ר' יעקב אלשביץ, שו"ב ומוהל של קהילת מוסקבה לשעבר: "כלי קודש" עלו מבריה"מ לישראל ואין להם ממלאי מקום
מאת י. אדלשטיין
ר' יעקב אלשביץ, השוחט והמוהל של קהילת מוסקבה שעלה לארץ, מתריע השכם והערב על המצב שנוצר עכשיו ביהדות רוסיה, כאשר כ-100 כלי קודש עלו משם, ואין מי שימלא את מקומם. למעשה, הוא אומר, העליה היהודית מרוסיה, היא רק בשיעור הריבוי הטבעי של יהדות זו במשך שנה, ולכן המספר הכללי של יהודי רוסיה לא יפחת. מצד שני יש כיום רבים החוזרים בתשובה וזקוקים לשוחטים ולמוהלים וכמובן לרבנים.
ר' יעקב אלשביץ נולד בעיר דניפרופטרובסק, היא יקטרינוסלב. בעבר למד בישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג ובישיבות אחרות. כאשר פוזרו הישיבות בשנת 1933, החל לעבוד בכריכיה, שם ניתן להסתדר עם ימי עבודה מבלי שיהיה צורך לעבוד בשבת. במלחמת העולם השניה שירת בצבא האדום וקבל ציון לשבח על השתתפותו בקרב סטלינגרד. הוא הגיע עד ברלין עם הצבא האדום. לאחר שחזר מן הצבא למד מילה במוסקבה. הוא עשה זאת בהיותו עדיין במדי צבא, בגדים אחרים לא היו לו. בשנת 1946 חזר לעירו כדי לשמש שם שוחט ומוהל. בעיר זו כיהן ברבנות הרב י"ל לוין זצ"ל.
לאחר שבע שנות שחיטה ומילה בקהילה, הטילה הממשלה הסובייטית מס גבוה, עליו ועל הרב לוין ז"ל. שניהם היו צריכים לעזוב את העיר. הרב לוין עבר למקום נידח וגידל שם ירקות בכפר. ואילו ר' יעקב נסע לפושקינו שבפרוורי מוסקבה, שם התגוררו הורי אשתו.
לימים בא למוסקבה הרב י"ל לוין ז"ל ונתמנה לרב במקום הרב שלייפר ז"ל, ר' יעקב כבר שימש שם אז כשוחט ומוהל. 13 שנה שימש ר' יעקב בתפקיד זה במוסקבה, במשך שנים אלה למד תלמידים רבים שחיטה ומילה, מל הרבה תינוקות ואף צעירים בגיל מבוגר שחזרו ליהדותם. ר' יעקב עלה לארץ ישראל שלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים.
על המצב השורר היום בשטח כלי קודש ברוסיה, מציין ר' יעקב את גרוזיה שהיא דוגמא לחיים דתיים. בעיר קולשי בגרוזיה היו תשעה שוחטים ומוהלים. עכשיו נשאר שם שוחט עופות אחד. עיר זו נקראת "ירושלים דאסיה", בה גרים 20 אלף יהודים, רובם דתיים, היו עשרה כלי קודש, כיום נשאר שם רק שוחט אחד.
כיום ניתן לשער, שנשארו בכל גרוזיה רק כמה שוחטים ומוהלים. כן נשאר מוהל בערים מוסקבה לנינגרד, ריגה, וקישיניוב. יותר לא ידוע על כלי קודש ברוסיה. רק מתלמידיו של ר' יעקב עלו לארץ 15 שוחטים ומוהלים.
על המצב העגום הזה שנוצר ביהדות רוסיה, יהדות בת שלושה מיליון, מרוקנת מכלי קודש, חיבר ר' יעקב תצהיר שבו הוא מזעיק את היהדות העולמית על המצב. וכך נאמר בו, בין היתר:
זעקת יהדות ברית המועצות
כי פקד אותנו ה' אלקינו, וזכינו לראות את הפלא הגדול במו עינינו, ברחם על נחלתו בוראנו וגואלנו, אחרי חמישים שנות ציפייתינו ותקוותינו, כי קרבנו את דמנו ונפשנו על מזבח אלקינו, ועלו בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו, בשמחת עולם על ראשם ועל לבבנו.
אך בשמחה זו נכנסה טיפה מרה (וזה כבר ראה ברוח קדשו אדמו"ר שליט"א) שיהודי רוסיה נשארו בלי מילה ושחיטה.
בעשרים השנים האחרונות, כשעבדתי בתור שו"ב ומוהל (שבע שנים בדניפרופטרובסק, 1953 – 1946, ושלוש עשרה שנה במוסקבה, 1967 – 1953) הקדשתי להכשרת שוחטים ומוהלים, (יותר משלושים שוחטים ומוהלים), וכולם שימשו כעשר שנים ויותר, וממש בימים אחרונים, כשהיו כבר היתרי יציאה בידי, הספקתי ללמד את היהודי היקר לייבל חצרנוב שחיטה.
יהודים הזקוקים לשוחט ומוהל נמצאים בכל עיר ועיירה, עשרות ומאות משפחות. יש גם אלפי יהודים, הרוצים לכבוד החגים לשחוט דווקא אצל שוחט ועומדים שעה ארוכה בתור, אף על פי שבכל ימות השנה הם אוכלים לא כשר ואין לאל ידם לעשות זאת כי אין שוחט בנמצא.
לקחתי על עצמי את המשא הכבד הזה כי ראיתי שיש מחסור גדול בכלי-קודש ואין מי שילמד אותם. ידעתי על מקרים רבים שיהודים דתיים למדו את המלאכה, מלאכת הקודש, בלי הדרכה, ויצאו מזה מכשולים רבים וגדולים ר"ל. ויתרתי על החזקה ועל הירושה ונתתי לתלמידי רשות למול ולשחוט בכל מקום שהיה לי שם חזקה, כדי שילמדו שחיטה ומילה מעשית.
יש להדגיש, שכל העבודה עשיתי לבד בלי עזרה ותמיכה, בלי רשות וזכות רשמית. אני תמה על עצמי מאיפה לקחתי את הכוחות, באווירה האיומה ששררה שם. ללמד לכל דיכפין שחיטה ומילה, כשמלשינים רבים שהיכרתי אותם ולא היכרתי, הסתובבו על כל צעד ושעל, והתיק שלי במשרד הידוע תפח כמו על שמרים. וזכות הרבים עמדה לי שיצאתי משם. כי העלילו עלי עלילה איומה. הציתו בזדון את בית הכנסת הגדול במוסקבה ואמרו אחר כך שאני עשיתי זאת כדי לעשות עלילה על בריה"מ. והקדוש ברוך הוא הצילני מידם.
לצערי הרב אני רואה עמלי מתפורר ד' ירחם, כי בארבע השנים האחרונות, רק מתלמידי יצאו את רוסיה כחמש עשרה שוחטים ומוהלים והרבה מהם באו ארצה בחודשים האחרונים. המצב הולך ומחמיר, כי נמצאים אנשים שאומרים משום מה, שהם עשו כביכול וממשיכים לעשות משהו בעניין זה, ובזה הם מרדימים את דעת היהדות העולמית בחשבם, שהם יצאו ידי חובתם המוטלת עליהם על פי התורה הקדושה: ישראל ערבים זה לזה. ואיש את אחיו יעזורו, עזוב תעזוב עמו וכו'. בגלל זה הם לא עשו ולא עושים דבר וחצי דבר. והם עושים נזק בל ישוער ליהדות רוסיה.
המצב מסוכן עד כדי כך, שאפילו בערי גרוזיה ואסיה הסובייטית יש אזלת-יד, לא מלמדים שוחטים ומוהלים, כולם רוצים לעזוב את ברית המועצות מפחד התבוללות.
למרות זאת דווקא בזמן האחרון גדל מספר ההורים הרוצים להביא את בניהם בבריתו של אברהם אבינו, (זה שמעתי משו"בים ומוהלים שעלו בזמן האחרון).
בדעתי לספר על הנסיון שלי, כי לפי עניות דעתי הוא יכול להביא תועלת להבא, על הישיבה "קול יעקב", על שבעה תלמידיה הראשונים, רבניה ומוריה, על השריפה, על עשרים ספרי תורה שהיצלתי, על ארון הקודש, על "סידור השלום", על החיים הדתיים וכו'.
כל תלמידי היו שומרי שבת ומצוות, ובגלל זה רובם ככולם מצבם הכלכלי לא היה טוב והיתה לי אפשרות לשכנע אותם בנקל, למרות שהיו הרבה פסימיסטים וספקנים (סקפטיקים) שאמרו: "בשביל מה צריך כל זה בעוד עשר שנים לא יהיו בכלל יהודים דתיים". (בטיוטות של ר' יעקב כתוב: ועכשיו אנו רואים שהם היו נביאים לא טובים).
כך גייסתי כמחצית מתלמידי מהישיבה "קול יעקב", כי בזה הם ראו את תכליתם. מעולם לא נחשבתי בישיבה כמורה אלא כמלמד מתנדב ולא קיבלתי שום שכר לימוד. עשיתי הכל על דעת עצמי. לו היתה לי תמיכה כספית כלשהי, היה אפשר להכפיל את מספר השוחטים והמוהלים (בטיוטות של ר' יעקב כתוב: "ודי לחכימא ברמיזא"). כל השוחטים והמוהלים שימשו לא רק את הקהילות שבהן גרו אלא גם את הקהילות בערים אחרות.
ובכן אחינו בני ישראל החרדים לדבר ה', נאמנים לדת קדשינו בכל העולם החפשי, רחוקים מתודעה שלימה ונכונה עד כמה רבה העזובה והשממה ביישובים היהודיים בברית המועצות, שיש שם עוד שרידי הפליטה השייכים למחנה החרדים לדבר ה' ומחזיקים בדת קודשינו. ברוב ערי רוסיה הגדולות הולכים וחסרים משנה לשנה ומחודש לחודש לא רק רבנים מורי הוראה שנעשו ליקרי המציאות, אלא גם מספר השוחטים והמוהלים נתמעט בקצב מדאיג.
בערים גדולות ומפוארות כמו וורוניז', גורקי, סברדלובסק, טומסק, חאבארובסק, ארקוטסק, ארחנגלס, מוגילב, ויטבסק, גרודנו, ביאליסטוק, צ'רקסי, רוסטוב ועוד, אין אפילו קהילות יהודיות דתיות, ובערים שיש קהילות ובתי כנסיות, כמו פערם, מינסק, קובנו, אודסה, סימפרופל, דנייפרופטרובסק, אומסק, וכו' אין שוחטים ומוהלים, נשארו רק במוסקבה, לנינגראד, ריגה, קישיניב, ריבניצה. (חוץ מערי גרוזיה וערי אסיה הסובייטית). ברצוני לעורר את רגשי לבבות של היהדות העולמית שלא לתת לכבות את הגחלת הבוערת בליבותיהם של יהודי רוסיה. ויפה שעה אחת קודם.
יש לקוות, כי השוחטים והמוהלים בברית המועצות, הן העומדים על משמר ומשמשים את אחיהם, והן אלה שפרשו מעבודת הקודש, יעשו מאמץ גדול וכל אחד מהם ילמד לפחות שוחט אחד ומוהל אחד. שלא ישכחו המצוות הגדולות האלה, שהן מעיקרי היהדות, מתוך יהודי רוסיה. ובזה יזכו לגאולה קרובה ושלימה ואמיתית. וזכות הרבים תעמוד להם ולבניהם לדורי דורות.
עד כאן הכתבה בעיתון הצופה י"ט טבת תשל"ב 6.1.72
טעויות ותיקונים
הבהרה: היה צורך לתקן בכתבה הזאת בארבעה מקומות, ובמקום מה שהיה כתוב, נכתבו הדברים הנכונים באותיות מודגשות.
הטעויות והתיקונים הם:
- א. " שניהם היו צריכים להימלט מן העיר. הרב לוין נמלט למקום נידח וגידל שם ירקות בכפר. ר' יעקב אלשביץ ברח למוסקבה מתוך הנחה שבעיר גדולה לא ימצאו אותו", ר' יעקב לא ברח להסתתר במוסקבה, ובספרנו מסופר באריכות על כל הפרשה הזאת. וגם הרב לוין נסע מעירו ולא ברח.
- ב. "הוא לקח את ר' יעקב כשוחט ומוהל", בספרנו כתוב באריכות שהרב שליפר ז"ל הוא זה שמינה את ר' יעקב לשוחט, וכן שהוא כבר היה מוהל במוסקבה לפני שהרב לוין ז"ל בא לשם.
- ג. "למד תלמידים רבים הלכות שחיטה ומילה", כמובן שר' יעקב לימד לא רק את ההלכות אלא גם את השחיטה והמילה המעשית. ולכן השמטנו את המילה "הלכות". (ואדרבה את ההלכות למדו התלמידים גם מהרבנים הגאונים מורי הישיבה).
- ד. "מל .. צעירים בגיל מבוגר שחזרו ליהדותם בעקבות מלחמת ששת הימים", כמובן שזה שיבוש, שהרי ר' יעקב עלה לארץ ישראל שלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים.
גם הכותרת ש"100 כלי קודש עלו משם", צריכה עיון, מאיפה לקוח המספר 100, אך השארנו את זה כפי שזה.
וגם האמירה ש"העליה היהודית מרוסיה, היא רק בשיעור הריבוי הטבעי של יהדות זו במשך שנה, ולכן המספר הכללי של יהודי רוסיה לא יפחת" צריכה עיון גדול, שהרי לכאו' הילודה ברוסיה באותו זמן היתה ילד או שניים במשפחה, ועם ילודה בשיעור כזה, אין ריבוי טבעי של כלל האולוסיה.
"בעיר זו כיהן ברבנות הרב י"ל לוין זצ"ל" – הרב לוין נבחר לרב של דנייפרופטרובסק אחרי שובו של ר' יעקב לעיר, ור' יעקב היה מאלה שעזרו לו להיבחר.
שתי הערות
הערה כללית: גם בכתבה הזאת רואים שר' יעקב נזהר מאוד לא לגלות מה שלא צריך, כמו שהארכנו בנוגע לכתבה בעיתון "שערים".
הערה: בעת פרסום הכתבה בעיתון "שערים" הרב לוין עדיין היה בחיים, אך בעת פרסום הכתבה הזאת הוא כבר נפטר, ולכן כאן כתוב "הרב י"ל לוין זצ"ל".