שתי תעודות על לימוד השחיטה של ר' גרשון + הערות

בשנת תשנ"ה יצא לאור הספר "סיביר ניצוצות באפילה" מזכרונותיו של ר' גרשון קליבנסקי, ושם כתובה השתלשלות הדברים איך אחרי שבע עשרה שנה בסיביר הוא בא למוסקבה, ושבישיבת מוסקבה הכשירו שוחטים טובים, וזאת משום שהרבנים שלימדו בישיבה היו שני תלמידי החפץ חיים זצ"ל והשוחט ממוסקבה, ושהוא (ר' גרשון) לא היה תלמיד רשמי בישיבה, ושהוא אכן הצליח ללמוד שחיטה ולקבל קבלה. אך הכל כתוב שם בקיצור נמרץ, ולא כתוב שם במפורש אצל מי הוא למד. אלא שיש שם צילום של שתי תעודות המאשרות את לימוד השחיטה שלו, ובהם מופיע שמו של ר' יעקב אלשביץ שו"ב דמוסקבה, ונעתיק אותן כאן אות באות.

תעודה ראשונה

בה"י. פה מוסקבה.

הנה איקלע לאתרין, האברך המצויין, אחד מיחידי סגולה, למדן וחכים, המוכ"ז ר. גרשון בן הרב ר. חיים בן-ציון קליבאנסקי ני' ובקש מאתנו שנבחין אותו בדיני שחיטת עופות ונראה את סכיניו, למען נוכל לחוות את דעתנו עליו ועל אומנותו בתור שוחט עופות הראוי והגון לכך.

מלאנו את בקשתו ותהינו על קנקנו ובחנו אותו בכל הפרטים השייכים לכל הענין הנ"ל, בדקנו ומצאנו:

כי יודע הוא ר. גרשון בהרב ר. ח.ב.קליבנסקי הנ"ל בטוב דיני והלכות שחיטת עופות כהוגן, הן מה ששייך להעמדת הסכין חד וחלק, קולע אל המטרה כחוט השערה ומרגיש בפגימה דקה מן הדקה והן בה' הלכות שחיטה, לשחיטת עופות.

על כן אמרנו כל מן דין סמוכו לנא ונוח לנא שישחוט עופות לכל ישראל בכל מקום שהם במדינתנו, גם למהדרין מן המהדרין, ובלבד ועל פי תנאי שלא ישיג גבול אחרים, ח"ו, על כן יאכלו ענוים וישמחו ויתענגו על רוב שלום, בעזה"י בכל מקום שהם.

ועל דא באנו על החתום, היום, יום ג' בשבת, ג' אלול, שנת תשיח' לפ"ק

נוסף לזה על כולנו החובה להגיד דברי אמת, כי האברך היקיר ר. גרשון בהרב ר. חיים בן-ציון קליבאנסקי הנ"ל, הנהו מחונן ביראה, יראת ה', הקודמת לכל, ועליו יש לומר בפה מלא, כי ירא ה' מרבים הוא, על כן יש לסמוך עליו בכל מה ששייך לענינים הנ"ל ויש לקרבו בכל מיני התקרבות, וכל העושה כן יבוא על הברכה, בעזה"י.

                                                                                 /הרב חיים בר. אליהו הכהן

כ"ץ./

חיים ב"ר א-ל הכהן

ד"מ (ר"מ) דישיבת קול יעקב.

/הרב שמעון בר. אליעזר

טרבניק./

שמעון בר"א טרעבניק

/יעקב אלשביץ שו"ב דמוסקבה

יעקב ב"ר שלום ז"ל

תעודה שניה

בה"י

כתב-אשור:

בזה אנו מאשרים חתימת-ידיהם של חותמי

הודאת שחיטת-עופות, שניתנה לאברך ר'. גרשון בהרב

ר' ח.ב. קליבנסקי עי' הרב ר. חיים כץ, ר. שמעון

טרבניק ור. יעקב שו"ב אלשביץ, ני', ני'.

/  יו"ר הקהלה

הרב לוין. / 

/ המזכיר

טורגוריצקי/

בנוסף לחתימת ידם של הרב לוין והמזכיר טורגוריצקי, חתומה תעודה זו בשתי חותמות של הקהילה הדתית במוסקבה, ועל אחת החותמות מופיע התאריך העברי – יום ג' לחודש אלול שנת תשי"ח – והתאריך הלועזי- 19 לאוגוסט שנת 1958.

מדוע הרב לוין לא חתום על ה"קבלה" של ר' גרשון קליבנסקי, ועל הסכנות בלימוד השחיטה של ר' גרשון קליבנסקי

בכל התעודות (קבלות על שחיטה ומילה) שיש תחת ידינו, החתימה הראשונה בתעודה היא כמובן של רבה של מוסקבה הרב יהודה ליב לוין ז"ל, ורק בתעודת הקבלה של ר' גרשון קליבנסקי חסרה חתימתו של הרב לוין.

נשאלת השאלה הגדולה מדוע לא מופיעה חתימתו של הרב לוין על התעודה של ר' גרשון קליבנסקי? ובמיוחד שרואים שכתבו עוד תעודה נוספת לאשר את החתימות של התעודה הראשונה ועל התעודה השניה חתום הרב לוין, וכמובן שאם הרב לוין היה חותם  על התעודה הראשונה היו חוסכים את התעודה השניה. (ואם היו צריכים את החותמת של הקהילה הדתית, היה בהחלט אפשר להחתים אותה על התעודה הראשונה, באם הרב לוין יו"ר הקהילה, היה חותם עליה! ואומנם על התעודה של ר' מרדכי דינר יש חותמת של הקהילה הדתית. (ואילו על התעודה של ר' יעקב אלישביץ יש שתי חותמות של הישיבה, כך שרואים שאפשר היה להחתים את ה"קבלות" באיזו חותמת שרוצים).

אומנם אי אפשר היה לכתוב לו תעודה באותו הנוסח שכתבו לר' יעקב אלישביץ ולר' מרדכי דינר, שהם היו תלמידים רשמיים של הישיבה, אבל לא היתה שום מניעה לכאו' שהרב לוין יחתום על התעודה שלו, כמו שהוא חתם על התעודה של ר' פרץ ברזין שגם הוא לא היה תלמיד של ישיבת "קול יעקב", ונכתבה לו תעודה באותו הנוסח כמו התעודה של ר' גרשון קליבנסקי, והרב לוין חתום עליה (יחד עם ר' יעקב).

(בתעודה של ר' גרשון ור' פרץ כתוב, "הנה איקלע לאתרין" (= נזדמן למקומינו), ובתעודה של ר' יעקב אלישביץ כתוב "להיות לראיה. ביד המוכ'ז… הנהו אחד מתלמידי ישיבת "קול יעקב"…" ובתעודה של ר' מרדכי דינר כתוב להיות לראי' "בידי תלמיד הישיבה…").

השאלה מתחזקת עוד יותר, שהרי התאריך המופיע על התעודות של ר' גרשון קליבנסקי, הוא אותו התאריך שמופיע על התעודה של ר' מרדכי דינר ושחתומים עליה הרב לוין הרב כ"ץ הרב טרבניק ר' יעקב אלשביץ ור' מרדכי חנזין. ואם כן לכאו' לא היתה שום מניעה שהרב לוין יצרף את חתימתו לתעודה הראשונה של ר' גרשון קליבנסקי ושיחתימו אותה בחותמת של קהילת מוסקבה.

מכל זה נראה שהיה לר' גרשון קליבנסקי או לרב לוין (או לשניהם) איזשהו פחד שבגללו לא רצו שחתימת הרב תופיע על התעודה של  קבלת השחיטה שלו.

וככל הנראה זה קשור עם מה שכתבנו קודם, שהרב לוין הציע לו להגיש בקשה להתקבל לישיבה ובינתיים להתחיל ללמוד בה בפועל, ועד שייקבל את התשובה השלילית יספיק ללמוד את השחיטה המעשית אצל ר' יעקב. אבל ר' גרשון לא רצה להגיש בקשה להיות תלמיד רשמי בישיבה בגלל "סיבות מסויימות". ובכל זאת בפועל הוא כן שהה איכשהו בישיבה ובגלל זה הרב לוין "קיבל כהוגן על הראש" ור' גרשון ברח לזמן מה לוילנה.

וכנראה שבגלל ההסתבכות הזאת עם השלטונות לא חתם הרב לוין על התעודה של ר' גרשון.

לסיכום: מכל הנ"ל רואים כמה היה מסובך ומסוכן לכל אלו שהיו מעורבים בלימוד השחיטה של ר' גרשון קליבנסקי במוסקבה. וזה נותן לנו קצת מושג על הסכנות שר' יעקב לקח על עצמו בכך שלימד את ה"תלמידים המסוכנים" ו"הסירובניקים".

ועוד דבר רואים מסיפורו של ר' גרשון, עד כמה היו השלטונות עוקבים אחרי כל הנעשה בישיבת "קול יעקב" ובבית הכנסת הגדול, שאף על פי שר' גרשון לא היה תלמיד בישיבה, בכל זאת כיון ששהה איכשהו בישיבה השלטונות כבר ידעו על זה וכבר נתנו לרב לוין כהוגן על הראש.

ורואים כאן גם את גדלותו של הרב לוין ז"ל בכך שלא מיחה בר' גרשון קליבנסקי להיות בישיבה, ובדוגמת מה שר' יעקב כותב במכתבו הראשון לר' עמנואל מיכלין ש"זו מסירות נפש מאין כמוה", מה שהרב שלייפר והרב לוין לא מיחו בידו לעשות כל מה שעשה.