשה עשר תלמידים ראשונים! וכנראה שהישיבה אמנם נוסדה עם שבעה או שמונה תלמידים כמו שרואים ב"תמונה המפורסמת", ותוך זמן קצר נוספו עוד תלמידים. (נאריך בכל זה במאמר המדבר על פתיחת ישיבת "קול יעקב").
מטרת הרב שלמה שלייפר ז"ל בפתיחת הישיבה
מזה שהרב שלייפר טען שמוכרחים להיות שנים-שלושה תלמידים שיודעים ללמוד דף גמרא, יש קצת ראיה שהוא רצה שזו תהיה בעיקר ישיבה ככל הישיבות מקדמת דנא, וזה מתאים לדברי ר' יעקב במקומות אחרים שהיוזמה ללמד שם שחיטה ומילה (בפועל ובמרץ, לצרף לזה כל תלמיד מתאים ולהפוך את זה לענין העיקרי של הישיבה) באה בעיקר ממנו (מר' יעקב).
מספר התלמידים בייסוד ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש
ר' יעקב כותב שבייסוד ישיבת תומכי תמימים היו רק ארבעה תלמידים. זה צריך עיון, כי מקובל שהיו כעשרה תלמידים, אך הרעיון הוא אותו הרעיון, שמספר התלמידים היה קטן, וזה לא מנושאי הספר שלנו.
מרדכי ליפשיץ … שישב עשר שנים במחנות הריכוזים
ר' מרדכי ליפשיץ כותב בספרו, שבכ"א אדר תרצ"ט נאסר. ונשלח לשלש שנים למחנות בסיביר, ואחר כך נשאר בסיביר עוד זמן עד פברואר 1946. ולפי זה היה בסיביר שבע שנים. אבל ר' יעקב כתב את מכתביו ממה שזכר, כ-25 שנה לפני שהתפרסם ספרו של ר' מרדכי ליפשיץ, וטעה במקצת.
אפיית מצות
מסיפור אפיית המצות אפשר לראות את המצב הכללי ברוסיה הסובייטית, שאף שבאופן רשמי היה מותר לשמור את מצוות הדת, אך בפועל השלטונות התנכלו לזה, והיו מאסרים וסכנות רבות בכל ענין שקשור לדת.
מכתב רביעי של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב
מכתבו של ר' אהרן חזן הכי מרשים ● על המנוול ● הלא בצדק שיתייחסו אליך כאל אחד מ"גיבורי האומה"! ● לאור מה שקיבלתי צריך לכתוב מחדש ● איך צריכה להיות הכתיבה, וכמה מכתבי אישור להכניס ● הוברר לי הרבה בקשר לישיבה.
תאריך על חותמת המעטפה – ד שבט תשל"ט 1.2.79
ב"ה ער"ח שבט תשל"ט
לכב' ידידי כנפשי, מורם מאחיו, ר' יעקב אלישביץ' נ"י
את מכתבך השלישי קראתי בתשומת לב נוספת, עוד יותר מאשר את הקודמים. ולמה ששתקתי עד היום גם לא שלחתי לך את ה"יישר כח"? בסירוגין קראתי אותו שלש פעמים ועיכלתי אותו בתוכי. אני מבקש סליחה על השאלות החדשות שלי. באמת אין הן חדשות לגמרי, אלא הופיעו אצלי לשם בירור נוסף על מה שכתבת במכתבך. אני מזכיר לעצמי את הסיפור של שלום עליכם "דער דייטש". אם לא קראת – אבקשך שתקראהו, זה יקח אצלך עשר דקות. והנה אני נראה בעיניך ועיני כמו ה"דייטש" ההוא.- מכל החומר הנדפס ששלחת לי – הכי מרשים זה המכתב של ר' אהרן חזן ור' ישראל פרידמן.
מילא על המנוול ……….. אין את נפשי גם להגיב עליו. היו לי מגעים בעל כרחי עמו פעמים (כנראה פעמיים – העורך) בסוחום, (עיר נופש ליד הים השחור – העורך), כשהוא נדבק אל ר' שמעון ז"ל (טרבניק – העורך) כספחת ולא ידענו איפה להסתתר ממנו. וגם כשהייתי בימי סוכות הראשונים ב……. וישבתי בקרן זוית הרחוקה כדי שלא יראני, אך הוא נגש אלי ודבר בהקפדה שאני מסתתר ממנו. ואחר התפלה הזמין אותי ואת רעיתי שתח' ללכת אל ביתו, וכשיצאנו מבית הכנסת וגם כל הקהל הלך בצפיפות –……………… …………………………… האמת אגיד שאני לא רוצה גם לכתוב עליו, ואולי גם על ……. , בהתאם לדברי חז"ל, הרחק מן הכעור ומן הדומה לו.
אמנם כל החומר העשיר הזה ששלחת לי – את מכתבי אישור המרובים, את המאמרים הדפוסים – הם העמידו אותך לפני כדמות יחידה במינה, יוצאת מגדר הרגיל. ואם שמה הכל צריך להיות עלוט בסוד כמוס – אך כאן, כשכל הפחדים שלך הוסרו, ב"ה, וגם זה, שמדובר על העבר – למה שזה עבר לתהום הנשייה ולא צעקו על כך בכל העיתונות הגדולים, למה שלא הרימו אותך על נס לפחות כמו עכשיו – את פעילי העליה ו"הסירובניקים", כמו שאתה קורא להם? למה שנשארת בקרן זוית? ונניח אם יהיה כתוב על כך בהספר – האם זהו הפרסום שאתה ראוי לו? כמה הם אלה, קוראי ספר אחד! הלא בצדק שייחסו לך שם של אחד מ"גיבורי האומה"!
עכשיו אדבר על עצמי, בטח שאני אכתוב על זה בע"ה, אמנם דווקא על זה כתבתי כבר – על המילה ועל השחיטה, אך לאור כל זה שקבלתי ממך – כמעט וצריך יהיה לכתוב מחדש. אתה לא צודק באמרך שאני מזלזל במכתבי אישור, וכל המרבה הרי זה משובח. האמת הוא לא כן, בדרך כלל מספרים על משהו בפרוטרוט וברוב דברים, ובתור "תניא דמסיעא לך" – מביאים דוגמאות – הדוגמאות האלו הן מבססים את כל האמור נותנים אימון בו, מפיחים רוח חיים בתוכו, לכן אנחנו בוחרים מכל הדוגמאות הכי אפינות (אופייניות?), הכי חשובות וחזקות. אך לו למשל יש לנו עשרים דוגמאות – האם אנחנו יכולים להביא את כלן – ומה יאמר הקורא? ומה יהיה טעם הספר. לכן לא בזלזול פה מדובר, אלא בחומר שלך יש הרבה ויש ממה לבחור את הכי המרשים. וככה גם אני, אי"ה אעשה, כשאהפוך בו ואהפוך בו ואבחר בו כמה שצריך, אבל הכי טוב, ושיספיק, אך לא יותר מדי. (בטח שכל שמות האנשים שלימדת אותם – כולם יוזכרו בהמאמר)
עם כל זה צפויים לי קושיים בהרכב החומר ובהכנסתו, כי הלא יש לי מסלול קבוע בהספר, כיוון קבוע ושיטה אחידה. הלא לא יכול אני לעשות שיהיה משהו יוצא דופן. אך דיה לצרה בשעתה, צריך לעבוד על זה ולמצוא את הדרך הנכונה ואת הפרופורציות האפטימיות.
בענין הישיבה הרבה דברים הובררו לי עכשיו ויקל לי הכתיבה, על זה עוד לא כתבתי. קודם כל לא הספקתי עוד, ושנית – עכשיו דחיתי את היתר וכותב את קורות חייו של הרב שליפר, כמובן – כל פעם בקשר עם תקופה זו או אחרת. זהו – צורך השעה. יתכן שבקרוב תהיינה לי פגישות לשיחה על הספר, ואני צריך להתכונן לכך.
הפעם אסיים בכך, ואומר שלום לך, לרעיתך ולכל משפחתך שיח' ואאחל לכם כל הטוב מקרב הלב.
בכבוד וידידות
עמנואל מיכלין
עיונים במכתב
הסיבה לתוארים המופלגים
אם נעיין בתוארים שר' עמנואל מכתיר בהם את ר' יעקב כמעט בכל מכתביו, נראה שאלו תוארים רגילים, ידידי כנפשי וכדו'. ורק במכתב השלישי והרביעי הוא כותב תוארים מופלגים: במכתב השלישי, לכבוד ידידי החביב ורם הערך, ובמכתב הזה (הרביעי), לכב' ידידי כנפשי, מורם מאחיו. אין ספק שהסיבה לכך שר' עמנואל יצא מגדרו, היא הרושם החזק שקיבל מכך שנחשף לכל פועלו הכביר של ר' יעקב בתנאים הקשים. וכפי שר' עמנואל עצמו מתבטא על זה במכתבו השלישי והרביעי. וזה מהווה לנו גם תזכורת לעובדה הידועה, שברוסיה הסובייטית גם אנשים שהיו מיודדים ומכירים זה את זה, בכל זאת ידעו זה על זה רק את המוכרח והגלוי, אך לא מעבר לזה.
מכתב רביעי של ר' יעקב
תוכן המכתב: הבן יוסף לייב השתדך וצריך לעשות הכנות לנסיעה לחתונה ● "האם יש לך לדבר אל המלך" ● אי אפשר להתעלם מכל-וכל ולא לכתוב על המנוולים ● להדפיס בספר פרק מהחוברת "מאחורי מסך הברזל" ● רצו למנות את אביו של הרבי כרב ראשי למוסקבה ● כנס הרבנים בשנת עזר"ת ● שולח מסמכים על הצבא, ועוד מכתבי אישור ● כבוד ופרסום הם ממני והלאה ● מה מענין את קוראי העיתון "ידיעות אחרונות" ● עליך לשנות עם הספר שלך, את דעת היהדות העולמית ● על הכסף מחו"ל שהוחרם ● הוויכוח בין הרב לוין ז"ל לרב חיים כ"ץ ז"ל ● על מיחילוביץ ועל עברו ● הק.ג.ב. מחליט איזה עליות לתורה יקבלו אנשי השגרירות ● מכתב מחאה לנשיא שזר ● "בזכות" הק.ג.ב. אנשי השגרירות הישראלית מתחילים לשמור שבת וכשרות ● על היושב ראש החדש ● שמועות על כך שישראלצ'ע מתמנה לראש הישיבה ● הדרן על מסכת מכות ● הסופר טולסטוי ● הק.ג.ב. דורש ומקבל סידורים וטליתות מאנשי השגרירות בתמורה לעליות לתורה ובשר כשר ● שוב על האסיפה בשנת עזר"ת
ב"ה לכבוד ידידי!
מכתבו הרביעי קיבלתי לנכון. ראשית: תסלח לי שאיחרתי התשובה. הבן שלי יוסף לייב יחי' שנמצא אצל הרבי שליט"א בארה"ב השתדך, ואנחנו עושים את ההכנות לקראת הנסיעה בע"ה, בעוד חמש שבועות על החתונה, שיהיה בשעטו"מ ובמז"ט בעשרים לאדר. ופתאום נזכרנו שאנחנו צריכים ללכת אל הרופא-שניים, אני אל החייט לתפור סורטוק, וחליפה חדשה, אישתי לחייטת לתפור שמלות חדשות, להזמין דרכונים, ועוד ועוד, בקיצור מהפיכה ביתית שלימה. "האם יש לך לדבר אל המלך" "מאן מלכי רבנן" תכתוב: בע"ה אמסור…
ושנית: אבקש סליחה בענין שאלות שכתבתי, זה רק "מלתא דבדיחותא".
ידידי. לפענ"ד אי אפשר להתעלם מכל-וכל ולא לכתוב על המנוולים. שלא יחשדו אותך ח"ו שאתה עשית זאת במתכוון, מחפה עליהם ועוד, ואחרי המעשה כשתדפיס את הספר לא יועילו לך כל התירוצים שבעולם, אלתעשה זאת בשום פנים-ואופן. עלינו להתחשב עם הלך הרוחות שבעולם החופשי, וגם קשה יהיה לך למצוא מוציא-לאור. אני אכתוב לך איזה פרפראות עליהם. אני שולח לך את החוברת "מאחורי מסך הברזל" מאת הרב החוה"ת ר' רפאל נחמן הכהן שליט"א ממוסקבה. החוברת הזאת נתפרסמה בתוך אנ"ש במספר מצומצם, ואני חושב שאתה תמצא שם חומר על חיי יהודים דתיים במוסקבה בשנות השלושים. לו הייתי במקומך, הייתי מדפיס כל הפרק הראשון "במוסקבה" כפרק הראשון לשנות השלושים משמו של המחבר. אני מכיר את הרב הוא אדם טוב-לב ואפשר להסתדר איתו. הוא גר בכפר חב"ד.
א.האם ידוע לך שאביו של אדמו"ר שליט"א הרב הגאון ר' לוי יצחק ז"ל שניאורסאהן בא אחרי פטירת הרב הגאון אבא-דוד ז"ל והק"ק של מוסקבה רצו למנות אותו כרב ראשי של מוסקבה.
ב. האם יש בדעתך לכתוב כפרק ראשון של הספר, על כנס הרבנים ובתוכם הרב שמואל רבינוביץ ז"ל, שהיה בשנת "עזרת" במוסקבה. יש לי כל הפרוטוקול עם כל השמות של הרבנים שהשתתפו בו עם כל הפרטים. אתה לא צריך לשנות משהו בספר, ויש זכות לכל אדם להדפיס אותו.
ג. כמה זמן אתה צריך כדי לגמור את הספר? כדי לדעת מה עלי יש לכתוב קודם. אני שולח לך מסמך רשמי על שרותי בצבא במלחמת העולם השניה, ועוד שני מכתבי אישור מן האדמו"ר והרב חנזין. ומה שאתה כותב על "הכבוד המדומה" הפירסום וכדומה, כל זה הם ממני והלאה, ובפרט פה בארץ. בשעתו רציתי לדפוס את החומר שלי בעתון "ידיעות אחרונות", הם ענו לי: שהחומר כזה לא מענין את הקוראים של העתון, וכי כל העתון תפוס עד אפס מקום, מהחומר הסנסנציוני השוטף. לך דע מה מענין אותם? אולי כעת משהו השתנה. ובאמת איך הם יכולים לדפוס חומר כזה, כאשר כל השנים הם כתבו על יהדות רוסיה שהיא אבודה ח"ו. "הוא הדבר אשר דברתי" וכתבתי לך.
עליך לשנות עם הספר שלך, את דעת היהדות העולמית, ואם אתה תצליח מעט מן המעט, וקצת מן הקצת, בזה אתה תעשה מהפיכה עולמית, בדעת כל העולם על יהדות בריה"מ.
על הכסף מחו"ל שהוחרם: ומעשה שהיה כך היה:
כשנבחר הרב לוין ז"ל לרב הראשי של מוסקבה וממלא מקומו של הרב שליפר ז"ל, התפתח דו קרב מילולי בין הרב לוין ז"ל והרב ר' חיים כץ ז"ל.
(הערת העורך – כפי שיובא בהמשך הספר, הסיבה שמחלקת הדת בחרה דווקא ברב לוין ז"ל לתפקיד הרב, זה משום שהוא ידע טוב מאוד לדבר בשפה הרוסית, היה גבה קומה ויפה תואר, היה הצעיר מבין כל המועמדים, וכן היה לו קול יפה ובהלווייתו של הרב שלייפר ז"ל הוא עשה "מי שברך" יפה לשלום המדינה, דבר שהרשים מאוד את פקידי מחלקת הדת שנכחו בשעת מעשה. ולפי זה אין לכאו' שום בסיס לטעון כנגדו "האחד בא לגור וישפוט שפוט", אך כמובן שאין זה תפקידו של ספר זה, להכריע כעת, מי היה צודק יותר בוויכוח בין הרבנים לאחר פטירתו של הרב שלייפר ז"ל, ובמיוחד שבוודאי אין לנו את כל המידע).
הרב לוין פנה אל הרב כץ ז"ל ואמר: יש לי חדשות, לפני ימים מספר קראו אותי למחלקת לעניני דת, ובקשו ממני שאני אסכים להיות רב ראשי של ק"ק במוסקבה, ואני נתתי את הסכמתי.
הרב ר' חיים כץ ז"ל: בצעקות על הרב לוין ז"ל: איך העזת לתת הסכמתך, כשאין אתה יודע "בטיב גיטין וקידושין"!
(בטח שהרב לוין ז"ל למד וידע: אבל שכח).
הרב לוין ז"ל: האם חסר רבנים במוסקבה, אני אהיה רשמית רב ראשי ואעסוק בניהול הישיבה והחיים הדתיים, ואתה תעסוק בגיטין ובקידושין.
הרב ר' חיים ז"ל: אני לא רוצה לעסוק בגיטין ובקידושין.
הרב ר' לוין ז"ל: טוב אני אבקש רב אחר שיעסוק בגיטין ובקידושין, ואתה תהיה ראש-הישיבה.
הרב ר' חיים ז"ל: לא רוצה להיות, לא זה ולא זה, ובכלל אני לא רוצה שאתה תגיד לי מה לעשות.
(בזה הוא הביע את רוגזם של הרבנים במוסקבה בהיוודע להם שהרב לוין ז"ל נבחר לרב ראשי של ק"ק. באמרם "האחד בא לגור וישפוט שפוט".)
אז הרב לוין ז"ל בקש את הרב ר' זלמן נתן ז"ל שיעסוק בגיטין ובקידושין (עד שבמשך הזמן למד ועשה בעצמו), ואת הרב ר' אייזיק יעקב בלנטר ז"ל (אולי הכרת אותו) להיות ראש-ישיבה. ואחר זמן קצר גם הוא סירב (אוטקזלסיה).
זה היה בזמן בין המצרים שלא נתנו רשות לקבל את התלמידים מגרוזיה, הסידורים נגמרו, הכסף שנשלח מחו"ל החרימו והקופה של הישיבה היה ריקה.
כל זה כתב הרב בלנטר ב"הצופה" שנתיים אחרי שעלה ארצה. את העתון אני שולח לך, (לצערי הרב לא מצאתי בארכיון שלי את הסוף) חוץ מזה רבים ידעו במוסקבה שהחרימו את הכסף, העיקר שלחו מן ארה"ב ומארץ ישראל. כמה לא יודע, ר' מרדכי חנזין בוודאי יודע, כי הוא היה המזכיר, ואולי גם העשל או וועלוול יודעים, האם יש לך איתם קשר מכתבים?
על מיחילוביץ: בעבר חי בעיר אודסה, היה חוקר בק.ג.ב., וגם מחסל, ……….. ………… ……….. …………. ………. …………. ………….. הוא היה מטעם ק.ג.ב. (ולא מטעם מחלקת לעניני דת) כנראה שהם היו מסוכסכים ביניהם, ולכל אחד היו קנדידטים משלהם, ובפעם הזאת גבר הק.ג.ב.
במשרד שלו בחדר שמשמאל לארון קודש, היה לו טלפון מיוחד וקשר ישיר עם הק.ג.ב.. בכל יום ובשעה מוסכמת היה מוסר להממונים שלו דו"ח על כל הנעשה והנשמע בבית-כנסת. פעם אחת היה עלי לדבר איתו, פתחתי את הדלת ונכנסתי למשרדו (כמדומני שהוא שכח לסגור הדלת) וראיתי איך שהוא התכופף מתחת לשולחן ומדבר בטלפון. הבנתי עם מי הוא מדבר, ותכף יצאתי מחדרו. הוא לא היה נוקף באצבעו, עד שלוקח רשות מהם. לפעמים הדבר הגיע לגיחוך. תמיד כשהיה מוכרח בעל כורחו לתת לאנשי השגרירות הישראלית עליה לתורה (ביום טוב, ביום היארצייט וכו') היה פונה למשרדו, סוגר את הדלת, ומטלפן להממונים שלו, היות שאחד מאנשי השגרירות "שישבו בגטו".
(ה"גטו" הוא מקום באולם בית הכנסת הגדול, שהוקף במחיצות כדי למנוע מגע בין המתפללים לאנשי השגרירות הישראלית. ונעתיק כאן קטע מתוך הראיון של ר' יעקב לעיתון שערים העוסק בנושא זה, "בקשרינו עם אנשי הסגל הדיפלומטי הישראלי, הוא נזכר, ניסו הרוסים לשים מחסום כל הזמן. התקינו אף מעקה מסביב למקום מושבם, כדי למנוע כל קשר בינם לבין היהודים האחרים בבית-הכנסת. אף על פי כן, כדי שיצאו מהמכלאה, ניסו היהודים להשפיע על הגבאים שהיו "מטעם" כי "זה זמן רב שהישראלים לא קבלו עליה", כי ברור שאם יקראו לעלות לתורה יצטרכו לצאת מהגדר, לעבור דרך שורות המתפללים ולעלות לבימה." - העורך)
"יש לו יארצייט, ואני מוכרח לתת לו עליה-לתורה, אז אני שואל אתכם איזה עליה לתת לו? שלישי או רביעי, חמישי או שישי, או מפטיר?" כנראה: שבק.ג.ב. כבר ידעו ששלישי ושישי, יותר טוב מרביעי וחמישי, והמפטיר עולה על כולם. (זאת סיפר לי ישראל נח שהיה מחלק את העליות). ובכל פעם שהיה מיחילוביץ מתפנה למשרדו, היה נשמע צחוק (חוחא וטלולא) בקרב המתפללים, אם היה עת רצון, היה נותן להם שלישי, שישי או מפטיר, ואם לא, היה נותן להם רביעי, חמישי. היו זמנים של מתח, אז בכלל לא היו מקבלים זמן-רב עליות. (למשל כשאנשי השג' היו מחלקים סידורים, טליתות, מזוזות וכו' ישר למתפללים ולא ע"י הגבאים). אז כעונש ע"ז לא היו נותנים עליות, ושולחים מכתבי מחאה לשגריר, כלומר: אנשי השגרירות עוברים על הסדר, במקום להתפלל, הם מדברים עם המתפללים באמצע התפילה, בעת קריאת התורה וכו'. אם גם זה לא הועיל, אז היו עושים אסיפה רבת משתתפים בבכ"נ, מזמינים מאנשי השג' על האסיפה, והיו נואמים "בטונים רמים" על העוול שהם עושים לבאי ב"כ, שרוצים להתפלל באין מפריע. ואם גם זה לא עזר, אז נתקבצו קבוצת "מתפללים" גדולה ו…………. בתוכם, וקראו תגר על אנשי השג'! (וכתבו מכתב שטנה) ישר לנשיא דאז זלמן שזר ע"ה, לא פחות ולא יותר, ובו כתוב: שאנחנו החתומים למטה יהודים מבאי בהכנה"ג במוסקבה מוחים: על שאנשי השג' מחללים את השבת במכוניותיהם, שנוסעים בשבת אל בהכ"נ ואוכלים טרף, והראיה שהם לא קונים בשר כשר ולא שוחטים עופות במשחטה. היתכן: כותבים "המתפללים" אנחנו מאמינים בני מאמינים, שומרי תומ"צ קלה כחמורה באים להתפלל בש"ק. והנה: עובדי השג' הישראלית באים, מחללים ומבזים את קדושת השבת בפרהסיה במכוניותיהם, ולא די להם בזה, אלא שהם קונים באיטליז בשר נבלה לעין כל, ע"כ אנו דורשים להחזיר את השגרירות הישר' הביתה.
לא עבר זמן רב ואנשי השגר' באו לבכ"נ ברגל, והתחילו להזמין בשר כשר, או לשחוט עופות. כמובן שאני לא מתרעם על ש"מעז יצא מתוק" ואנשי השג' שנו את מנהגיהם לטוב.
על ראש ק"ק החדש… (ועל ….. שיצא לתרבות רעה). יושב ראש החדש של ק"ק מוסקבה ו"רב" ראשי יעקב אוקנברג (מיקנברג?) מבאי בכ"נ דצ'ירקיזובו היה לו חנות של רהיטים, ובשעתו היה ראש הוועד לרהיטים ב"מוססובייט". שמועות באים ממוסקבה שפ. נתמנה לראש ישיבה של מוסקבה. (ראה כתבה בעתון "מעריב" מיום א' ט"ו בטבת ש.ז.) ובה כתוב שיושב ראש (יו"ר) המשרד הממשלתי לעניני דת ליאוניד צירבקוב הביע את תמיהתו על כך, שישיבת מוסקבה אינה מצליחה להכין עסקנים דתיים ברמה ובמספר הדרושים, ולא לחינם הרב ר' פנחס טייץ אמר את "ההדרן" על מסכת מכות, אולי הוא רצה לרמוז להם שהם יודעים מכות.
עד כאן מכתב רביעי, אך יחד עם הדפים של המכתב הרביעי, יש עוד דף (מאותו סוג דפים), שככל הנראה נכתב בהקשר למכתב הרביעי.
ידידי
הידעת אם לא שמעת, שכל הסופרים עד שהם גומרים את יצירותיהם הם כותבים את זה פעמים-ושלוש ועוד יותר. הסופר הרוסי הנודע טולסטוי כתב את סיפרו הנודע "מלחמה ושלום" שלוש עשרה פעמים, ומה פלא? ובפרט שכל פעם יש חומר חדש.
נא לשים תשומת-לב מרבית, ולכתוב כל החומר שכתבתי על השגרירות. זה יעזור לך הרבה בשביל הספר.
אח"כ כשראו שהשגרירות בא כל שבוע לקנות בשר כשר, עלה בדעתם של הק.ג.ב. ומחלקת לעניני דת למצא איזה תועלת חומריים, והגבאים היו תובעים בפה מלא סידורים, טליתות וכו' בתמורה של עליות-לתורה (אולי צריך להשלים "בתמורה של עליות לתורה ובשר כשר" – הערת העורך). ביום ה' בשעה מוסכמת היה עורך-דין מיכאל-סמיונוביץ העוזר של מיחילובסקי מטעם מחלקת לעניני דת מטלפן אל השגרירות ואומר להם שהם יכולים לבוא לקחת את הבשר, שאני הייתי מכין בשבילם. היה עלי ללכת עם המנקר שהכין את הבשר, ולקחת חלק טוב בשבילם, על אפם וחמתם של הקצבים. כי שילמתי למנקר בעד זה, ולא היה לקצבים ברירה אחרת, כי לא היה מנקר אחר. כמובן שכל תשמישי קדושה שהיו עובדי השגר' מביאים היו הגבאים מוכרים אותם בעיקר ליהודי גרוזיה וחלק הארי היה מיחילוביץ ועוזרו נותנים, זה לק.ג.ב. וזה למחלקת לעניני דת. (חלק הארי מתשמישי הקדושה, או חלק הארי מהכסף שקיבלו בעד תשמישי הקדושה? – העורך.)
-בנו של משה שרת השר החוץ הישראלי לשעבר. פוליטיקה… הפוליטיקה שלי לקיים את מצוות של רבונו של עולם. (הערת העורך – לא ברור לי מה אמר בנו של משה שרת, ואיפה שמע ר' יעקב אימרה זו).
בראשונה לא הבנתי מה פה מתרחש הרי הגבאים בעצמם כתבו שהם אוכלים טרף ועכשיו הם לא נותנים להם בשר כשר.
אח"כ נתברר לי, הק.ג.ב. ומחלקת הדת פשוט רצו בקשיש ושוחד. והשג' הסכימה. ובכל יום ה' היה מיכאל מיכולוביץ מטלפן לשגר' שיש בשר כשר, והם היו תיכף באים ומביאים מתנות, והגבאים צוהלים ושמחים.
(הערת העורך – ייתכן שיש איזשהו שיבוש בשמות של יו"ר הקהילה ועוזרו, כי בספר "הגחלת" היו"ר נקרא מיכאיל סמיונוביץ מיכיילוביץ, (דהיינו מיכאיל בן סמיון מיכיילוביץ), והאם העוזר גם כן נקרא מיכאיל סמיונוביץ?)
ב"ה יש לי העתק של הפרטי-כל מהאסיפה של רבנים בקיץ שנת "עזרת". האסיפה היתה על יסוד שברוסיה היתה מהפיכה ונתנו שוויון זכויות ליהודים, ע"כ היו צריכים להגיש תכנית מפורט מיהדות החרדית בענין החינוך וכדומה באסיפה זו היו כל גדולי ישראל, ובתוכם הרב ר' שמואל רבינוביץ ורפאל שלמה גאץ, ממוסקבה. החלטת האסיפה עם שמות כל גדולי הרבנים.
עד כאן הדף ששייך למכתב הרביעי.
עיונים במכתב
"האם יש לך לדבר אל המלך"
"האם יש לך לדבר אל המלך", הביטוי הזה לקוח מהפטרת פרשת וירא, (היש לדבר לך אל המלך), ויש בכתיבתו של ר' יעקב הרבה ביטויים שלקוחים מהתורה ומההפטרות, וזה בגלל שקריאת התורה וההפטרה היו ממש חלק מחייו של ר' יעקב.
אף שלא ראיתי מנהג זה בבתי כנסת אחרים של חב"ד, אבל בבית הכנסת "בית חנה" בירושלים ששם התפללה משפחתינו שנים רבות, היה המנהג שכאשר העולה שקיבל את ה"מפטיר" לא היה בטוח בעצמו שהוא יכול לקרא יפה את ההפטרה בטעמיה, הוא היה מבקש מהבעל קורא – ר' יעקב – שהוא יקרא את ההפטרה בקול רם. (והעולה היה מברך את הברכות, וקורא את ההפטרה בלחש). ולכן היה ר' יעקב מכין בכל שבוע לא רק את הפרשה, אלא גם את ההפטרה.
"מלתא דבדיחותא"
ר' יעקב מבקש סליחה וכותב שזה רק "מלתא דבדיחותא". כנראה שהכוונה על מה שכתב במכתבו השלישי: "ואני מוכרח לשלוח לך עוד איזה מכתבי-אישור כדי שלא יהיה לך שום ספקות, כי אני רואה שכל מה אני מרבה להשיב אתה מרבה לשאול", וכן על הפתגם ברוסית.
יו"ר הקהילה מיחילוביץ היה חוקר ומחסל של הק.ג.ב
ר' יעקב מספר כאן שיו"ר הקהילה מיחילוביץ היה חוקר ומחסל של הק.ג.ב. וגם ר' עמנואל מיכלין כותב בספרו "הגחלת" (בעמ' 286) שהוא "מילא אחד מאותם התפקידים שהיו שכיחים בתקופת "הקומוניזם הצבאי" ואחריה, תפקיד שמסר בידיו את גורל רכושם של אנשים וחייהם", וכן שהיה מתפאר בכך שכאיש הק.ג.ב. "הציל הרבה יהודים", (ור' עמנואל כותב שהוא היה מתאמץ ומתאפק ולא היה שואל אותו, האם הוא הציל את כל היהודים שהיה בידיו להציל…). מכל זה מובן, שגם אחרי מות סטלין, המשטר הסובייטי לא נוקה מהמחסלים ודומיהם, ואדרבה הם שובצו בתפקידים חשובים. ולכן אף שהופסקו המעצרים והחיסולים ההמוניים והגלויים, עדיין היתה סכנת חיים ממשית ומוחשית, ל"אויבי המשטר", והיה פחד גדול מחיסולים "שקטים", (הרעלות וכדו').
סגל השגרירות הישראלית מתחזק בשמירת המצוות בהשפעת הק.ג.ב. הסובייטי…
ממש פלאי ההשגחה העליונה, בהשפעת הק.ג.ב. הסובייטי הפסיקו אנשי השגרירות הישראלית לנסוע לבית הכנסת בשבת, והתחילו לקנות בשר כשר! והק.ג.ב. האימתני מתגלה כאן בחולשתו, כאשר (לפחות) ברמת השטח, המניע האמיתי זה בקשיש ושוחד.
מכתבו החמישי של מיכלין
תוכן המכתב: שהרבי שלנו יאריך ימים ושנים ● יש לי לדבר אל המלך ● הרבי הורה לנו להוציא לאור את החומר על הרב שלייפר ● לאור הקשיים החלטתי שאכתוב בעצמי את הספר ● רוצה לבקש מהרבי סיוע כספי עבור הספר ● אכתוב על השניים ● על המרכז הארצי של הקהלות ● אני ידיד של ר' רפאל הכהן ● הייתי אז באולם בית-הכנסת ● אכתוב על העליות לתורה ● יעקב מסמרקנד (העורך – לא סמרקנד אלא בוכרה) ● איך לא לכתוב על צד השלילי ● יש לי עכשיו הרבה חומר על הישיבה ● מנביץ'
על המעטפה 21.2.79
ב"ה ג' לפ' משפטים תשל"ט
לכ' ידידי רחימאי ומכובדי ר' יעקב אלישביץ' שליט"א
קודם כל באנו, אני ורעיתי שתח', לברך אותך, את רעיתך שתח' ואת כל משפחתך בברכת המזל טוב, יתן ה' ויהיה הזיווג הזה מאושר ומוצלח "דבר נאה ומתקבל", שתרוו נחת מהזוג הזה, וכמו שאומרים אצלנו – א אידישן נחת, ודור ישרים יבורך.
אני שמח מאוד גם מזה שהחתונה תהיה שמה, בהסביבה והאווירה ההיא, בנוכחותו של הרבי שליט"א ואולי בהשתתפותו. ועצם הדבר שתהיה אצל הרבי שליט"א – ממש – קנית עולמך בחייך – כן נזכה שהרבי שלנו יאריך ימים ושנים בשפע ומתוך בריאות ועצמה, וישפיע עלינו ויעמיד עוד הרבה דורות של יהודים אמיתים ונאמנים. מזל טוב!
על שאלתך – היש לי לדבר אל המלך (הרבי מליובאוויטש – העורך) – אשיב לך שבאמת – יש, אלא שמסופקני שתוכל להתקבל אליו ליחידות, ואולי – בתור בעל השמחה תהיה יוצא מן הכלל ויתנו לך היכולת. אולי רק תכתוב אליו.
עכשיו – אל הענין עצמו, כשהיינו אצלו (אצל הרבי מליובאוויטש, בכ"ד תמוז תשל"ה, כפי שמסופר במבוא לספר הגחלת- העורך) ביחידות הוא עשה דגש חזק על החומר של הרב שליפר ז"ל שצריך לפעול ולהוציאו לאור, והנימוק שלו היה "שהם" אומרים עכשיו שלא היה שם כלום, צריך להראות מה שהיה (אני הבנתי שהמדובר פה על אלה שרק עכשיו זכרו שהם יהודים). אמנם הרבה נעשו בעלי תשובה ונתעוררו ליהדות, אך ראינו שמהם היו שעבור בצע כסף נסעו לאיטליה ועברו שם את השמד, ר"ל. ובכן היתה לנו הוראה ממנו לפעול כדי להוציא לאור.
ואומנם השתדלתי ופעלתי, אך לא עלתה בידי, כי חוץ להקושיים הידועים הכלליים, החומר עצמו – לא מסוגל להוציאו בצורה כזו, ועליו להושיב מומחה ות"ח ובלשן שישב שנה, שנתיים ויסגל את החומר ואחר כך להוציאו. כמובן – אין כל אפשרות לכך. כארבע פעמים עשיתי מאמצים, עד אמריקה ולאחרה, ולא הצלחתי. לכן החלטתי לשנות את השיטה, ולכתוב בעצמי, לכתוב עליו, על הזמן והתנאים ופעולותיו, ובחלקו של הספר כעין "נספח" – להביא חומר שלו מזה שאני אבחר, וחושבני שבהתנאים הקשים שלי – אני עושה מה שצריך וקולע אל המטרה. ומאחר וגם לי יש ותק של חמשים שנה והייתי תמיד קרוב ומהודק עם חיי הקהלה וקרוב בתכלית הקרבות אליו ומסוגל במידה פעוטה ומינימלית להשתמש בהשפה ולהביע את רעיונותי ומחשבותי – אחזתי בשיטה זו ועמסתי על עצמי משא כבדה, וזו היא עבודתי עכשיו. אולם אני עכשיו כאניה בלב ים, לא יודע מאין יבוא עזרי ואיך אוכל להשתלט על כל הקושיים ולפתור את שאלת ההוצאות הגדולות והכסף. עכשיו שקול נא בדעתך – אם לדבר לי אל המלך, ואם כן – איך לבצע את זה. איך אתה בעצמך מתאר לך את הדבר. אולי אתה תדבר על זה כשתהיה אצלו, או אולי תמסור מכתב, ואם מכתב – ממי, ממך או ממני. ואני לא חושב שאפשר באופן גס (=ברור – העורך) לבקש כסף על זה, ואף כי זה דבר ריאלי ואין להתחמק ממנו, אם לא היום אז מחר, אך קודם כל רצוני שיתן את חסותו להדבר ושיתן יד לכך ושיהיה לי אז יסוד לכתוב לו על המצב הנוכחי איך שאני נמצא במצוקה ואיני יכול לצעוד אף שעל קדימה. ואולי לא ללכת בעקיפין ולדבר עכשיו דברים כהוויתם אם רק יתברר שכל הדבר ומה שאני עושה – טוב בעיניו, אני מוסר את הכל לשיקול דעתך.
אני אלך, אי"ה לפי עצתך ואכתוב על השנים – ……… ………, בענין הפרוטוקול – אמנם זה מענין אותי מאוד, אף כי בשלב יותר מאוחר, כשאכתוב על שאיפתו והשתדלותו של הרב שליפר בענין מרכז ארצי של הקהלות הדתיות בארץ, כמו שקיים זה אצל כל יתר הדתות שם. הוא נצח בהרבה מאמצים על עניני היהדות – אך לזכות לפחות בזה שלכל הדתות ישנה הזכות הזאת – זה יותר מדי ל"אוהבי ישראל" אלה, ועל זה לא הצליח להשתלט, אך אסיפת הרבנים והפעילים ההיא, עליה אתה כותב, שהיתה אחר המהפכה הראשונה – זהו השלב הראשון בכיוון זה ולכן מענין מאוד לקבל את החומר הזה, ולהחזירו לך.
את ר' רפאל הכהן אני לא מכיר, אנחנו ידידים מאז ומקדם. (כנראה כוונתו לומר שהוא לא רק מכיר אותו, אלא הם גם ידידים – העורך) בפעם האחרונה נפגשנו אצל הרבי בי"ב תמוז. (כנראה בשנת תשל"ה כאשר גם זכה להכנס ליחידות כנ"ל – העורך) מסופקני שכדאי לנצל את כל החלק הראשון שלו, אולי חלק ממנו אקח, ומשהו כבר לקחתי – את האובסטרוקציה (הפרעה על ידי קריאות ביניים וכדו' – העורך) בחג בבית–הכנסת בכדי לפעול שיבנו מקוה. ומדי קראי על זה נזכרתי על כל התמונה, כי אני הייתי אז באולם בית-הכנסת ובפני היה זה. זה חומר טוב בשבילי, על מיכיילוביץ, על חלוקת העליות ועל השאלות והתשובות בהסוביט – איזו עליה לתת להם – על זה אכתוב אי"ה בלי ישונה, כשאגיע למיכיילוביץ ולהזמן ההוא.
אני פעם פגשתי במקרה את אחיו של ….. ומשפחתו, וכמדומני גם את אחותו. הם אמרו שהוא צריך לבוא בקרוב. היה זה בערך לפני כשלש או ארבע שנים. מענין מה גורלו של יעקב מסמרקנד (העורך – לא סמרקנד אלא בוכרה) שלמד בישיבה. שמעתי אז כשחזר הביתה והתחיל בשחיטה – איימו עליו והפסיק בגלל זה, איפה הוא ובאיזה מצב רוחני הוא? והיה שם עוד בחור צעיר מאד, גבוה וצנום, הוא ישנו על התמונה בעתון ששלחת.
באחד ממכתביך הקודמים כתבת שכלם כתבו על יהדות רוסיה רק על צד השלילי, עם נרדף, נכנע ונשפל, שכחו את הכל וכד'. צריך לכתוב על צד החיובי. לא מאד ברורה לי מחשבתך. אם לכתוב על האנשים – נניח אפשר לבלוט את אלו שלמרות הכל הם שומרים בלב ולכתוב פחות על כל הרוב המוחלט ששכח את הכל, אף שזה כמעט אי-אפשר, אך איך למנוע מלכתוב כי זה שם איננו וזה איננו לגמרי וכו', איך לא לכתוב ואיך כן לכתוב?
אני אתחיל, אי"ה, בימים אלה לכתוב את הסעיף על הישיבה. זה יהיה, חושבני, הסעיף הכי גדול, כי יש לי עכשיו הרבה חומר, משלך ומעוד מקורות. ועוד כמה ענינים המשתייכים אל הישיבה ואלה שכדאי לקשרם עמה. יחד עם זאת – הוא הסעיף אולי הכי קשה. אני מקוה שעד שתשוב מהחתונה אולי אגמור בהסעיף.
האם שמעת משהו על מנביץ', למה לא בא הנה. ידוע לי מפיו שכשעוד הייתי שם – הציעו לו שיסע לישראל, ולא רק שלא ימחו בו, אלא אדרבה, הם רוצים להפטר ממנו. למה לא בא. עוד בזמן ההוא היו אצלו תשעים כתבי יד, כלם ברמה הסטורית ומדעית גדולה, תוך שבע השנים בטח שכתב עוד הרבה. כנראה הוא לא יכול להוציא אותם משם וזה מעכב אותו.
אסיים בברכת דרך צלחה ונסיעה טובה ותהיה החתונה במזל טוב ובשעה מוצלחת.
ידידך הנאמן ודשו"ט עמנואל
עיונים במכתב
"חסיד בעל רגש"
כפי שרואים במכתב זה, ובעוד מכתבים, ר' עמנואל מיכלין היה חסיד של הרבי מליובאוויטש, וחסיד בעל רגש! כמה יפים דבריו: "ועצם הדבר שתהיה אצל הרבי שליט"א – ממש – קנית עולמך בחייך"
לכתוב על החיובי שהיה
ר' עמנואל מתחבט במכתב זה איך להבין את דברי הרבי שנאמרו לו ב"יחידות" "שהם אומרים עכשיו שלא היה שם כלום, צריך להראות מה שהיה" וכן איך לבצע את עצתו של ר' יעקב "לכתוב על צד החיובי ולא לכתוב על צד השלילי" שהיה ברוסיה, והוא שואל "איך למנוע מלכתוב כי זה שם איננו וזה איננו לגמרי וכו', איך לא לכתוב ואיך כן לכתוב?" אך נראה שבסופו של דבר, הוא הבין שר' יעקב זכה בעצם לכוון לדברי הרבי, וזה הפי' הנכון בדברי הרבי. ואנו רואים זאת בבירור באופן שהוא ניסח את היחידות של הרבי במבוא לספרו "הגחלת": "הרבי דירבן אותנו לעשות את כל המאמצים כדי לפרסם מה שאפשר מהחומר שבידנו, ובכלל, לנצל אותו בכל אופן שהוא, כדי לחשוף את חיי הרוח בבריה"מ ולהראות שהם לא פסקו ולא חדלו אף ליום אחד כל עשרות השנים האלו.
מכתבו החמישי של ר' יעקב
תוכן המכתב: תמיהתו של צ'ורבנוב ● הרב הלהטוטן ● לק.ג.ב. יש כל מיני מרגלים ● "הרב" פישמן ● "עד המדינה" ● ר' יעקב מלווה למלון את חמשת הרבנים מארה"ב ● על אחד מתלמידי הישיבה ש"נפל בפח" ● על העשל ודינר ● נסיונות הגיוס של אנשי הק.ג.ב היו בעינינו תופעה שיגרתית ● בגלל האסטמה ● מאשא הגויה מפסיקה לפתוח את ה"ארון קודש" ● המשפט המפורסם על המוהל מאודסה ● השריפה בבית הכנסת ● שיטת לימוד המוהלים ● הישיבות בהן למד
ב"ה לידידי ר' עמנואל שלום וברכה!
בעיתון מעריב מיום א' ט"ו בטבת תשל"ט (ראה כתבה) ובו כתוב: שהיושב-ראש המשרד הממשלתי לעניני דתות, ליאוניד צ'ורבנוב הביע את "תמיהתו" על כך, שישיבת מוסקבה, אינה מצליחה להכין עסקנים דתיים ברמה ובמספר הדרושים, ולא לחינם הרב ר' פנחס טייץ אמר את ה"הדרן" על מסכת "מכות" אולי הוא רצה לרמוז לכל המסובים ובפרט "להרב הראשי" יעקב מיקנברג (ראה תמונה) היושב על ידו שהם יודעים מכות.
והיות ששמעתי ש – – פ. נתמנה לראש "ישיבה" של מוסקבה …………
והנה מספר פרפראות על – פ. ………………………
…………………………………………………………………………………..
עוד מעשה: הוא התרגל לבוא ל"זביגלובקה" (= מסבאה מהירה לשתיית אלקוהול) ולשתות לחיים עם הגויים. פעם אחת כשהוא היה שיכור, גנבו הגויים את השר??ל שלו, והוא הלך בחוצות המרכזיים שיכור ובלי כובע הביתה.
ולרב הלהטוטן כזה, שרצה להפוך את הבהכנה"ג במוסקבה לקירקס גדול, רצו לראות אותו על כס הרבנות של מוסקבה, שומו שמים!
ועכשיו שמע: בזמן שהיה במוסקבה בישיבה, ציוו עליו (הק.ג.ב. – העורך) להתנהג "כצורבא דרבנן" כדי שיוכל לגנוב את דעת הבריות ………… וב…… ציוו עליו (הק.ג.ב. – העורך) לבזות את דת היהודים, את הרבנים, ואת התורה.
ומה שראיתה ב……. הם (הק.ג.ב. – העורך) עזרו לו לעשות זאת. כי הם ג"כ היו סוכנים, וזה ידוע שלק.ג.ב. יש כל מיני מרגלים: והוא שבוי בידם – ונעשה "כגרזן ביד החרש".
על "הרב" פישמן:
עם פישמן היו לי צרות כבר מתחילת פתיחת הישיבה, הוא הכריז: שבדעתו ללמוד הכל, מילה, שחיטה-בדיקה ועוד, ושהוא מבקש להודיע לו על כל ברית-מילה, כדי ללכת איתי וללמוד מילה על בוריה.
הרמז היה די שקוף. באתי אל הרב שליפר ז"ל ואמרתי לו: שאני מפחד ממנו ומסרב לקחת אותו לברית-מילה, וללמד אותו, כדי שלא יוודע הדבר למחלקת מס-הכנסה, וכי אין לי כל חשק עוד פעם להסתבך איתם, ענה לי הרב שליפר ז"ל, אל תיקח אותו על בריתות-מילה שיש שם אנשים, רק בלי אנשים, ודע שאי אפשר לא לקחת אותו מכל-וכל כי לא תוכל ללמוד בכלל אף תלמיד אחד. (במקום אחר כותב ר' יעקב על זה – ונתן לי עצה טובה שאקח אותו רק על בריתות עניות ובלי אנשים – העורך).
פעם אחת הוא עזב את הישיבה ונעשה גרדורובשיק (אחראי על שמירת המעילים) ב"היכל התרבות" של בית חרושת הגדול על שם ליחציוב במוסקבה, וכשנפטר הרב לוין ז"ל לקחו אותו משם והוא נעשה "רב" ראשי.
……………………………………………………………………………………………………….
……………………………………………………………………………………………………….
תהפוכות כאלה אצלם זה דבר של מה בכך.
זלמן זרצקי "עוזר" לרב שליפר לענות על שאלות התיירים
אגב: על הרב שליפר ז"ל. כל פעם כשהיה משלחת מחו"ל באה לבית-כנסת והוא היה מקבלם ומשוחח איתם, היה זלמן-זרצקי או מישהו אחר נוכח "ועוזר לו" לענות על "השאלות" של התיירים: אני חושב שהרב שליפר ז"ל לא היה צריך לעזרה, אלא רק שיהיה "עד המדינה" ושלא יהיו בעיות אח"כ.
אני זוכר את בואם של חמישה הרבנים מארצ"ה, ובראשם הרב דוד הולנדר יו"ר של איגוד הרבנים בניו-יורק.
אחרי קבלת שבת , הם התארחו אצל הרב שליפר ז"ל בבכנ"ס בסוכה, על סעודת-שבת, ונכח שם כמובן אחד מ"חברא-קדישא", (סוכני הק.ג.ב. (מבין אנשי בית הכנסת ?) – העורך) ואחרי הסעודה אמר לי הרב שליפר ז"ל שאלך להראות להם את הדרך למלון "מוסקבה" איפה הם התארחו. והאיש מ"חברא קדישא" (את שמו שכחתי), אמר בתוקף אין צורך ללכת איתם, אמר לו הרב שליפר ז"ל שמדרכי דרך-ארץ צריך ללוות אותם, וצוה עלי ללכת איתם, ואני הלכתי ללוות אותם.
היוצא מדברי, שגם הרב שליפר ז"ל ידע: שצריך להיזהר מלשונם הארוכה של המלשינים.
על אחד מתלמידי הישיבה ש"נפל בפח"
על ….. : הוא היה גם "תם", וגם "שאינו יודע לשאול", כעבור שנה התלבשו עליו הק.ג.ב. ו______פנה אחריהם. פעם למדנו ב"עזרת נשים" למעלה, והנה …. ראה שבאו תיירים מחו"ל, ואעפ"י שהיה איסור גמור לדבר עם תיירים, ובפרט לתלמידי הישיבה, ו…. תכף-ומיד עזב את השיעור, וירד למטה, והתחיל לדבר עם התיירים. אחד מה"דבדצדקי" (העשרימיה – העורך) ניסה להפריע לו, …. דחף אותו ואמר לו על תפריע לי, זה ענין שלי. ואז הבנתי שהוא נפל בפח.
ולאט-לאט התדרדר, התחיל להתמסר ל"טיפה המרה" עד שמצאו אותו במזנון [כשהוא – העורך] שיכור .. …….., ועשה שם "שמח", עד שבאו הדרוז'ינניקים[מתנדבים לסייע למשטרה – העורך] מה"קומסומול" לקחו אותו, ואחר חקירה ודרישה קצרה, ציוו עליו לעזוב את מוסקבה, ובזה נגמרה הקריירה שלו בישיבה.
על העשל ודינר.
מרדכי דינר היה במקצוע מסגר, היה לו קול ערב והוא רצה להיות חזן וגם מוהל ושוחט, ובשביל זה נכנס לישיבה, עכשיו הוא חזן ומוהל בבית חולים בניו-יורק וגם משגיח בבית חרושת לבשר, (יש לו רשות מרופא חירורג). (כמובן שהרשות מרופא חירורג, זה על המילה – העורך).
הוא הדבר לגבי העשל, הוא בעל-תפילה מצויין, ולמד בשעתו בישיבת "נוברדוק", ורצה להיות כלי קודש, עזב את מקצועו כסנדלר, נכנס לישיבה למד הרבה שנים, למד את אומנות שחו"מ, וגם קיבל סמיכות על רבנות מהרבנים הרב לוין ז"ל ור' שמעון טרבניק ז"ל.
פה בארץ, הוא עובד כרב נודד בישובים דתיים, מטעם "הפועל המזרחי", אני חושב שלהיות חזן ומוהל בניו-יורק, רב-ומגיד בישובים דתיים עשירים פה בארץ, יותר טוב מלהיות שרברב או סנדלר.
(כל הקטע הזה הוא גם מענה לשאלתו של ר' עמנואל מיכילין במכתבו השלישי, מה הניע את התלמידים לבא ללמוד בישיבת "קול יעקב", ועל ידי זה "לקלקל את מעמד חייהם וכל סיכוייהם להעתיד שלהם". ועל זה עונה ומסביר ר' יעקב, שלא צריך לחפש סיבות נסתרות, כי התלמידים פשוט ראו בזה הזדמנות למילוי שאופותיהם, ומציאת פרנסה בריוח – העורך).
נסיונות הגיוס של אנשי הק.ג.ב היו בעינינו "תופעה שיגרתית"
כמובן שהיו וגם היו רמזים די ברורים מכל מיני סוכנים של ק.ג.ב. הנקראים (ווירבובשיקי) (מגייסים – העורך) ושידלו אותנו לעבוד בשבילם אבל לא שמנו לב לזה, כי היה זה בעינינו תופעה שגרתית.
"אף אני בחלומי"
בשעתו שלחו אותי (בארץ ישראל) מטעם "משרד הדתות" לאחד מהישובים כשוחט-ומוהל, ולא יכולתי לסבול עם "האסטמה" שלי את ריח של אלפי העופות שכל בעל הבית מגדל בהלולים שלו. גם במוסקבה היו עופות אבל לא כל-כך הרבה.
איך הפסקנו את התופעה שמאשא הגויה היתה פותחת את הארון קודש
ניזכרתי מעשה יוצא דופן עם מאשא הגויה שעשתה ניקיון בבית כנסת, כמו שידוע שבפנים ארון קודש היו מדליקים את החשמל לפני התפילה בשבת, ומאחר שהכפתור החשמלי היה בתוך ארון קודש, אז ישראל נח היה נותן למאשא את המפתח מהארון קודש כדי שתדליק בבוקר קודם התפילה את האור. כך היה שנים רבות.
כמובן שלא נראה לי שמאשא יהיה הבעל הבית על ארון קודש, אמרתי לישראל נח שיעשו את הכפתור החשמלי מבחוץ, ולא יהיה צורך לתת למאשא את המפתח, הוא ענה לי ברוגזה בשום אופן לא. לא הבנתי למה. הלכתי להרב לוין ז"ל הוא הסביר לי פירוש הדבר, מכיון שהחשמלאי, ישראל נח, וגם מאשא הם כולם סוכנים חשאים ולא זוטרים, אין לאף אחד חשק להסתבך איתם, ולמיחילובסקי לא איכפת.
התחלתי מבצע הסתה נגד מאשא בתוך אנ"ש, עד שכולם התחילו לרנן עליה שהיא מכבדת את עצמה בכל שבת עם פתיחת ארון קודש. עד שהגיע הדבר למהנדס מנביץ. הסברתי לו שאפילו להבדיל בכנסיה של גויים לא מניחים לאשה לבוא אל המקום של הטומאה שלהם…
ורק אז נתן מנביץ' פקודה לעשות את הכפתור מחוץ לארון בחוץ.
(ר' צבי מנביץ' – מהנדס מסור למצוות, לוחם למען היהדות, נואם ודורש ברבים ומחבר ספרים ומאמרים לרוב. (מתוך ספר הגחלת עמ' 317 – העורך)).
המשפט המפורסם על המוהל מאודסה ביברגל
וידוע המשפט המפורסם על המוהל מאודסה ביברגל, רבי אהרן חזן היה שם.
על השריפה בבית הכנסת
על …….. אין לי שום ספק שהוא עם "השומר" עשו את השריפה, כן אני חושד שיד …….. … ומעשה שהיה כך היה.
אני ומנהל חשבונות ר' שמואל ז"ל ………. , וכן השומר, היינו לבד בבית הכנסת, זה היה בערך אחר צהריים. החדר שאני ישנתי שם בשבת היה סגור.
שנינו אני ור' שמואל ז"ל שוחחנו בחדרו.
פתאום שומעים צעקות שריפה, שריפה, יצאנו מהחדר והנה ……. רץ מהחדר ההוא שהיה קודם סגור, (המפתחות היו ביד השומר שנעלם בינתיים), וצועק שהחדר בוער, רצתי מהר אל הטלפון וטלפנתי אל מכבי אש, ואח"כ התחלתי לכבות את השריפה עם בלון כיבוי, וכעבור 5-6 דקות באו המכבי-אש ומעשי ניסים שהאש לא התפשט מהחדר לבית כנ'. אחרי חקירה ודרישה אמרו שלולי (=אם) המכבי-אש אחרו על חמש דקות היה נשרף הבית כנסת ל"ע.
שאלת השאלות מה עשה ……. בחדר סגור ומי פתח לו את הדלת. ואח"כ כדי לטשטש את העקבות אמרו שראו ילדים על הגג, אני לא ראיתי אותם, ו….. בעצמו התחיל להוציא משם ספרי תורה, וספרי קודש, כלומר שגם הוא היה ממצילי בית-הכנסת.
וכשבאו המכבי-אש, ראיתי שהם עובדים בעצלנות-ולא נותנים מים- רצתי מהר החוצה, והנה עם רב נקהלו סביבות ב"ה וצוחקים וצוהלים על השריפה ומשדלים את מכבי-אש לא לכבות את השריפה, אז צעקתי-למה אתם לא נותנים מים-מהר תנו מים, אז התחילו לחבר את הצינורות אל הברזים והתחילו לכבות את האש, והאש כבר פרצה מהחדר אל בהכ"נ וליחחה את הספסלים הסמוכים, והביתהכ"נ נתמלא עשן והיה חשך ואי אפשר היה להיכנס ועוד מעט הגיע האש לארון קודש, אז רצתי עוד פעם וצעקתי אל המכבי אש שיכנסו מהחצר אל בהכ"נ מול האש הפורץ מהחדר.
ובעז"ה כבו את האש ומעשי ניסים שהמכבי-אש שמעו בקולי כי לולי (=אם) התמהמהו עוד חמש דקות אז אי אפשר היה לכבות את האש.
בינתיים באו מיחילובסקי והשומר ואח"כ באו חברים משלוש האותיות (ק.ג.ב. – העורך) עם איבן איבנוביץ בראשם, והתחילו להתייעץ, הסתובבו קצת, והלכו להם, למחרת באו עוד פעם, וצוברצקי ימ"ש (היה יושב ראש קהילת מוסקבה בעבר, והיה רשע גדול, יש אודותיו בארוכה בספר "הגחלת" – העורך) עימהם התחילו לחקור ולדרוש אותי, אז אמרתי להם סתם שאני חושב שזה עשו הילדים שנוהגים לעלות על הגג. אבל ברור שמן הגג לא יכלו להשליך אש לתוך החדר שהיה סגור ומסוגר, ושזה עשו מבפנים. וכן האש לא היה סתם אש, אלא פצצת תבערה שקשה לכבות.
אז איבן איבנוביץ ואנשיו הסתלקו עם מיחילובסקי וצוברוצקי ימ"ש אל החדר אשר משמאל לארון קודש להתייעצות- ואח"כ יצאו משם ואיבן איבנוביץ פנה אל מיחילובסקי שהוא רוצה לעצור אותי- ואם הוא לא מתנגד לכך- ומיחילובסקי ענה שלא מתנגד, אז הוא אמר למשרתיו "קחו אותו" והצביע עלי. ומה היה הסוף אתה כבר יודע.
(אולי הכוונה, אתה יודע מה היה הסוף אם ח"ו הק.ג.ב. היו לוקחים אז את ר' יעקב … ואולי הכוונה שאתה – מיכלין יודע את הפרטים מה היה, ומי הוא האיש שהתערב והציל, ואולי הכוונה שמיכלין יודע את הסוף, שר' יעקב נחקר על זה אח"כ במשך כמה חודשים – העורך).
ברם זכור האיש ההוא לטוב שהצילני מידם בעזהשי"ת וישת' שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. (ראה בפרק המדבר על השריפה – העורך).
ומענין לענין לאותו ענין, על ………. יש חשד שהוא הרעיל את הרבנים, הרב יעקב חץ ז"ל חיים כץ ז"ל ואת ראש הישיבה הרב ר' שמעון טרבניק, כי הם מתו בזה אחר זה אחר זמן קצר, והוא היה האפוטרופוס ובן בית שלהם, עד יום מותם.
והשומר סיפר לי בעצמו שהוא (השומר) היה בצעירותו שומר במחנה ריכוזים, וטעות בידיך שהיה חצי משוגע. כן ידוע שאחרי שפיטרו אותו מפני שגנב כסף מהקופות של צדקה בב"כ, מיחילוביץ שילם לו משכורת שנה שלימה.
שיטת לימוד המוהלים
(הקטע הזה נמצא על פתק קטן (טיוטא))
השיטה היתה די פשוטה, (למעשה היו שתי כיתות, הסירובניקים ותלמידי הישיבה), יחד עם זה גם די ממושכת ומיגעת.
וכשבאנו לברית מילה בלי אנשים, אז אחד מהתלמידים היה עושה את כל ההכנות, השני סנדק, השלישי החיתוך, הרביעי הפריעה, והחמישי התחבושת.
בפעם אחרת המשמרות התחלפו, עד שבתום שנות הלימודים בישיבה, התלמיד יצא משם מומחה ובטוח בעצמו, ושירת את הק"ק שלו הלכה למעשה.
עוד קטע על שיטת הלימוד של המוהלים
ומה היתה למעשה שיטת הלימוד וההדרכה? לקחתי את התלמידים במשך כל שנות שהותם בישיבה 3-5 שנים על ברית-מילה. היו מקרים שלקחתי חמישה תלמידים בבת אחת, ולימדתי אותם בהתמסרות כל ההכנות הנחוצים לברית-מילה, אחרי מספר פעמים כשהם רק מסתכלים ומתבוננים, הם מתחילים לאט-לאט לעזור בהכנות, עושים הפריעה, ובבא היום, כאשר אני בטוח בהם, הם עושים גם את החיתוך ואת התחבושת, ואני עומד על גבם. כל זה עשו כמובן על ברית-מילה בלי אנשים ובלי ההורים. (כאלה היו לרוב במוסקבה.) שיטה פשוטה, יחד עם זה די ארוכה ומיגעת.
על הישיבות בהן למד
…בבחרותי למדתי בישיבת תומכי תמימים בעיר קרעמענטשוק אצל ר"ר מנדל (מנעוועל) ז"ל ושמואל לייב לווין ז"ל, לא עבר זמן רב, והשלטונות פזרו את הישיבה, והישיבה ערקה לעיר וויטעבסק. הספקנו ללמוד שם רק זמן אחד, וגם שם פזרו את הישיבה. ומאז הלחץ של השלטונות הלך וגבר, הישיבה ירדה למחתרת, והחלו הנדודים מעיר לעיר, אודסה, חרקוב, קיעב, דניפרופטרובסק ועוד, וחוזר חלילה. התלמידים החליפו את הזמנים, למדנו בלילות – וביום הלכנו לישון, לקיים מה שנאמר: "לא איברא לילה אלא לגירסא"…
עיונים במכתב
לא לחינם אמר הרב טייץ את ה"הדרן" על מסכת "מכות"
שוב ושוב אנו רואים עד כמה היו אזרחי ברית המועצות מחפשים רמזים "בין השורות". כי כל ההתנהלות של המדינה לא היתה בצורה גלויה וכנה, והכוונות האמיתיות היו תמיד מוסוות ונסתרות.
פרפראות מצערות
כמובן שבמילה פרפראות אין ר' יעקב מתכוון כאן לדברים נחמדים, שהרי מדובר על דברים מצערים ביותר, אלא הכוונה לדברים שירתקו את הקוראים.
התנהגות "רגילה"
כבר הבהרנו, שכאשר מדובר על מעשים שפלים ביותר השתדלנו שלא ידעו במי מדובר, אך כאשר מדובר בהתנהגות "רגילה" של אלו שנכנעו לתנאי הזמן והמקום, לא נמנענו מלכתוב את שמותיהם.
מעורבות מוחלטת של הק.ג.ב. בנעשה בבית הכנסת הגדול
במכתב זה יש לנו הדגמה של המעורבות המוחלטת של הק.ג.ב. בכל הנעשה בבית הכנסת הגדול. על כך שהיושב ראש מיחילובסקי הגבאים והשומר היו קשורים לק.ג.ב. אנו כבר יודעים, ובמכתב זה רואים שגם השמש ישראל נח, המנקה מאשא והחשמלאי, היו גם הם סוכנים של הק.ג.ב.! ובנוסף לזה שניים או שלשה מתלמידי הישיבה נכנסו לישיבה כדי לשמש כסוכנים של הק.ג.ב. אבל כל זה עוד לא היה מספיק, והק.ג.ב. עסק כל הזמן בגיוס של סוכנים נוספים מקרב התלמידים, ואמנם הצליח לגייס לפחות אחד או שניים. (הספק הוא האם השני היה סוכן מיד בכניסתו לישיבה, או שגוייס אחר כך…).
תודה לה' על כך שהיו"ר מיחילובסקי נכנס לתפקידו רק בתחילת שנות השישים
תודה לה' על כך שהיו"ר מיחילובסקי נכנס לתפקידו רק בתחילת שנות השישים, ובחמש השנים הראשונות של הישיבה, בהם היתה עיקר פעולתו של ר' יעקב בלימוד השוחטים והמוהלים, בית הכנסת הגדול במוסקבה עדיין לא היה נתון תחת מרותו ופיקוחו של חוקר הק.ג.ב. הזה. מסתבר שמינויו של חוקר הק.ג.ב. מיחילובסקי, הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שנפסק הלימוד המסיבי של השוחטים והמוהלים.
מכתבו השישי של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: ברכות ודורון לחתונה ● קרא את המכתב לרבי ● שני פרקים לדוגמא ● ההוצאות גדולות ● אחכה בכליון עינים ● ד"ש לר' זלמן גנזבורג ● לבניו של ר' יעקב
על החותמת שעל המעטפה 6.3.79
ב"ה ז' אדר תשל"ט
לכב' מר יעקב חביבי!
אנחנו שולחים לכם את ה"מזל-טוב" שלנו, היוצא מקרב הלב. יתן ה' ותהיה היא, המשפחה הקטנה החדשה, לכם למקור לנחת ולשמחה ושתהיה החתונה בשטו"מ.
יחד עם זה אנחנו חוזרים על בקשתנו לקנות משמנו דורון להחתונה לבני הזוג שיח'. זה שקוראים אצלנו, "דרשה-גישיינק".
תקרא את המכתב אל הרבי שליט"א ותראה מה טיבו, חושבני שהכל יהיה לו די ברור, וכתוב באופן סביר. נראה מה תהיה תגובתו. לצערי את שני הפרקים (לדוגמא) עוד אינני יכול לשלוח ברגע זה, כי עשיתי בהם הגהות ותיקונים ונעכבו בגלל זה. עכשיו צריך להדפיס אותם – עוד לא מצאתי את המקום, ורק הם יעלו לי בערך כאלף לירות. אני באמת כבר בעצם התחלה מתקשה בענינו בגלל ההוצאות, שהן עכשיו גדולים ויוצאים לגמרי מן הגדר. אני באמת לא יודע מה יהיה גורלו של הדבר אם לא אקבל שום מקור למימון. חושבני שבערך בעוד שבוע אוכל לשלוח אותם אם יודפסו, אני רוצה שתודיעני אם לשלוח על הכתובת של הרבי או אולי על כתובתך, ויותר טוב אם אתה תקרא אותם ותמסור בעצמך. אני מקוה שתכתוב לי זה עד שתיסע. כמובן – אחכה בכליון עינים לחזירתך הביתה כדי איך שהוא לקבל אינפורמציה איך עברה החתונה, על הרבי בכלל וכל היתר המענין מאוד.
אתה עכשיו תפוס מאד גם בזמן וגם בראש ולא אטריחך בשום דברים, זולת אולי לבקשך לשלוח לי את הפרוטוקול. אני אחזיר לך הכל אחר כך, אי"ה.
דרך שלום וצלחה
ד"ש חמה לידידי, ידיד נפשי , ר' זלמן גנזבורג, הוא ממוסקבה ועובד בההנהלת חשבונות בהמשרד של הרבי.
(מעבר לדף)
ב"ה יום ג' המכתב יודפס רק מחר בבוקר ותיכף אשלח אותו. לא רציתי לחכות יום נוסף פן לא תספיקו לקבל כסף לפי השיק.
הנ"ל.
(ייתכן שהבא להלן, הוא מכתב שצורף למכתב הקודם – העורך)
לכב' בניו של ר' יעקב אלישביץ' שיח'
אם המכתב הזה יגיע אליכם אחרי נסעם של הוריכם שיח' – אני מבקש תכף ומיד לשלוח אותו במכתב רשום לאמריקה על הכתובת שלהם (ההוצאות של חשבוני).
בברכת מזל טוב ובאיחולים טובים
עמנואל מיכלין
עכשיו נתברר לי שהחומר שלי, שני הפרקים אשלח אי"ה ביום רביעי בצהרים