כאשר ר' יעקב הגיע לארץ ישראל, הוא קיבל סיוע מכמה רבנים אמריקאיים, שהכירוהו מביקוריהם במוסקבה, ובהמשך נביא שני מכתבים שמתעדים את התמיכות האלה.
כמו כן קיבל ר' יעקב סיוע מעוד אנשים פרטיים ונציגי מוסדות בארץ ישראל, והיה טוב אם היתה אפשרות לכתוב על זה כאן, אך יש בידינו מידע רק על הסיוע שנתנו ר' שמחה גורודצקי ומר גורזובסקי.
אלא שבכל זאת חובה לציין שהממדים של הסיוע לא היה בהם די, בבחינת "אין הקומץ משביע את הארי".[1] ויש לזכור שלא מדובר בסתם עולה חדש בעל משפחה שלא הסתדר בפרנסה מתאימה בארץ ישראל, אלא מדובר על אדם שעשה מפעל גדול מאוד ומתוך מסירות נפש אמיתית.
אנחנו יודעים שהרבה אירגונים עסקו בסיוע ודאגה למצבם הרוחני של יהודי ברית המועצות, אך כפי שכבר נכתב בהרחבה, מלבד הבאת המכשירים, (וגם זה רק כאשר התחילה ההפשרה היחסית בערך בשנת 1956), לא היתה שום אפשרות לסייע בצורה כל שהיא בלימוד שוחטים ומוהלים בברית המועצות.
ואם כל אחד מהאירגונים האלה היה רואה זכות וחובה לעצמו לסייע לר' יעקב, שבמשך למעלה מעשרים שנה עסק בעצמו בשחיטה ומילה בברית המועצות, ואף העמיד שם תלמידים רבים וכל זה במסירות נפש, כי אז אם כל אחד מהאירגונים וכו' היה מקציב סכום חודשי לסייע לר' יעקב בכעין פנסיה על כך שהוא עשה את העבודה "שלהם", כי אז היתה פרנסתו של ר' יעקב מובטחת בהרחבה.
אך לפועל מלבד התמיכות שר' יעקב קיבל מיד בעלותו לארץ ישראל, לסייע לו בהסתדרות הראשונית, לא קיבל אחר כך שום תמיכה משמעותית משום גורם.
האמת ניתנת להאמר שאם ר' יעקב היה עוסק בגיוס תמיכה לעצמו ייתכן מאוד שהוא היה מצליח לקבל סיוע מתאים. אך ר' יעקב בטבעו היה אדם עדין מאוד, והיה שייך לתת לאחרים ולא לבקש ולדרוש לעצמו.
וכמובן שצריך לזכור את העיקר, שהקב"ה לא עזב את ר' יעקב, ואף שר' יעקב חי בצמצום, אך נתקיים בו הפסוק: "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". והרי גם יעקב אבינו ע"ה ביקש מאת ה' רק זאת, "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"…
כבר הזכרנו את ר' שמחה גורודצקי שנתן לר' יעקב תמיכה הגונה בכל חודש בזמן שר' יעקב התגורר בכפר חב"ד, וכן את מר גורזובסקי מירושלים שסייע לר' יעקב בכל חודש עד שנפטר פתאום ל"ע, ובמקום אחר הבאנו מכתבים מהרב פנחס טייץ' והרב צבי שכטר המעידים על תמיכה בר' יעקב, בזמן הראשון לבואו לארץ ישראל.
אנחנו יודעים שהרבה אירגונים עסקו בסיוע ודאגה למצבם הרוחני של יהודי ברית המועצות, אך כפי שכבר נכתב בהרחבה, מלבד הבאת המכשירים, (וגם זה רק כאשר התחילה ההפשרה היחסית בערך בשנת 1956), לא היתה שום אפשרות לסייע בצורה כל שהיא בלימוד שוחטים ומוהלים בברית המועצות.
ואם כל אחד מהאירגונים האלה היה רואה זכות וחובה לעצמו לסייע לר' יעקב, שבמשך למעלה מעשרים שנה עסק בעצמו בשחיטה ומילה בברית המועצות, ואף העמיד שם תלמידים רבים וכל זה במסירות נפש, כי אז אם כל אחד מהאירגונים וכו' היה מקציב סכום חודשי לסייע לר' יעקב בכעין פנסיה על כך שהוא עשה את העבודה "שלהם", כי אז היתה פרנסתו של ר' יעקב מובטחת בהרחבה.
אך לפועל מלבד התמיכות שר' יעקב קיבל מיד בעלותו לארץ ישראל, לסייע לו בהסתדרות הראשונית, לא קיבל אחר כך שום תמיכה משמעותית משום גורם.
האמת ניתנת להאמר שאם ר' יעקב היה עוסק בגיוס תמיכה לעצמו ייתכן מאוד שהוא היה מצליח לקבל סיוע מתאים. אך ר' יעקב בטבעו היה אדם עדין מאוד, והיה שייך לתת לאחרים ולא לבקש ולדרוש לעצמו.
[1] (צריך גם לדעת, שהיו לר' יעקב חובות עקב המעבר מרוסיה לארץ ישראל, וחלק (ואולי חלק גדול) מהסיוע שהוא קיבל הלך לתשלום החובות. (תשלום החובות לאלה שנשארו בברית המועצות, היה על ידי שליחת חבילות של בגדים, שנקנו בחנויות מיוחדות בארץ ישראל))