מחליפת המכתבים שהתנהלה בשנים תשל"ט – תשמ"א לצורך כתיבת ספר "הגחלת" על מצב היהדות בברית המועצות (ובמקום המתאים בהתכתבות זו, יובאו גם מכתב מהרבי מליובאוויטש לר' עמנואל מיכלין וזוג' מיום י"א ניסן ה'תשל"ט, ותוכן היחידות שלהם אצל הרבי בכ"ד תמוז תשל"ה)
רקע ומעט מידע על חליפת המכתבים
בעת שר' עמנואל מיכלין כתב את ספרו "הגחלת", הוא עמד לצורך זה בחליפת מכתבים עם ר' יעקב. המכתבים שר' עמנואל כתב ושלח לר' יעקב נשתמרו בארכיונו של ר' יעקב, והמכתבים שר' יעקב כתב ושלח לר' עמנואל היו שמורים אצל ר' עמנואל, ובמכתב האחרון של ר' עמנואל בסוכות תשמ"ז, כתוב שהוא שולח העתק (צילום) מכל המכתבים שנשארו אצלו.
אבל בפועל בארכיון של ר' יעקב חסרים העתקים (צילומים) של הרבה מכתבים שהוא כתב לר' עמנואל. (כי (ככל הנראה) בפועל ר' עמנואל שלח העתקות של חלק קטן מאוד מהמכתבים). אבל ב"ה, למרבה המזל, נמצאות תחת ידינו טיוטות שר' יעקב כתב לעצמו כהכנה לכתיבת המכתבים, ואנחנו נעתיק מכל מה שנמצא תחת ידינו.
חשוב לציין, כיון שבעת כתיבת המכתבים, לא התכוונו הכותבים (ר' יעקב ור' עמנואל מיכלין) לפרסם את המכתבים כפי שהם, לכן יש בהם גם דברים שלא מתאימים לפרסום מסיבות שונות. ובכל מקום שהיה נראה לנו שלא כדאי לפרסם קטע מסויים, השמטנו אותו, או חלק ממנו.
הבהרה
כפי שהקורא יראה, בכל מקום שמדובר על מעשים שפלים ביותר, נמנענו מלכתוב את שמות האחראים למעשים אלה.
הסיבה לכך היא, משום שאין שום תועלת מכך שנפרסם את שמות האחראים למעשים החמורים. וייתכן ויש לאנשים אלה צאצאים או קרובי משפחה אחרים, שעלולים להפגע אם נפרסם את השמות, לכן החלטנו להמנע מכתיבת השמות. (ובמיוחד באותם מקומות, שיש ספק כלשהו, שאולי הדברים לא מדוייקים לגמרי).
מכתב ראשון של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: היה לי בך אמון מלא ● כמעט על כל אחד היה חשד בליבי ● מבקש מר' יעקב לכתוב לו על מילה, שחיטת גסות, אפיית מצה, אתרוגים ומילת מבוגרים, ועל מידת ההתערבות של הק.ג.ב. בכל הנעשה בישיבה ● רוצה לרדת לסוף דעתם של אלו שרצו להיות תלמידים בישיבת "קול יעקב" ● על השריפה בבית הכנסת הגדול ● מי עוד יודע לספר.
ב"ה כ"ג מר חשון תשל"ט
לכב' ידידי כנפשי, הנכבד והחביב לי, מר יעקב אלישביץ' שליט"א
ורעיתו הכבודה שתח'
קודם כל רוצים אנחנו להביע את שמחתינו מעצם פגישתינו, ומזה שנפגשנו על אדמת ירושלים הקד'. חלום בהקיץ הוא. אני עד היום עוד לא התרגלתי עם המחשבה שאני נמצא פה וצועד ברגלי על אדמת אבותינו. והפגישה דוקא עמך מאד נעימה לי, כי אף שהיו לי שם הרבה ידידים, ואולי גם נכבדים – אך כמעט על כל אחד היה חשד בליבי, ועל רובם לא חשד היה בליבי, אלא ידיעה נאמנה שהם נכנסו לתוך שערי טומאה, שיש להם קשר עם אויבינו, והשאלה היא רק – עד כמה אדוק הקשר – רק לפי ההכרח והאונס – או יותר.
ותמיד היה לי אימון מלא אליך ובכל פגישותי עמך לא היתה אבן מעמסה לוחצת על לבי. והלב היה פתוח כלפיך. מאוד חסנו על שאבדנו אותך כשעזבת את מוסקבה, ולפי הצער – גם השמחה כשמצאנו אותך שוב. יתן ה' שנתראה מתוך שמחה ונשמע איש מרעהו רק בשורות טובות, על שלום ובריאות וגם סיפוק רוחני. עכשיו אעבור אל עצם הענין.
יתכן שכשאקרא את המאמר שלך בעיתון הרבה שאלות שלי תהינה ללא צורך והתשובות אמצא בתוכו. אך ברגע זה מענינים אותי הדברים הבאים:
א – מילה. איזה מקרים על סכנה מיוחדת, משהו יוצא מהגדר הרגיל, היו אצלך? הסכנה בשבילך ובשביל ההורים. איזה עצות והתחכמות נקטו פה ההורים בכדי למרות הכל – לבצע את המצוה ולמלא את חובם. ואולי שלמו יקר עבור זה ובמה נענשו.
אני מעונין בפרטים, כמו שאומרים ברוסית פאקטע אי פודרובנוסטי (= עובדות ופרטים.)
ב – השחיטה – בעיקר גסות. אולי עשו זאת בסתר, אולי נענשו, איפה לקחו את הבהמות, איפה ובאיזה אופן מכרו? עשו הכל באופן רשמי או אי-ליגלי, איך הגיב על זה מיכיילוביץ. כמה לפי דעתך, משפחות במוסקבה ובפרבריה שמרו על הכשרות (בערך)? וכל היתר משהו בולט ומענין, ששייך לענין זה?
ג- מצה – האפייה הלא רשמית מחוץ לעיר, כמו למשל ר' ישראל אברהם מייזל, ההיתה היא בסכנה, ההיו רדיפות ועונשים? זוכרני שוולף בוגומולני נאסר לשנה על שהוביל מצה להמזמינים – מה היה אז להבעלי-בית עצמם? מה עשו להם? ובמקרים אחרים? מתי אסרו את וולוול? – את המצה ששלחו מחו"ל – מפרטים לפרטים או מאירגונים להקהלה – האם קבלו המענים את המצה, ההיו מקרים שהיא נאבדה ולא נתנו להם וגם הקהלה לא קיבלה? הקבלו בזמנם או לחג השבועות?
ד- אותו הדבר בענין אתרוגים?
ה- עוד על המילה – ההיו מבוגרים שמלו את עצמם (בעלי תשובה), מי הם ומתי ואיפה הם?
ו- ההיו שום רדיפות או נגישות מצד מיכיילוביץ כלפיך או כלפי אחרים?
ז- מאסרים בזמנך בין המתפללים או הפעילים למען היהדות?
ח- הישיבה ברור לי הדבר בנוגע לשני המנוולים –………. ………., ואלי גם …………. – אם כי במידה אחרת לגמרי. אך מה עם כל היתר – האומנם עזבו אותם הק.ג.ב. לנפשם לגמרי והם ישבו שקטים ולמדו בתורה? האם זה יכול להיות? ואם באמת לא כך הוא – מה היתה מידת הסבל שלהם? הנשאלו גם הם כל אחד על חברו? וקשה לי להבין – מה היה הוא הכח שמשך אותם אל הישיבה – "לאבד" שנים על זה ולקשר את כל גורלם עם קהלה דתית שהיא הולכת וגוססת, להפוך את עצמו לאיש יוצא דופן ול"לא יבוא בקהל"? אני מאד רוצה לרדת עד סוף דעתם. מה הם הסיכויים שלהם והעתיד בתנאי השמד הסובייטי ההוא?
איפה עכשיו העשיל גורביץ ומה הכתובת שלו? היש לך קשר עמו?
אולי גם הכתובת של וולוול בוגומולני?
מה ידוע לך על העבר של מיכיילוביץ?
מר יעקב ידידי! אני לא כופה עליך הר כגיגית ולא מתכוון לזה שתשב שעות לשעות ותכתוב לי. אני לא מאיץ אותך ביותר – אני רק מבקשך שתגייס את זכרונך ותזכור לפי השאלות האלו את כל מה שידעת ושכחת, ותכתוב לי קמעה היום קמעה מחר, שלא יהיה זה לך למשא, ואחר כך תשלח לי זה כלו או בחלקו יחד עם המאמר.
אם תפגוש בדרך סיורך בזכרונך משהו מענין, לפי שיקולך ודעתך – נא להוסיף ולספר על זה נופך משלך.
ובזה אפרד ממך מתוך ברכות חמות ואיחולים יוצאים מן הלב.
בכבוד עמנואל
רעיתי שתח' דורשת לשלומכם הטוב.
על כל הטורח שלך כשמסרת את ידיעותיך ואומנותך במילה ושחיטה לאחרים אני מקווה לקרוא במאמרך. על מעשי הצדקה שלך ומעשה החסד אני יודע בעצמי. ואחרון אחרון: אם לא יהיה זה נגד רצונך אם אכתוב על הדברים שאקבל ממך ועליך אישי?
ואולי יש עוד מישהו שיודע את חיי הקהלה במוסקבה-הרדיפות, מאסרים, החרמות בתי-כנסת וספרי תורה ובעיקר – משנות השלושים ועד המלחמה.
מתי היתה הדליקה בחדר הרב בביהכ"נ? מיחיילוביץ כמדומני העליל עליך כאילו אתה הוא האשם בכך. אני זוכר שבאותו יום ראו "בריונים" שמהבתים השכנים טיילו על הגג, וכולנו היינו בטוחים שזה הם הדליקו. אני לא יכול להאמין ש………………. לעשות כדבר הזה, אולי השומר ההוא שהיה חצי משוגע – עליו יש להטיל חשד.
אני מחכה לתשובתך בכליון עיניים.
עיונים במכתב
אנחנו לומדים ממכתב זה כמה דברים: 1. שהתקיימה פגישה בירושלים בין ר' עמנואל מיכלין לר' יעקב לפני שהתחילה ההתכתבות ביניהם. 2. מהניסוח משמע שגם אשתו של ר' עמנואל גב' גולדה נכחה בפגישה, וכנראה השתתפה בה גם אשתו של ר' יעקב, שהרי הפגישה התקיימה בירושלים, וככל הנראה היא התקיימה בביתו של ר' יעקב. כמו כן במכתבו השני כותב ר' עמנואל על פיקחותה של אשתו של ר' יעקב, וככל הנראה זה נכתב על סמך ההתרשמות מפגישה זו. וכך משמע ברור גם במכתבו השביעי של ר' עמנואל, וזה הלשון שם: "אנחנו באמת שמחנו מאד לפגוש אתכם, אותך ורעיתך הכבודה שתחי'", והרי לא ידוע לנו על פגישה נוספת בין ר' יעקב לר' עמנואל מלבד הפגישה הזאת. 3. בפגישה דובר על השריפה בבית הכנסת הגדול, ור' יעקב אמר את שמו של זה שהוא חושד בו שהוא עשה את השריפה (יחד עם השומר).
מכתב ראשון של ר' יעקב
תוכן המכתב: מסים על כלי קודש ● המשפט בדנייפרופטרובסק ● מצב השחיטה בדנייפרופטרובסק ובכל רוסיה ● איך הסתכלו השלטונות על המילה ● על גר שמל את עצמו לא כראוי, נימול שוב, ולמד אחר כך מילה ● שחיטת גסות במוסקבה ● השחיטה אצל הגרים ● איך נתקבלתי לשוחט במוסקבה ● מוהלים במוסקבה ● שאלו ממחלקת לענייני-דת את הרב שלייפר ז"ל כמה כסף מקבלים המוהלים בעד כל מילה ● על הדו"ח שהיו הרבנים במוסקבה צריכים לתת לשלטונות על מצב הדת, ועל כך שבמס"נ העלימו עין ולא דיווחו הכל ● מכירת הסידור והלוח ● על איזה כסף התקיימה הישיבה ● החרמת הכסף שנשלח מחו"ל ● הישיבה התקיימה 10 שנים
1
בס"ד יום א' לסדר "וישלח יעקב" תשל"ט לפרט קטן פה ירושלים ת"ו
לכבוד ידידי ר' עמנואל נ"י שליט"א עם כל משפ' שלום וברכה!
מכתבו קבלתי לנכון. ובעזר השם אשתדל לענות על שאלותיך, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
1) מילה. בעתון "שערים" שאני שולח לך, אתה תמצא הרבה תשובות בענין מילה. (ששמו עלי מס כבד מנשוא, וגם עשו משפט פומבי, אני שולח לך מסמך רשמי של "מחלקת – המס מעיר דניפרופטרובסק", ודבר ידוע הוא "שמחלקת – המס" הם שבט אפו של השלטונות בבריה"מ לא רק נגד מוהלים ושובי"ם אלא גם נגד רבנים, חזנים ולכל מי שנחשב בעיניהם לכלי קודש. (אפשר לציין, שעל כלי קודש ועל בתי כנסת היו מטילים מס פי שלושה ויותר מאשר על אזרחים אחרים). לא היה לי שום ברירה אלא לקיים את הפסוק "ויברח יעקב", ואחרי מות הרודן סטאלין י"ש עברתי לעיר מוסקבה, אצל ההורים של אשתי.
גם הרב ר' יהודא לייב לוין ז"ל שב לעירו קראסנויורמייסק, כי גם עליו הטילו מס כבד, והעיר דניפרופטרובסק נשארה בלי רב ובלי מוהל, עיר שגרים בה יותר מחמשים אלף יהודים, וב"ה שהיו שם שלושה שוחטים, ועכשיו נודע לי שהשוחט היחיד ר' אהרן רגלין בנו של השוחט אברהם אבא רוגלין ז"ל חסיד חב"ד, חולה אנוש ואין אחר במקומו. זה המצב כמעט בכל ערי רוסיה, ודווקא עכשיו כשיש התעוררות בקרב יהודי רוסיה, ויש הרבה בעלי תשובה – יש מחסור בכלי קודש, וב"ה שבמוסקבה עיר ואם בישראל שגרים בה כ-300 אלף יהודים יש שוחט אחד חניך ישיבת "קול יעקב" ר' מרדכי ליפשיץ שליט"א.
על שאלותיך איך הסתכלו השלטונות על המוהלים, ידוע שהם הסתכלו עלינו כעל ברברים מימות הביניים, ומה הפלא בעווה"ר לעיתים קרובות שמעתי מהורים של הילד (שהסכימו לעשות ברית-מילה תחת לחץ הסבא או הסבתא או מאיזה סיבה אחרת) את השאלה, בשביל מה בעצם צריך לחתוך (רעיזאץ) את הילד… קל להבין איזה הרגשה ואיזה אחריות נשא המוהל, ואיזה השלכות יכולות היו להיות לולי (=אילו) משהו קרה ח"ו עם הילד ו"די לחכימא ברמיזא".
בענין בעלי-תשובה שמלו את עצמם, פגשתי את אחד מהם, גר-צדק ידוע מעיר טמבוב המכונה "אברהם" שמל את עצמו ואח"כ בא למוסקבה אלי ובקש להמול שנית, כי הוא חושב שהוא עשה את "הברית המילה" לא כהלכה, ומלתי אותו עוד פעם, וכאשר שאלואותו, איך הוא הרגיש כשעשה את החיתוך, הוא אמר ברצינות, שראה בשמים מלאכים.
2
והנה הגר צדק אברהם, התחשק לו להיות מוהל אצל הגרים. אחרי שנתרפא מהמילה, בקש ממני שאלמוד אותו אומנות מלאכת הקודש מילה, כי אמר מאחר שיש אלפי גרים בעיר טמבוב ובסביבותיה, ורבים רוצים להכנס בבריתו של אאע"ה ואין שם מוהל, הוא גמר בדעתו להיות מוהל ולזכות את הגרים במצווה הזאת.
ובכן למד אצלי מלאכת הקודש מילה ומל הרבה גרים, פעם אחת בא למוסקבה, והתלונן באוזני שהמשטרה רודפת אותו, וגם עשו חיפוש בביתו, כדי להחרים את הכלי-זיין של המילה, וב"ה לא מצאו כלום, ובנתיים עזבו אותו.
ב) השחיטה:
גם בענין זה יש בעיתון: אני יכול להוסיף שהן שחיטת עופות והן שחיטת בהמות היה לגלי. כל שבוע היו שוחטים 2-3 בהמות, ערב החגים היו שוחטים יותר.
הטבחים חיפשו הבהמות בסביבות מוסקבה, עשו יד אחת עם רופא בהמות והוא נתן רשיון, שצריך מיד לשחוט הבהמה, מחשש שתמות בדרך לבית המטבחיים.
אח"כ היה הטבח מזמין את השוחט ואת המנקר והם עשו את העבודה כשר למהדרין.
וכאשר אי אפשר היה להשיג הרשיון, אז השתדלו לעשות המלאכה בבית המטבחיים. ואחרי שהיה הכל בסדר היו מודיעים להרב ולכל בתי כנסת (בסך הכל שלושה בתי כנסת – בית הכנסת הגדול, צ'ירקיזובי, ומרינה רושי). את הבשר היו מוכרים בשוק לכולם, הן ליהודים, והן לגויים. ומאחר שהבשר מהזדיק יותר טוב מהפרידיק, אז הגויים היו לוקחים את הבשר הטוב, והיהודים לקחו את הבשר הכשר…
היו מקרים שבשר כשר נמכר לא לגלי מאיזה שהיא סיבה.
הגרים שלא היה להם שוחט, כי כל שוחט שהוא לא היה גר, היה גורש או נאסר מצד השלטונות המקומיות, והגרים שלא ידעו את האומנות שחיטה, היו לוקחים סכין חד ולאו דווקא חלק, כורעים ומשתחווים, ואומרים ברוסית, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, שלח לנו מלאך שהבשר יהיה כשר, שוחטים את הבהמה ואוכלים.
אבל לא כולם מרוצים מהשחיטה הזאת, ומטעם זה יש להם הרבה צמחונים.
3
איך אני נתקבלתי לשוחט. אתה תמצא את התשובה במכתב אישור של הרב אהרן חזן וישראל פרידמן, יש להוסיף שהרב שליפר ז"ל הכריז בפומבי שבקרוב יבנה משחטה בחצר בהכ"נ, והצביע עלי ששני רבנים ושוחטים בחנו אותי. הרב ושוחט ר' זלמן נתן קיסלגוף, והשו"ב מפרלובקי ר' יוסף מואיסיב, ושאני נתמנה על ידו כשוחט של מוסקבה.
כמוהל לא הזכיר כמובן, כי היו באותו זמן שני מוהלים ר' יצחק קוצנוק ור' לייב. חוץ מזה את הברית מילה בכל רחבי ברה"מ היו עושים בחשאי, ואע"פ שהשלטונות ידעו מזה. שמעתי שפעם אחת שאלו ממחלקת לענייני-דת את הרב שלייפר ז"ל כמה כסף מקבלים המוהלים בעד כל מילה. הוא השיב שבעד מצוה אסור לקבל כסף ע"פ חוק התורה, ואם מישהו מקבל הוא לא יודע, ובדו"ח שהרב היה חייב לשלוח, היה מקטין בהרבה את מספר הברית מילה במוסקבה. כן הקטין את מספר החופות והגיטין. ומה שציינתי בעתון שהרב שליפר ז"ל לא מיחה בידי ללמוד מילה לתלמידים-המסוכנים, שמצאו את עצמם מחוץ לכותלי הישיבה, ציינתי את זה לשבח גדול, כי עליך לדעת, שהרב שליפר ז"ל וכן הרב יהודא לייב לוין ז"ל בתור רבנים ראשיים, ובתור ראשי ק"ק של מוסקבה אחראים על כל הנעשה בענייני-דת, ובפרט הנעשה בישיבה "קול יעקב" היו חייבים תכף ומיד להפסיק את זה, ואם הוא לא מיחה ושם יד לפה, אני חושב שזה מסירת נפש מאין כמוהו, כי אוי ואבוי יהיה לאותו רב, או ראש הקהילה, באיזה עיר שהוא ובפרט בעיר מוסקבה, אם השלטונות יחשדו אותו שהוא משקר ומרמה אותם, בדו"ח שהוא נותן להם. ובזה אני גומר עליו את ההלל.
על הסידור והלוח:
יש לציין שאעפ"י שהם היו ביוקר, הסידור נמכר בעד מאה רובלים, והלוח בעד 10 – רובלים, כל 4,000 הסידורים ו-10 אלף לוחות נמכרו בזמן קצר מאוד.
רוב הסידורים והלוחות נמכרו ליהודי גרוזיה, והשאר לק"ק של ערים אחרות.
ועל הכסף הזה התקיימה הישיבה "קול יעקב" שנה שלימה. אחרי זה נתקיימה הישיבה על כסף של יהודי גרוזיה ומתן בסתר, כי השלטונות אסרו לקבץ כסף בגלוי מק"ק, והכסף שנשלח מחו"ל, השלטונות החרימו.
וב"ה הישיבה התקיימה כ-10 שנים. (העורך – בספרנו כתוב באריכות שהתקופה המשגשגת של ישיבת "קול יעקב" נמשכה כחמש שש שנים, ואחר כך היתה תקופת שפל של כעשרים שנה, ואח"כ שוב היתה תקופה יפה יותר).
ג- מצה אני שולח לך מאמר קצר מ"המודיע" ומה שחסר לך בוודאי שזאב בוגומולני ימלא את החיסרון. (בהמשך הספר יש קטע עיתון המדבר על מצה, וככל הנראה זה הקטע הזה.)
עיונים במכתב
לסדר "וישלח יעקב"
ר' יעקב שכל חייו היה "בעל קורא" (קורא בתורה בבית הכנסת) מחפש מילים בפרשת השבוע המתאימות לתוכן מכתבו. ולמכתבו הראשון שהוא שולח לר' עמנואל הוא מוצא רמז בפרשת השבוע במילים, "וישלח יעקב".
על הרבנים שלייפר ולוין שידעו ולא מיחו
בכתבה בעיתון שערים נכתב בשם ר' יעקב: "אני חייב להודות – אמר במהלך דבריו – לרבנים הראשיים הרב ר' שלמה שלייפר ז"ל והרב ר' י.ל. לוין שליט"א שידעו על מעשי, לא מיחו ושמו יד לפה". כנראה שר' יעקב הרגיש שחסר כאן הסבר, וכי זו מעלתם של רבני מוסקבה שלא הפריעו לר' יעקב? וכי למה שיפריעו לו! ולכן ר' יעקב מסביר במכתב מדוע זה שבח גדול מאוד. ר' יעקב גם מפרט בהסברו שעיקר המס"נ של הרבנים היא על כך שלא הפריעו לו ללמד את התלמידים הלא רשמיים. כי את התלמידים הרישמיים של ישיבת "קול יעקב" היה פחות מסוכן ללמד.
כפי שנקרא במכתבו השלישי של ר' עמנואל מיכלין, על אף הסברו זה של ר' יעקב, היתה לו בכל זאת תרעומת כללית על כך שר' יעקב לא כתב מספיק על חותנו, וגם על הקטע הנ"ל מעיתון "שערים". אך בסוף הוא הבין והסכים להסבר הזה של ר' יעקב, שהרי בספרו "הגחלת" הוא בעצמו משתמש בהסברו של ר' יעקב כדי לשבח את הרב שלייפר ז"ל והרב לוין ז"ל. והנה הציטוט מספר "הגחלת": "עם זה אין אנחנו רשאים לעבור בשתיקה ולא לספר בשבחם של עוד שני אנשים – הרב שליפר ואחריו – הרב לוין, שידעו מכל הנעשה ומהרבצת תורת השחיטה והמילה באופן לא רשמי או אפילו בלתי לגאלי לתלמידים „מסוכנים" ועשו עצמם כלא יודעים מכל זה. בתור רב וראש הקהילה נשא כל אחד מהם בשעתו בכל האחריות על כל הנעשה בבית-הכנסת, ומרה היתה אחריתם לו נתגלה הדבר. היתה בכך מסירות נפש מאין כמוה."
הישיבה התקיימה כ-10 שנים.
בהמשך הספר יש דיון על שלושת התקופות של ישיבת "קול יעקב"
מכתב שני של ר' עמנואל מיכלין
תוכן המכתב: מודה לר' יעקב על מכתבו ועל החומר המצורף ● שואל במה זכה שר' יעקב כל כך מטיב עמו ● רק ממך אפשר לדעת מידע על הישיבה מאחר ואתה היית בפנים הדבר ● אתה נאמן עד הסוף, וכל דבריך כנים ● חוזר על שאלתו במכתבו הראשון על המעורבות של הק.ג.ב. בנעשה בישיבה, ומה היתה כוונתם של אלו שרצו להיות תלמידים בישיבה כזאת ● רוצה להתראות עם ר' יעקב ● אפרים קפלון נפטר, והיושב ראש כעת יעקב מיקנברג, ושואל מיהו.
התאריך על החותמת של המעטפה:
י"ט כסלו תשל"ט 19.12.78
על הצד הקידמי של המעטפה:
לכב' מר יעקב אלישביץ'
שמואל הנביא 102/39
ירושלים
מאחור
עמנואל מיכלין, רח' וולפסון 75/2 נהריה
ב"ה מוצש"ק פ' וישלח תשל"ט נהריה
לכבוד ידידי מאז ומקדם, חביב ונכבד
מר יעקב אלישביץ שליט"א
קבלתי את מכתבך ומתוך עונג רב קראתיו, יחד עם המאמר בהעיתון ועוד הפרפראות הנוספות.
קודם כל היא – תודתי הנובעת מקרב הלב. לא רק שהענית לבקשתי, אלא עשית את מלאכתך באמונה ובזריזות, ולא עוד, אלא שגם צלצלת אלי בטלפון. חן חן לך, ידידי!
אני לא יודע איזה זכות יש לי כלפיך שאתה כל כך משתדל ומטיב עמדי. טוב! לא נעשה חשבונות.
אשר לעצם החומר – יש בו הרבה דברים ממשיים, קונקרטיים, עובדות, שהם חשובות מאוד בשבילי, הן במילה, הן בשחיטה והן במצה.
ידוע הוא ש"המתחיל במצווה – אומרים לו גמור". אני רוצה שתיקח עוד טרחה על עצמך ותמשיך ביתר השאלות. אני לא התחלתי עוד בישיבה, למשל, כי חסרים לי המידע, שאני יכול לקבל רק ממך, מאחר ואתה היית בפנים הדבר, ועוד – כי אתה נאמן עד הסוף, וכל דבריך כנים.
אני לא יכולתי להגיע עד סוף דעתם וכוונתם של כל התלמידים, מה היתה באמת כונתם האמיתית כשהלכו ובחרו להם שביל בחיים כזה שאין לו שום סיכויים, זה דרך של צרות ופחדים וכהנה וכהנה. אולי היתה פה איזו שהיא כונה לא טהורה? ואולי התכוונו על ידי הישיבה לחדור למוסקבה מה שאי-אפשר להם בשום אופן אחר? ושוב השאלה – הנצלו אותם הק.ג.ב. סתם והאחד על השני? זה לא יאומן שעזבו אותם לנפשם לגמרי. בקיצור – כל סכום השאלות האלו ביחד.
אז אני מקווה שתאזור עוד חיל ותמשיך ותכתוב לי עוד פעם. ואין צריך לומר שאהיה אסיר תודה לך מתוך הלב.
גם מקווה שתהיה עוד הזדמנות לנו להתראות, כי אני כלל לא "שבע" משיחתנו זו שהיתה לנו, שהיתה מקודשת לענין מסוים, ולא סתם לחייך ולעסקיך. אני בטוח שרעיתך שתח' תעזור לך רבות, כי היא די פקחית ומעורבת בין הבריות ומבינה דבר מתוך דבר.
קיבלתי ממוסקבה ידיעה לא טובה, שאפרים קפלון נפטר בחודש אוקטובר. והיושב ראש עכשיו יעקב מיקנברג, יהודי מבוגר עם זקן, לפי תמונתו בהעיתון מעריב מיום 10.12.78 מי הוא? אברך אותך ואת כל ביתך בכל הטוב ובהשלום.
ממני ומרעיתי שתח' עמנואל מיכלין
מכתב שני של ר' יעקב
תוכן המכתב: אני עוזר לך כי אתה רוצה להרים את קרן יהודי רוסיה, ולהראות לעולם שהגחלת לא כובתה ● הסובייטים נתנו רשות לפתוח הישיבה ושיהיה בשר כשר מטעמי פוליטיקה, בגלל מדיניות ההפשרה. אך מצד שני הערימו קשיים בקבלת התלמידים, החרימו הכסף שנשלח מחו"ל, שתלו שוטרי חרש בישיבה ואספו מידע על חיי הדת בכל התחומים ● התוצאות המרות מסוכני חרש אלו ומאיסוף המידע ● הרבנים מתו מיתה פתאומית ● אני בטוח שהם שלחו ידם גם בהרב ר' שלמה שליפר ז"ל ● על מותו של הרב יהודא לייב לוין ז"ל ● אח"כ פעלו ליציאת רבנים שוחטים ומוהלים על ידי מתן אישורים לצאת מהמדינה ● היו מקרים שנתנו לכלי-קודש רישיון לעלות ארצה בלי אשרה (ויזה) ● יהודים דתיים למדו שחיטה, כדי לקבל היתר-יציאה ● רוסיה התרוקנה מכלי קודש ● התלמידים "המסוכנים" ● על הלימוד עם ר' חיים בער זלדין ועל "חריצותו" ● התלמידים "הסירובניקים" ● איך למדו שחיטה ומילה ● ב"ה ראיתי פירות ורוויתי נחת-רוח מהם ● הלימוד עם ר' גרשון קליבנסקי ● הרבה שמות של תלמידים ופרטים עליהם.
בטיוטה: הסיבה לכך שהתלמידים באו ללמוד בישיבה ● ר' יעקב ממציא כסף למחיה לתלמידים כדי שיצליחו ללמוד, ומעודד אותם.
ב"ה יום שהוכפל בכי טוב לפ' מקץ תשל"ט לפ"ק ירושלים ת"ו
לכבוד מוקירי וידידי ר' עמנואל וזוגתו הכבודה וכל משפ' שליט"א שלום וברכה!
ראשית כל אני רוצה לענות בקיצור נמרץ על דבריך "במה זכיתי" שאני עושה הכל, ומשתדל לענות על כל שאלותיך? ידוע כי כבר יצאו ספרים הרבה על יהודי רוסיה, על יהדות רוסיה של ימינו וכו'. וכמעט כולם על צד השלילי כעל עם נרדף ונכחד ר"ל וכו' וכו', ושעם היהודי נכנע ונשפל, עד ששכח את עברו המפואר, שכח את בוראו, התורה ומצוותיה, שלא נשאר מהדתיים שריד ופליט ח"ו וכו'. אבל אתה רוצה להרים את קרן יהודי רוסיה את רבניה ואת מנהיגיה, להראות לעולם שהגחלת לא כובתה, למרות כל הרדיפות-הרצחניות של המשטר הסובייטי, על עם היהודי בכלל, ועל הדת היהודית בפרט, לעקור מן השורש את הדת ר"ל היה לא תהיה.
ובכן אני חושב שצריך רק על צד היותר טוב ועל צד החיובי, כי זה מה שרוצה לדעת הדור הצעיר שלנו, וצריכים לדעת הדורות הבאים אחרינו עד ביאת גואל צדק בקרוב ממש, והצד השלילי צריך להיות רק כדי להבליט עוד יותר את הצד החיובי והטוב, כיתרון האור מן החושך את יהדות רוסיה בכלל ואת הישיבה בפרט, כלומר שהיו ויש יהודים ברוסיה, שאכפת להם ומשתדלים לעשות כל מה שאפשר בתוך החשך הכפול ומכופל הזה, ובקיצור שעם ישראל חי וקיים לנצח. והמופת לזה שיש עכשיו הרבה בעלי-תשובות בכל העולם בכלל וברה"מ בפרט, ומתוך הנחה הזאת אני משתדל לעזור לך בכל מה שאפשר לפענ"ד, כי עצם העובדה שהמשטר הסובייטי נתן רשות לפתוח ישיבה, בשר כשר, מצות וכו', אעפ"י שהם עושים זאת "על-כרחך", ומטעמי פוליטיקה ובלי ספק שיש פה מחשבות רעות ורשע ר"ל, כי ביד אחת הם נותנים רשות, וביד השניה הם עושים הכל שלא יצא מזה שום דבר טוב ליהודים, שלא יצא מזה פירות.
הנה דוגמה: מצד אחד הם נתנו רשות לפתוח ישיבה, כדי להראות לתיירים ולעולם החפשי שהם רוצים להפשיר את המלחמה הקרה, שיש דמוקרטיה, חופש דת אפילו ליהודים, כי לגויים יש מכבר סמינר בזגורסק למאמינים פראבוסלאביים, סמינר לקטולים ביערעבן שבארמניה, כמו כן לכל מיני סקטנטים וכו' וכו', ומצד השני עשו כל מיני הגבלות, אסרו לקחת תלמידים מתחת לגיל – 18, לא התירו לקבל כסף בשביל הישיבה מחוץ – לארץ, וכל הכסף הנישלח מחו"ל בשביל הישיבה החרימו. שלחו לישיבה "שוטרי חרש", כל תלמיד היה חייב למלא טופס ארוך, ולהשיב על כל השאלות בפרוטרוט וכו' וכו'.
והתוצאות מכל ההגבלות האלה היו רציניות, הרבה צעירים קיבלו את (ה"ניעט") הלאו הסובייטי המפורסם, חוץ מזה הם רצו לדעת כמה צעירים יהודים רוצים ללמוד תורה לשמה, כמה יש רבנים, שוחטים מוהלים, מי יכול להיות מורה ומלמד בישיבה, מי נותן כסף ותומך בישיבה, להכין מתלמידי הישיבה "כלי קודש" מטעם, כמו ………….. המועמד לרבנות הראשית, יעקב פישמן שנתמנה לרב ראשי על אפם ועל חמתם של המתפללים, ………………………….., כמה אנשים הולכים לשוחט, כמה יהודים עושים ברית-מילה, כמה יהודים הולכים למקוה, וכמה נשים וכו'.
וכל זה כדי בבוא היום לשים-יד על יהודים האלה ולעקור אותם מן השורש. והסוף המר לא אחר לבוא ………… ימ"ש ………………… עשה את המלאכה השחורה, הוא פשוט-כפשוטו , הרעיל אחד אחד את הרבנים, הן אלה שנתנו שיעור בישיבה הן אלה שלמדו בבית-כנסת. ואלה שמותיהם של הרבנים שמתו מיתה פתאומית אחרי מחלה קשה, במשך שנתיים, הרב ר' יעקב חץ ז"ל, הרב ר' חיים כץ ז"ל, הרב ר' שמעון טרעבניק ז"ל, הרב ר' שמעון כאני ז"ל, הרב ר' אלתר שולמן ז"ל, הרב שמואל רואה חשבון של בהכ"נ, ומי יודע כמה עוד יהודים תלמידי חכמים שלח לעולמם הי"ד, העוכר ישראל הזה.
………………………………………………………………………………………………
ואני בטוח שהם שלחו ידם גם בהרב ר' שלמה שליפר ז"ל [העורך: נא לעיין בהבהרה בנושא מותם של הרבנים במוסקבה במאמר שלש תקופות בפעילותה של ישיבת "קול יעקב" במוסקבה, ב – 3]. ולא לחנם שהק.ג.ב. ימ"ש רצו שהרוצח הזה…………
עכשיו על הרב יהודא לייב לוין ז"ל. פה בירושלים גר יהודי, חיים-בער פרידלנד, שהיה משמש את הרב יהודא-לייב לוין ז"ל, והנה סיפורו:
ידוע שהרב היה בסוף ימיו חולה אנוש במחלת לב כבדה, ולא רצה להתפטר מרצון, והנה פתאום בא …………….. אל הרב לוין ז"ל, ועמו רופא, ואמר שהרופא מומחה גדול, והוא רוצה לבדוק את הרב, הוא בדק את הרב, ואמר שצריך לעשרת זריקה, ובקיצור הוא עשה הזריקה, ומיד אחרי הזריקה, הרב צעק צעקה גדולה ומרה – ומת. והרבנית ואנשי ביתו הרימו צעקות, אבל הכל נגמר, כנראה שהם החליטו להפטר מהרב שלא התפטר מרצון מן הרבנות הראשית בבית הכנסת.
הנשארים בחיים, הן התלמידים האשכנזים והן התלמידים מגרוזיה, הרבנים השוחטים והמוהלים, הם היו הראשונים שקיבלו רשות לעזוב את ברה"מ ולעלות ארצה.
היו מקרים שנתנו לכלי-קודש רישיון לעלות ארצה בלי אשרה (ויזה). כנראה שהשלטונות גמרו אומר להפטר מן הרבנים שוחטים ומוהלים, על סמך זה רבים מיהודים דתיים התחילו ללמוד שחיטה, כדי לקבל היתר-יציאה, וכך היה, מי שלמד שחיטה, ועבד כשוחט זמן קצר, קיבל רישיון לעזוב את ברה"מ ולעלות ארצה.
אבל דא עקא – אליה וקוץ בה, רוסיה התרוקנה מכלי קודש, ערים גדולות וק"ק רבים על רבבות יהודים (כשלושה מיליאון יהודים) נשארו בלי רבנים שוחטים ומוהלים. למשל: מוסקבה שוחט ומוהל אחד, לנינגרד: מוהל-רופא אחד השוחט (?) עלה ארצה. גרוזיה, עיר קולאשי: (ירושלים דגרוזיה) היו כעשר שוחומו"ה נשאר רק אחד השאר עלו ארצה. ווילנה: ירושלים-דליטא נשארה בלי שוחט ומוהל, (ראה מסמך על השוחט יעקב מרגולית ע"ה, והשוחט-ומוהל זלמן ליפשיץ שעלה ארצה. טשקנט: ירושלים דאסיה – שוחט אחד ומוהל אחד ר' דוד קרסונסקי, אם בארזים נפלה השלהבת, אז מה יאמרו הקהילות הקטנות!
עם התלמידים המסוכנים שישבו שנים רבות במחנות הסגר, כמו גרשון קליבנסקי שליט"א שישב שבע עשרה שנה במחנות של סיביר בתנאים אל אנושיים (ראה מכתב תודה) משה גרינברג ומאיר יוניק שנידונו לעשרים שנות מאסר על שרצו לעלות ארצה אחרי המלחמה… ואחרי מות הרודן – סטאלין טוהרו מכל אשמה ויצאו לחרות, ר' דוד אייזיק פרידמן שישב שבע שנים במאסר על שלא רצה לעבוד בשבת. חיים בער זעלדין מעיר קורסק שברח מהמשטרה הסובייטית שעצרו אותו על שבנה מקווה טהרה בביתו. והיה נע ונד בארץ, בא אלי וישב בביתי כששה חודשים בשנת 1948 עד שלמד אצלי מלאכת הקודש שחיטה ומילה על בוריה, ואח"כ נסע לגרוזיה לעיר פוטי ועבד שם כל הזמן כעשרים וחמש שנים, עד שעלה ארצה, ושימש את הקהילות הקדושות: באקו, גורי, סטאלינור, ועוד. הוא היה יהודי חרוץ ומהיר, ומחריצותו סבלתי לא פעם… בימים שהיו לי כמה בריתות, הייתי נוהג לשלוח אותו למקום שבו צריך להיות ברית מילה, להכין את המכשירים ואת הילד, שיהיו מוכנים, לעשות את המילה בלי שהיות. והנה פעם אחת כשבאתי להכניס את הילד בבריתו של א"א עמדתי נבהל, הילד היה כבר נימול. חיים בער החליט לעשות את הברית מילה לבד בלי השגחה, וזה היה רק כחודש אחרי שהתחיל ללכת איתי על בריתות-מילה… התלמידים האלה ואחרים היו נחשבים כמסוכנים למשטר הסובייטי, ולא היה רשות להרב שליפר ז"ל ולהרב לוין ז"ל ללמד אותם הן בין כותלי הישיבה, והן מחוצה לה.
היו גם תלמידים שהיו נקיים מכל עוון כלפי המשטר, ומכל מקום מטעמים שונים-ומשונים, סירבו ממחלקת הדת לתת להרב רשות לקבל אותם לישיבה, וקראו להם "התלמידים הסירובניקים" כמו זלמן ליפשיץ ור' יעקב מרגולין מעיר ווילנה המעוטרת – ירושלים דליטא, המפורסמת בשוחטים – ושובי"ם שלחמו עם הנאצים ימ"ש בגטו ווארשה עם סכינים של שחיטה. וכן תלמידים שלא רצו או שפחדו ללמוד בישיבה מטעמים שונים כמו מרדכי אולידורט, לייבל חצרנוב, ר' נחום פרוז'נסקי ז"ל, הגר צדק אברהם, ועוד. תלמידים מגרוזיה שלא קיבלו אותם לישיבה מסיבות שונות. ר' יעקב מעיר טמבוב, ר' הילל מעיר סרטוב אחיו של השו"ב חסיד חב"ד, משה חיים איסרוב. (הערת העורך – המילים ר' יעקב מעיר טמבוב, כתובות באופן לא מסודר, ונראה לי שהפיענוח שלי נכון).
עם כל אלה התלמידים למדתי איתם בצנעה, שכרנו דירות פרטיות, שחיטה למדתי אותם במשחטה שלי שהיה בחצר בית-הכנסת, וכשהיה ברית-מילה הייתי נותן להם את הכתובת, שיבואו לבד לא ביחד, בקיצור עשיתי הכל כדי לתת להם את המכסימום, בעיקר שחיטה ומילה מעשית, וב"ה ראיתי פירות ורוויתי נחת-רוח מהם.
למשל ר' גרשון קליבנסקי שליט"א.
(ר' גרשון קליבנסקי שליט"א, שהיה לשעבר שוחט בעיר טולה (רוסיה) 9-שנים) עכשיו גר בעיר הרצליה, כשהשתחרר ממחנות הצפון (סיביר) אחרי שבע עשרה שנה, בתנאים אל אנושיים, אסרו השלטונות לגור בעיר מוסקבה, רק בעיר טולה רחוק ממוסקבה, וכשנודע לו שאין שם בעיר טולה שוחט, אז גמר בדעתו ללמוד שחיטה, ולזכות את יהודי טולה ואת סביבותיה בבשר כשר, גם הוא בעצמו לא טעם בשר שבע עשרה שנה והיה רעב לבשר. כשבא למוסקבה היה עליו להסתתר מפני השלטונות, היה עלי ללמד אותו מהר ככל האפשר, ומאחר שהוא תלמיד חכם, ירא שמים בר אוריין ובר אבהן, לא היה צורך ללמד אותו הלכות שחיטה, אלא רק שחיטה מעשית. ותודה לא-ל למד שחיטה מעשית בזמן קצר, ונסע לעיר טולה ושימש שם את הק"ק תשע שנים עד שעלה ארצה.
אותו דבר היה עם פרץ בערעזין מלנינגרד, מיכל דורפמן ממלחבקה, הלל איסרוב מעיר סרטוב (אחיו של משה חיים איסרוב ז"ל חסיד חב"ד לפנים שו"ב בסרטוב), האחים החסידים חנוך העניך ומיכל בני ר' מאיר זאב רפופורט ע"ה שלמדו שחיטה מעשית מהתלמידים שלי, הרב החסיד ה"ג הענך ע"ה ממאיר יוניק שליט"א, ואחיו הרב החסיד מיכל ז"ל מהשו"ב והמוהל זאב וואלף בוגומולני שליט"א המשמש עכשיו בקודש בעיר אשקלון, הרב הג' החסיד הענך רפופורט ע"ה שמש כשוחט במוסקבה בבית הכנסת בצ'ירקיזובו עד שעלה ארצה, ואחיו הרב הח' מיכל ז"ל שימש כשוחט בעיר לענינגראד עד בואו ארץ ישראל. הרב החסיד משה גרינברב מקליאזמה, פרבר מוסקבה, הגר כיום בבני ברק היה שוחט בקליאזמה ובסביבה, ואחרים. (ראה הודעות של חנוך הענך ע"ה, ושל מרדכי מנחם מנדל דינר שליט"א מעיר ריגה. ושל פרץ ב"ר שמואל ברזין שליט"א מלנינגרד הגר כעת בנחלת הר חב"ד, וכו').
מתוך טיוטה של אחד המכתבים
רוב תלמידי הישיבה סך הכל כשלושים איש היו יראים ושלמים, מאותם צעירים שהיו להם צרות עם שמירת שבת, בשר כשר, מילה וכו' בגלל מחסור החמור בשוחומוה"ל. ועל כולם דאגת הפרנסה להם ולמשפחותיהם המעבירה על דעתם ועל דעת קונם.
ולכן נגד רצונם ורצון משפחותיהם באו ללמוד בישיבה כי רק פה היה האפשרות היחידה לפתור את כל הבעיות האמורים למעלה, ומתוך רצון לא להחמיץ את ההזדמנות, כי מי יודע מה יולד יום, (שמעולם אין אתה יכול לדעת את הכוונות של השלטונות, היום הם נותנים רשות לפתוח ישיבה, ומחר מצווים לסגור), הם חרפו את נפשם ואת נפש משפחותיהם. ובאו ללמוד את מלאכת הקודש שחו"מ, ורק בשביל זה הם נכנסו לישיבה, כמו שהם בעצמם מעידים עליהם ועל חבריהם.
מיד עם פתיחת הלימודים, התברר שאם לא נמצא להם כסף למחיה להם ולמשפחותיהם (כי המאה רובלים בממוצע ששילמו להם מן הישיבה היה הקומץ שלא השביע את הארי) יש חשש שהטובים מתלמידי הישיבה, ר' מרדכי ליפשיץ, וולוול בוגומולני העשל גורביץ, ר' זלמן ליפשיץ ואחרים לא יחזיקו מעמד ללמוד שנים בישיבה. היה עלי להמציא להם עזרה נוספת מן הצד כדי שילמדו תורה בלי דאגות, והעיקר היה נחוץ לעודד אותם ולהכניס בתודעה שלהם שכדאי לרכוש את אומנות מלאכת הקדש שחו"מ…
עיונים במכתב
1. דבריו של ר' יעקב על הצורך להראות את החיובי ולהרים את קרן יהודי רוסיה, מתאימים עם דברי הרבי מליובאוויטש לר' עמנואל ביחידות שהתקיימה בתמוז תשל"ה, המובאים בהמשך הספר.
2. בטיוטא עונה ר' יעקב על תמיהתו של ר' עמנואל (במכתבו הראשון והשני), על כוונות התלמידים.