לפנינו צילום המכתב של ר' אהרן חזן ואחיינו ר' ישראל פרידמן המתאר את בואו של ר' יעקב למוסקבה ואת אישיותו ופועלו של ר' יעקב. בהמשך הדף כתבתי כמה הערות על המכתב.
צילום המכתב (מוקלד)
הערות
במוצאי כ' כסלו תש"ע נזדמנתי לביתו של ר' משה גרינברג בבני ברק. ובאותו ביקור דובר גם על המכתב הזה שר' אהרן חזן כתב אותו, וחתום עליו גם אחיינו ר' ישראל פרידמן. הגב' דבורה סיפרה שפעמים רבות כאשר אביה היה כותב היה ר' ישראל פרידמן יושב לידו, ור' אהרן היה מדי פעם שואל אותו "אתה זוכר? כך היו הדברים?", וגב' דבורה אמרה שכנראה גם המכתב הזה נכתב בצורה הזאת.
(המעיין בצילום המכתב הכתוב בכתב ידו של ר' אהרן חזן, יראה שיש בו כמה מחיקות ותיקונים שנעשו כנראה על ידי ר' יעקב כשהכין את המכתב להדפיסו במכונת כתיבה. כדי לא לעייף את הקורא לא נכתוב את הפרטים, ומי שרוצה יעיין בעצמו בצילום המכתב).
(באותו זמן היה "דרך ארץ" גדול לדברים מודפסים (מתוקתקים), ואילו היום אני שמח על כל דבר שכתוב בכתב יד…)
בעת ההדפסה (התקתוק) הכניס ר' יעקב תיקוני לשון קלים וכן שינויים קלים אחדים, כדי שהמכתב יהיה יותר מדוייק ומסודר.
השינוי הראשון – הקטע המסומן במספר 1 מהמילים "כי כשר' יעקב", עד המילים "וב"ה התחיל למול", הועבר ונכתב לפני הקטע המסומן במספר 2 "ומיד התחיל בפעולתו…". (נראה שהמספרים האלה והסוגריים נכתבו על ידי ר' יעקב, ולא על ידי ר' אהרן חזן).
והשינוי השני – בקטע "לר' שמואל משורר, ולבחורי גרוזי'ה, לר' מיכל דורפמן, ועוד." הושמטו המילים "לר' מיכל דורפמן" וזאת משום שהוא לא היה מתלמידיו של ר' יעקב אלא רק קיבל ממנו "הודעה" כדי שיוכל לקבל תעודה מרבה של מוסקבה הרב לוין ז"ל. (ראה אודות ר' יחיאל מיכל דורפמן בפרק העוסק בו).
כמו כן בראש המכתב המתוקתק, נכתב בכתב יד התאריך "יום ג' לפ' פקודי תשל"ג לפ"ק", ונוספו המילים "פה בני ברק רח' דונולה". ובסופו נכתב "החתימות שמורות באוריגינל".
מאוחר יותר כשנוצרה האפשרות (כשנפגשו, או על ידי הדואר), חתמו ר' אהרן חזן ור' ישראל פרידמן על צילום של המכתב המתוקתק, מחקו את המילים "החתימות שמורות באוריגינל", והוסיפו ליד החתימות את המילים "בני ברק דונולו 4".
למען האוטנטיות של הדברים, העתקנו כאן את הנוסח הראשון של המכתב, כפי שנכתב בכתב ידו של ר' אהרן חזן עצמו.
אין ספק שכתיבת המכתב המקורי וכן החתימות על צילום ההעתקה, היו קרובים לתאריך שנכתב על המכתב המתוקותק – "יום ג' לפ' פקודי תשל"ג לפ"ק".
ראוי הוא המכתב הזה של ר' אהרן חזן ור' ישראל פרידמן, שנעיין בו היטב ונסכם את הדברים שכתובים בו.
- בשנת תשי"ד היו מפוזרים באיזור מוסקבה, מעט יהודים חרדים לדבר ה', שעל אף הרדיפות והעוני עשו כל מאמץ לחיות חיי דת מלאים, ואף לחנך את ילדיהם בדרך הזאת.
- המוהלים שהיו באותו זמן באיזור מוסקבה, היו מבוגרים או זקנים כבני ששים עד שמונים.
- באותו זמן נתמעטו היהודים שהיו מלים את בניהם, (זה היה תהליך שהתגבר ככל שעברו יותר שנים של השלטון הסובייטי).
- מהמכתב מובן, שהעובדה שלא היו מוהלים צעירים היתה סיבה נוספת לכך שהיו כאלה שלא מלו את בניהם.
- המוהלים הזקנים לא העמידו תלמידים, ומכמה סיבות: 1. לא היו הרבה בריתות ולכל מוהל היה ברית בערך פעם בשבוע, ולכן לא חפצו ללמד עוד מוהלים שלא תתמעט פרנסתם, 2. המוהלים הזקנים לא יכלו ללמד את בניהם או חתניהם וכדו' את האומנות, כי הצעירים חששו שהדבר לא ימצא חן בעיני השלטונות, 3. בכלל זה דבר קשה ללמד את מקצוע המילה, ובמיוחד תחת המשטר הסובייטי שראה בעין שלילית כל דבר שקשור לדת.
- עצם הכנסתו של מוהל ושוחט צעיר לבית הכנסת הגדול רומם את רוחה של קהילת מוסקבה.
- השלטונות התייחסו בסלחנות מסויימת לשוחטים ומוהלים מבוגרים.
- להיות שוחט צעיר ובמיוחד מוהל צעיר היה בזה חשש ופחד מהשלטונות, ובמיוחד אם זה נעשה באופן גלוי.
- היתה זו הקרבה והסתכנות עצמית מסויימת מצדו של הרב שלמה שליפר ז"ל בכך שהסכים לקבל את ר' יעקב הצעיר כשוחט רשמי בבית הכנסת. אך לקבלו כמוהל רשמי בבית הכנסת היה עוד יותר מסוכן ולזה לא יכל הרב שליפר ז"ל להסכים.
- ר' אהרן חזן ז"ל ויבלחט"א ר' ישראל פרידמן מחשיבים את ר' יעקב כאדם בעל מסירות נפש בלי גבול, לא רק בענין לימוד המוהלים והשוחטים אלא בעוד ענינים ש"אי אפשר לפורטם".
- ר' יעקב לימד תלמידים רבים אף שידע שזה פוגע בפרנסתו, ואף שהיה מטופל בבנים וביתו היה ריקם.
- ר' יעקב לימד גם תלמידים "מסוכנים", היינו כאלה שבעבר היו בגלות בסיביר או נשפטו למאסר של עד 25 שנה.
- שמות התלמידים שמפורטים כאן: 1. משה גרינברג . 2. מאיר יוניק 3. גרשון קליבנסקי 4. דוד אייזיק פרידמן 5. לייב חצרנוב 6. מרדכי אולידורט 7. צבי (העשל) הורביץ 8. מרדכי ליפשיץ 9. זאב בוגומולני 10. מרדכי דינור 11. שמואל משורר 12. מיכל דורפמן (וראה לעיל מה שכתבנו עליו) 13. בחורי גרוזיה 14. "ועוד".
- ר' יעקב לימד את התלמידים הנ"ל ללא עזרתו של אף אדם, ואם מישהו יאמר שהוא לימד אותם הרי זה "שקר וכזב".
עד כאן סיכום המכתב.