ביום השבת קודש כ"ז תשרי ה'תשע"ו נפטר בנו הגדול של ר' יעקב, אברהם דוד ז"ל.
הוא נולד ב- 24 לינואר 1937 (י"ב שבט תרצ"ז), וכשהיה בגיל 4 פלשו הגרמנים לרוסיה, והתחילו ברצח היהודים. אברהם דוד הצליח לברוח מדנייפרופטרובסק יחד עם אמו פייגא ושתי אחיותיו הגדולות ברוניה וחוה (כפי שמסופר בתחילת ספרנו), והגיע לישוב של תחנת הרכבת ג'אלאדאש בקאזאחסטן, שם שהו עד תום המלחמה.
(להלן בקטע ממסמך השחרור הצבאי של האבא, כתוב שהילד הקטן היה ב- 18 במרץ 1945 בגיל 6, אך זו בוודאי טעות, שהרי אברהם שהיה הקטן מכל הילדים נולד ב- 1937 ואם כן בשנת 1945הוא היה בגיל 8).
הוא סיפר לי, (לאחיו עורך הספר אבדל לחיים טובים), שהקזחים שם שנאו יהודים ורוסים, ולא עזרו במאומה לפליטים. עוד סיפר לי, שאמו היתה משתדלת לסחור בשוק המקומי במחטים וכדו', כדי להרוויח משהו למחיה. אך על אף המצב הדחוק שלה עצמה, היתה פעמים רבות מאפשרת לזקנות להרויח במקומה, והיתה אומרת שהן יותר מסכנות ממנה…
בגלל התנאים הקשים נפטרה אמו פייגא בד' ניסן תש"ה (18 במרץ 1945), והילדים שקיבלו מעט עזרה מהנהלת הישוב מיד אחרי פטירת אמם, סבלו אחרי זמן קצר מחרפת רעב והיו ניזונים מקליפות תפוחי אדמה שאספו.
אחרי משך זמן הגיעה אליהם דוואסיה, דודתו של ר' יעקב, שהייתה פליטה במקום אחר בקאזאחסטן, ודאגה להם כפי יכולתה. אחרי המלחמה התגוררו דוואסיה והילדים במשך זמן מסויים במוסקבה, (כפי שמצויין בקטע מתוך מסמך השחרור הצבאי של האבא יעקב, המובא להלן).
האבא ר' יעקב התגורר איתם במוסקבה מאז השחרור שלו, אבל אחרי פרק זמן של כשנה, אחרי שר' יעקב סיים ללמוד מילה כמסופר בספרנו, וראה שהוא לא מצליח להסתדר במוסקבה, בלית ברירה חזר עם ילדיו ודודתו לדנייפרופטרובסק.
קטע מתוך מסמך השחרור מהצבא של האבא יעקב ז"ל, בו כתוב על מותה של אמו של אברהם דוד ז"ל ועל כך שהיתומים התגוררו בזמן כתיבת המסמך במוסקבה:
ב – 18 למרץ 1945 מתה אשתו של המלדשיי סרז'נט (סמל) אלשביץ'. לאחר מות אשתו נשארו שלשה ילדים בגילאים 6, 8, 10, המתגוררים בעיר מוסקבה קורוביי וואל בית 2/1 דירה 9. יחד עם הילדים של אלשביץ' י.ש. מתגוררת האמא שלו קפלן בגיל 55 שנה, שאינה עובדת בגלל מצב בריאותי.
למחייתם של הילדים מקבלת המשפחה קיצבה מאגף הרווחה בסכום 200 רובל בחודש.
על פי הנ"ל, ובלקיחה לתשומת לב את המצב הקשה של המשפחה, שנוצר כתוצאה ממותה של האשה, אני סבור שאין מוצא אחר מאשר לשחרר את המלדשיי סרז'נט (סמל) אלשביץ' י.ש. מהצבא האדום.
כשאברהם היה בגיל 10 או 11 הוא שהה במשך זמן בכוטאיסי שבגרוזיה בבית אשתו של ר' לייזר ננס. אין לנו פרטים על השהיה שם, אולם זה וודאי שבזמן הזה הוא היה במסגרת של יראת שמים. אלא שמשום מה השהיה בכותאיסי לא הצליחה להימשך זמן רב והוא חזר לביתו בדנייפרופטרובסק.
לאחר שאביו ר' יעקב נשא בזיווג שני את פעשא חוה (פסקין), היה גם זמן מסויים שאברהם דוד שהה בפושקינו מקום מגוריהם של הוריה של פעשא חוה. אך גם זה היה כנראה למשך חודשים אחדים ולא יותר.
כאשר אביו ר' יעקב נסע בתשי"ד להתגורר בפושקינו שבפרברי מוסקבה, (בגלל שלא יכל להשאר בדנייפרופטרובסק, כפי שמסופר בארוכה בספרנו), נשאר אברהם בדנייפרופטרובסק, עם אחותו הגדולה ברוניה.
האחות ברוניה לא נישאה ונפטרה בשנת תשל"ה, ואילו האחות חוה ז"ל נהרגה שנים רבות קודם לכן מפגיעת משאית, כשהלכה יחד עם אביה ר' יעקב ז"ל ברחובות דנייפרופטרובסק, כנראה בקיץ שנת תש"ז.
אברהם דוד ז"ל נשא לאשה את – תבדל לחיים טובים – אנה רגלין בתו של מאיר ז"ל רגלין בנו של החסיד ר' אברהם אבא ז"ל רגלין, שהיה מהאנשים הקרובים ביותר של הגאון הקדוש הרב לוי יצחק שניאורסאהן רבה של העיר דנייפרופטרבסק. אברהם דוד ז"ל היה מקורב לר' אברהם אבא רגלין, עד לפטירתו בחודש מנחם אב תשל"ה.
לאחר שאברהם ז"ל התחתן בשנת 1971 עם – תיבדל לחיים טובים וארוכים – אנה, הם התגוררו במשך זמן מסויים בדירה של אברהם ברח' לנינגראדסקיה, אבל כיון שתנאי המגורים שם היו קשים, המים היו בחצר המשותפת, והשירותים היו בחצר עוד יותר רחוקה… לכן אחרי זמן מה הם עברו לגור באיזור אחר בדנייפרופטרובסק.
(הדודה דוואסיה שהיתה מתגוררת גם כן בדירה הזאת ברח' לנינגראדסקיה מאז שהמשפחה חזרה לדנייפרופטרובסק אחרי המלחמה, נפטרה כמה שנים לפני נישואיהם, ואנה לא ראתה אותה. אבל כאשר היא נישאה לאברהם, גרה בדירה הזאת יחד איתם גם בת דודה זקנה של ר' יעקב (אביו של אברהם דוד) ליובא צמחמן (המוזכרת בספרנו). היא עברה להתגורר בדירה זו אחרי מות בעלה, ונפטרה כשנה אחרי נישואיהם של אברהם ואנה).
כאשר נולד לאברהם ואנה בנם ברוך שי', שלח אברהם מכתב לאביו ר' יעקב בארץ ישראל, וביקש עזרה בעשיית ברית לבנו. (שהרי בדנייפרופטרובסק לא היה מוהל).
וכאן רואים: א. עד כמה היה קשה באותו זמן ליהודי רגיל למצוא מוהל לעשות ברית לבנו, עד שאברהם דוד היה צריך לשלוח מכתב לאביו לארץ ישראל לסייע לו במציאת מוהל. ב. כאן גם רואים שוב את היראת שמים של אברהם דוד ז"ל, שעשה מיד כל מה שאפשר כדי לעשות ברית לבנו במהירות האפשרית.
אביו ר' יעקב שלח מיד מכתב לתלמידו ר' זאב בוגומולני שהיה אז המוהל הראשי במוסקבה, (והיה המוהל המומחה ביותר במוסקבה באותו זמן), וביקש ממנו שיסע לדנייפרופטרבסק ויעשה את הברית, וכן שלח מכתב בענין הזה לבנו אברהם.
בפועל, ר' זאב בוגומולני לא נסע בעצמו לעשות את הברית, ושלח לדנייפרופטרובסק את עוזרו ר' מרדכי ליפשיץ, (מאטל חרקובער), והוא עשה את הברית. (כאשר ר' מרדכי ליפשיץ ביקר בארץ ישראל (בשנת ?) הוא נכנס לבקר את ר' יעקב בביתו בירושלים, וסיפר את כל הזכור לו מהברית שעשה לנכדו זה של ר' יעקב).
להוריה של אנה היו באותו זמן הורים זקנים, ולכן הם לא חשבו אז לנסוע לארץ ישראל, וגם לא רצו שבתם אנה תעזוב אותם ותסע לארץ ישראל. עד שפעם אחת כשאברהם ואנה נסעו באוטובוס בדנייפרופטרובסק, העליבו אותם הגויים וכינו אותם "ז'ידים", ואז נאלצו הוריה של אנה להסכים לכך שבתם חתנם ונכדם יסעו לארץ ישראל… (בלי הסכמת ההורים לא נתנו השלטונות אישור לצאת מברית המועצות).
בשנת תשל"ט עלה אברהם דוד ז"ל לארץ ישראל עם רעיתו אנה תחי' ובנו ברוך שי'. במשך שנים הם התגוררו בקרית ארבע, ואחר כך עברו לגור במעלה אדומים.
אברהם דוד ז"ל היה איש תם וישר וירא אלוקים, ונזדכך ביסורים במשך שש השנים האחרונות של חייו בהן הוא היה חולה. הוא נפטר בבית הרפואה הדסה עין כרם שבירושלים בצהרי יום השבת קודש כ"ז תשרי ("שבת בראשית") ה'תשע"ו בשעה 12 ועשר דקות, והובא למנוחות במוצאי השבת בהר המנוחות בירושלים. ת.נ.צ.ב.ה.
אחרי פטירתו העלה אחיו ר' יוסף לייב שי' סברא, שאברהם דוד ז"ל נקרא בשם הזה על שם הגאון אברהם דוד לאווט, הסבא של הרבנית חנה אשת רבה של דנייפרופטרובסק הרב הגאון המקובל ר' לוי יצחק שניאורסאהן.
הסברא הזאת מתקבלת מאוד על הדעת, כי ר' יעקב היה מקורב לרב העיר, ולכן ייתכן מאוד שהרב או הרבנית הציעו לקרא את שם הילד על שם הרב אברהם דוד לאווט.